ועד שנמסר מפי הגר"נ רוטמן שליט"א - אשמח לתגובות
מובא במשנ"ב כי הטעם שתיקנו חכמים בסדר ד' פרשיות את פרשת החודש קודם ר"ח ניסן, הוא משום שצריכים לייחד ולזמן את חודש ניסן שהוא ראש החדשים, ואע"פ שקידוש החודש לא תלוי בקריאת פרשיות אלא בקידוש המועדות שנקבע ע"פ בי"ד בזמן שקידשו ע"פ הראיה או בזמנינו ע"פ מה שנקבע בבי"ד של הלל, מ"מ תקנו חכמים לקרוא כדי לייחד ולזמן את החודש. והפי' הוא כמו שמבואר ברמב"ן עה"פ (שמות י"ב ב') "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה" שאינו ראשון בטבעו של עולם אלא הוא ראשון לכם, ראשון לכלל ישראל שהם המסדרים את סדר הזמנים וכל השנה כולה מתגלגלת לפי נקודת ההתחלה של יצאי"מ. ומצינו בתורה הבחנה שיצאי"מ היא שורש לכל ענין ישראל ויש בזה ד' נקודות וכפי שיתבאר.
מבואר בתורה שיצאי"מ היא היסוד לכל אמונת ישראל; כך מפרשת התורה בדיבר הראשון של עשרת הדיברות (שמות כ' ב') "אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים" היינו שהשגת ידיעת ה' היא כפי איך שנתגלה ביצאי"מ. כך גם מפורש בפר' וארא, שהלא יש עוד סעיף באמונה – לדעת את שם ה', שם הוי"ה, ונאמר (שמות ו' ג') "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", שקודם יציא"מ לא נתגלה שמו של הקב"ה בעולם ורק אחר שנתקיים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי נאמר (שם פס' ז') "וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם", וכמפורש ברעיא מהימנא שכשהביא את חיוב האמונה הביא פס' זה.
נמצא שיסוד הכרת ה', הכרת שמו – שזהו יסוד כל אמונת ישראל, הוא כפי הסדר שנתגלה ביציא"מ. וצ"ע מהו החידוש של ידיעת ה' שנתחדש ביצאי"מ, כי הנה מבואר ברמב"ן (בסוף פר' בא) שיסוד ההכרה שהקב"ה הוא המחדש את כל הבריאה מתגלה ע"י גילוי נפלאותיו שגילה ביציא"מ. אמנם הכרה זו ודאי אינה היסוד המבואר בקרא שנתגלתה ביציא"מ, שהרי בפס' לא נאמר שיצאי"מ היא איזו הוכחה חיצונית לאמונה בקב"ה אלא "וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם", היינו שעצם הידיעה שהקב"ה גואלינו והמוציא אותנו ממצרים היא היא יסוד האמונה. ויש ראיה גם מברכת גאולה המוזכר בה ענין האמונה ונאמר 'ואמונה כל זאת וכו' ואנחנו ישראל עמו הפודנו מיד מלכים מלכינו הגואלנו מכף כל העריצים וכו'', וכן אנו מזכירים 'אמת ואמונה חק ולא יעבר: אמת שאתה הוא י"י אלהינו מלכינו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתינו פודינו ומצילנו מעולם שמך אין אלהים זולתך', היינו ששמו של הקב"ה, הכרת יחודו בעולם, מתבסס כולו על הידיעה שהקב"ה גואל את ישראל ופודה אותם, וזה צ"ע דלכאו' בפשטות חיוב האמונה הוא להכיר את ה' ולהאמין במציאותו ומה ענין 'גואל' לכאן.
עוד יש להעיר שלא נראה שכל ענין האותות והמופתים שהיו ביצאי"מ נועדו להוכחה שכלית שהקב"ה הוא המחדש ומקיים את העולם – שאם הטבע נשלט ע"י בהכרח שהוא המקיימו. שהרי כבר מפורש בפר' וארא "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", מבואר שאע"פ שאברהם הכיר את בוראו, שא"א לבירה בלא מנהיג, מ"מ שם הוי"ה לא היה ידוע לו, וכ"מ בגמ' בברכות (נ"ח ע"א) 'לְךָ֣ יְ֠קֹוָק הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה' - הגדולה זה מעשה בראשית והגבורה זה יצאי"מ, מבואר שהגילוי של יצאי"מ הוא גילוי גבורתו של הקב"ה, אבל מציאות ה' הייתה ידועה גם קודם. וכ"מ בגמ' בשבת (ל"א ע"א) 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד וכו'', היינו דסדר המועדים שהם זכר ליציא"מ לא נועדו בשביל לקבוע אצלינו את הכרת האמונה, אלא דבר זה מתגלה כבר בסדר זרעים, כי מתוך התבוננות בבריאה אנו באים לידי אמונה, ול"צ את יצאי"מ בשביל אמונה זו (והיינו בתרתי שמהאבות מוכח שיצאי"מ לא באה בשביל הכרת אמונה פשוטה זו, וכן הסברא נותנת של"צ בשביל זה את יצאי"מ).
