הנה ידוע שיטת הבה"ג דאם לא מנה יום אחד שוב אינו יכול לספור אך המשנ"ב בביאור הלכה הביא את דעת רב האי גאון דס"ל דאם לא מנה ביום האתמול ימנה אתמול היה כך וכך והיום כך וכך.
ולכאורה צ"ב דמה יועיל שיספור היום מה שהיה אתמול הרי אתמול הפסיד המצווה ומה תועיל אמירתו היום שאתמול היה כך וכך. והביאור בזה ע"ד שביארו בדעת הבה"ג שסברתו היא שאם דילג ולא ספר לא נחשב לספירה כי אין הדרך לספור, אחד, שניים, ארבע, כן ע"ז הדרך איך יספור היום יום שני אם לא ספר ראשון (ודעת החולקים ביאר מו"ר שליט"א שאין גדר המצווה ספירה רק שצריכים להזכיר כמה ימים עברו מימי העומר). ולפי הסברא הנ"ל יבואר נמי דעת רה"ג דס"ל שכיון שהיום מונה כמה היה אתמול נמצא זה דרך הספירה כי לא דילג המנין משנים לארבע למשל, אך אם מונה של אתמול נמצא דלא דילג המנין וכן נראה מלשון הר"ן שכתב בזה"ל ורב האי ז"ל חולק ואומר דאי משום דבעי תמימות שכח באחד הימים נמי חסר המנין וכו' ע"כ.
ואפשר נמי לומר יותר מזה דלשיטתו אם חיסר יום אחד זוהי מצוותו מן התורה שיספור נמי יום האתמול מדינא דתמימות ונ"מ לעניין הברכה והיינו דאי נימא דאינו מן המצווה יכול לומר קודם הברכה אתמול היה כך וכך ואח"כ יברך ויספור משא"כ אם הוי חלק מחיוב המצווה צריך לברך גם עליו וכן נראה קצת מלשון רב האי גאון שם שצריך לספור דאתמול והיום ביחד וז"ל דהיכי דאישתלי יום אחד יספור בליל שני שתי הספירות כגון בשכח ספירה ראשונה יאמר בספירה שניה אתמול היה אחד בעומר ויומא דין תרי בעומרא עכ"ל. ואפשר דהוא מטעם הנ"ל.
ועוד נפק"מ איכא בין שני הטעמים בקטן שהגדיל בימי הספירה דלטעם הראשון יכול לספור בברכה כי לא דילג המניין אך לסברא השנית יתכן דרק באופן הנ"ל שבספירתו קיים המצווה אך בקטן ודאי לא קיים חיובא דאורייתא ולא מיקרי תמימות. (כלומר שרק ספירה שמקיים בה המצווה נחשבת להצטרף למניין הספירה משא"כ בקטן)
וסברת הבה"ג דלא מועיל עצה זו אפ"ל דס"ל כעין הסברא הנ"ל דרק ספירה של מצווה מצטרפת לחשבון וכיון שאתמול לא קיים המצווה נמצא שאף אם יזכיר היום אין זו ספירה של מצווה ולא ס"ל לחדש דכן המצווה באופן שדילג. ולסברא זו נמצא דבקטן שהגדיל לא יוכל להשלים בברכה אך אפ"ל דסברתו דחיוב המצווה היא למנות בכל יום מנינו ומה יועיל מה שמזכיר היום את של אתמול. והיינו שאמנם גדר המצווה היא ספירה אך גדרה נמי למנות בכל יום מניינו ואם לא מנה לא נחשב למנין כלל. אך בקטן שהגדיל כיון שמנה בכל יום מנינו אפשר דיכול לברך בברכה דאין צורך שיהיה ספירה של מצווה כדי להצטרף לחשבון.
ועוד ראיתי בזה דמדין תמימות נלמד דצריך ספירה רצופה ואם חיסר יום אחד אינו רצוף ולכן אף אם ימנה היום את של אתמול לא יועיל לו כי אף שאין חסרון במנין יש חסרון ברציפות. (וזה תלוי אם נאמר דלדעת הבה"ג מברך כשסופר ביום או לא ויש בזה נוסחאות בראשונים ואי נימא דאין מברך ואעפ"כ סופר בלילה בברכה לכאורה מוכח מזה דאף מנין שאינו של מצווה מצטרף וצ"ע בזה).
ועתה נבאר שיטת ר' יהודאי גאון דס"ל שאם לא מנה לילה ראשונה שוב לא ימנה אבל בשאר לילות יכול להשלים ביום.
וצ"ב מה שחילק בין לילה הראשון לשאר לילות ומדוע ביום ראשון א"א להשלים ביום ואולי דריש דרק כשהם ז' שבתות בעי תמימות אבל בשאר ימים כבר יש פחות מז' שבתות וצ"ע, ונראה דדריש מתמימות היינו שכל הז' שבתות יהיו תמימות כלומר שתחילת המנין יהיה בזמן הראוי והיינו בלילה דאל"כ חסר לילה אחד לז' שבתות והיינו דתיבת תמימות אתי למימר דיתחיל מיד בתחילת הז' שבתות אך בשאר ימים לא אכפת לן, והטעם שאם חסר בלילה הראשונה נמצא שהיה לילה אחד שלא עסק כלל בענין הספירה מה שאין כן בשאר לילות אנו כבר בתוך ענין הספירה , והיינו שגדר הספירה הוא שיזכור שהוא בימי הספירה וזה נפעל ע"י שאומר היום כך וכך, וא"כ בלילה הראשונה אם לא ספר נמצא בכלל לא היה בדעתו ענין הספירה בזו הלילה אבל בשאר לילות כבר זוכר ענין הספירה אף שלא עסק בפרטות באיזה יום הוא והוא סברא דקה למעיין.
