(תמלול של שיעור)
לפני הרבה שנים היה את התנא הקדוש רבי עקיבא. רבי עקיבא כמו שסיפרנו היה לו 24,000 תלמידים שכולם נפטרו בימים האלה של ספירת העומר. ואחרי זה היה לו חמישה תלמידים, רק חמש חדשים.
שם, אחד מהם קראו לו רבי שמעון בן יוחאי, (בר יוחאי. לאבא שלו קראו יוחאי.)
רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק מאוד מאוד גדול. הוא התחתן עם הבת של רבי פנחס בן יאיר, שגם כן היה תנא גדול וקדוש.
רבי שמעון בן יוחאי יום אחד ישב ביחד עם עוד תנאים. הם ישבו ביחד, כמה תנאים, ודיברו על הרומאים. הרומאים היו אומה מאוד מאוד מאוד רשעה. הם החריבו את בית המקדש השני. הם רצחו אלפי ומאות אלפי ומיליוני יהודים. הם הרגו הרבה תנאים קדושים, את רבי עקיבא הם הרגו, רבי חוצפית המתורגמן הם הרגו, רבי יהודה בן בבא הם הרגו. הם הרגו כמה וכמה תנאים קדושים מאוד מאוד מאוד. הם היו אכזריים ורשעים מאוד מאוד מאוד.
וישבו שלושה תלמידי חכמים, שלושה תנאים, ודיברו ביניהם. הרומאים הרשעים בנו גשרים מיוחדים, בנו כל מיני דברים יפים, בנו כל מיני מקומות יפים. והם התחילו לדבר.
רבי יהודה אמר: תראו כמה דברים יפים הרומאים עשו. הם בנו בתים יפים, גשרים יפים, הם בנו הרבה דברים יפים. התנא השני שהיה שם, שזה היה רבי יוסי, שתק, לא אמר כלום.
והתנא השלישי, רבי שמעון בן יוחאי, אמר: כל מה שהם עשו, לא עשו אלא לצורך עצמם. את הגשרים שהם עשו, זה כדי שכל מי שעובר על הגשר יצטרך לשלם להם כסף. כל מה שהם בנו, הם בנו בשביל עצמם. שום דבר הם לא עשו בשביל היהודים. הם רעים וחטאים עד מאוד, אין להם שום זכות.
במקום הזה היה שם יהודי אחד שקראו לו יהודה בן גרים. יהודה בן גרים שמע את השיחה של התנאים, והוא עשה טעות מאוד מאוד חמורה. הוא סיפר את זה למישהו אחר, וככה הדבר התגלגל והתגלגל עד שהרומאים הרשעים שמעו את זה.
וכאשר הרומאים הרשעים שמעו את זה, מיד הם אמרו: רבי יהודה, שדיבר טוב על הרומאים, יהיה ראש המדברים בכל מקום. התנא שלא אמר שום דבר, ששתק, יצטרך לקבל גלות, יצטרך ללכת לעבור דירה. אפילו שהוא לא רוצה לעבור דירה, הוא יצטרך לעבור דירה וללכת למקום רחוק, שהוא לא מכיר. רבי שמעון בן יוחאי שדיבר רע על הרומאים, יהרגו אותו. ככה הם גזרו.
הלך רבי שמעון בן יוחאי וקרא לבן שלו. הבן של רבי שמעון יוחאי קראו לו רבי אלעזר. רבי אלעזר הזה היה גם כן תנא קדוש מאוד מאוד וצדיק גדול מאוד. צדיק קדוש מאוד מאוד.
בהתחלה הוא היה גיבור אדיר. הוא לקח חמור והעלה אותו לגג. לא אחד, כמה. ואחרי זה כשאבא שלו אמר לו להוריד, אולי בפעם אחרת נספר לכם את הסיפור, הוא היה צריך להוריד את החמורים האלה, הוא לקח אותם, כל חמור ביד אחת וירד בסולם, בלי להחזיק, עם חמורים בידיים. הוא היה גיבור אדיר.
אבל כשהוא התחיל ללמוד תורה, הוא נהיה כל כך חלש, ולמה? כי הוא השקיע את כל הכוחות שלו בתורה הקדושה. והוא היה תלמיד חכם אדיר.
הלכו רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר, הבן שלו, לבית הכנסת, כדי שלא ימצאו אותם, והתיישבו שמה ללמוד תורה. למדו שם תורה. והרבנית של רבי שמעון בן יוחאי, שהיא האמא של רבי אלעזר, הייתה מביאה להם אוכל ומים.
בינתיים הרומאים הרשעים חיפשו את רבי שמעון בן יוחאי, והם לא הפסיקו לחפש אותו והתחילו לחפש אותו יותר ויותר חזק, עד שרבי שמעון יוחאי הבין שלא יקח הרבה זמן עד שהם יחליטו להגיע לבית הכנסת ולחפש אותו שם. ולכן, הלך רבי שמעון בן יוחאי, אמר: הרי החיילים הרשעים האלה יכולים להגיע הביתה, לתפוס את אמא שלנו, את האישה של רבי שמעון בן יוחאי והאמא של רבי אלעזר, ולעשות לה כל מיני דברים מאוד מאוד כואבים עד שהיא תגלה איפה הם מתחבאים. ואז הם ידעו איפה הם מתחבאים, יבואו ויתפסו אותם.
החליטו רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר לא לגלות לאף אחד. הם לקחו איתם את הבגדים שלהם וקצת ספרים בשביל ללמוד, וברחו מאיפה שהם גרו עד לפקיעין. פקיעין זה עיר, זה עיר קטנה ליד כרמיאל. שמה יש מערה.