וביותר מצינו בחז"ל שסדר האמונה של יצאי"מ קודם לסדר האמונה של מעשה בראשית, שהרי לכאו' היה מקום לבסס את האמונה כסדרה – קודם מעשה בראשית ואז הכרת הפעולות שעושה הקב"ה עם ישראל שנתגלו ביציא"מ, אבל במשנה בפ' הרואה הסדר הוא הפוך "(א) הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו: (ב) על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת" כלו' שקודם למעשה בראשית (המובאים במשנה ב') מובא סדר הנהגת הקב"ה עם ישראל ע"י ניסים ונפלאות והרחקת הע"ז. וזה ביאור קו' רש"י בתחילת בראשית שלא היה לתורה להתחיל מבראשית אלא מ"החודש הזה לכם". וצ"ב רב מהו אותו גילוי שנתגלה ביציא"מ.
עוד אנו רואים שהתורה תלתה את כל חיוב המצוות ביציא"מ; כנא' בפרשת ציצית "לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם אֲנִ֞י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים", וביאר הספרי (קט"ו) דיסוד חיוב כל המצוות המבואר בפס' זה הוא דמתחילה כשפדאם ממצרים לא פדאם אלא לשם עבדים[1], ופסוק זה מיוסד על הפס' בפר' בהר "כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם", כי עם ישראל קנויים לקב"ה. "וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף" (הושע ג' ב') פי' חז"ל שהקב"ה קנה את עמ"י בחמשה עשר בניסן. וכנא' בשירת הים "עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ", וזוהי מעלתם של ישראל שיצאו לחירות מן השיעבוד לקנאה התאוה והכבוד ונעשו עבדי ה'. ויסוד עבדותם של ישראל היא שאינם עושים את רצון עצמם אלא לעולם הם מוכרחים לעשות את רצון ה'. ועבדות זו היא הבסיס לכל קיום עמ"י כי אין להם זכות קיום אם ימרדו באדונם, וכנת' בסוף פר' כי תבוא שאם לא יקיימו את כל מצוות ה' "וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְקֹוָ֥ק׀ מִצְרַיִם֘ בָּאֳנִיּוֹת֒", וחיוב עבדות זה נוצר ביציא"מ כמפורש בתורה כדלעיל. ולא כהטועים לו' שחיוב קיום המצוות הוא מכוח מעמד הר סיני ונתינת התורה, כי ברית מתן תורה היא רק הידיעה והבנה במה אנו חייבים וכיצד נקיים את חיוב העבדות, אבל חיוב העבדות הוא ביציא"מ והוא חיוב שקיים גם בלא הבנה מצידנו כלל, וכל' הקדמונים שאנו קנויים ב'קנין בהמה', וכמבואר בהושע (שם) "וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֵ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים", שזה קנין בהמה[2], ובמתן תורה היה זה כקנין קידושין "תואר כלה מאוד נתעלה ביום חתונתו". ונמצא שיסוד חיוב כל המצוות הוא משום שאנו בבחינת עבדים ואין לנו אפשרות בכלל למרוד בחיוב זה.
עוד נקודה התלויה ביציא"מ היא פרשת חינוך מדאו', וכמתבאר בקו' הבן החכם ששואל מה העדות והחוקים והמשפטים, היינו מה עניינם של כל המצוות ובשביל מה אנו מצווים בהם. ודייק הראש הגבעה שהבן שאל מה העדות והחוקים והמשפטים והאבא לא מפרש לו כפי שאלתו אלא מספר לו את כל סיפור יצאי"מ ואו' לו (דברים ו' כ"ד) "וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה", שמבחינת האבא הכל חוקים ואין להם טעם כלל, אבל התכלית הכללית של התורה היא תכלית טובה 'לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה'. וזה ג' מרכיבי החינוך הנלמדים מיציא"מ 'ליראה, לטוב ולחיותינו'[3], ונמצא שנתקן על סדר יצאי"מ וכן סידר בעל ההגדה שזהו מצות חינוך הנלמד מיצאי"מ.
עוד מבואר במצות תפילין שצווינו לסדר בהם פרשת קדש והיה כי יביאך וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְקֹוָ֖ק בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִמִּצְרָֽיִם, שצווינו לזכור כל הזמן את יצאי"מ המבוארות בפר' קדש ווהיה כי יביאך, ורק עי"ז נוכל לקיים את תורת ה' ש'תהיה תורת ה' בפיך'.
