פרקי התורה נביאים וכתובים
ראיתי שעסקו בזה כו"כ מחו"ר הפורום שליט"א במספר מקומות, וחשבתי שיש בנו"ט להביא סקירה קצרה ויפה לכל העניין. מובן שאשמח להערות והארות, כבר נוכחתי לראות במעלת הגדולים דפה.
מעניין לדעת שלפי מסורת ישראל וחז"ל הקדושים, אין דבר כזה דברי הימים א' וב', או שמואל ומלכים א' וב'. | וכמו"כ כבר נודע משכבר, שאין ספר בודד בשם נחמיה, אלא הוא בתוך ספר עזרא והיו במקור ספר אחד. כן מובא הוא בראשונים, גם כאשר רש"י הקדוש מביא מספר זה (לדוגמא ברכות לג: ד"ה 'ותקנינהו') הוא כותב "כתב עזרא" וכדו' כמו"כ ניתן לראות בפירושי בעלי התוספות (לדוגמא כתובות כו. ד"ה בתר דקנסינהו עזרא).
וגמרא ערוכה היא בסנהדרין (צג: ומוזכר בב"ב טו.) "כל מילי דעזרא, נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה, אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו... מפני שסיפר בגנותן של ראשונים". ואם נמנה גם אותו במניין הספרים, יצא שיש לנו כ"ה ספרים, - או כ"ח אם מונים את החלקים של דברי הימים מלכים ושמואל, וזה אינו. [אגב, ראוי לדעת מש"כ הגאון החיד"א ב'פתח עינים' בסנהדרין שם, (בשם מהרח"ו) שאמר בשם האר"י שבזמן הדפוס בוטל ענשו של נחמיה, וחזרו לקרא לספרו 'ספר נחמיה'. ואין ז מוסיף ספר בכ"ד ספרים אלא שכעת הותר לכנותו כך גם מצד הנ"ל] | עוד מעניין זה תדע, שלפי מסורת ישראל, אף לא חולקה התורה הקדושה לפרקים, אלא לפסוקים עליות ופרשות בלבד. | ועוד, לפי דברי חז"ל (מסכת סופרים פט"ז הי"א, תוס' פסחים קיז., שוח"ט סי' כב) קמ"ז מזמורים אמר דוד הע"ה, כנגד קמ"ז שנותיו של יעקב אבינו, ואינם בכלל ק"נ פרקים. ובברכות ט: איתא ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו" הם מזמור אחד, ממילא מזמור "למה ה'" אינו י' אלא מזמור ט' (וראה רש"י במגילה יז: על הא דאמרו ז"ל ודוד אמרה בתשיעית)
והמשים - ישים לב בנקל, שהסדר של הפרקים לא מסתדר עם פשט המקרא. לדוגמא: פרק ב' של בראשית מתחיל באמצע הבריאה ב"ויכולו השמים" שזו תכלית הבריאה, ולא השאירו אותה יחד עם כל הבריאה. כמו כן - אומר הגר"י קמינצקי בספרו 'אמת ליעקב' שכאשר אמר משה לקב"ה "למה הרעותה... והצל לא הצלת" בדיוק שם מסתיים הפרק, כאילו הקב"ה כך נוטש את עמ"י, פרק ו' נפתח בכך שהקב"ה אומר למשה "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה" דהיינו מבלי לקשר את זה לטענת משה, ורחמי השם, אלא כחלק מסדר הגאולה. נחזור לבראשית, פ"ג מתחיל ב"והנחש היה ערום", והרי חז"ל מפורשים הם שלא להפסיק בפרשת הנחש, "אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין שֶׁלֹא לְהַפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ". (ב"ר סו"פ י"ח, וכן הוא שם בפ"ה ב) והסיבה לגזירה בכלל, והסיבה שדווקא הוא -ר"י- גזרהּ היא, מכיוון שכפר חנין היה אחד מאזורי ההתב[ו]ססות המרכזיים של המינים - אלו הנוצרים הראשונים, שעושים עניין גדול בפרשת הנחש, ובכדי להוציא מליבם קבע שאין לעצור שם, לומר שאין לנו שם עניין מיוחד, והנה אתה רואה שייצרו שם הפסקה. א"כ מהיכן זה נוצר?, מי אחראי לשינויים כ"כ קריטיים במסורת ישראל?!.