הם נכנסו לתוך המערה והחליטו שבה הם יתחבאו בלי שאף אחד ידע שהם נמצאים שם. ומה הם עשו בזמן הזה? התחילו ללמוד תורת השם תמימה משיבת נפש.
השם עשה להם נס גדול, וצמח להם עץ של חרובים ליד הפתח של המערה. וגם מעיין של מים. ובשבת קודש, העץ של החרובים פתאום התחלף ונהיה עץ של תמרים לכבוד שבת. וזה מה שהם היו אוכלים כל היום וכל הלילה. חרובים בימי חול, תמרים בשבת קודש ומים לשתות.
הבגדים שלהם היו יכולים להיהרס. מה הם עשו? הם הורידו את הבגדים, אבל אי אפשר להיות ערומים. מה הם עשו? הם שמו על עצמם חול, התכסו בחול. וחול, מי שיודע, לשבת בתוך חול עושה את כל העור יבש וסדוק, ואחר כך עושה חתכים ופצעים. אבל הם לא התייחסו לכלום. הם ישבו בתוך החול ולמדו את התורה הקדושה.
ולמדו תורה ולמדו את תורת השם.
אנחנו שרים בבר יוחאי "במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך"". שם בתוך המערה רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר קנו את ההוד וההדר שלהם הנפלאים. והם ישבו ולמדו במסירות נפש. והיה מגיע אליהם שמה מישהו אחד ללמד אותם תורה. מי זה המישהו אחד שהיה מגיע אליהם שם? אליהו הנביא. היה מגיע שתי פעמים בכל יום ללמד אותם וללמוד איתם תורה.
ושם הם ישבו ולמדו, ולמדו ולמדו את התורה הקדושה והמתוקה. הם לא הרגישו את הפצעים הנוראים שיש להם בכל הגוף. הם לא הרגישו שהם רוצים קצת לחם, קצת בשר. לא היה להם שם חלב, לא גבינה, לא קוטג', לא שוקולד, לא קפה, לא סוכריות, לא לחמים, לא מעדנים, לא עופות ולא דגים, לא תפוחים ולא תפוזים, לא עגבניות ולא מלפפונים. שום פרי לא היה להם שם. רק דבר אחד, רק את החרובים.
והם אכלו את החרובים האלה כל היום, ולא חשבו על שום דבר אחר חוץ מאשר על התורה הקדושה והמתוקה. כל הזמן הזה הם שתו מים. לא קולה ולא פטל, לא יין ולא שאר משקים טעימים, גם לא מיץ ענבים. רק היה להם כל הזמן מים. ולכבוד שבת קודש היה להם שם גם תמרים. והם ישבו ולמדו.
עוד שנה ועוד שנה. אין משלוחי מנות, אין מצות בליל הסדר, אין בורקס גבינה בשבועות, אין רימונים בראש השנה, אין סופגניות בחנוכה, אין שום דבר.
אבל את הדבר הכי טעים שיש בעולם, את הדבר הכי מתוק, את הדבר הכי מתוק, הכי מתוק שיש בעולם היה להם. את התורה הקדושה והמתוקה. והם ישבו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו.
כל הגוף מלא פצעים, דם נוזל להם כל הזמן. אין משחה ואין פלסטר, אין רופא ואין תחבושת. אפילו אין סבון לעשות קצת אמבטיה לנקות את הפצעים, שום דבר אין. רק לשבת בתוך החול. אבל הם לא הרגישו את זה בכלל, כי התורה המתוקה שהם למדו השכיחה מהם את כל הצער, את כל הייסורים.
הם ישבו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו.
עובר שנה, עובר שנתיים, עובר שלוש, עובר ארבע, עובר חמש, עובר שש שנים. עובר שבע, עובר שמונה שנים. שמונה שנים שביום חול הם אוכלים רק חרובים, ובשבת קודש לסעודה ראשונה אוכלים תמרים, בסעודה שנייה אוכלים תמרים וסעודה שלישית אוכלים תמרים.
תשע שנים שבסוכות אוכלים תמרים, ובראש השנה אוכלים תמרים, ובשבועות אוכלים תמרים. וכל הזמן שותים רק מים.
11 שנים, 12 שנים. 12 שנים הם יושבים ולומדים ולומדים ולומדים, ולומדים ולומדים. עד שהשכל שלהם נהיה נקי כל כך, השכל שלהם נהיה טהור. איך אפשר לדבר על הלב שלהם, הלב הטהור שהיה להם, הקדושה, הטהרה. תחשבו על אנשים שאין להם שום הנאה בעולם הזה, כלום. רק לומדים את התורה הקדושה, לא רואים שום דבר חוץ מאת התורה הקדושה, לא טועמים שום דבר חוץ מהתורה הקדושה. כל כולם נהפכים להיות גוף של תורה.
ואחרי 12 שנים, המלך של רומי מת, והחוק במדינה היה שמתי שמת המלך, כל הגזרות שלו מתבטלות. וממילא מתבטלת הגזרה שרבי שמעון בן יוחאי חייב מיתה.
מי יודיע את זה לרבי שמעון בן יוחאי? מי יגלה לו, מי יספר לו? מי יגיד לו את הדבר הזה? הגיע אליהו הנביא, עמד על הפתח של המערה ואמר: מי יגלה לרבי שמעון בן יוחאי שהמלך של הרומאים מת וכבר לא רוצים להרוג אותו? שמעו את זה רבי שמעון בן יוחאי והבן שלו ויצאו מהמערה.
התחילו ללכת, פתאום הם ראו משהו והזדעזעו. השם ישמור. הם ראו יהודי שחורש את האדמה. הם ממש כעסו עליו. איך יכול יהודי במקום ללמוד את התורה הקדושה לחרוש את האדמה? הם הסתכלו עליו בכעס, ומיד הוא נשרף. כל המקום שהם הסתכלו נשרף מיד.