עלה בידינו שגם יסוד האמונה וגם יסוד העול תורה ע"י שאנו עבדיו של הקב"ה ויסוד תכלית התורה המבוארת בתשובת הבן החכם 'לטוב לנו', וגם דרך קיום המצוות ע"י הנחת תפילין כל היום - הכל בנוי על יצאי"מ, וכ"ז צ"ב רב מהו אותו גילוי שנתגלה ביציא"מ.
ונמצא ג"כ שזהו טעם 'החודש הזה לכם ראש חדשים', כי הוא היסוד לכל קיום ישראל ואמונתם ויסוד עול מצוות ותכלית קיום המצוות ואת הדרך המעשית איך מקיימים את המצוות כנת'. וחובה עלינו לברר מה עניינו של חודש זה.
'דעת' חדשה המתגלה ביציא"מ
בפרשיות של יצאי"מ חוזרת על עצמה הל' 'דעת' פעמים רבות - 'לא נודעתי להם', 'למען דעת', 'למען תדע' (נאמר ד' פעמים במכות), 'בזאת תדע', 'וידעתם', 'וידעו מצרים', 'הטרם תדע', ומבואר שצריכים 'לדעת' את ה' מיציא"מ, וכמפורש בישעיה (י"ב ה') זַמְּר֣וּ יְקֹוָ֔ק כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מוּדַ֥עַת זֹ֖את בְּכָל־הָאָֽרֶץ, ודבר זה מתחיל כבר אצל אברהם אבינו ששאל 'במה אדע כי אירשנה', ועונה לו הקב"ה 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך'[4]. וצ"ב מהי אותה דעת שצריך לדעת.
כבר מבואר בקדמונים שעניין כל שיעבוד מצרים והגאולה נועדו לתקן את חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת, וכבר מבואר שיש ב' גילויי ידיעה – ידיעה שנתגלתה בגלות ושנתגלתה בגאולה וזה רמוז בכפילות הפס' 'ידוע תדע' ידוע בגלות תדע בגאולה, ועתה נבאר את ענין הידיעה שבגאולת מצרים.
פרעה אמר 'לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח', וזה דבר תמוה שפרעה לא הכיר באלוקי הארץ שהלא גם גויי הארץ מאמינים בקיומו[5], ומהו 'לא ידעתי את ה''.
ביאור הדברים הוא, שפרעה אמר למשה שאינו מכיר את הקב"ה שמתגלה בשם הוי"ה שעניינו הוא התגלותו כמוכרח המציאות וממציא כל נמצא לגאול את ישראל ולקחת אותם אליו, שהרי לפי המוכר עד יצאי"מ עולם כמנהגו נוהג ויש סדרי טבע ואין התערבות חיצונית בבריאה (אמנם יש שכר ועונש - כמו שנתגלה כבר לפני כן בדור המבול ודור ההפלגה - אבל כחלק מסדרי הטבע ולא כהתערבות חיצונית), וכמו שמעמידה התורה את החידוש שבדבר זה בפר' ואתחנן "הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ, א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ". וזה הגילוי שנתגלה ביציא"מ – שרצונו של הקב"ה יתקיים על כל פנים והעולם יבוא אל תכליתו, וגם אם בנ"י לא יקיימו את דבר ה' עדיין רצונו יתקיים וכנא' ביחזקאל (כ' ל"ג) "חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם". וכשראה אאע"ה את הארץ אחר דור המבול ודור ההפלגה שנתרחקו מהקב"ה שאל 'במה אדע כי אירשנה' היינו כיצד שייך שסדרי הארץ יהיו בסדר של קרבת ה', אחר כל הריחוק של דור המבול וחטא אדה"ר. ואמר לו הקב"ה שאכן, העולם כפי שהוא עומד בסדרו עתה אינו יכול לבוא לתכלית השלמות, אבל יש סדר חדש בבריאה – שכשירדו ישראל למצרים, לכור הברזל, הם כביכול יצרו עולם חדש, עולם שבו התגלות הקב"ה בבריאה היא באופן שהוא המנהיג ומתערב בכל סדרי הטבע, וגם מצרים האמינו בזה לבסוף כנא' וידעו מצרים כי אני ה', כי צריך שהעולם כולו ידע שכך היא הנהגת ה' בבריאה ושלא תהיה 'דעת' אחרת מזה בעולם.
וזהו יסוד אמונת ישראל, לא רק האמונה בקיומו של הקב"ה אלא שהקב"ה מנהיג את עולמו ויביאו לתכלית הטוב שהוא חפץ בה עכ"פ ואין אפשרות אחרת כלל, ורק אחר שמבססים ידיעה זו אפשר לקבל תורה וכו'.
