אין עשה דוחה לא תעשה ועשה - בגדרו ובטעמו
הלכה פסוקה היא בכל הש"ס דיפה כוחו של עשה לדחות איסור דלא תעשה, וילפינן לה מכלאיים בציצית בפ"ק דיבמות (ד' ע"א). אמנם, בגמ' בב"מ (ל"ב ע"א), אמרינן דכשיהא עשה נגד לא תעשה ועשה אין העשה דוחה את הל"ת ועשה, וז"ל הגמ': "ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר [אבידה] שלא ישמע לו, שנאמר (ויקרא פי"ט פ"ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כולכם חייבין בכבודי טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו, הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה, איצטריך וכו'", ע"כ. וכן קי"ל בכל דוכתא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, והנה בטעמא דמילתא נראה בדברי רבותינו המפרשים שכתבו לפרש בזה בכמה אנפין.
דעת הר"ר יוסף מארץ ישראל והריב"א
הנה בתוס' בחולין (קמ"א ע"א ד"ה לא) כתבו וז"ל: "מכאן קשה לפי' ריב''א בפ' אלו עוברין דאמר אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסויי בהו דם צפור, והקשה והא יום טוב עשה ולא תעשה הוא, ותירץ דנהי דלא דחי מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה, דהא דלא דחי היינו משום עשה, אבל הלאו כמאן דליתיה דעשה דחי ליה, והכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה איכא עשה ולא תעשה, וצריך לומר לפירושו שמא דוקא לענין דלא לקי על אותו לאו אבל לא מדחי ליה לגמרי", ע"כ.
ובקידושין (ל"ד ע"א ד"ה מעקה) כתבו התוס' וז"ל: "אך הקשה הר''ר יוסף מארץ ישראל על פירוש זה, א''כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו''ט משום די''ט עשה ולא תעשה ושריפת קדשים אינה אלא עשה, אשה שאינה חייבת בעשה די''ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שריפה בי''ט, וכ''ת אין הכי נמי אמאי לא לישתמיט תנא דלא אמר לך, אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה, אף הכא הלאו אלים", ע"כ.
מעתה י"ל לדעת הר"ר יוסף בתוס' בקידושין דהא דאין עדל"ת ועשה, היינו משום דבצירוף העשה והלאו יחדיו, הלאו נעשה אלים יותר ולפיכך אין עשה דוחה את הל"ת. אולם, אין צריך שהעשה יהיה יחד עם הלאו כדי שהעשה לא ידחה אותו, דאפי' במקום שהעשה שעם הלאו אינו קיים, כמו שהביאו שם התוס' מיו"ט שהעשה הוה מצוה שהזמן גרמא ואין נשים חייבות בו, אבל בלאו חייבות, ואעפ"כ אף בנשים לא נימא דיבוא עשה וידחה ל"ת דיו"ט כיון שהוא אלים, אלא הכוונה היא דהלאו בפני עצמו בכל מקום נעשה לאו אלים כי נכתב עמו עשה, ולכן אף במקום שאין עמו עשה הוא אלים ואין עשה יכול לדחותו.
והיה אפשר לפרש לפי"ז בדברי הר"ר יוסף, דהא דאין העשה דוחה את הלאו אכן הוה מחמת אלימות הלאו, אבל מה שאין העשה נדחה מפני העשה , אינו משום שהעשה אלים מחמת הלאו שעימו, אלא רק מפני דאמרינן מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה. ושמא כוונתו דהא דאין דוחה עשה ל"ת ועשה הוה משום דכמו שהלאו נעשה אלים מחמת העשה, הוא הדין דהעשה נעשה אלים מחמת הלאו ולכך אין העשה יכול לדחות אף את העשה.
וכן נראה להוכיח מדברי הר"ן בפסחים (מ"ז ע"ב ד"ה אחרישה), דכתב וז"ל: "אי אמרת עשה ול"ת כל חד מניהו מאלים ליה וכיון שא' מהם חל אף השני חל גם כן, וכיון שהאחד אינו נדחה אף השני אינו נדחה", ע"כ. משמע דכמו שהלאו אלים מחמת העשה הוא הדין דהעשה נעשה אלים מחמת הלאו, שוב מצאתי בשאגת אריה () שכתב גם כן הכי, וכ"כ המהר"ם שיק (יבמות וק' ע"א סוגיה דעדל"ת כלל ד'), ע"ש[1].
לעומת זאת, דעת הריב"א היא דהלאו נדחה היינו משום דס"ל שאנו מביטים על הלאו בנפרד ועל העשה בנפרד, לפיכך בוודאי שהעשה יכול לדחות את הלאו, ככל לאו שנדחה מחמת העשה, אלא שאת העשה אי אפשר לדחות, דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה. שוב מצאתי דכן כתבו כמה מרבותינו המפרשים לפרש בדברי הריב"א. ראה בספר הכריתות (לרבינו שמשון מקינון, לשון לימודים ש"ג קס"ה, והובאו דבריו בס' למודי ה' לרבינו יהודה נג'אר למוד א'), משנה למלך (שופר פ"א ה"ד), נודע ביהודה (קמא סוף הספר בתשובה לחתנו), ואמרי משה (פ"ד).
