בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ג'
ז. דעת התורת חיים
עוד מצאתי בתורת חיים (חולין קמ"א ע"א) דכתב דלפרש דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דהוה סברא שאין לעבור ב' עבירות עבור מצוה א' עיי"ש. משמע מדבריו סברא שישית לדין שאין עשה דוחה ל"ת ועשה. ונראה דלפי זה י"ל דאף הלאו לא ידחה, ולכך יש כאן ב' עוונות כנגד העשה, ואין העשה יכול לדחותם. ואפשר לומר לפי זה, דהוא הדין דאין עשה דוחה ב' לאוין מהאי טעמא, דאין סברא לדחות ב' עבירות מחמת עשה א'. ויש לדחות, דעשה א' חמור כב' לאוין ויכול לדחותם, מה שאין כן בלאו ועשה שאין חמור כמותם.
ויעויין עוד בקה"ע (סי' ח' אות י"ג) דכתב דהנה כתבו התוס' ביבמות (ג' ע"ב ד"ה ל"ת) דעשה דוחה ב' לאוין, וכתב הרשב"א בכתובות (מ' ע"א) דלאו הבא מכלל עשה נדחה מפני לאו, וקשה אם כן אמאי אין עשה ל"ת ועשה, הא לאו הבא מכלל עשה הוה לאו, נמצא שיש כאן ב' לאוין והרי עשה דוחה ב' לאוין. אלא מפרש הקוה"ע דצריך לומר בדעת הרשב"א דאין עשה דוחה ב' לאוין (ועוד יעויין מה שכתבתי בביאור דעת הרשב"א בהמשך).
ולפי דברי התורת חיים נמצא, דהפירוש בזה הוא כמו הטעם דאין עשה דוחה ב' לאוין, משום דאין דוחים ב' עבירות מחמת מצוה א', ולכן הוא הדין דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, דאין דוחים ב' עבירות מחמת מצוה א'[8].
ח. דעת רבי שמעון כץ חתנו של המהר"ל
כתיב (שמות פל"ה פ"ב) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה', כל העשה בו מלאכה יומת. ופירש"י הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת,ע"כ.
וכתב בספר פענח רזא וז"ל: ותימה דשבת הוי עשה דאת שבתותי תשמורו ול"ת דכל מלאכה לא תעשו ואלו מלאכת המשכן אינו אלא עשה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכתב עלה רבי שמעון כץ (חתן המהר"ל) וי"ל דמהכא הוא דילפינן זה,ע"כ.
והנה בעצם הקושיא כבר הקשו כן במפרשים (עי' באור החיים שמות פל"א פי"ג, ובמושב זקנים פל"ה פ"ב בשם הר"י, וכן הקשה כן הרא"ם הכא ןבפ' קדושים פי"ט פי"ג, הגור אריה, משכיל לדוד, ביאורי מהרי"א לבעל התרומת הדשן, וכלי יקר כאן) יע"ש מה שתרצו כל אחד ע"פ דרכו, נמצא דכל הני מפרשים דלא פירשו הכי דמהכא ילפינן לה בודאי פליגי עליה, וסבירא להו דלא ילפינן לה מהכא.
ועוד עי' בערוך נר (יבמות ו' ע"א) דכתב דלא ילפינן ממשכן דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מכיון דלא ילפינן דורות משעה, וא"כ הכא נמי ליכא למילף מהכא לדורות דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומיהו אי משום הא לא קשיא דעדיין י"ל דאיכא למילף מהא דבנין בית המקדש אינו דוחה שבת דאיתא ביבמות (ו' ע"א) דילפינן לה מקרא (ויקרא פי"ט פ"ל) דאת שבתותי תשמורו ומקדשי תראו, אכן יש לדחות דהא דבעי קרא דאין בניית בית המקדש דוחה שבת הוה בעי למימר לגבי איסור מחמר דהוה לאו בעלמא כדאיתא בגמ' התם, דהוה ס"ד דעשהה ידחה או וקמ"ל דאינו דחי, אך במשכן ליכא לפרש הכי דאיירי קרא לגבי לאו דמחמר די"ל כפי שביאר הערוך לנר שם, דכיון דמחמר לא היה במשכן דמשום הכי אין בו עשה ככל מלאכות שבת, א"כ אי אפשר לאוקמי קרא דמשכן לגבי מחמר, ועוד י"ל דגבי משכן ודאי איירי במלאכה גמורה דהא כתיב התם בפסוק שאחרי זה, מלאאכת הבערה דהוה לאו ועשה ובפשטות אזיל אקרא דאיסור מלאכה האמור בפסוק הקודם, וא"כ איירי קרא אף במלאכה גמורה דאינו דוחה משכן, נמצא דאתי קרא למלאכה גמורה דאת בה עשה ול"ת ואתי קרא למימר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה.
