אור ליומיים לפני ר"ה לפני כמה שנים למדתי בישיבה מחוץ לעיר עמוק לתוך זמן אלול המרומם לן בעומקה של הלכה אחר יום ארוך בשעות הקטנות בלילה/אשמורת הבוקר סיימנו הלימוד והלכתי עם חבר לקנות קופסה סיגריות. הלכנו ברחובות כולו תושבים גוים/חופשיים וכדרך העולם ברחוב ראשי עדיין מסתובבים כל מיני אנשים בשעות אלו. באמצע שח לי מחשבה פשוטה אבל עמוקה שנחקק בלבי וכה דבריו הנה אנחנו יום לפני יום הדין הנורא אנחנו יודעים שיש לנו ראש השנה מחר יודעים בו את חשיבותה של היום ומשפטה של היום יש לנו אלול לפני זה להתכונן בוא וראה גורלם של הני גוים לפנינו מסתובבים כאחד האדם וכיום מן הימים בלי לידע שמחר אולי אתה נקבע למיתה! שיש לכם יום דין של כל פרט ופרט מחייכם להעשיר להעני להיות בריא או חולה וכו' הוללים ברחוב כיום רגיל! איזה עשירות יש לנו שנגלה לנו רז זה! אשרינו מה טוב חלקינו שיודעים מה קורה! ולא עוד אלא יש לנו גם שופר תפילה מלכיות אפרה של יצחק וכו'
חג השבועות הנה הוא בריאת עם ישראל כאומה של הקב"ה, בריאתה של מהות כלל ישראל, בחירתה כעם סגולה, אומה הנבחרת לבורא ומנהיג כל העילות, בנוסף לזה הוא יום מתן תורה הק' שעשועיו של הקב"ה כביכול, יום קבלת מתנה של נצחיות ושל קיום האומה, ובשל כך הוא החג ששמחים כ"כ ולא רק בשעתה קאיירינן ביה אלא כבר חמישים יום קודם לכן מונים וסופרים מתי יגיע זמן האהוב הזאת מחכים אליו וכמהים לה כדאיתא בחינוך יום אשר יגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק,
והנה זה ברור שביום זה ניתנה התורה לנו ובה אנו שמחים וכדאיתא בגמ' באריכות והוא סגולת זמן מתן תורה בכל שנה ושנה אולם ידוע דברי השל"ה הקדוש שביום זה יש כמו יום הדין על מתן תורה לכאו"א כמה תורה ורוחניות יזכה לסחוף בשנה הבא [וכמאמר א' מצדיקים החסידיים ותיק שר"ה הוא בילקע יותר או פחות ויום זה הוא כל כולו תכלית האדם] ובזה נתהוה כיום בעולם הישיבות בפרט ובכל תפוצות ישראל בכלל מהות רציני יותר ואפי' יראה ואימה בחלק ניכר בעולם הישיבות והוא להאי ביקוש ורצון לראות את מלכינו זו לימוד תורתו הק' ויסוד הדב' בנוי לכאו' ע"ד מש"כ בהעמק דבר עפ"י דב' הרשב"א בתשובה הידועים שבכל שנה ושנה נהיה עוד מתן תורה ועוד קבלת התורה ואולם הרי הא ברור ובהיר לנו שיום זה הוא יום שמחת לבנו ואף יותר מכל חגים וזמנים וכו"ע מודי דבעינן נמי לכם ואי"ז מחמת שאנו בטוחים שנזכה בדין וכיום ר"ה אלא על עצם התורה מתנתה וקבלתה וכבהיר בספה"ק ויש להבין איך ב' דברים וצדדים הללו הולכים ביחד ובחדא מחתא
ולזה הציץ לי מחשבה הנ"ל זה גופא שאנחנו יודעים שהיום נותנים התורה לכל מי שרוצה לקבל אותה היא היא המתנה הכי גדולה שיש! ובלי זה אין אנו זוכים לכלום וזו היא נתינת התורה שמחים ביום הזה על היום ע"ז שיש לנו יום כדי לקבל התורה דבלאו זה לא היינו זוכים בה לקבלה אולם נראה שהדברים עמוקין הרבה יותר מזה