הם המשיכו ללכת עוד קצת, הם ראו איזה יהודי שבונה בית. הם מאוד כעסו עליו. איך אתה יכול לבנות בית במקום ללמוד את התורה הקדושה? חבל על הזמן. העולם הזה ייגמר כל כך מהר, והתורה הקדושה נשארת לעולם. אז למה אתה במקום ללמוד את התורה הקדושה בונה בית? הם הסתכלו עליו והוא מיד נשרף.
ממשיכים ללכת עוד קצת. הם ראו עוד יהודי שזורע בשדה, והם כעסו עליו נורא. איך יש לך זמן לזרוע את השדה שלך? למה אתה לא נמצא בבית הכנסת ולומד את התורה הקדושה? הם הסתכלו עליו בכעס, וגם היהודי הזה נשרף.
הם לא הצליחו להבין איך אנשים מסוגלים לעזוב את דברי אלוקים חיים, את התורה הקדושה. איך יהודים מסוגלים, במקום ללמוד את התורה הקדושה, להתעסק בחיי עולם הזה? איך יהודי טהור, איך יהודי שיש לו נשמה, איך יהודי שקיבל את התורה הקדושה בהר סיני, מסוגל להתעסק עם דבר אחר שהוא לא התורה הקדושה? הם לא הצליחו להבין את זה. הם כל כך כעסו וכל מקום שהם הסתכלו, מרוב הקדושה שלהם, מרוב הטהרה שלהם, מיד היה נשרף.
ופתאום יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: האם להחריב את העולם שלי יצאתם? תחזרו למערה.
ולמה באמת? הריבונו של עולם רוצה שיהיה מציאות של עולם. נכון, שהיהודי הקדוש, האמיתי, יודע שהעולם הזה לא שווה שום דבר.
כסף? אוכל? מה זה? אוכלים, תוך כמה דקות עובר הטעם, ואחרי זה שום דבר, מה יוצא מזה? כלום. מה? מה יש בעולם הזה? בתים? כמה זמן חיים בבית? כמה שנים? מי שחי 80 שנה, 120 שנה, 120 שנה הוא חי בבית שלו. נו, אתם יודעים כמה זה עולם הבא? נצח נצחים. זה לא 100 שנה, זה גם לא 1000 שנה, זה גם לא 10,000 שנים, זה גם לא 100,000 שנים, וגם לא מיליון ולא מיליארד ולא טריליון, זה הרבה יותר מזה, זה נצח נצחים.
אז במקום ללמוד את התורה הקדושה ולבנות בית יפה בעולם הבא, שמחזיק מעמד לנצח נצחים, מה עושה הבן אדם הזה? בונה בית בעולם הזה. אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, השם ישמור ויציל. איך אפשר? אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה מנהגו של עולם. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיה מצב של מידת הדין שנשרף הכל. ולכן הקדוש ברוך הוא אמר לרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר, תחזרו למערה.
הם חזרו למערה. ומה הם עשו עכשיו? התחילו לבכות? שאמרו להם לחזור למערה והם כל כך צדיקים? לא. מה הם עשו? התיישבו ללמוד את התורה המתוקה, המשיכו ללמוד עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, המשיכו ללמוד. המשיכו ללמוד שמה עוד ועוד את התורה המתוקה והקדושה והטהורה. המשיכו לאכול חרובים ולשתות מים, ולאכול תמרים לכבוד שבת קודש. וללמוד וללמוד וללמוד וללמוד, ולשבת בתוך החול, ורק לכבוד שבת ללבוש את הבגדים.
ככה לעוד חודשים. אחרי 12 חודשים, אמר רבי שמעון הקדוש, התנא הקדוש, אמר לבן שלו לרבי אלעזר: הרשעים כששמים אותם בגיהינום, שמים אותם ל-12 חודשים. עבר 12 חודשים, אז גם אנחנו כנראה כבר יכולים לצאת מהמערה. והם יצאו מהמערה.
ואז, כשראהו מישהו שלא לומד תורה, רבי אלעזר היה מסתכל עליו בכעס נוראי, והוא היה נשרף. אבל רבי שמעון בר יוחאי היה מסתכל, והכל היה מתרפא. איזה נס נפלא, איזה נס מיוחד. רבי אלעזר לא הצליח עדיין להבין איך זה יכול להיות הדבר הזה. איך יכול להיות שיהודים עוזבים את חיי עולם הבא ומתעסקים בחיי שעה, בחיים זמניים של העולם הזה. אבל רבי שמעון בן יוחאי הבין שכך רצון השם, והוא היה מסתכל וזה היה חוזר חזרה.
ככה הם הלכו, עד שהגיע יום שישי, ופתאום הם ראו יהודי אחד זקן, רץ מהר מהר, ומחזיק בידיים שתי חבילות של הדסים. הדסים טובות, הדסים יפות, הדסים מיוחדים.
הם עצרו את היהודי הזה ושאלו אותו: רב איד, מה אתה עושה עם ההדסים האלה? אמר להם היהודי: לכבוד שבת קודש, לכבוד שבת קודש. הם שאלו אותו עוד הפעם. רבי יהודי, למה אתה סוחב שתי חבילות של הדסים? למה לא מספיק אחד, אם זה לכבוד שבת קודש? אמר להם היהודי: כשהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו במעמד הר סיני על התורה, הוא אמר לנו זכור לזכור את יום השבת, ושמור לשמור את יום השבת. זכור ושמור. אני סוחב שתי חבילות של הדסים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. לכבוד שבת קודש.
