"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא, שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה עליו כולה מאת ה' הגעה שקורים אותה על דרך ההשאלה דבור, ואין יודע איכות אותה ההגעה אלא הוא עליו השלום אשר הגיעה אליו, ושהוא במעלת לבלר שקורין לפניו והוא כותב כולה תאריכיה וספוריה ומצותיה, וכך נקרא מחוקק. ואין הבדל בין ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד, או אנכי ה', ושמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת. ולא נעשה מנשה אצלם כופר ופוקר יותר מכל כופר אחר אלא לפי שחשב שיש בתורה תוך וקלפה, ושאלו התאריכים והספורים אין תועלת בהם, ומשה מדעתו אמרם, וזהו ענין אין תורה מן השמים, אמרו שהוא האומר שכל התורה כולה מפי הקדוש ברוך הוא חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו וזה הוא כי דבר ה' בזה - יתעלה ה' ממה שאומרים הכופרים - אלא כל אות שבה יש בה חכמות ונפלאות למי שהבינו ה', ולא תושג תכלית חכמתה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואין לאדם אלא להתפלל כמו דוד משיח אלהי יעקב שהתפלל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. וכן פירושה המקובל גם הוא מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום צורת הסוכה והלולב והשופר והציצית והתפילים וזולתם היא עצמה הצורה שאמר ה' למשה ואמר לנו, והוא רק מוביל שליחות נאמן במה שהביא, והדבור המורה על היסוד הזה השמיני הוא אמרו בזאת תדעון כי ה' שלחני וכו' כי לא מלבי."(רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין י)
כבר התקשו המתקשים, איך אפשר להאמין בעיקר זה של תורה מן השמים? מי העיד לנו על השתלשלות ההיסטוריה שמעולם לא נשתנתה התורה? הרי היו שנים שהסנהדרין של צדוקים הייתה, ותקופות בהם רוב עם ישראל עבדו עבודה זרה?
לא רק שאינו מובן איך נדע שכך, הרי שההסתברות היא שלא כך? איך ניתן להעביר כל כך הרבה פירושי תורה משך אלפי שנים תחת שמדות ורדיפות ומנהיגים חטאים? כיצד אם כך נוכל לחיות באמונה תמימה שכך היה ולא נוסף ולא נגרע ממנה?
תירוצים רבים מספור נאמרו בזה, ביניהם כאלו המעמידים זרקור על אופני המסירה והקבלה, ביניהם כאלו המציבים פרוז'קטור על דברים אחרים. וע' פנים לתורה.
אנסה להחיות את אחד מהם לתחיה, במסרים על פי הרוח והתקופה.
-אילו נתבונן בהיסטוריה במבט בוחן, אזי נגלה תופעה מעניינת שעוברת כחוט השני בכל הכתות והדמויות שיצאו לחלוק על מסורת תורתינו. היינו על תהליך פרישתם.
נתפוס שתי דוגמיות שיש בהם ללמד על הכלל מהמאות האחרונות. - שבתי צבי שר"י, בזמנו הדבר ברור שלא יצאו כנגדו באופן חוצץ כל גדולי הדור. ר' יעקב ששפורטש היה דמות שולית בהיסטוריה, ואלמלי נזדמן לדור אחד ללחום כנגד ש"צ, לא מסתבר שהיה נותר כלל מזכרו. רק בחלוף השנים התקבעה ההלכה והלך הרוח הרווח שש"צ לא רק שאינו משיח, ולא רק שהיה משיח שקר, אלא הוא דמות נוראה ואפילה.
בבוא הטוען כהיום הזה להצדיק רשע, ויביא מדברים שכתב גדול פלמוני על ש"צ, דבריו לא ישמעו כלל...
