קנין כסף

א. בשו"ע חו"מ סימן קצ (ס"א-ב) "קרקע נקנה באחד מארבע דברים בכסף ובשטר בחזקה בקנין סודר, בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ואפילו נתן הכסף על מנת שיחזירהו לו", ובסמ"ע שם כתב (סק"א) "ואיירי דוקא בשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה, או לא עייל ונפיק אזוזי, או כשכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה, אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שניתן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה נשתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין א' יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה[1] וקנין סודר, דזה אינו דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה".

המבואר מד' הסמ"ע דגדרו של קנין כסף אינו מעשה קנין בעלמא אלא מה שנותן דמי שיווי המקח, ומשום הכי בעינן שיהא הפרוטה שנותן חלק מפרעון המקח, ועי"ז יתמעט סכום הפרעון, ותמה ע"ז בט"ז הא גם גבי קנין דאשה בכסף נלמד מעפרון כדאי' ריש קידושין, וזה הרי פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד ולא בתורת שיווי מה שהיא שוה[2], ולדעתו גדר קנין כסף הוא מעשה קנין בעלמא.

ודעת הסמ"ע יל"ב דכסף הקונה הוא כסף תשלום ופרעון של דמי השדה עצמה ומש"ה קונה את השדה כיון דהמוכר קיבל תמורה לשדהו ונתקיימה זכותו בשדה בדמים שקיבל עבורה, ומעתה זוכה הלוקח בזכות השדה תמורת זכותו בדמים שנתן, וד"ז ילפינן (בקידושין כו,א) מדכתיב שדות בכסף יקנו, דעצם השדה נקנית בכסף ולא דהוי רק תחילת פרעון.

ובאמת הוא יסוד גדול בקניין כסף דצורת הקנין פועלת על ידי שיש לבעל הקרקע זכות בעלות בקרקע, והוא תובע מהקונה המשך קיום לבעלותו עליה, ועל ידי שנותן כסף הרי הוא נותן בזה המשך לבעלותו ועל ידי בעלות המוכר על הכסף שקיבל יש קיום לבעלותו וממילא קני הקונה את הקרקע[3].

ובזה שאני קנין כסף מקנין משיכה וכדו', דבקנין כסף הכסף שנותן הוא מכח דרישת המוכר להמשך בעלותו, מאידך בשאר הקניינים המוכר נותן שליטה לקונה בחפץ הנקנה וממילא יש לו ליתן תמורה לבעלותו ואין זה מתחיל בזכות הבעלות אלא בשליטתו על החפץ, וד"ז משמע מאוד בד' רש"י בב"ק (ע,ב ד"ה בדינא) שכתב דתביעת בעל התאנים ללוקט היינו לומר לו החזר לי תאנים שלקטת או תן לי מה שמכרת לי בדמיהן,ומבו' בזה דהדמים עומדים כנגד החפץ הנקנה.

ב. ובמה שמבואר בסמ"ע דמהני קנין כסף על אף שלא נתן דמי כל השדה אלא רק פרוטה מתשלום השדה לכאו' תמוה דהא המוכר לא קיבל דמי כל השדה ומ"ט מכורה לו הקרקע, והיה נ"ל בזה דנותן לו הפרוטה בעד כל הקרקע בתורת דמים ומקנה לו כל הקרקע בעד אותו הפרוטה ויתחייב בדמי המקח, אלא דד"ז אינו שייך בקנין כסף שיתן הפרוטה מחוץ לדמים שקבעו על המקח ומלבד הפרוטה יתן את דמי המקח, דהא בעינן שיתן את דמי המקח על המקח, ובאופן שנת' הרי אינו נותן את הפרוטה בתורת דמי המקח, ובחזון איש (אה"ע סי' מד,ט) העלה בזה דנותן הלוקח פרוטה ויאמר לו המוכר דהוא מקנה לו השדה בעד פרוטה זו על מנת שיתן לו מאתיים זוז ובכה"ג ודאי קנה דהא נתן הפרוטה בתורת דמי המקח ומתחייב נמי ליתן לו המאתיים זוז, ואמנם ד"ז דחוק קצת[4].