זו עוד אחת מתוצאותיה האיומות של גלות אדום. בתחילת הה' אלפים - ימי החושך הללו נזכרים בכל דור, [הארכתי במקו"א אודות הגלויות האיומות שהיו באותן השנים - גירוש אנגליה, שריפות התלמוד לדורותיהם, ועוד]. בנוסף לכל הצרות, נהגה הכנסייה הקתולית בצרפת ועוד מקומות לערוך וויכוחים פומביים בין חכמי היהודים, לבין כמריה הערומים, - ע"פ רוב היו אלו יהודים ששנו ופירשו - מומרים בלע"ז, לקיים מה שנאמר (ישעיה מט יז) "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".
בכדי שיוכלו לעשות חלוקה - ותקל עליהם השליטה בחומר, יצרו הכמרים פרקים לתורה (קאפיט'ל בלע"ז) בכדי שיוכלו בנקל להתווכח עם רבני היהודים על דתם ועל נבואות משיחם בתורה חלילה, חלוקה זו נקראת 'קונקורדנציה'. מטבע הדברים, נוצרה תגובת שרשרת אשר חייבה את היהודים המתווכחים, לשלוט בסדר אותו הם המציאו, בכדי שלא יתעכבו בעניית התשובות וייראו כאילמים.
בשנת ה"א רפ"ג העתיקהּ ה'מקנה אברהם' - ר' אברהם המדקדק די באלמוס, ובשנת רפ"ד עשה כן ה'מאיר נתיב' - ר' יצחק נתן ב"ר קלונימוס, וברצ"ו הגאון בעל הדקדוק - ר' אליהו בחור[1] - ה'תשבי', [- ספרו זה לא נדפס].
ומדוע אנו משתמשים בה היום? כבר כתב על זה ר' אליהו בחור "ויועיל מאד להתווכח עם המתנגדים אלינו באמונתנו, שמביאים ראייה מן הפסוקים ע"פ הסימנים שעשו בכל העשרים וארבעה, [-ר"ל תנ"ך] וקראו בלשונם 'קאפיטולי', ואומרים הלא כתוב בספר פלוני ופלוני בכך וכך קאפיטולי', ומי שירגיל את עצמו בספר הזה, ידע ויבין לעשות כך גם הוא" עכ"ל. ובהקדמת ספרו "הבחור" משבח הוא את החלוקה הנ"ל "אחר כל פסוק ופסוק ארשום שם הספר... אף מספר הפרק אשר יבוא בו הפסוק ההוא ארשום על סדר הפסוקים, כי ראיתי בהם צורך ותועלת גדולה למעיין בכל ספר אשר ימצא שם ראיית פסוק, כי לפעמים אף אם ידע האדם באיזה ספר מכ"ד ספרים בא הפסוק ההוא, הנה יום או יומיים יעמוד הלאה למצוא...".
היו בדורות עברו גדולים שממש לא נחה דעתם מהשימוש בכלי הזה, דווקא מחמת מקורו, כך מקובל מחת"ס, וכך אף נהג מרנא הח"ח כאשר צוטט פסוק היה משתמש ל'ניווט' בסדר העליות, (לדוגמא בהקדמה ל'אהבת חסד' כתב וז"ל "ובוישב בשלישי פסוק ל"ה ויקומו כל בניו" וכו'). וכתב הגר"י קמינצקי זצ"ל משפט שאומר הרבה "אין הקאפיטלך מתאימים לקבלה, ואי איישר כחי אבטלינהו! אבל מה אעשה כי הקדמונים..." וכו' (אמת ליעקב שמות ה כב). ר' וואלף היידנהים (מדפיס קדמון לחומש לפני כמאתיים שנה) כתב "החלוקה הזאת בלתי מקובלת אצלנו ולא יפה עשו המדפיסים האחרונים להכניס חולין בקודש".
כיום כבר כתבו רבים, כהגאון מסאטמר, והגאון ממָאד ועוד, שהיות וכבר נשתרש המנהג, ותועלת היא ללומדים, ניתן להשתמש בסדר זה, והרבי מליובאוויטש (לקו"ש טז 229) אפילו קרא לזה "ומנהג ישראל תורה היא", שמכיוון שבמעשה שמיים דבר זה נטמע, אין לחוש להדפיס כך, כי באמת תועלת גדולה היא החלוקה, רק שהגיעה בדרך חשוכה.
יתירה מזאת, הרבה חידושים נוסדו על ענייני הפרקים, ואף סגולות בק"נ פרקי התהלים, כדאיתא ב'מטה אפרים' (תקפא ח) בהנהגות חודש אלול, לקרא בכל יום מימי החול בחודש אלול עשרה פרקי תהלים, ויסיימו עד ר"ה פעמיים התהלים כמניין כפ"ר. ובאופן דומה התקין הגאון רבי צדקה חוצין הזקן [ה'תנ"ט - תקל"ג] - גאב"ד בגדאד, מחבר שו"ת 'צדקה ומשפט' - לכל אנשי קהילתו, שאחר סיום סעודת שחרית בר"ה, ישובו כולם לביהכ"נ ויקראו ספר תהלים, ובכל יום יסיימו ספר תהלים, ובשני הימים יהיה כמניין כפ"ר.