וסברות יופרחו להוכיח שאף אותו גדול לא אחז כך (אמנם קשה לדעת מה באמת היה לפני מאות בשנים, כאשר עינינו רואות בדור המתועד הזה, תוך זמן קצר כבר יכולות לצאת גרסאות שונות בדעת אישים, לעיתים אף בחיי חיותן!). והגם שברי שאף לו יצוייר ואכן בעל כנסת הגדולה לא נאנס בתמיכתו בש"צ, [כשם שרבי עקיבא לא נאנס בתומכו בבן כוזיבא...] אין זה לא מעלה ולא מוריד, שהרי כך נקבעה ההלכה, ואם אין ישראל נביאים, בני נביאים הם...
ואם נטען שדוקא אצל ש"צ סופו שהמיר דתו הוכיח על תחילתו (הגם שבזמנו רבים ממאמינו לא סברו שיש בזה ראיה), יבוא משה מנדלסון שר"י ויוכיח.
אין זה סוד, שחידושים מתוך ה"ביאור" של ה"רמ"ד" נכנסו לספרי אחרונים נחשבים (כדוג' הרש"ש ומהרצ"ח) אולם היום אם יזכיר מישהו את שמעו, אף אחד לא ידון כלל על הפן שכביכול כת"ח נדמה לו. אף תורתו לא נחשבת כטעם או עיקר. בוז יבוזו לו...
לפי המידע שבידי, מנדלסון עצמו לא המיר באופן פומבי אף לא בסוף ימיו, אבל אהני לן שטותיה...
לא מן הנמנע כלל שאף דמויות רבניות נחשבות אחרות מלפני כמאה שנה, אשר בדורם היו שיצאו כנגדם חוצץ בצורה שמציבה מחיקה מוחלטת, אולם לרוב לא נמצא התבטאויות מפורשות חריפות (לפחות לא בכתב) אלא של יחידים וקיצוניים. אולם ככל שחולף הזמן תלמידי תלמידיהם של הללו שנמנעו מלנקוט בדרך המעשית הקיצונית נכרכים אחריה באופן מוחלט. והיום הכל מבינים איזו היא הדרך לכו בה, והושוותה דעתם על ה... (כלשון החזו"א באגרתו) אף בדבר זה אנו רואים את ההשגחה העליונה מהסוג הנזכר. (ומכאן תשובה למתאוננים על הקבעון בציבור וכביכול חדירת רוח הקצנה וכדו')
יש בדבר זה ללמדנו א' מב' אופנים:
או שבדרך החינוך הנחילו הללו לשומעי לקחם את כל המסרים המהווים אנטי של אותן גישות פסולות, אולם לא תמיד אמרו במפורש כנגד או בעד מה הם מכוונים, אך נטעו שורשים עמוקים בכיוונים הללו. ובעצם הם עצמם כבר סברו בתוקף כנגד אותן הגישות, רק לעיתים לא ידעו שכך מציאותן, או שבסתר הם אמרו גם אמרו דברים שבעל פה, רק לא תמיד היו רשאין לכותבן, אם מחמת חשש שפחות יתקבלו על לב שומעיהם או מכל סיבה אחרת. (וסוד גלוי ומפורסם הוא שאף בימינו אנו ישנם תופעות כאלו... וד"ל!)
או כלך לדרך זו, והגם שאותם גדולים סברו כך, וטיהרו את השרץ מק"נ טעמים שהיו להם, וכשנחלקו אז על היחס לא יכלה אמת המים או בת קול להוכיח כפי מי ההלכה. אך ברבות השנים חסדיו המרובים של הבורא והיוצר לא נטשונו, ולכן העמיד הוא לנו ונטע בלבבות היראים, אחר שחקר מי הם אשר יקראהו באמת, ובלבם קבע האמת. ושאגה להם בליבותם, סורו מעל אהלי האנשים הרשעים האלו פן תספו...
ואולי ראוי להמליץ על זה את דבריו המפורסמים של רש"ר הירש, על כוחה של האמת לנצח למרות שיודעיה מעטים. וכעין מה שמצינו בחז"ל על מחל' שהיא לש"ש סופה להתקיים. וכן מקורו טהור במאמר חז"ל קושטא קאי שקרא לא קאי. ועוד הרבה מימרות ומקראות כחזון הזה.