ונר' פשוט ענין הדב' דביום זה ניתנה תורה לכלל ישראל והיה בה בחירת עם והוא דבר א' שנעשו ישראל עם סגולה והיה הקב"ה הולך לכל העמים מי רוצה התורה ורק ישראל רצתה וקיבלוה וע"י זה נעשו חתן להתורה וביום זה היא נישואין כלל ישראל לתורה"ק וכמאמר חז"ל יום חופתה זו מתן תורה וכן בכל שנה ושנה הוא היום אשר בו חופה מעמידים לזיווגן דהני תרי וענין הזדווגות הוא ענין של קשר ביניהם, כל כולו התמסרות ואהבה זו לזו והיא היא מהות יו"ט שבועות נישואין עם התורה ויצירת קשר בינינו ולהיות כגוף א' וממי' הוא שניהיה "טרודים לדעת סודה" כל' רש"י ובה הוא שמחתינו וממי' פשוט שכל כמה שמתרבה ונתגדל האהבה ועי"ז הקשר בין חתן לכלה ובין ישראל לתוה"ק יושפע יותר מזו לזו וא"כ ודאי הוא דהאי יומא הוא יום משפט על כמה תורה יזכה בה ולא מפני שיש מושב בי"ד וכף מאזנים [אולי זה ג"כ] אלא הוא דבר הממי' והכרחי! שכל הקשר נעשית היום וכמה דבציר ליה או יותר הקשר והחיתון יותר יהא בקרבינו ובלבבינו התורה
ולפי"ז נמצאת דהדרך לזכות בדין אין הוא ע"י אמירת תהילים ותחנונים בשבועות [וזה צ' ג"כ] ולא ע"י לחץ ורצינות של יום הדין אלא הפוך! דוקא ע"י שמחה עצומה נזכה לזה וכל שיש יותר שמחה היינו יותר רצון וביקוש, שביעת רצון, סיפוק וריצוי בהתורה יותר יש לנו עמה ויותר שיש לה עמנו והיא קניניה אהבת התורה היא קנין התורה וכשקונין אותה ודאי הרי הוא שלנו, אתנו, ואף אותנו ועצמינו! וא"כ פשוט דמצות היום הוא שמחת הלב [ופיקודי ה' משמחי לב] ואהבה שהיא אהבת ה' ואהבת התורה והיא עבודתינו ביום זה שתצעק ותתבטא מקרבינו מאליו אהבת הקב"ה אלינו שאהבתו לא יסיר ממנו לעולמים ושהתורה חיינו ואורך ימינו והני תרי קשורים זב"ז
ובזה י"ל מה שמזכירים אהבה ותורה בברכה שני' לפני קריא"ש שהרי שייכות שלנו וקנין שלנו בתורה הוא אהבה בינינו וזהו העושה חיתון ובזה אנו זוכין לה
חג השבועות הנה הוא בריאת עם ישראל כאומה של הקב"ה, בריאתה של מהות כלל ישראל, בחירתה כעם סגולה, אומה הנבחרת לבורא ומנהיג כל העילות, בנוסף לזה הוא יום מתן תורה הק' שעשועיו של הקב"ה כביכול, יום קבלת מתנה של נצחיות ושל קיום האומה, ובשל כך הוא החג ששמחים כ"כ ולא רק בשעתה קאיירינן ביה אלא כבר חמישים יום קודם לכן מונים וסופרים מתי יגיע זמן האהוב הזאת מחכים אליו וכמהים לה כדאיתא בחינוך יום אשר יגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק,