ויש להקשות בדעת הר"ר יוסף. דהנה אמרינן בגמ' ביבמות (ז' ע"א): "הדר אמר, אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה, לא תעשה גרידא, ל''ת שיש בו כרת מי שמעת ליה דדחי, הדר אמר אטו עשה דוחה את ל''ת לאו לא תעשה חמור מיניה וקאתי עשה ודחי ליה, מה לי חומרא זוטא ומה לי חומרא רבה" ע"כ. ויש לעיין, מה בכך דהלאו אלים בצירוף עשה, מכל מקום ידחהו העשה, דהא דעדל"ת הוה גזה"כ ודחי אף ל"ת החמור. ושמא יש לחלק, דהכא אלים הלאו מחמת העשה שעמו, ושאני מלאו שיש בו כרת, שהוא אלים מחמת עצמו ומחמת דין הכרת שבו, וצ"ע. שוב מצאתי דהקשה כן בחידושי רבי נחום (יבמות אות פ"ט) וכתב דדברי התוס' הוה למסקנא דאמרינן דאין דין עשה דוחה ל"ת, מדין מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא, כי מסקינן בגמרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ומה דאמרינן התם מה לי חומרה רבה מה לי חומרה זוטא הוה למאי דסלקא דעתך דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ע"ש[2].
והנה בתוס' ביבמ' (ו' ע"א ד"ה טעמא) כ' כדעת הריב"א, וז"ל: "דאי אפשר שידחה עשה ל''ת ועשה דמאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה והא דהוה בעי למימר בסוף אלו מציאות דעשה דכיבוד לידחי ל''ת ועשה היינו משום דעדיף דהוקש כבודם לכבוד המקום" ע"כ. וכ"כ התוס' (שם ד"ה ניגמר) וע' בקצה"ח (צ"ז סק"א), וכ"כ הרשב"א (שם ה' ע"ב וכן ו' ע"א) והריטב"א ביבמות (ה' ע"ב ד"ה אי הכי) ובב"מ (ל' ע"א).
ביאור מסקנת התוס' בחולין בדעת הריב"א
והנה התוס' בחולין מסיקים בדעת הריב"א, כי הלאו לא נדחה נמי מחמת העשה, אלא שאין לוקין עליו. וקשה- ממה נפשך דאי אינו נדחה א"כ מאי שנא מכל לאו. ומצאתי בשם הגר"א וסרמן (שעורי הגר"א וסרמן מס' חולין אות ב') דהקשה על הריב"א דממה נפשך אי איכא לאו ואין העשה דוחהו א"כ שוב ילקו על הל"ת, ואי נימא דעשה דוחה את הל"ת א"כ אמאי איכא לאו. וכתב לפרש בדעת הריב"א דלעולם אין העשה דוחה לאו ועשה, והא דאינו לוקה הוא משום דאינו דומה ללאו דחסימה. ולפי דבריו אין הריב"א חולק על הר"ר יוסף המובא בתוס' בקידושין, או על התוס' בפסחים, אלא ס"ל נמי דאין עדל"ת ועשה ורק דס"ל דאין לוקים על העשה.
ובמשמרת חיים (להרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל ח"ב ענינים שונים סי' י') פי' בדעת הריב"א, דהלאו לא נדחה מחמת העשה שעמו ומש"ה הוא אלים, אך מה שהעשה עושה אותו לאלים היינו רק לענין האיסור ולא לענין מלקות, דאין בעשה רק איסור ולא מלקות, ע"ש.
ובשו"ת מלבושי יו"ט (לרבינו יו"ט לפמאן ממיר חלק אבה"ע סי' י"ט) פירש, דאע"פ דהלאו נדחה, מכל מקום אינו נדחה לגמרי והוא מאלים את העשה שעמו שאין נדחה מפני העשה, שלא אמרינן כאן מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, אלא אין העשה שכנגדו דוחהו כלל, דהוא אלים מחמת הלאו.
[1] והנה בשו"ת מלבושי יו"ט (אבה"ע סי' י"ט) הביא דאף דעת הריב"א היא דהלאו מאלים את העשה, ולא אמרינן כאן מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, וא"כ אפשר דכ"ש לדעת הר"ר יוסף.
[2] יעיין בספר הכריתות לשון לימודים שער ג' סי' קס"ג, דלמד דמסקנת הסוגיה דעשה דוחה לא תעשה אף שיש בו כרת, ומסברא דמה לי חומרא רבה מה חומרא זוטא, ולפי זה צריך עיון האם יכול הכריתות ללמוד כדעת הר' יוסף שאין עשה דוחה את הלאו כשהעשה עמו, דהא אף שהוא אלים מחמת העשה מ"מ נימאס ברא דמה חומרא רבה מה לי חומרא זוטא, ולפי מה שכתבתנו לחלק בין חומרא דכרת לחומרא שבאה מחמת העשה שעם הלאו, אתי שפיר אף לדעת הכריתות שאין הלאו נדחה מחמת החומרא שהעשה בא עמו.
- המאמר הבא בסדרה 'אין עשה דוחה לא תעשה ועשה - בגדרו ובטעמו - א'': בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ב'