ולפי כל זה אולי הוא הביאור בשאלה שפתחנו. מחמת והשכל מחייב שהבורא קומם עולמו לתכלית, ולא ייתכן שהוא נטש עולמו, הרי שהוא לא יתן לשבוש לחדור.
-כי לא יטוש ה' עמו. כיון שהבורא משגיח על כל פרט, וברא עולמו בכדי שיבוא לתכלית, ובגין לאשתמודע אלוקותיה יתברך. לא ייתן ה' שתשובש תורתו. ועל זה הבטיחנו שיעמיד לנו של בית רבי שבכל דור. שלעולם התורה תהיה נצחית ולא ימוש ספר התורה הזה. כי עם הנצח ינצר לעד, לא יסור שבט מיהודה. כי לא תשתכח תורה מישראל.
כבר התקשו המתקשים, איך אפשר להאמין בעיקר זה של תורה מן השמים? מי העיד לנו על השתלשלות ההיסטוריה שמעולם לא נשתנתה התורה? הרי היו שנים שהסנהדרין של צדוקים הייתה, ותקופות בהם רוב עם ישראל עבדו עבודה זרה?
לא רק שאינו מובן איך נדע שכך, הרי שההסתברות היא שלא כך? איך ניתן להעביר כל כך הרבה פירושי תורה משך אלפי שנים תחת שמדות ורדיפות ומנהיגים חטאים? כיצד אם כך נוכל לחיות באמונה תמימה שכך היה ולא נוסף ולא נגרע ממנה?
תירוצים רבים מספור נאמרו בזה, ביניהם כאלו המעמידים זרקור על אופני המסירה והקבלה, ביניהם כאלו המציבים פרוז'קטור על דברים אחרים. וע' פנים לתורה.
אנסה להחיות את אחד מהם לתחיה, במסרים על פי הרוח והתקופה.
-אילו נתבונן בהיסטוריה במבט בוחן, אזי נגלה תופעה מעניינת שעוברת כחוט השני בכל הכתות והדמויות שיצאו לחלוק על מסורת תורתינו. היינו על תהליך פרישתם.
נתפוס שתי דוגמיות שיש בהם ללמד על הכלל מהמאות האחרונות. - שבתי צבי שר"י, בזמנו הדבר ברור שלא יצאו כנגדו באופן חוצץ כל גדולי הדור. ר' יעקב ששפורטש היה דמות שולית בהיסטוריה, ואלמלי נזדמן לדור אחד ללחום כנגד ש"צ, לא מסתבר שהיה נותר כלל מזכרו. רק בחלוף השנים התקבעה ההלכה והלך הרוח הרווח שש"צ לא רק שאינו משיח, ולא רק שהיה משיח שקר, אלא הוא דמות נוראה ואפילה.
בבוא הטוען כהיום הזה להצדיק רשע, ויביא מדברים שכתב גדול פלמוני על ש"צ, דבריו לא ישמעו כלל...
וסברות יופרחו להוכיח שאף אותו גדול לא אחז כך (אמנם קשה לדעת מה באמת היה לפני מאות בשנים, כאשר עינינו רואות בדור המתועד הזה, תוך זמן קצר כבר יכולות לצאת גרסאות שונות בדעת אישים, לעיתים אף בחיי חיותן!). והגם שברי שאף לו יצוייר ואכן בעל כנסת הגדולה לא נאנס בתמיכתו בש"צ, [כשם שרבי עקיבא לא נאנס בתומכו בבן כוזיבא...] אין זה לא מעלה ולא מוריד, שהרי כך נקבעה ההלכה, ואם אין ישראל נביאים, בני נביאים הם...
ואם נטען שדוקא אצל ש"צ סופו שהמיר דתו הוכיח על תחילתו (הגם שבזמנו רבים ממאמינו לא סברו שיש בזה ראיה), יבוא משה מנדלסון שר"י ויוכיח.
