בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ד'

בענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה - בגדרו וטעמו - ד'​

ט. עוד סברא בהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה​

הגר"א גניחובסקי זצ"ל בספרו בני ראם (סי' כ"ג) חקר מה הדין כשיש לפניו ב' מצוות עשה לעשות, אך מצוה אחת מתקיימת ע"י דחית לאו, ומצוה אחת מתקיימת בלא שום דחיית לאו, האם יש עדיפות לקיים המצוה שאין בה דחיית לאו על פני מצוה שיש בה דחיית לאו, או לא. ועוד עי' בספר נהור שרגא ביבמות (כ' ע"א) מה שכתב בזה. ומסיק הבני ראם ע"פ החזו"א (קדשים קמא ל"ז סק"ב) דיכול לקיים איזה עשה שירצה ואין צריך להעדיף עשה שאינו דוחה איסור על פני עשה שדוחה איסור, וכבר הארכתי בכל זה להלן בעה"י.

ומעתה אי נימא דאין לעשות עשה הדוחה ל"ת במקום דיש לפניו עשה שאינו דוחה ל"ת, אם כן אפשר לומר סברא חדשה בהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, והיינו דכיון דיש לפניו ב' עשין וא' אינו דוחה לאו לפיכך בדין הוא שיקדם לעשה הדוחה לאו, נמצא שאין עשה יכול לדחות לאו ועשה, אך אי נימא כדעת החזו"א דאין להקפיד לעשות עשה שאינו דוחה ל"ת על פני עשה הדוחה ל"ת, ליכא למימר הכי ובעינן למימר טעמא אחריני אמאי אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכדאשנינן מעיקרא בכמה אנפי, ומעתה נמצא דכל הני רוובתא דבעו למימר טעמא אמאי עשה דוחה ל"ת ועשה ולא קא אמרו הכי סבירא להו כדעת החזו"א דאין עשה שאינו דוחה איסור קודם לעשה הדוחה איסור בקיומו.

והנה בספר נהור שרגא ביבמות (כ' ע"ב) ביאר דהא דאין עשה דוחה ל"ת במקום שיכול לעשות עשה בדלא דחייה, הוה מדינא דריש לקיש, דאמר (יבמות שם ובעוד מקומות) דכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה[9], ע"כ.

עוד הבאנו להלן פלוגתת האחרונים אי עבר וקיים העשה עם דחיית הלאו במקום שאפשר לקיים שניהם אי לוקה או לא דיעוי' בשפת אמת בשבת (קל"א ע"ב) וז"ל: ואטו בכל מקום דניתן לדחות אלא דאפשר לקיים שניהם כגון במילה בצרעת בדאיכא אחר אי עביד אביו יתחייב אין סברא לומר כן וכו', ע"כ. ועוד עי' ביד המלך (הלכות חמץ ומצה פ"ו ה"ז - הובא דבריו להלן) מש"כ בזה.

אמנם המנחת חינוך (מצוה רס"ד אות ז') כתב וז"ל: ואם כן כל היכא שהתורה דחתה כגון עדל"ת היא רק דיחוי ואם אפשר לקיים שניהם לוקין וכו', ע"כ. וכ"כ עוד להלן (מצוה שפ"ו אות א' ) בתוך דבריו, ע"ש. עוד עיין במהר"ם שיק (ביבמות ג' ע"ב, ובשו"ת או"ח סי' י') דחשיב מצוה הבאה בעבירה, והוכיח כן מגמ' ביבמות (כ' ע"ב), ע"ש. וכן כתב בבנין ציון (סי' ל"ז), ובשו"ת בית יצחק (או"ח סי' ו') דמסיק הכי בשולי המכתב, ע"ש. שוב מצאתי דכבר כתב כן הפרי מגדים באו"ח (פתיחה להל' ציצית), ובראש יוסף בשבת (כ"ז ע"א), ע"ש.

עוד מצאתי שכן כתב אף הברוך טעם בביצה (ח' ע"ב) והוכיח דבריו מדברי התוס' בפסחים (מ"ג ע"ב ד"ה אחרישה לא לחייב), דכתבו בזה"ל, אם היה דם צפור במקום חרישה ובכהאי גונא אם היה מבקש עפר אחר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים ולא יקיים מצות כסוי וכו', עכ"ל. וביאר כוונתם דאם לא היה בכה"ג היה חייב מלקות על החרישה אף אם היה מכסה בעפר החרישה, כיון שהיה אפשר לקיים מצות הכסוי זולת עושה החרישה הוי כעובר על לאו במקום דליכא דחיה, ע"כ. נמצא דסבירא ליה נמי דאף באפשר לקיים שניהם לא מקיים המצוה בדיעבד, וכן הביא השדי חמד (מערכת המ' סי' ע"ז אות ד') בשם ספר כסא אליהו (סי' תרמ"ט) דבמקום שאפשר לקיים שניהם לא קיים המצוה דהוה מצוה הבאה בעבירה, ע"ש.

ומעתה אי נימא כדברי השפת אמת והיד המלך אי יעבור ויקיים העשה במקום ל"ת ועשה לא ילקה, ואילו אנן קי"ל דחייב אי עבר וקיים העשה ועבר אל"ת ועשה, אך אי נימא כדעת הני דוובתא דסבירא להו דאף במקום שאפשר לקיים שניהם לוקה אם כן ליכא חילוק בין דינא דאפשר לקיים שניהם לדינא למה דאמרינן בכל מקום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ושפיר איכא למימר דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הוה מדינא דאפשר לקיים שניהם.