ונמצא שמופתי יצאי"מ לא נועדו אלא בשביל להוכיח את סדר הנהגת ה' בעולמו, שכל חוקי הטבע נכפפים לרצונו ולמען התכלית שלשמה נברא העולם, וכמובא ברש"י עה"ת (בראשית א' א') 'בראשית' "בשביל התורה שנקראת (משלי ח' כ"ב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב' ג') ראשית תבואתו", דתכלית כל הבריאה היא בשביל התורה כמו שנתגלה במעמד הר סיני, ובשביל ישראל כמו שנתגלה ביצאי"מ וכדאי' בתנא דבי אליהו (פ' ט"ו) עה"פ 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתו', וזהו מה שנאמר בתהלים (קי"ד) "בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז: הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו", ורק אחרי שנתגלתה הנהגת הקב"ה עם ישראל אז "הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר: הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן", שנשתנו סדרי הטבע בעבורם וכנת'.
יש להבחין מדוע בחר דוד המלך דווקא בנפלאות הללו מתוך כל הניסים והנפלאות שהיו ביציא"מ. ולכאו' לפי המשנה שהבאנו לעיל מתבאר היטב ענין זה, דמבואר במשנה 'על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית', היינו שהביטוי למעשה בראשית בעולם הוא ע"י ההרים והגבעות הימים והנהרות, וע"ז אומר דוד המלך שנשתנו אותם סדרים ביצאי"מ ועי"ז נתברר שכל מעשה בראשית פונה למטרה זו של הובלת העולם אל התכלית ובשביל ישראל, וכך הוא ממשיך "מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב", כי כל שינויי הטבע הללו הם ע"י 'אלוק יעקב' ובעבורם.
וזה מה שנאמר "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", כי לא נתגלתה להם תכלית זו של הבריאה, אלא רק שהקב"ה הוא האלוקים בשמים אבל סדרי הארץ לא קשורים למציאותו. ורק ע"י פעולת יצאי"מ נתגלה שהעולם כולו מובל את תכלית אחת שהיא הבאת ישראל אל השלמות והקב"ה יתערב וישדד את כל מערכות הטבע בשביל זה וכנא' בישעיהו (נ"ד י') "כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְקֹוָֽק".
והתגלות זו ידועה לנו ע"י שמו של הקב"ה שנתגלה ביציא"מ שהוא שם הוי"ה שעניינו הוא שהקב"ה הוא מוכרח המציאות וממציא כל נמצא, ובשם זה הוא פעל את כל גאולת ישראל, כי זה היסוד לכל קיום ומציאות העולם שעכ"פ יבואו ישראל אל תכלית הטוב.
וזה מה שנאמר "אהיה אשר אהיה" וברש"י 'אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות', כי הנהגה זו שנתגלתה ביציא"מ קיימת לאורך כל הדורות ולעולם כך ינהיג הקב"ה את ישראל. ועל יסוד זה אנו מבססים את כל אמונתנו ומיושבים כל העניינים שפתחנו בהם.
[1] ז"ל שם "ד"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקדוש ברוך הוא את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדיי אתם כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים".
[2] עי' רד"ק שם.
[3] וכן רואים אצל דוד המלך (תהילים ל"ד) "לְֽכוּ־בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י יִֽרְאַ֥ת יְ֝קֹוָ֗ק אֲלַמֶּדְכֶֽם: מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב: נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וכו'", 'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם וכו' - פונה לבנים כציווי התורה ומחנכם ע"פ הסדר המבואר בתורה; 'יראת ה' אלמדכם' – 'לירא את ה' אלוקיכם', 'מי האיש החפץ חיים' – 'לחיותנו כהיום הזה', 'אוהב ימים לראות טוב' – 'לטוב לנו כל הימים', 'נצור לשונך מרע וכו'' היינו קיים את כל אזהרות התורה ותזכה לכל האמור. וקצ"ע מדוע הפך את הסדר (שבתורה הסדר הוא ליראה לטוב ולחיים, ודוד המלך סידר ליראה לחיים ולטוב).
[4] בשל"ה מבואר שלא חטא אאע"ה כששאל 'במה אדע', ומה שאחז"ל שכיון שאמר 'במה אדע' נאמר לו 'ידוע תדע' הביאור הוא שאם אאע"ה היה בדרגה שלא היה צריך לשאול 'במה אדע' היה נעשה התיקון באופן אחר.
[5] אמנם ברמב"ם בתחילת הל' ע"ז נראה שגויי הארץ כפרו בקיום הקב"ה.