וכאשר רבי שמעון בן יוחאי ראה את הדבר הזה, אמר לרבי אלעזר: אוי, אלעזר שלי, תראה כמה יהודים אוהבים את המצוות. תראה כמה יהודים, הצדיקים הפשוטים, אוהבים את המצוות. לא מספיק לו חבילה אחת של הדסים, הוא רוצה שתיים. לכבוד שבת קודש. למה הוא רוצה שתי חבילות? למה לא מספיק לו אחד? כי הוא כל כך אוהב את השבת קודש, הוא רוצה לכבד אותה, הוא רוצה לפאר אותה, הוא רוצה לרומם אותה. אז הוא לוקח שתיים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וכשרבי אלעזר ראה את זה, הוא ראה את זה, הוא ראה איך היהודים אוהבים את השם יתברך, הוא ראה איך היהודים אוהבים את המצוות, הוא ראה איך היהודים אוהבים את התורה הקדושה, וגם אם הם בונים בית, הם אוהבים את התורה ואת המצוות, וברגע שהם רק יוכלו, הם יעזבו את כל השטויות וירוצו ללמוד את התורה הקדושה.
וכשרבי אלעזר ראה את זה, הבין שכל היהודים הצדיקים אוהבים את התורה הקדושה והמתוקה. ואז הוא גם הפסיק להסתכל, ולשרוף את האנשים, כי הם ראו כמה שהיהודים אוהבים את התורה הקדושה ואת המצוות הטהורות.
המשיך רבי שמעון בן יוחאי ללכת, ובינתיים בטבריה היה שמה איזה יהודי אחד, יהודי קדוש וטהור, שהיה עיוור, לא ראה כלום בעיניים. אבל הוא ראה הרבה יותר מכל אחד אחר, כי היה לו עיניים רוחניות.
ואז הוא הלך לרבי פנחס בן יאיר ואמר לו: פנחס, אתה יודע שהולכים להגיע לפה שתי מרגליות מיוחדות? החתן שלך, זה שהתחתן עם הבת שלך, הולך להגיע. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו הולכים להגיע לפה.
לך תקבל את הפנים שלהם. תעשה להם קבלת פנים. יצא רבי פנחס בן יאיר לכיוון פקעין. ורבי שמעון בן יוחאי מגיע מהצד השני ממול, עד שהם נפגשו.
ואז הם נפלו אחד על השני והתחילו לבכות מרוב התרגשות. ורבי פנחס בן יאיר רואה את רבי שמעון בן יוחאי, הוא רואה יהודי מלא בחתכים, כל הגוף שלו זב דם, כל הגוף שלו עם חתכים, חתכים, חתכים. אין מקום בלי חתכים, הכל יבש, הכל עם דם, מעורבב עם חול. איי, איזה כאבים.
אוי אוי אוי, רבי פנחס בן יאיר כל כך מרחם על רבי שמעון בן יוחאי, מתחיל לרדת לו דמעות מהעיניים. והדמעות יורדות על הפצעים של רבי שמעון בן יוחאי וזה שורף לו.
ורבי פנחס בן יאיר אומר לרבי שמעון בן יוחאי, אוי לי, זה כל כך מצער אותי שאני רואה אותך ככה, עם כל כך הרבה פצעים. ורבי שמעון בן יוחאי אומר לו עם חיוך: איי איי איי, אוי ואבוי אם לא היית רואה אותי ככה. אתה רואה את הפצעים, אבל אני רואה את ה-13 שנים שישבתי ולמדתי וכל כך הרבה הרווחתי.
כי עכשיו אני יודע כל כך הרבה תורה, כי עכשיו נהייתי כל כך קרוב לבורא יתברך. ברוך השם שזכיתי לזה שישבתי במערה ולמדתי את התורה הקדושה. ורבי שמעון בן יוחאי היה קדוש וטהור, קדוש וטהור עד מאוד. רבי פנחס בן יאיר היה שואל אותו שאלות.
ולפני שהוא היה הולך למערה, הוא היה שואל את רבי פנחס בן יאיר 12 שאלות, ורבי פנחס בן יאיר היה עונה לו 24 תשובות. וכשהוא יצא מהמערה זה היה הפוך. רבי פנחס בן יאיר היה שואל אותו 12 שאלות ורבי שמעון בן יוחאי היה עונה לו 24 תשובות, מרוב השטייגען, הלימוד הנפלא, ההתמדה הנוראית, הדבקות בתורה הקדושה, ובנותן התורה, שהוא עשה במערה. וככה רבי שמעון בן יוחאי התקדש ונהיה קדוש וטהור.
וכל הימים שהוא היה חי, הוא כל כך הגן על עם ישראל, הוא ביטל את כל הגזירות בזכותו התבטלו כל כך הרבה גזרות. המון גזרות על עם ישראל התבטלו. וכל הימים שהוא היה חי, לא היה קשת אפילו פעם אחת בעננים, כי הקשת זה סימן שהבורא עולם כועס על עם ישראל, ובימים של רבי שמעון בן יוחאי בורא עולם לא כעס על העולם ולא רצה לעשות בעולם מבול, כי היה אתרבי שמעון בן יוחאי הצדיק קדוש וטהור.
והוא לימד את עם ישראל המון המון המון תורה. והיו לו תלמידים שאותם הוא לימד את הסודות העמוקים, עמוקים, עמוקים שבבתורה. ולהם הוא גילה את זה, ואחרי זה הם כתבו מזה ספר. ולספר הזה, הספר הקדוש הזה קוראים ספר הזוהר.
הזוהר. זוהר זה אור, ספר האור. שזה אור גדול, האור הגדול של התורה, של סודות התורה, שאותם הוא גילה אז כשהוא ישב במערה, וככה הוא עלה והתעלה עוד ועוד עד לפטירה שלו, שאז הוא עלה לחלקו הגדול בעולם האמת.