[1] הנה מדברי הקה"ע נראה דכוונתו לפרש דהתוס' בפסחים פליגי על התוס' בקידושין, דס"ל דעשה אינו דוחה לאו ועשה אף שאין העשה מענין הלאו, וכ"כ בס' שעורי הגר"א וסרמן עמ"ס חולין (סי' ל"א, ג'). אמנם הדבר שמואל בפסחים (שם) הביא דברי הקה"ע לפרש כן בדברי התוס' בפסחים וקידושין, עיי"ש.
[2] אמנם, יעויין במשנה למלך הלכות שופר פ"א ה"ד דכתב דאין להוכיח מדברי התוס' דס"ל כדעת הר' יוסף בתוס' בקידושין, אלא אפשר לפרש את דבריהם כדעת הריב"א, ע"ש.
[3] והנה בהא דאמרינן מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה נחלקו המפרשים, האם הכוונה דכיון דיש כאן ב' עשין שסותרים זה את זה ואין אחד מהם חמור יותר מהשני, מש"ה אמרינן דשוא"ת עדיף ולא יקיים את העשה ויעבור ע"י כך על העשה השני, או דלמא אמרינן מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה, היינו דאין עשה דוחה עשה ולא מטעם שוא"ת עדיף, אלא דאין כח ביד עשה לדחות עשה אחר, דמאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה. ויעיין במאירי בפסחים נ"ט ע"א והובא דבריו בדבר שמואל שם, נודע ביהודה קמא סוף הספר בתשובה לחתנו, דס"ל דמה אולמיה הוה דין של שוא"ת עדיף ודעת הים של שלמה יבמ' פ"ב סי' ג', הוה דין שאין עשה יכול לדחות עשה אחר, וראה מה שכתב להקשות בזה הרע"א בבבא מציעא ל"ב ע"א מדברי הגמ' בחולין קמ"א ע"א.
ומעתה, אי נימא דאין עשה דוחה עשה הוה מדין דשוים הם דהי מנייהו מפקת, לכך אמרינן דשוא"ת עדיף, אם כן לדעת הראשונים דס"ל דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הוה משום דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, אם כן אם יקיים את העשה שפיר יוצא יד"ח, דכל מה שאין עדל"ת ועשה הוה רק מדין שוא"ת עדיף, וכך מפרש הנודע ביהודה בדברי הריב"א. וכ"כ באמרי משה (פי"ד) ע"ש, דלכך ס"ל דאי עבר וקיים את העשה דאין לוקה על הלאו. אך אי נימא דאין עשה דוחה עשה, וכדעת הים של שלמה, אם כן אפילו שעבר וקיים העשה לוקה, דעכ"פ אין לו דין לקיים את העשה (וכמו שהקשה בדברי הרמב"ם, אמאי בחייבי עשה אם בעלו קנו, הא אין עשה דוחה עשה, ע"ש והובאו דבריו במק"א).