מובא במשנ"ב כי הטעם שתיקנו חכמים בסדר ד' פרשיות את פרשת החודש קודם ר"ח ניסן, הוא משום שצריכים לייחד ולזמן את חודש ניסן שהוא ראש החדשים, ואע"פ שקידוש החודש לא תלוי בקריאת פרשיות אלא בקידוש המועדות שנקבע ע"פ בי"ד בזמן שקידשו ע"פ הראיה או בזמנינו ע"פ מה שנקבע בבי"ד של הלל, מ"מ תקנו חכמים לקרוא כדי לייחד ולזמן את החודש. והפי' הוא כמו שמבואר ברמב"ן עה"פ (שמות י"ב ב') "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה" שאינו ראשון בטבעו של עולם אלא הוא ראשון לכם, ראשון לכלל ישראל שהם המסדרים את סדר הזמנים וכל השנה כולה מתגלגלת לפי נקודת ההתחלה של יצאי"מ. ומצינו בתורה הבחנה שיצאי"מ היא שורש לכל ענין ישראל ויש בזה ד' נקודות וכפי שיתבאר.
יצאי"מ כיסוד אמונת ישראל
מבואר בתורה שיצאי"מ היא היסוד לכל אמונת ישראל; כך מפרשת התורה בדיבר הראשון של עשרת הדיברות (שמות כ' ב') "אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים" היינו שהשגת ידיעת ה' היא כפי איך שנתגלה ביצאי"מ. כך גם מפורש בפר' וארא, שהלא יש עוד סעיף באמונה – לדעת את שם ה', שם הוי"ה, ונאמר (שמות ו' ג') "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", שקודם יציא"מ לא נתגלה שמו של הקב"ה בעולם ורק אחר שנתקיים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי נאמר (שם פס' ז') "וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם", וכמפורש ברעיא מהימנא שכשהביא את חיוב האמונה הביא פס' זה.
נמצא שיסוד הכרת ה', הכרת שמו – שזהו יסוד כל אמונת ישראל, הוא כפי הסדר שנתגלה ביציא"מ. וצ"ע מהו החידוש של ידיעת ה' שנתחדש ביצאי"מ, כי הנה מבואר ברמב"ן (בסוף פר' בא) שיסוד ההכרה שהקב"ה הוא המחדש את כל הבריאה מתגלה ע"י גילוי נפלאותיו שגילה ביציא"מ. אמנם הכרה זו ודאי אינה היסוד המבואר בקרא שנתגלתה ביציא"מ, שהרי בפס' לא נאמר שיצאי"מ היא איזו הוכחה חיצונית לאמונה בקב"ה אלא "וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם", היינו שעצם הידיעה שהקב"ה גואלינו והמוציא אותנו ממצרים היא היא יסוד האמונה. ויש ראיה גם מברכת גאולה המוזכר בה ענין האמונה ונאמר 'ואמונה כל זאת וכו' ואנחנו ישראל עמו הפודנו מיד מלכים מלכינו הגואלנו מכף כל העריצים וכו'', וכן אנו מזכירים 'אמת ואמונה חק ולא יעבר: אמת שאתה הוא י"י אלהינו מלכינו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתינו פודינו ומצילנו מעולם שמך אין אלהים זולתך', היינו ששמו של הקב"ה, הכרת יחודו בעולם, מתבסס כולו על הידיעה שהקב"ה גואל את ישראל ופודה אותם, וזה צ"ע דלכאו' בפשטות חיוב האמונה הוא להכיר את ה' ולהאמין במציאותו ומה ענין 'גואל' לכאן.
עוד יש להעיר שלא נראה שכל ענין האותות והמופתים שהיו ביצאי"מ נועדו להוכחה שכלית שהקב"ה הוא המחדש ומקיים את העולם – שאם הטבע נשלט ע"י בהכרח שהוא המקיימו. שהרי כבר מפורש בפר' וארא "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", מבואר שאע"פ שאברהם הכיר את בוראו, שא"א לבירה בלא מנהיג, מ"מ שם הוי"ה לא היה ידוע לו, וכ"מ בגמ' בברכות (נ"ח ע"א) 'לְךָ֣ יְ֠קֹוָק הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה' - הגדולה זה מעשה בראשית והגבורה זה יצאי"מ, מבואר שהגילוי של יצאי"מ הוא גילוי גבורתו של הקב"ה, אבל מציאות ה' הייתה ידועה גם קודם. וכ"מ בגמ' בשבת (ל"א ע"א) 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד וכו'', היינו דסדר המועדים שהם זכר ליציא"מ לא נועדו בשביל לקבוע אצלינו את הכרת האמונה, אלא דבר זה מתגלה כבר בסדר זרעים, כי מתוך התבוננות בבריאה אנו באים לידי אמונה, ול"צ את יצאי"מ בשביל אמונה זו (והיינו בתרתי שמהאבות מוכח שיצאי"מ לא באה בשביל הכרת אמונה פשוטה זו, וכן הסברא נותנת של"צ בשביל זה את יצאי"מ).