לפני הרבה שנים היה את התנא הקדוש רבי עקיבא. רבי עקיבא כמו שסיפרנו היה לו 24,000 תלמידים שכולם נפטרו בימים האלה של ספירת העומר. ואחרי זה היה לו חמישה תלמידים, רק חמש חדשים.
שם, אחד מהם קראו לו רבי שמעון בן יוחאי, (בר יוחאי. לאבא שלו קראו יוחאי.)
רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק מאוד מאוד גדול. הוא התחתן עם הבת של רבי פנחס בן יאיר, שגם כן היה תנא גדול וקדוש.
רבי שמעון בן יוחאי יום אחד ישב ביחד עם עוד תנאים. הם ישבו ביחד, כמה תנאים, ודיברו על הרומאים. הרומאים היו אומה מאוד מאוד מאוד רשעה. הם החריבו את בית המקדש השני. הם רצחו אלפי ומאות אלפי ומיליוני יהודים. הם הרגו הרבה תנאים קדושים, את רבי עקיבא הם הרגו, רבי חוצפית המתורגמן הם הרגו, רבי יהודה בן בבא הם הרגו. הם הרגו כמה וכמה תנאים קדושים מאוד מאוד מאוד. הם היו אכזריים ורשעים מאוד מאוד מאוד.
וישבו שלושה תלמידי חכמים, שלושה תנאים, ודיברו ביניהם. הרומאים הרשעים בנו גשרים מיוחדים, בנו כל מיני דברים יפים, בנו כל מיני מקומות יפים. והם התחילו לדבר.
רבי יהודה אמר: תראו כמה דברים יפים הרומאים עשו. הם בנו בתים יפים, גשרים יפים, הם בנו הרבה דברים יפים. התנא השני שהיה שם, שזה היה רבי יוסי, שתק, לא אמר כלום.
והתנא השלישי, רבי שמעון בן יוחאי, אמר: כל מה שהם עשו, לא עשו אלא לצורך עצמם. את הגשרים שהם עשו, זה כדי שכל מי שעובר על הגשר יצטרך לשלם להם כסף. כל מה שהם בנו, הם בנו בשביל עצמם. שום דבר הם לא עשו בשביל היהודים. הם רעים וחטאים עד מאוד, אין להם שום זכות.
במקום הזה היה שם יהודי אחד שקראו לו יהודה בן גרים. יהודה בן גרים שמע את השיחה של התנאים, והוא עשה טעות מאוד מאוד חמורה. הוא סיפר את זה למישהו אחר, וככה הדבר התגלגל והתגלגל עד שהרומאים הרשעים שמעו את זה.
וכאשר הרומאים הרשעים שמעו את זה, מיד הם אמרו: רבי יהודה, שדיבר טוב על הרומאים, יהיה ראש המדברים בכל מקום. התנא שלא אמר שום דבר, ששתק, יצטרך לקבל גלות, יצטרך ללכת לעבור דירה. אפילו שהוא לא רוצה לעבור דירה, הוא יצטרך לעבור דירה וללכת למקום רחוק, שהוא לא מכיר. רבי שמעון בן יוחאי שדיבר רע על הרומאים, יהרגו אותו. ככה הם גזרו.
הלך רבי שמעון בן יוחאי וקרא לבן שלו. הבן של רבי שמעון יוחאי קראו לו רבי אלעזר. רבי אלעזר הזה היה גם כן תנא קדוש מאוד מאוד וצדיק גדול מאוד. צדיק קדוש מאוד מאוד.
בהתחלה הוא היה גיבור אדיר. הוא לקח חמור והעלה אותו לגג. לא אחד, כמה. ואחרי זה כשאבא שלו אמר לו להוריד, אולי בפעם אחרת נספר לכם את הסיפור, הוא היה צריך להוריד את החמורים האלה, הוא לקח אותם, כל חמור ביד אחת וירד בסולם, בלי להחזיק, עם חמורים בידיים. הוא היה גיבור אדיר.
אבל כשהוא התחיל ללמוד תורה, הוא נהיה כל כך חלש, ולמה? כי הוא השקיע את כל הכוחות שלו בתורה הקדושה. והוא היה תלמיד חכם אדיר.
הלכו רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר, הבן שלו, לבית הכנסת, כדי שלא ימצאו אותם, והתיישבו שמה ללמוד תורה. למדו שם תורה. והרבנית של רבי שמעון בן יוחאי, שהיא האמא של רבי אלעזר, הייתה מביאה להם אוכל ומים.
בינתיים הרומאים הרשעים חיפשו את רבי שמעון בן יוחאי, והם לא הפסיקו לחפש אותו והתחילו לחפש אותו יותר ויותר חזק, עד שרבי שמעון יוחאי הבין שלא יקח הרבה זמן עד שהם יחליטו להגיע לבית הכנסת ולחפש אותו שם. ולכן, הלך רבי שמעון בן יוחאי, אמר: הרי החיילים הרשעים האלה יכולים להגיע הביתה, לתפוס את אמא שלנו, את האישה של רבי שמעון בן יוחאי והאמא של רבי אלעזר, ולעשות לה כל מיני דברים מאוד מאוד כואבים עד שהיא תגלה איפה הם מתחבאים. ואז הם ידעו איפה הם מתחבאים, יבואו ויתפסו אותם.
החליטו רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר לא לגלות לאף אחד. הם לקחו איתם את הבגדים שלהם וקצת ספרים בשביל ללמוד, וברחו מאיפה שהם גרו עד לפקיעין. פקיעין זה עיר, זה עיר קטנה ליד כרמיאל. שמה יש מערה.
הם נכנסו לתוך המערה והחליטו שבה הם יתחבאו בלי שאף אחד ידע שהם נמצאים שם. ומה הם עשו בזמן הזה? התחילו ללמוד תורת השם תמימה משיבת נפש.