[4] והנה במהרי"ק (שורש קל"ט) כתב להקשות על דברי השואל, דהא דאין עשה דוחה ל"ת היינו משום דהל"ת לא נאמר במקום שיש בו עשה שצריך לקיימו, והקשה מדברי הריב"א, דכיון דאין העשה דוחה את הלאו מחמת העשה שנמצא עם הלאו, אם כן לא נאמר כאן לקיים את העשה כנגד הלאו ומעתה הלאו אינו נדחה מחמת העשה ושפיר לוקים עליו, ואיך כתב הריב"א דאינו לוקה. ולכאורה כוונתו למעין דברי הגר"ח, דעשה דאין יכול להתקיים אינו דוחה את הלאו. ואפשר לפרש בזה את דעת התוס' בפסחים, דס"ל דאין העשה דוחה לאו ועשה, דמה שהלאו נדחה הוא רק במקום שיש עשה אחר לעשות, ואם כן י"ל בדעת הריב"א דפליג וס"ל דדוחה עשה לאו אף במקום שא"א לקיים העשה, דמה שעשה דוחה ל"ת הוא מטעם אחר, כמו שנתפרש.
<sup>[5]</sup>ועוד כתב המשחת שמן נפק"מ בנשים בכלאים בציצית, דאין כאן חיוב עשה ומכל מקום התעטפו בציצית קיומו העשה, ועוד עיין שם מה שכתב לפרש גבי כיבוד אב.
ועוד עי' בזה כלי חמדה סוף פרשת משפטים במה שיישב בזה דברי החזקוני שם, ועיין מה שכתב בזה בפרשת תזריע אות ב',
[6] וכ"כ בשאגת אריה (קונטרס אחרון, סי' ל"ג ד"ה אמנם, בתו"ד) דהא דאין עדל"ת ועשה, דכיון דאין לו ילפותא דדחי אם כן לא דחי ואפילו שבדיעבד לא יצא, עיי"ש
[7] והנה הפרי מגדים (שושנת העמקים כלל ב' ד"ה הן אמת) דייק מדברי רש"י דמה שהלאו חמור מן העשה מחמת המלקות שבו, דכתב רש"י אטו עשה דוחה את ל"ת, לאו ל"ת חמור מיניה ופרש"י חמור מיניה שהרי לוקין עליו, ע"כ משמע דבלאו שאין לוקין עליו כגון לאו הניתק לעשה אין לו עדיפות מעשה. ולפי זה י"ל לדעת ר' ניסים גאון דאפשר דהוה בלאו כזה שאין לוקין עליו ידחה העשה את הלאו, ורק כלפי העשה נימא דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, ולפי הטעמים האחרים אפשר דאף בזה אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה.
[8] ובפשוטו היה אפשר לפרש דהטעם דאין עשה דוחה ב' לאוין הוה משום דאינו דומיא דכלאים בציצית, דהתם הוה לאו א', ודו"ק.
[9] ולכאורה זה חידוש לבאר בדעת ר"ל דאיירי אף בכהאי גונא דאפשר לקיים שניהם, דהא הכא לא איירי דאותו העשה שעושה בדחיית הלאו עושה אף בלא דחיית הלאו אלא הוה עשה אחר ואעפ"כ אמרינן דכיון דאפשר לקיים עשה בלא דחיית הלאו הוא קודם, ואי נימא כדעת הרמב"ן דפירש דהא דעשה דוחה ל"ת הוה משום דעשה הוה אהבה ול"ת הוה יראה, ודין שיקדום אהבה ליראה, ע"ש. וכמו שהתפרש זה כמה פעמים, לפיכך י"ל דכיון שתתקיים מצוה מאהבה ותתקיים אף ל"ת מיראה סגי בהא ולא בעי למדחי לאו בכהאי גוונא דאין דוחים את הלאו אאם כן לא תתקיים מצוה מאהבה, ולא איכפת לן איזה מצוה היא זו דהא עכ"פ יהיה מעשה אהבה, ודו"ק.
- המאמר הבא בסדרה 'אין עשה דוחה לא תעשה ועשה - בגדרו ובטעמו - א'': בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ד'
- מאמר קודם בסדרה 'אין עשה דוחה לא תעשה ועשה - בגדרו ובטעמו - א'': בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ב'