וביותר מצינו בחז"ל שסדר האמונה של יצאי"מ קודם לסדר האמונה של מעשה בראשית, שהרי לכאו' היה מקום לבסס את האמונה כסדרה – קודם מעשה בראשית ואז הכרת הפעולות שעושה הקב"ה עם ישראל שנתגלו ביציא"מ, אבל במשנה בפ' הרואה הסדר הוא הפוך "(א) הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו: (ב) על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת" כלו' שקודם למעשה בראשית (המובאים במשנה ב') מובא סדר הנהגת הקב"ה עם ישראל ע"י ניסים ונפלאות והרחקת הע"ז. וזה ביאור קו' רש"י בתחילת בראשית שלא היה לתורה להתחיל מבראשית אלא מ"החודש הזה לכם". וצ"ב רב מהו אותו גילוי שנתגלה ביציא"מ.
קיום המצוות מתחייב ביציא"מ
עוד אנו רואים שהתורה תלתה את כל חיוב המצוות ביציא"מ; כנא' בפרשת ציצית "לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם אֲנִ֞י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים", וביאר הספרי (קט"ו) דיסוד חיוב כל המצוות המבואר בפס' זה הוא דמתחילה כשפדאם ממצרים לא פדאם אלא לשם עבדים[1], ופסוק זה מיוסד על הפס' בפר' בהר "כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם", כי עם ישראל קנויים לקב"ה. "וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף" (הושע ג' ב') פי' חז"ל שהקב"ה קנה את עמ"י בחמשה עשר בניסן. וכנא' בשירת הים "עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ", וזוהי מעלתם של ישראל שיצאו לחירות מן השיעבוד לקנאה התאוה והכבוד ונעשו עבדי ה'. ויסוד עבדותם של ישראל היא שאינם עושים את רצון עצמם אלא לעולם הם מוכרחים לעשות את רצון ה'. ועבדות זו היא הבסיס לכל קיום עמ"י כי אין להם זכות קיום אם ימרדו באדונם, וכנת' בסוף פר' כי תבוא שאם לא יקיימו את כל מצוות ה' "וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְקֹוָ֥ק׀ מִצְרַיִם֘ בָּאֳנִיּוֹת֒", וחיוב עבדות זה נוצר ביציא"מ כמפורש בתורה כדלעיל. ולא כהטועים לו' שחיוב קיום המצוות הוא מכוח מעמד הר סיני ונתינת התורה, כי ברית מתן תורה היא רק הידיעה והבנה במה אנו חייבים וכיצד נקיים את חיוב העבדות, אבל חיוב העבדות הוא ביציא"מ והוא חיוב שקיים גם בלא הבנה מצידנו כלל, וכל' הקדמונים שאנו קנויים ב'קנין בהמה', וכמבואר בהושע (שם) "וָאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֵ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים", שזה קנין בהמה[2], ובמתן תורה היה זה כקנין קידושין "תואר כלה מאוד נתעלה ביום חתונתו". ונמצא שיסוד חיוב כל המצוות הוא משום שאנו בבחינת עבדים ואין לנו אפשרות בכלל למרוד בחיוב זה.
חינוך הבנים ע"פ המתגלה ביציא"מ
עוד נקודה התלויה ביציא"מ היא פרשת חינוך מדאו', וכמתבאר בקו' הבן החכם ששואל מה העדות והחוקים והמשפטים, היינו מה עניינם של כל המצוות ובשביל מה אנו מצווים בהם. ודייק הראש הגבעה שהבן שאל מה העדות והחוקים והמשפטים והאבא לא מפרש לו כפי שאלתו אלא מספר לו את כל סיפור יצאי"מ ואו' לו (דברים ו' כ"ד) "וַיְצַוֵּ֣נוּ יְקֹוָ֗ק לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה", שמבחינת האבא הכל חוקים ואין להם טעם כלל, אבל התכלית הכללית של התורה היא תכלית טובה 'לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה'. וזה ג' מרכיבי החינוך הנלמדים מיציא"מ 'ליראה, לטוב ולחיותינו'[3], ונמצא שנתקן על סדר יצאי"מ וכן סידר בעל ההגדה שזהו מצות חינוך הנלמד מיצאי"מ.
חיוב זכירת יצאי"מ תדיר ע"י התפילין
עוד מבואר במצות תפילין שצווינו לסדר בהם פרשת קדש והיה כי יביאך וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְקֹוָ֖ק בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִמִּצְרָֽיִם, שצווינו לזכור כל הזמן את יצאי"מ המבוארות בפר' קדש ווהיה כי יביאך, ורק עי"ז נוכל לקיים את תורת ה' ש'תהיה תורת ה' בפיך'.
עלה בידינו שגם יסוד האמונה וגם יסוד העול תורה ע"י שאנו עבדיו של הקב"ה ויסוד תכלית התורה המבוארת בתשובת הבן החכם 'לטוב לנו', וגם דרך קיום המצוות ע"י הנחת תפילין כל היום - הכל בנוי על יצאי"מ, וכ"ז צ"ב רב מהו אותו גילוי שנתגלה ביציא"מ.