השם עשה להם נס גדול, וצמח להם עץ של חרובים ליד הפתח של המערה. וגם מעיין של מים. ובשבת קודש, העץ של החרובים פתאום התחלף ונהיה עץ של תמרים לכבוד שבת. וזה מה שהם היו אוכלים כל היום וכל הלילה. חרובים בימי חול, תמרים בשבת קודש ומים לשתות.
הבגדים שלהם היו יכולים להיהרס. מה הם עשו? הם הורידו את הבגדים, אבל אי אפשר להיות ערומים. מה הם עשו? הם שמו על עצמם חול, התכסו בחול. וחול, מי שיודע, לשבת בתוך חול עושה את כל העור יבש וסדוק, ואחר כך עושה חתכים ופצעים. אבל הם לא התייחסו לכלום. הם ישבו בתוך החול ולמדו את התורה הקדושה.
ולמדו תורה ולמדו את תורת השם.
אנחנו שרים בבר יוחאי "במערת צורים שעמדת, שם קנית הודך והדרך"". שם בתוך המערה רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר קנו את ההוד וההדר שלהם הנפלאים. והם ישבו ולמדו במסירות נפש. והיה מגיע אליהם שמה מישהו אחד ללמד אותם תורה. מי זה המישהו אחד שהיה מגיע אליהם שם? אליהו הנביא. היה מגיע שתי פעמים בכל יום ללמד אותם וללמוד איתם תורה.
ושם הם ישבו ולמדו, ולמדו ולמדו את התורה הקדושה והמתוקה. הם לא הרגישו את הפצעים הנוראים שיש להם בכל הגוף. הם לא הרגישו שהם רוצים קצת לחם, קצת בשר. לא היה להם שם חלב, לא גבינה, לא קוטג', לא שוקולד, לא קפה, לא סוכריות, לא לחמים, לא מעדנים, לא עופות ולא דגים, לא תפוחים ולא תפוזים, לא עגבניות ולא מלפפונים. שום פרי לא היה להם שם. רק דבר אחד, רק את החרובים.
והם אכלו את החרובים האלה כל היום, ולא חשבו על שום דבר אחר חוץ מאשר על התורה הקדושה והמתוקה. כל הזמן הזה הם שתו מים. לא קולה ולא פטל, לא יין ולא שאר משקים טעימים, גם לא מיץ ענבים. רק היה להם כל הזמן מים. ולכבוד שבת קודש היה להם שם גם תמרים. והם ישבו ולמדו.
עוד שנה ועוד שנה. אין משלוחי מנות, אין מצות בליל הסדר, אין בורקס גבינה בשבועות, אין רימונים בראש השנה, אין סופגניות בחנוכה, אין שום דבר.
אבל את הדבר הכי טעים שיש בעולם, את הדבר הכי מתוק, את הדבר הכי מתוק, הכי מתוק שיש בעולם היה להם. את התורה הקדושה והמתוקה. והם ישבו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו.
כל הגוף מלא פצעים, דם נוזל להם כל הזמן. אין משחה ואין פלסטר, אין רופא ואין תחבושת. אפילו אין סבון לעשות קצת אמבטיה לנקות את הפצעים, שום דבר אין. רק לשבת בתוך החול. אבל הם לא הרגישו את זה בכלל, כי התורה המתוקה שהם למדו השכיחה מהם את כל הצער, את כל הייסורים.
הם ישבו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו ולמדו.
עובר שנה, עובר שנתיים, עובר שלוש, עובר ארבע, עובר חמש, עובר שש שנים. עובר שבע, עובר שמונה שנים. שמונה שנים שביום חול הם אוכלים רק חרובים, ובשבת קודש לסעודה ראשונה אוכלים תמרים, בסעודה שנייה אוכלים תמרים וסעודה שלישית אוכלים תמרים.
תשע שנים שבסוכות אוכלים תמרים, ובראש השנה אוכלים תמרים, ובשבועות אוכלים תמרים. וכל הזמן שותים רק מים.
11 שנים, 12 שנים. 12 שנים הם יושבים ולומדים ולומדים ולומדים, ולומדים ולומדים. עד שהשכל שלהם נהיה נקי כל כך, השכל שלהם נהיה טהור. איך אפשר לדבר על הלב שלהם, הלב הטהור שהיה להם, הקדושה, הטהרה. תחשבו על אנשים שאין להם שום הנאה בעולם הזה, כלום. רק לומדים את התורה הקדושה, לא רואים שום דבר חוץ מאת התורה הקדושה, לא טועמים שום דבר חוץ מהתורה הקדושה. כל כולם נהפכים להיות גוף של תורה.
ואחרי 12 שנים, המלך של רומי מת, והחוק במדינה היה שמתי שמת המלך, כל הגזרות שלו מתבטלות. וממילא מתבטלת הגזרה שרבי שמעון בן יוחאי חייב מיתה.
מי יודיע את זה לרבי שמעון בן יוחאי? מי יגלה לו, מי יספר לו? מי יגיד לו את הדבר הזה? הגיע אליהו הנביא, עמד על הפתח של המערה ואמר: מי יגלה לרבי שמעון בן יוחאי שהמלך של הרומאים מת וכבר לא רוצים להרוג אותו? שמעו את זה רבי שמעון בן יוחאי והבן שלו ויצאו מהמערה.
התחילו ללכת, פתאום הם ראו משהו והזדעזעו. השם ישמור. הם ראו יהודי שחורש את האדמה. הם ממש כעסו עליו. איך יכול יהודי במקום ללמוד את התורה הקדושה לחרוש את האדמה? הם הסתכלו עליו בכעס, ומיד הוא נשרף. כל המקום שהם הסתכלו נשרף מיד.