והנה זה ברור שביום זה ניתנה התורה לנו ובה אנו שמחים וכדאיתא בגמ' באריכות והוא סגולת זמן מתן תורה בכל שנה ושנה אולם ידוע דברי השל"ה הקדוש שביום זה יש כמו יום הדין על מתן תורה לכאו"א כמה תורה ורוחניות יזכה לסחוף בשנה הבא [וכמאמר א' מצדיקים החסידיים ותיק שר"ה הוא בילקע יותר או פחות ויום זה הוא כל כולו תכלית האדם] ובזה נתהוה כיום בעולם הישיבות בפרט ובכל תפוצות ישראל בכלל מהות רציני יותר ואפי' יראה ואימה בחלק ניכר בעולם הישיבות והוא להאי ביקוש ורצון לראות את מלכינו זו לימוד תורתו הק' ויסוד הדב' בנוי לכאו' ע"ד מש"כ בהעמק דבר עפ"י דב' הרשב"א בתשובה הידועים שבכל שנה ושנה נהיה עוד מתן תורה ועוד קבלת התורה ואולם הרי הא ברור ובהיר לנו שיום זה הוא יום שמחת לבנו ואף יותר מכל חגים וזמנים וכו"ע מודי דבעינן נמי לכם ואי"ז מחמת שאנו בטוחים שנזכה בדין וכיום ר"ה אלא על עצם התורה מתנתה וקבלתה וכבהיר בספה"ק ויש להבין איך ב' דברים וצדדים הללו הולכים ביחד ובחדא מחתא
ולזה הציץ לי מחשבה הנ"ל זה גופא שאנחנו יודעים שהיום נותנים התורה לכל מי שרוצה לקבל אותה היא היא המתנה הכי גדולה שיש! ובלי זה אין אנו זוכים לכלום וזו היא נתינת התורה שמחים ביום הזה על היום ע"ז שיש לנו יום כדי לקבל התורה דבלאו זה לא היינו זוכים בה לקבלה אולם נראה שהדברים עמוקין הרבה יותר מזה
ונר' פשוט ענין הדב' דביום זה ניתנה תורה לכלל ישראל והיה בה בחירת עם והוא דבר א' שנעשו ישראל עם סגולה והיה הקב"ה הולך לכל העמים מי רוצה התורה ורק ישראל רצתה וקיבלוה וע"י זה נעשו חתן להתורה וביום זה היא נישואין כלל ישראל לתורה"ק וכמאמר חז"ל יום חופתה זו מתן תורה וכן בכל שנה ושנה הוא היום אשר בו חופה מעמידים לזיווגן דהני תרי וענין הזדווגות הוא ענין של קשר ביניהם, כל כולו התמסרות ואהבה זו לזו והיא היא מהות יו"ט שבועות נישואין עם התורה ויצירת קשר בינינו ולהיות כגוף א' וממי' הוא שניהיה "טרודים לדעת סודה" כל' רש"י ובה הוא שמחתינו וממי' פשוט שכל כמה שמתרבה ונתגדל האהבה ועי"ז הקשר בין חתן לכלה ובין ישראל לתוה"ק יושפע יותר מזו לזו וא"כ ודאי הוא דהאי יומא הוא יום משפט על כמה תורה יזכה בה ולא מפני שיש מושב בי"ד וכף מאזנים [אולי זה ג"כ] אלא הוא דבר הממי' והכרחי! שכל הקשר נעשית היום וכמה דבציר ליה או יותר הקשר והחיתון יותר יהא בקרבינו ובלבבינו התורה
ולפי"ז נמצאת דהדרך לזכות בדין אין הוא ע"י אמירת תהילים ותחנונים בשבועות [וזה צ' ג"כ] ולא ע"י לחץ ורצינות של יום הדין אלא הפוך! דוקא ע"י שמחה עצומה נזכה לזה וכל שיש יותר שמחה היינו יותר רצון וביקוש, שביעת רצון, סיפוק וריצוי בהתורה יותר יש לנו עמה ויותר שיש לה עמנו והיא קניניה אהבת התורה היא קנין התורה וכשקונין אותה ודאי הרי הוא שלנו, אתנו, ואף אותנו ועצמינו! וא"כ פשוט דמצות היום הוא שמחת הלב [ופיקודי ה' משמחי לב] ואהבה שהיא אהבת ה' ואהבת התורה והיא עבודתינו ביום זה שתצעק ותתבטא מקרבינו מאליו אהבת הקב"ה אלינו שאהבתו לא יסיר ממנו לעולמים ושהתורה חיינו ואורך ימינו והני תרי קשורים זב"ז
ובזה י"ל מה שמזכירים אהבה ותורה בברכה שני' לפני קריא"ש שהרי שייכות שלנו וקנין שלנו בתורה הוא אהבה בינינו וזהו העושה חיתון ובזה אנו זוכין לה