ונמצא ג"כ שזהו טעם 'החודש הזה לכם ראש חדשים', כי הוא היסוד לכל קיום ישראל ואמונתם ויסוד עול מצוות ותכלית קיום המצוות ואת הדרך המעשית איך מקיימים את המצוות כנת'. וחובה עלינו לברר מה עניינו של חודש זה.
'דעת' חדשה המתגלה ביציא"מ
בפרשיות של יצאי"מ חוזרת על עצמה הל' 'דעת' פעמים רבות - 'לא נודעתי להם', 'למען דעת', 'למען תדע' (נאמר ד' פעמים במכות), 'בזאת תדע', 'וידעתם', 'וידעו מצרים', 'הטרם תדע', ומבואר שצריכים 'לדעת' את ה' מיציא"מ, וכמפורש בישעיה (י"ב ה') זַמְּר֣וּ יְקֹוָ֔ק כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מוּדַ֥עַת זֹ֖את בְּכָל־הָאָֽרֶץ, ודבר זה מתחיל כבר אצל אברהם אבינו ששאל 'במה אדע כי אירשנה', ועונה לו הקב"ה 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך'[4]. וצ"ב מהי אותה דעת שצריך לדעת.
כבר מבואר בקדמונים שעניין כל שיעבוד מצרים והגאולה נועדו לתקן את חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת, וכבר מבואר שיש ב' גילויי ידיעה – ידיעה שנתגלתה בגלות ושנתגלתה בגאולה וזה רמוז בכפילות הפס' 'ידוע תדע' ידוע בגלות תדע בגאולה, ועתה נבאר את ענין הידיעה שבגאולת מצרים.
פרעה אמר 'לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח', וזה דבר תמוה שפרעה לא הכיר באלוקי הארץ שהלא גם גויי הארץ מאמינים בקיומו[5], ומהו 'לא ידעתי את ה''.
ביאור הדברים הוא, שפרעה אמר למשה שאינו מכיר את הקב"ה שמתגלה בשם הוי"ה שעניינו הוא התגלותו כמוכרח המציאות וממציא כל נמצא לגאול את ישראל ולקחת אותם אליו, שהרי לפי המוכר עד יצאי"מ עולם כמנהגו נוהג ויש סדרי טבע ואין התערבות חיצונית בבריאה (אמנם יש שכר ועונש - כמו שנתגלה כבר לפני כן בדור המבול ודור ההפלגה - אבל כחלק מסדרי הטבע ולא כהתערבות חיצונית), וכמו שמעמידה התורה את החידוש שבדבר זה בפר' ואתחנן "הֲנִֽהְיָ֗ה כַּדָּבָ֤ר הַגָּדוֹל֙ הַזֶּ֔ה א֖וֹ הֲנִשְׁמַ֥ע כָּמֹֽהוּ, א֣וֹ׀ הֲנִסָּ֣ה אֱלֹהִ֗ים לָ֠בוֹא לָקַ֨חַת ל֣וֹ גוֹי֘ מִקֶּ֣רֶב גּוֹי֒ בְּמַסֹּת֩ בְּאֹתֹ֨ת וּבְמוֹפְתִ֜ים וּבְמִלְחָמָ֗ה וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָאִ֖ים גְּדֹלִ֑ים כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה לָכֶ֜ם יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֶֽיךָ". וזה הגילוי שנתגלה ביציא"מ – שרצונו של הקב"ה יתקיים על כל פנים והעולם יבוא אל תכליתו, וגם אם בנ"י לא יקיימו את דבר ה' עדיין רצונו יתקיים וכנא' ביחזקאל (כ' ל"ג) "חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם". וכשראה אאע"ה את הארץ אחר דור המבול ודור ההפלגה שנתרחקו מהקב"ה שאל 'במה אדע כי אירשנה' היינו כיצד שייך שסדרי הארץ יהיו בסדר של קרבת ה', אחר כל הריחוק של דור המבול וחטא אדה"ר. ואמר לו הקב"ה שאכן, העולם כפי שהוא עומד בסדרו עתה אינו יכול לבוא לתכלית השלמות, אבל יש סדר חדש בבריאה – שכשירדו ישראל למצרים, לכור הברזל, הם כביכול יצרו עולם חדש, עולם שבו התגלות הקב"ה בבריאה היא באופן שהוא המנהיג ומתערב בכל סדרי הטבע, וגם מצרים האמינו בזה לבסוף כנא' וידעו מצרים כי אני ה', כי צריך שהעולם כולו ידע שכך היא הנהגת ה' בבריאה ושלא תהיה 'דעת' אחרת מזה בעולם.
וזהו יסוד אמונת ישראל, לא רק האמונה בקיומו של הקב"ה אלא שהקב"ה מנהיג את עולמו ויביאו לתכלית הטוב שהוא חפץ בה עכ"פ ואין אפשרות אחרת כלל, ורק אחר שמבססים ידיעה זו אפשר לקבל תורה וכו'.