הם המשיכו ללכת עוד קצת, הם ראו איזה יהודי שבונה בית. הם מאוד כעסו עליו. איך אתה יכול לבנות בית במקום ללמוד את התורה הקדושה? חבל על הזמן. העולם הזה ייגמר כל כך מהר, והתורה הקדושה נשארת לעולם. אז למה אתה במקום ללמוד את התורה הקדושה בונה בית? הם הסתכלו עליו והוא מיד נשרף.
ממשיכים ללכת עוד קצת. הם ראו עוד יהודי שזורע בשדה, והם כעסו עליו נורא. איך יש לך זמן לזרוע את השדה שלך? למה אתה לא נמצא בבית הכנסת ולומד את התורה הקדושה? הם הסתכלו עליו בכעס, וגם היהודי הזה נשרף.
הם לא הצליחו להבין איך אנשים מסוגלים לעזוב את דברי אלוקים חיים, את התורה הקדושה. איך יהודים מסוגלים, במקום ללמוד את התורה הקדושה, להתעסק בחיי עולם הזה? איך יהודי טהור, איך יהודי שיש לו נשמה, איך יהודי שקיבל את התורה הקדושה בהר סיני, מסוגל להתעסק עם דבר אחר שהוא לא התורה הקדושה? הם לא הצליחו להבין את זה. הם כל כך כעסו וכל מקום שהם הסתכלו, מרוב הקדושה שלהם, מרוב הטהרה שלהם, מיד היה נשרף.
ופתאום יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: האם להחריב את העולם שלי יצאתם? תחזרו למערה.
ולמה באמת? הריבונו של עולם רוצה שיהיה מציאות של עולם. נכון, שהיהודי הקדוש, האמיתי, יודע שהעולם הזה לא שווה שום דבר.
כסף? אוכל? מה זה? אוכלים, תוך כמה דקות עובר הטעם, ואחרי זה שום דבר, מה יוצא מזה? כלום. מה? מה יש בעולם הזה? בתים? כמה זמן חיים בבית? כמה שנים? מי שחי 80 שנה, 120 שנה, 120 שנה הוא חי בבית שלו. נו, אתם יודעים כמה זה עולם הבא? נצח נצחים. זה לא 100 שנה, זה גם לא 1000 שנה, זה גם לא 10,000 שנים, זה גם לא 100,000 שנים, וגם לא מיליון ולא מיליארד ולא טריליון, זה הרבה יותר מזה, זה נצח נצחים.
אז במקום ללמוד את התורה הקדושה ולבנות בית יפה בעולם הבא, שמחזיק מעמד לנצח נצחים, מה עושה הבן אדם הזה? בונה בית בעולם הזה. אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, השם ישמור ויציל. איך אפשר? אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה מנהגו של עולם. הקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיה מצב של מידת הדין שנשרף הכל. ולכן הקדוש ברוך הוא אמר לרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר, תחזרו למערה.
הם חזרו למערה. ומה הם עשו עכשיו? התחילו לבכות? שאמרו להם לחזור למערה והם כל כך צדיקים? לא. מה הם עשו? התיישבו ללמוד את התורה המתוקה, המשיכו ללמוד עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, המשיכו ללמוד. המשיכו ללמוד שמה עוד ועוד את התורה המתוקה והקדושה והטהורה. המשיכו לאכול חרובים ולשתות מים, ולאכול תמרים לכבוד שבת קודש. וללמוד וללמוד וללמוד וללמוד, ולשבת בתוך החול, ורק לכבוד שבת ללבוש את הבגדים.
ככה לעוד חודשים. אחרי 12 חודשים, אמר רבי שמעון הקדוש, התנא הקדוש, אמר לבן שלו לרבי אלעזר: הרשעים כששמים אותם בגיהינום, שמים אותם ל-12 חודשים. עבר 12 חודשים, אז גם אנחנו כנראה כבר יכולים לצאת מהמערה. והם יצאו מהמערה.
ואז, כשראהו מישהו שלא לומד תורה, רבי אלעזר היה מסתכל עליו בכעס נוראי, והוא היה נשרף. אבל רבי שמעון בר יוחאי היה מסתכל, והכל היה מתרפא. איזה נס נפלא, איזה נס מיוחד. רבי אלעזר לא הצליח עדיין להבין איך זה יכול להיות הדבר הזה. איך יכול להיות שיהודים עוזבים את חיי עולם הבא ומתעסקים בחיי שעה, בחיים זמניים של העולם הזה. אבל רבי שמעון בן יוחאי הבין שכך רצון השם, והוא היה מסתכל וזה היה חוזר חזרה.
ככה הם הלכו, עד שהגיע יום שישי, ופתאום הם ראו יהודי אחד זקן, רץ מהר מהר, ומחזיק בידיים שתי חבילות של הדסים. הדסים טובות, הדסים יפות, הדסים מיוחדים.
הם עצרו את היהודי הזה ושאלו אותו: רב איד, מה אתה עושה עם ההדסים האלה? אמר להם היהודי: לכבוד שבת קודש, לכבוד שבת קודש. הם שאלו אותו עוד הפעם. רבי יהודי, למה אתה סוחב שתי חבילות של הדסים? למה לא מספיק אחד, אם זה לכבוד שבת קודש? אמר להם היהודי: כשהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו במעמד הר סיני על התורה, הוא אמר לנו זכור לזכור את יום השבת, ושמור לשמור את יום השבת. זכור ושמור. אני סוחב שתי חבילות של הדסים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. לכבוד שבת קודש.