והנה אין להקשות במקום שעשה דוחה ל"ת ועשה אמאי העשה דוחה, הא כיון דאיכא עשה שכנגדו שאפשר לקיימו בלא דחייה אם כן עדיף הוא על פני עשה הבא עם דחיית לאו, ואמאי אמרינן דהעשה ידחה לאו ועשה, ובשלימא אי העשה חמור שפיר איכא למימר דקא דחי ליה ללאו ועשה מחמת חומרותו, אך במקום שאין העשה חמור ואעפ"כ דוחה ל"ת ועשה כמו שמבואר להלן בכמה אופנים, יש להקשות אמאי העשה דוחה הא עדיף לקיים את העשה שכנגדו דהוא בא בלא דחייה, זה אינו דהא כיון דאיכא הכא דין דחייה הרי העשה שכנגדו כמאן דליתא ולפיכך אין שום חיוב לעשותו במקום עשה זה.

ולפי זה י"ל דדה"ה בכל דינא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דבלא סברא היינו אומרים דעשה דוחה ל"ת ועשה, וכיון דאיכא הכא תורת דחייה לא שייך למימר סברא להקדים את העשה על פני חבירו כיון שהוא בא בלא דחיית עשה אחר, משום דכיון דבא לדין דחייה הרי העשה נדחה ונעשה כמאן דליתא, ונמצא שאין שום עשה עוומד כנגד עשה זה כשבא לדחות לאו ועשה.

אלא אי קשיא הא קשיא, דלדעת הריב"א דסבירא ליה דעשה דוחה את הלאו ורק את העשה שכגדו איננו יכול לדחות והביאור בזה כמו שביארו הראשונים והאחרונים (הובא דבריהם לעיל) דהוה משום דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, ומעתה י"ל דאף לוליה הסברא דמאי אולמיה האי עשה האי עשה אפשר לומר דהא דאין עשה דוחה עשה שכנגדו משום דאסור מן התורה לקיים העשה משום דכיון דהאי עשה שכנגדו עדיף שהרי אין נדחה על ידו שום איסור, ולפיכך בדין שהוא קודם לעשה זה וצריך להדחות על ידו לא, ומש"ה אמרינן בכל דוכתיה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, בשעורי ר' שמואל בבבא מציעא (ל' ע"ב, סי' ס"ב אות ב') דכתב סברא זו בדברי רש"י באופן א'.

על כן נראה דסבירא ליהו להני רוובתא בדעת הריב"א דאין להעדיף לקיים עשה שאין על ידו דחיית לאו על פני עשה שיש על ידו דחיית לאו, ומש"ה בעי הריב"א למימר סברא דהא דאין עשה דוחה את העשה שעם הלאו משום דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, אכן אי נימא בדעת הריב"א דלא סבירא ליה סברא דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, אלא סבירא ליה דאין העשה דוחה את העשה שכנגדו משום שהלאו שעמו מאלים אותו (אע"פ שהלאו גופא נדחה מחמת העשה מכל מקום העשה שעמו נעשה חמור וכמו שכתבנו לעיל), אתי שפיר דלא שייך דברי הריב"א לדין האמור אי יש להעדיף עשה שאינו דוחה ל"ת על פני עשה הדוחה ל"ת.

ט. סיכום שבעה אופנים בבאור דין דאין עשה דוחה ל"ת ועשה​

א' דעת התוס' בקדושין דהעשה מאלים את הלאו, ואין העשה יכול לדחותו. ב' דעת הקוה"ע בדעת התוס' בפסחים, כי אין העשה דוחה עשה, דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה, ולפיכך הוא אינו דוחה אף את הלאו, כי אי אפשר לעשה לדחות אלא אם כן יש מצוה לקיימו. ג' דעת הריב"א ודעמיה, כי עשה אינו דוחה את העשה, דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה או מטעםדהעשה חמור מחמת הלאו, אך את הלאו הוא דוחה ומבטלו. ד' דעת ר' ניסים גאון דכיון דאין ילפותא דעשה דוחה ל"ת ועשה, הלאו חמור ואין עשה דוחה אותו. ה' דעת הרמב"ם דהלאו והעשה דוחים את העשה. ו' דעת התורת חיים, כי עדיף לעבור על עבירה א' ולא על ב' עבירות. ז' דעת רבי שמעון כץ דילפינן להו מקרא דמשכן אינו דוחה שבת. ח' אפשר לבאר בדעת הריב"א דאין עשה הדוחה ל"ת ראוי להתקיים במקום שיש עשה שאינו דוחה איסור מדין אפשר לקיים שניהם.

י. נפק"מ בין שיטות המפרשים​

אפשר לפרש נפק"מ בין הנך טעמים, דהנה במשנה למלך (שופר פ"א ה"ד) כתב, דנראה פשוט בעיניו דבין לדעת הר' יוסף ובין לדעת הריב"א אם יהיה עשה מדבר א' ול"ת מדבר אחר, לכולי עלמא אין הלאו מצטרף לעשה והעשה ידחה את הלאו, ככל עדל"ת. אמנם בקוה"ע (שם) פירש בדעת התוס' בפסחים הנ"ל, דאינו דוחה את הלאו אף בכהאי גוונא שאין הלאו ועשה משם א'.