אין זה סוד, שחידושים מתוך ה"ביאור" של ה"רמ"ד" נכנסו לספרי אחרונים נחשבים (כדוג' הרש"ש ומהרצ"ח) אולם היום אם יזכיר מישהו את שמעו, אף אחד לא ידון כלל על הפן שכביכול כת"ח נדמה לו. אף תורתו לא נחשבת כטעם או עיקר. בוז יבוזו לו...
לפי המידע שבידי, מנדלסון עצמו לא המיר באופן פומבי אף לא בסוף ימיו, אבל אהני לן שטותיה...
לא מן הנמנע כלל שאף דמויות רבניות נחשבות אחרות מלפני כמאה שנה, אשר בדורם היו שיצאו כנגדם חוצץ בצורה שמציבה מחיקה מוחלטת, אולם לרוב לא נמצא התבטאויות מפורשות חריפות (לפחות לא בכתב) אלא של יחידים וקיצוניים. אולם ככל שחולף הזמן תלמידי תלמידיהם של הללו שנמנעו מלנקוט בדרך המעשית הקיצונית נכרכים אחריה באופן מוחלט. והיום הכל מבינים איזו היא הדרך לכו בה, והושוותה דעתם על ה... (כלשון החזו"א באגרתו) אף בדבר זה אנו רואים את ההשגחה העליונה מהסוג הנזכר. (ומכאן תשובה למתאוננים על הקבעון בציבור וכביכול חדירת רוח הקצנה וכדו')
יש בדבר זה ללמדנו א' מב' אופנים:
או שבדרך החינוך הנחילו הללו לשומעי לקחם את כל המסרים המהווים אנטי של אותן גישות פסולות, אולם לא תמיד אמרו במפורש כנגד או בעד מה הם מכוונים, אך נטעו שורשים עמוקים בכיוונים הללו. ובעצם הם עצמם כבר סברו בתוקף כנגד אותן הגישות, רק לעיתים לא ידעו שכך מציאותן, או שבסתר הם אמרו גם אמרו דברים שבעל פה, רק לא תמיד היו רשאין לכותבן, אם מחמת חשש שפחות יתקבלו על לב שומעיהם או מכל סיבה אחרת. (וסוד גלוי ומפורסם הוא שאף בימינו אנו ישנם תופעות כאלו... וד"ל!)
או כלך לדרך זו, והגם שאותם גדולים סברו כך, וטיהרו את השרץ מק"נ טעמים שהיו להם, וכשנחלקו אז על היחס לא יכלה אמת המים או בת קול להוכיח כפי מי ההלכה. אך ברבות השנים חסדיו המרובים של הבורא והיוצר לא נטשונו, ולכן העמיד הוא לנו ונטע בלבבות היראים, אחר שחקר מי הם אשר יקראהו באמת, ובלבם קבע האמת. ושאגה להם בליבותם, סורו מעל אהלי האנשים הרשעים האלו פן תספו...
ואולי ראוי להמליץ על זה את דבריו המפורסמים של רש"ר הירש, על כוחה של האמת לנצח למרות שיודעיה מעטים. וכעין מה שמצינו בחז"ל על מחל' שהיא לש"ש סופה להתקיים. וכן מקורו טהור במאמר חז"ל קושטא קאי שקרא לא קאי. ועוד הרבה מימרות ומקראות כחזון הזה.
ולפי כל זה אולי הוא הביאור בשאלה שפתחנו. מחמת והשכל מחייב שהבורא קומם עולמו לתכלית, ולא ייתכן שהוא נטש עולמו, הרי שהוא לא יתן לשבוש לחדור.
-כי לא יטוש ה' עמו. כיון שהבורא משגיח על כל פרט, וברא עולמו בכדי שיבוא לתכלית, ובגין לאשתמודע אלוקותיה יתברך. לא ייתן ה' שתשובש תורתו. ועל זה הבטיחנו שיעמיד לנו של בית רבי שבכל דור. שלעולם התורה תהיה נצחית ולא ימוש ספר התורה הזה. כי עם הנצח ינצר לעד, לא יסור שבט מיהודה. כי לא תשתכח תורה מישראל.