וכאשר רבי שמעון בן יוחאי ראה את הדבר הזה, אמר לרבי אלעזר: אוי, אלעזר שלי, תראה כמה יהודים אוהבים את המצוות. תראה כמה יהודים, הצדיקים הפשוטים, אוהבים את המצוות. לא מספיק לו חבילה אחת של הדסים, הוא רוצה שתיים. לכבוד שבת קודש. למה הוא רוצה שתי חבילות? למה לא מספיק לו אחד? כי הוא כל כך אוהב את השבת קודש, הוא רוצה לכבד אותה, הוא רוצה לפאר אותה, הוא רוצה לרומם אותה. אז הוא לוקח שתיים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וכשרבי אלעזר ראה את זה, הוא ראה את זה, הוא ראה איך היהודים אוהבים את השם יתברך, הוא ראה איך היהודים אוהבים את המצוות, הוא ראה איך היהודים אוהבים את התורה הקדושה, וגם אם הם בונים בית, הם אוהבים את התורה ואת המצוות, וברגע שהם רק יוכלו, הם יעזבו את כל השטויות וירוצו ללמוד את התורה הקדושה.
וכשרבי אלעזר ראה את זה, הבין שכל היהודים הצדיקים אוהבים את התורה הקדושה והמתוקה. ואז הוא גם הפסיק להסתכל, ולשרוף את האנשים, כי הם ראו כמה שהיהודים אוהבים את התורה הקדושה ואת המצוות הטהורות.
המשיך רבי שמעון בן יוחאי ללכת, ובינתיים בטבריה היה שמה איזה יהודי אחד, יהודי קדוש וטהור, שהיה עיוור, לא ראה כלום בעיניים. אבל הוא ראה הרבה יותר מכל אחד אחר, כי היה לו עיניים רוחניות.
ואז הוא הלך לרבי פנחס בן יאיר ואמר לו: פנחס, אתה יודע שהולכים להגיע לפה שתי מרגליות מיוחדות? החתן שלך, זה שהתחתן עם הבת שלך, הולך להגיע. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו הולכים להגיע לפה.
לך תקבל את הפנים שלהם. תעשה להם קבלת פנים. יצא רבי פנחס בן יאיר לכיוון פקעין. ורבי שמעון בן יוחאי מגיע מהצד השני ממול, עד שהם נפגשו.
ואז הם נפלו אחד על השני והתחילו לבכות מרוב התרגשות. ורבי פנחס בן יאיר רואה את רבי שמעון בן יוחאי, הוא רואה יהודי מלא בחתכים, כל הגוף שלו זב דם, כל הגוף שלו עם חתכים, חתכים, חתכים. אין מקום בלי חתכים, הכל יבש, הכל עם דם, מעורבב עם חול. איי, איזה כאבים.
אוי אוי אוי, רבי פנחס בן יאיר כל כך מרחם על רבי שמעון בן יוחאי, מתחיל לרדת לו דמעות מהעיניים. והדמעות יורדות על הפצעים של רבי שמעון בן יוחאי וזה שורף לו.
ורבי פנחס בן יאיר אומר לרבי שמעון בן יוחאי, אוי לי, זה כל כך מצער אותי שאני רואה אותך ככה, עם כל כך הרבה פצעים. ורבי שמעון בן יוחאי אומר לו עם חיוך: איי איי איי, אוי ואבוי אם לא היית רואה אותי ככה. אתה רואה את הפצעים, אבל אני רואה את ה-13 שנים שישבתי ולמדתי וכל כך הרבה הרווחתי.
כי עכשיו אני יודע כל כך הרבה תורה, כי עכשיו נהייתי כל כך קרוב לבורא יתברך. ברוך השם שזכיתי לזה שישבתי במערה ולמדתי את התורה הקדושה. ורבי שמעון בן יוחאי היה קדוש וטהור, קדוש וטהור עד מאוד. רבי פנחס בן יאיר היה שואל אותו שאלות.
ולפני שהוא היה הולך למערה, הוא היה שואל את רבי פנחס בן יאיר 12 שאלות, ורבי פנחס בן יאיר היה עונה לו 24 תשובות. וכשהוא יצא מהמערה זה היה הפוך. רבי פנחס בן יאיר היה שואל אותו 12 שאלות ורבי שמעון בן יוחאי היה עונה לו 24 תשובות, מרוב השטייגען, הלימוד הנפלא, ההתמדה הנוראית, הדבקות בתורה הקדושה, ובנותן התורה, שהוא עשה במערה. וככה רבי שמעון בן יוחאי התקדש ונהיה קדוש וטהור.
וכל הימים שהוא היה חי, הוא כל כך הגן על עם ישראל, הוא ביטל את כל הגזירות בזכותו התבטלו כל כך הרבה גזרות. המון גזרות על עם ישראל התבטלו. וכל הימים שהוא היה חי, לא היה קשת אפילו פעם אחת בעננים, כי הקשת זה סימן שהבורא עולם כועס על עם ישראל, ובימים של רבי שמעון בן יוחאי בורא עולם לא כעס על העולם ולא רצה לעשות בעולם מבול, כי היה אתרבי שמעון בן יוחאי הצדיק קדוש וטהור.
והוא לימד את עם ישראל המון המון המון תורה. והיו לו תלמידים שאותם הוא לימד את הסודות העמוקים, עמוקים, עמוקים שבבתורה. ולהם הוא גילה את זה, ואחרי זה הם כתבו מזה ספר. ולספר הזה, הספר הקדוש הזה קוראים ספר הזוהר.
הזוהר. זוהר זה אור, ספר האור. שזה אור גדול, האור הגדול של התורה, של סודות התורה, שאותם הוא גילה אז כשהוא ישב במערה, וככה הוא עלה והתעלה עוד ועוד עד לפטירה שלו, שאז הוא עלה לחלקו הגדול בעולם האמת.