ונמצא שמופתי יצאי"מ לא נועדו אלא בשביל להוכיח את סדר הנהגת ה' בעולמו, שכל חוקי הטבע נכפפים לרצונו ולמען התכלית שלשמה נברא העולם, וכמובא ברש"י עה"ת (בראשית א' א') 'בראשית' "בשביל התורה שנקראת (משלי ח' כ"ב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב' ג') ראשית תבואתו", דתכלית כל הבריאה היא בשביל התורה כמו שנתגלה במעמד הר סיני, ובשביל ישראל כמו שנתגלה ביצאי"מ וכדאי' בתנא דבי אליהו (פ' ט"ו) עה"פ 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתו', וזהו מה שנאמר בתהלים (קי"ד) "בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז: הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו", ורק אחרי שנתגלתה הנהגת הקב"ה עם ישראל אז "הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר: הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן", שנשתנו סדרי הטבע בעבורם וכנת'.
ביאור בפרק 'בצאת ישראל'
יש להבחין מדוע בחר דוד המלך דווקא בנפלאות הללו מתוך כל הניסים והנפלאות שהיו ביציא"מ. ולכאו' לפי המשנה שהבאנו לעיל מתבאר היטב ענין זה, דמבואר במשנה 'על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית', היינו שהביטוי למעשה בראשית בעולם הוא ע"י ההרים והגבעות הימים והנהרות, וע"ז אומר דוד המלך שנשתנו אותם סדרים ביצאי"מ ועי"ז נתברר שכל מעשה בראשית פונה למטרה זו של הובלת העולם אל התכלית ובשביל ישראל, וכך הוא ממשיך "מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יַעֲקֹֽב", כי כל שינויי הטבע הללו הם ע"י 'אלוק יעקב' ובעבורם.
התגלות יחודו תהיה לעולם
וזה מה שנאמר "וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם", כי לא נתגלתה להם תכלית זו של הבריאה, אלא רק שהקב"ה הוא האלוקים בשמים אבל סדרי הארץ לא קשורים למציאותו. ורק ע"י פעולת יצאי"מ נתגלה שהעולם כולו מובל את תכלית אחת שהיא הבאת ישראל אל השלמות והקב"ה יתערב וישדד את כל מערכות הטבע בשביל זה וכנא' בישעיהו (נ"ד י') "כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְקֹוָֽק".
והתגלות זו ידועה לנו ע"י שמו של הקב"ה שנתגלה ביציא"מ שהוא שם הוי"ה שעניינו הוא שהקב"ה הוא מוכרח המציאות וממציא כל נמצא, ובשם זה הוא פעל את כל גאולת ישראל, כי זה היסוד לכל קיום ומציאות העולם שעכ"פ יבואו ישראל אל תכלית הטוב.
וזה מה שנאמר "אהיה אשר אהיה" וברש"י 'אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות', כי הנהגה זו שנתגלתה ביציא"מ קיימת לאורך כל הדורות ולעולם כך ינהיג הקב"ה את ישראל. ועל יסוד זה אנו מבססים את כל אמונתנו ומיושבים כל העניינים שפתחנו בהם.
[1] ז"ל שם "ד"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקדוש ברוך הוא את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדיי אתם כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים".
[2] עי' רד"ק שם.
[3] וכן רואים אצל דוד המלך (תהילים ל"ד) "לְֽכוּ־בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י יִֽרְאַ֥ת יְ֝קֹוָ֗ק אֲלַמֶּדְכֶֽם: מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב: נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וכו'", 'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם וכו' - פונה לבנים כציווי התורה ומחנכם ע"פ הסדר המבואר בתורה; 'יראת ה' אלמדכם' – 'לירא את ה' אלוקיכם', 'מי האיש החפץ חיים' – 'לחיותנו כהיום הזה', 'אוהב ימים לראות טוב' – 'לטוב לנו כל הימים', 'נצור לשונך מרע וכו'' היינו קיים את כל אזהרות התורה ותזכה לכל האמור. וקצ"ע מדוע הפך את הסדר (שבתורה הסדר הוא ליראה לטוב ולחיים, ודוד המלך סידר ליראה לחיים ולטוב).
[4] בשל"ה מבואר שלא חטא אאע"ה כששאל 'במה אדע', ומה שאחז"ל שכיון שאמר 'במה אדע' נאמר לו 'ידוע תדע' הביאור הוא שאם אאע"ה היה בדרגה שלא היה צריך לשאול 'במה אדע' היה נעשה התיקון באופן אחר.
[5] אמנם ברמב"ם בתחילת הל' ע"ז נראה שגויי הארץ כפרו בקיום הקב"ה.