ובאופן אחר יש לבאר האי דינא דתחילת פרעון, דלעולם אינו משום דהכסף מחייב תמורתו אלא הכסף לעולם ניתן כפרעון לחוב שיתחייב על ידי קניית הקרקע, ואף דאכתי לא קנה הקרקע ולא חל החוב מ"מ הא גופא שנוהג כאילו כבר קנה הקרקע זהו גופא פועל הקנין, דוגמת שאר הקניינים שעניינם הוראת בעלות או הכנסה לרשות, דאף דאכתי אינו בעלים הא גופא שנוהג כאילו הוא בעלים זהו מעשה הקנין[5], ובזה ניחא הא דנתינת פרוטה מהני לקנות את כל השדה כיון דבנתינת הפרוטה הרי הוא נוהג כאילו קנה כבר את כל השדה, דהא את הפרוטה נותן עבור כל השדה כתחילת פרעון.

ג. ובחי' הגרש"ש (מערכת קנין כסף) כתב לבאר באופן אחר דקנין כסף עניינו שבנתינת התשלום הוא מחייב את המוכר ליתן תמורתו את הקרקע שמוכר לו, ובמה שהוא מכוון להקנות הקרקע תמורת הכסף חשיב בזה הכסף כפרעון עבור הקרקע שקנה והקרקע הוי כפרעון בעד הכסף, [ויסודו מדין פסיקת המקח דכיון שקיים צד א' את חלקו בהסכם הקנין מתחייב הצד השני בחלקו ויעויין בזה בחי' הריטב"א עמ"ס ע"ז דף סג,ב מש"כ שם גבי חנוני על פנקסו].

וכתב שם להוכיח יסוד זה מהמבואר בב"ק (ע,ב) דהגונב שור או שה ומכרו, ועשה הקנין על ידי שקצץ הגנב תאנה שלו בשבת לא חל המכירה כיון דנתחייב הגנב במיתה וקלב"מ[6], ופריך הש"ס התם דכיון ואי תבע ליה בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים דהא מתחייב בנפשו האי מכירה נמי לאו מכירה היא, ולכאו' תמוה איך שייך לפוטרו מתשלום והא התאנים בעין וא"כ איך יזכה בחפץ של חברו על ידי זה שהוא מתחייב מיתה ומה שייך קלב"מ הכא.

ולפי היסוד הנז' ביאר הגרש"ש דכיון וקנין כסף פועל מכח התחייבותו ליתן תמורת הכסף, הכא לא חל עליו חיוב להחזיר תמורת הכסף משום דדין קלב"מ מונע כל חיוב אחר שבא עליו, ובמסקנת הגמ' שם נתחדש דגם חיוב לצאת ידי שמים סגי לשוויה קנין כסף [והא דמחייבו ליתן קרקע תמורת שוה פרוטה ביאורו משום דכך קבעו ביניהם ועל פי זה מהני הקנין].

איברא דילה"ק על מה שכתב הגרש"ש דהכסף מחייב את נתינת הקרקע תמורתו, דהנה בסוגיא ר"פ הזהב מבואר דמשיכת הפירי מהני לחייבו בתשלום הטיבעא, אך משיכת הטיבעא לא מהני לחייבו בנתינת החפץ כיון דהעיסקא היא בחפץ הנקנה ולא בטיבעא, ומעתה צ"ב מה שכתב הגרש"ש דנתינת הכסף מחייבו ליתן את הקרקע בתמורה, והרי משיכת הטיבעא אינו מחייב את הפירי ונתינת הכסף לא הוי תחילת העסקה ואינה מחייבת את התמורה[7].