ולכאורה צ"ב דמה יועיל שיספור היום מה שהיה אתמול הרי אתמול הפסיד המצווה ומה תועיל אמירתו היום שאתמול היה כך וכך. והביאור בזה ע"ד שביארו בדעת הבה"ג שסברתו היא שאם דילג ולא ספר לא נחשב לספירה כי אין הדרך לספור, אחד, שניים, ארבע, כן ע"ז הדרך איך יספור היום יום שני אם לא ספר ראשון (ודעת החולקים ביאר מו"ר שליט"א שאין גדר המצווה ספירה רק שצריכים להזכיר כמה ימים עברו מימי העומר). ולפי הסברא הנ"ל יבואר נמי דעת רה"ג דס"ל שכיון שהיום מונה כמה היה אתמול נמצא זה דרך הספירה כי לא דילג המנין משנים לארבע למשל, אך אם מונה של אתמול נמצא דלא דילג המנין וכן נראה מלשון הר"ן שכתב בזה"ל ורב האי ז"ל חולק ואומר דאי משום דבעי תמימות שכח באחד הימים נמי חסר המנין וכו' ע"כ.
ואפשר נמי לומר יותר מזה דלשיטתו אם חיסר יום אחד זוהי מצוותו מן התורה שיספור נמי יום האתמול מדינא דתמימות ונ"מ לעניין הברכה והיינו דאי נימא דאינו מן המצווה יכול לומר קודם הברכה אתמול היה כך וכך ואח"כ יברך ויספור משא"כ אם הוי חלק מחיוב המצווה צריך לברך גם עליו וכן נראה קצת מלשון רב האי גאון שם שצריך לספור דאתמול והיום ביחד וז"ל דהיכי דאישתלי יום אחד יספור בליל שני שתי הספירות כגון בשכח ספירה ראשונה יאמר בספירה שניה אתמול היה אחד בעומר ויומא דין תרי בעומרא עכ"ל. ואפשר דהוא מטעם הנ"ל.
ועוד נפק"מ איכא בין שני הטעמים בקטן שהגדיל בימי הספירה דלטעם הראשון יכול לספור בברכה כי לא דילג המניין אך לסברא השנית יתכן דרק באופן הנ"ל שבספירתו קיים המצווה אך בקטן ודאי לא קיים חיובא דאורייתא ולא מיקרי תמימות. (כלומר שרק ספירה שמקיים בה המצווה נחשבת להצטרף למניין הספירה משא"כ בקטן)
וסברת הבה"ג דלא מועיל עצה זו אפ"ל דס"ל כעין הסברא הנ"ל דרק ספירה של מצווה מצטרפת לחשבון וכיון שאתמול לא קיים המצווה נמצא שאף אם יזכיר היום אין זו ספירה של מצווה ולא ס"ל לחדש דכן המצווה באופן שדילג. ולסברא זו נמצא דבקטן שהגדיל לא יוכל להשלים בברכה אך אפ"ל דסברתו דחיוב המצווה היא למנות בכל יום מנינו ומה יועיל מה שמזכיר היום את של אתמול. והיינו שאמנם גדר המצווה היא ספירה אך גדרה נמי למנות בכל יום מניינו ואם לא מנה לא נחשב למנין כלל. אך בקטן שהגדיל כיון שמנה בכל יום מנינו אפשר דיכול לברך בברכה דאין צורך שיהיה ספירה של מצווה כדי להצטרף לחשבון.
ועוד ראיתי בזה דמדין תמימות נלמד דצריך ספירה רצופה ואם חיסר יום אחד אינו רצוף ולכן אף אם ימנה היום את של אתמול לא יועיל לו כי אף שאין חסרון במנין יש חסרון ברציפות. (וזה תלוי אם נאמר דלדעת הבה"ג מברך כשסופר ביום או לא ויש בזה נוסחאות בראשונים ואי נימא דאין מברך ואעפ"כ סופר בלילה בברכה לכאורה מוכח מזה דאף מנין שאינו של מצווה מצטרף וצ"ע בזה).
ועתה נבאר שיטת ר' יהודאי גאון דס"ל שאם לא מנה לילה ראשונה שוב לא ימנה אבל בשאר לילות יכול להשלים ביום.
וצ"ב מה שחילק בין לילה הראשון לשאר לילות ומדוע ביום ראשון א"א להשלים ביום ואולי דריש דרק כשהם ז' שבתות בעי תמימות אבל בשאר ימים כבר יש פחות מז' שבתות וצ"ע, ונראה דדריש מתמימות היינו שכל הז' שבתות יהיו תמימות כלומר שתחילת המנין יהיה בזמן הראוי והיינו בלילה דאל"כ חסר לילה אחד לז' שבתות והיינו דתיבת תמימות אתי למימר דיתחיל מיד בתחילת הז' שבתות אך בשאר ימים לא אכפת לן, והטעם שאם חסר בלילה הראשונה נמצא שהיה לילה אחד שלא עסק כלל בענין הספירה מה שאין כן בשאר לילות אנו כבר בתוך ענין הספירה , והיינו שגדר הספירה הוא שיזכור שהוא בימי הספירה וזה נפעל ע"י שאומר היום כך וכך, וא"כ בלילה הראשונה אם לא ספר נמצא בכלל לא היה בדעתו ענין הספירה בזו הלילה אבל בשאר לילות כבר זוכר ענין הספירה אף שלא עסק בפרטות באיזה יום הוא והוא סברא דקה למעיין.