ד. והנה הובא לעיל השגת הט"ז על ד' הסמ"ע מהא דמהני קנין כסף בקידושין ובזה הרי ודאי לא הוי כסף שיווי, והוכיח מזה דהכסף מהני במעשה הנתינה לחוד ואין צריך כסף שיווי, ולכאו' פשוט דאין כוונת הט"ז דנתינת הכסף הוא מעשה קנין כמו שטר וחזקה, דהא במעשה נתינת הכסף אין מעשה קנין אלא מחייב תמורה וכמשנ"ת, וע"כ יש לבאר שיטת הט"ז דהכסף אינו תשלום דמי השדה עצמה אלא הכסף ניתן בכדי לחייב את ההקנאה, ומכח הכסף מתחייב המוכר למכור את השדה, אבל ודאי אינו פורע את דמי השדה עצמה בכסף זה[8].

אמנם לכאו' אינו מבורר דהא אף אם נתן הכסף בכדי לחייב את ההקנאה לכאו' אינו מועיל אלא שיתחייב להקנות לו, אבל מאי טעמא יהני שיקנה על ידי זה את השדה הא בכדי לקנות את השדה בעינן מעשה בחפצא עצמה כדי שיחול זכות בחפצא עצמה, ולכך בעינן משיכה או חזקה שנעשה מעשה בחפצא עצמה, אך אם עניין הקנין בכסף הוא רק לחייב את ההקנאה הרי לכאו' הוי דברים בעלמא ובזה ודאי לא מהני הקנין.

והדבר מכריח דבין להט"ז ובין להסמ"ע נתינת כסף הקנין הוא בתורת דמים על הקרקע [וכמבואר בראשונים בכ"מ, יעויין ברש"י בב"מ מז,ב], אלא דהסמ"ע ס"ל דאם יש דמים אחרים לקנין ומלבד זה נתן פרוטה עבור הקרקע לא מהני לפי שזה כבר אינו בתורת דמים אלא בתורת קנין, ועל זה פליג הט"ז וסבר דגם בכה"ג ודאי מהני הקנין.

ובאמת יש לתמוה על ד' הט"ז דמה שהקשה על הסמ"ע מקידושין משנה ערוכה היא בב"ב (קנו,א) דתנן המחלק נכסיו על פיו, וקתני עלה נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר, ומחלק נכסיו היינו מתנה ומבו' דנקנין בכסף, ומעתה יש לעיין מאי טעמא לא הקשה הט"ז ממשנה זו, אלא מאי אית לך למימר דהתם איירי מתני' דנותן בתורת דמים, ואם כן קידושי אשה נמי נותן לה בתורת דמים, ומאי קשיא ליה דודאי ל"ה שיווי הא באמת לא בתורת שיווי נותן לה הקידושין אלא בתורת דמי הקידושין והאשה אינה רוצה תשלום עבור הקידושין, ובאמת אם היה אפשר לקדש בדברים בלבד היה ניחא לה בזה ורק משום דבעינן דמים עבור הקידושין צריך ליתן ולא קשיא מידי, ואמנם הט"ז לא הבין כן בדעת הסמ"ע אלא הבנתו בסמ"ע הוא דנותן פרוטה בשיווי כל המקח, ואכתי יש מקום עיון בזה.

אשמח גם בזה לקבל הערות והארות חכמי ורבני הפורום שליט"א.

---

[1] יש להעיר במה שהוסיף כאן גם קנין חזקה דמשמע דעניינו גם כן שיעבוד כמו בקנין סודר וית' במקומו בעה"י.
[2] ליישב ד'הסמ"ע כתב באפיקי ים (ח"א סי' טז אות יא) משמיה דהגרח"ע זיע"א דיש לחלק בין כסף מכירה דעלמא דבזה סבר הסמ"ע דהוי שיווי החפץ הנמכר לבין קידושי כסף דבזה מודה הסמ"ע דהוי כסף קנין ולא שיווי, ויעויין בזה עוד באבני מלואים (סימן כט סק"ב) שכתב לבאר באופן אחר והוכיח כן מהרא"ש.
[3] איברא דלפי גדר זה קשה להבין איך מהני קנין כסף מדין עבד כנעני דהא היכא דאינו מחסר כלום אין לו תביעת בעלות על הדמים בכדי לקבל את החפץ.
[4] דהא איתא בב"מ (עז,ב) קנה שדה באלף זוז ונתן לו פרוטה לשם קנין וזקף את כל הדמים במלוה, קנה ואין שניהם יכולין לחזור, ומפו' בזה דמהני תחילת פרעון, וכבר עמד בזה החזו"א (שם סי' קמח לדף יב,א) ותי' דכיון ויכול להוזיל את דמי הקרקע למוכרה בפרוטה, הלכך כי נמי זקף כל דמי השדה במלוה אלימא הפרוטה לקנות את כל השדה ויתחייב הלוקח בשאר דמי השדה, כיון דהפרוטה שניתנה לו בתורת דמי המקח ניתנה לו הרי זה כאילו נתן כל דמי המקח.

ובאופ"א תי' שם דגם המלוה שנתחייב הלוקח למוכר חשיב ככסף וקני לשדה בהאי מלוה, והא דמהני אפילו דליכא השתא דמים הוא משום דיהיב ליה פרוטה וקני בזה השדה, ומהני להתחייב בשאר הדמים, ואמנם ד"ז תמוה ביותר היאך מתחייב בהאי מלוה.

ובאופן נוסף שמעתי ליישב הקו' מב"מ דסוגיא דהתם איירי בדינא דאי עייל ונפיק אזוזי, ומעתה יל"ב דהתם איירי שקנה הקרקע בקנין שטר או חזקה ובזה הדין דאי עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא אם כן שילם כל דמיה, אבל בתחילת פרעון אפשר לומר דלעולם לא קני ואכתי יל"ע.
[5] ודבר זה הוא מיסודי קנין אודיתא דהקנין נעשה במה שמודה שהחפץ שייך לחברו [ויבואר במקומו בעה"י] ואף דאכתי אינו של חברו אלא מהשתא מקנה לו החפץ, מ"מ זהו גופא מעשה הקנין אף דהוי כהודאת שקר כיון שנוהג כאילו הוא הבעלים וכבר הקנה לו הוא יוצר בזה הקנין ול"ה שקר, [ויש שפי' כן גם בקנין שטר דהוא מסירת ראיה על הקנין].
[6] ואפילו דאיירי התם במטלטלין דלא מהני בהו קנין כסף יעויין שם בתוס' רי"ד ותוס' רבינו פרץ דשייך לאוקמי אף בקנין כסף.
[7] ויתכן דגם אם מצד דיני המשפט אי אפשר לקנות כך, אכתי מצד ההסכמה ביניהם שפיר אפשר לקנות כך וסגי לקנין כסף.
[8] ובאמת יש שרצו להקשות ע"ד הט"ז ממש"כ התוס' בע"ז (עא,א ד"ה פרדשני) דבמתנה דליכא כספא כו"ע מודו דקני במשיכה או בהגבהה, ולד' הט"ז קשה מאי טעמא לא שייך לקנות בכסף הא הכסף עביד קנין מצד עצמו וגם במתנה יהני, ולפי דברינו לק"מ כיון דגם להט"ז ודאי לא עביד הכסף קנין מצד עצמו וכמשנ"ת.

איברא דאין להקשות מתוס' זה כל עיקר לפי שאין כוותם דבמתנה לא מהני קנין כסף אלא כוונתם דכיון ואין כסף במתנה זו מהני בזה קנין משיכה וכל מה דבעינן כסף בשביל מקח זהו דווקא היכא דיש כסף במכירה זו והמוכר רוצה במתן דמים, משא"כ במתנה דליכא כסף ודאי אין צריך כסף ומהני במשיכה לחוד, ויעויין בזה בקצות החושן סימן רד.