(העתקתי הרבה ממאמר של ר' גדליה אוברלנדר בכתב עת 'אור ישראל' (מונסי תשנ"ח) יב)
[1] ר' אליהו בחור הלוי [רכ"ט - ש"ט] נולד בוונציה שבאיטליה ['רומי' כלשון המחברים] בי"ב אדר בשנת רכ"ט לאביו ר' אשר אשכנזי. רבינו היה חובר חיבורים מחוכם ביותר, והיה מדקדק גדול - מאין כמוהו!, וגדולי הדור שאחריו הרבו להשתמש בספריו כעזר, ורבים אף עיטרו אותם בהערות נפלאות, כיעב"ץ וה'פרי מגדים'. לבד מספרו ה'תשבי' שעל שמו נקרא לעיתים קרובות, חיבר עוד הרבה חיבורים, 'מסורת המסורת' 'דקדוק אליהו' 'ספר הדקדוק' 'ספר הבחור' 'שמות דברים' ועוד הרבה (עיין בסדה"ד ה"א רע"ז), והחיד"א קראו ר' אליהו המדקדק, או ר' אליה. נפטר בשנת ה"א ש"ט, זכר צדיק לברכה.
ראיתי שעסקו בזה כו"כ מחו"ר הפורום שליט"א במספר מקומות, וחשבתי שיש בנו"ט להביא סקירה קצרה ויפה לכל העניין. מובן שאשמח להערות והארות, כבר נוכחתי לראות במעלת הגדולים דפה.
מעניין לדעת שלפי מסורת ישראל וחז"ל הקדושים, אין דבר כזה דברי הימים א' וב', או שמואל ומלכים א' וב'. | וכמו"כ כבר נודע משכבר, שאין ספר בודד בשם נחמיה, אלא הוא בתוך ספר עזרא והיו במקור ספר אחד. כן מובא הוא בראשונים, גם כאשר רש"י הקדוש מביא מספר זה (לדוגמא ברכות לג: ד"ה 'ותקנינהו') הוא כותב "כתב עזרא" וכדו' כמו"כ ניתן לראות בפירושי בעלי התוספות (לדוגמא כתובות כו. ד"ה בתר דקנסינהו עזרא).
וגמרא ערוכה היא בסנהדרין (צג: ומוזכר בב"ב טו.) "כל מילי דעזרא, נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה, אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו... מפני שסיפר בגנותן של ראשונים". ואם נמנה גם אותו במניין הספרים, יצא שיש לנו כ"ה ספרים, - או כ"ח אם מונים את החלקים של דברי הימים מלכים ושמואל, וזה אינו. [אגב, ראוי לדעת מש"כ הגאון החיד"א ב'פתח עינים' בסנהדרין שם, (בשם מהרח"ו) שאמר בשם האר"י שבזמן הדפוס בוטל ענשו של נחמיה, וחזרו לקרא לספרו 'ספר נחמיה'. ואין ז מוסיף ספר בכ"ד ספרים אלא שכעת הותר לכנותו כך גם מצד הנ"ל] | עוד מעניין זה תדע, שלפי מסורת ישראל, אף לא חולקה התורה הקדושה לפרקים, אלא לפסוקים עליות ופרשות בלבד. | ועוד, לפי דברי חז"ל (מסכת סופרים פט"ז הי"א, תוס' פסחים קיז., שוח"ט סי' כב) קמ"ז מזמורים אמר דוד הע"ה, כנגד קמ"ז שנותיו של יעקב אבינו, ואינם בכלל ק"נ פרקים. ובברכות ט: איתא ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו" הם מזמור אחד, ממילא מזמור "למה ה'" אינו י' אלא מזמור ט' (וראה רש"י במגילה יז: על הא דאמרו ז"ל ודוד אמרה בתשיעית)
והמשים - ישים לב בנקל, שהסדר של הפרקים לא מסתדר עם פשט המקרא. לדוגמא: פרק ב' של בראשית מתחיל באמצע הבריאה ב"ויכולו השמים" שזו תכלית הבריאה, ולא השאירו אותה יחד עם כל הבריאה. כמו כן - אומר הגר"י קמינצקי בספרו 'אמת ליעקב' שכאשר אמר משה לקב"ה "למה הרעותה... והצל לא הצלת" בדיוק שם מסתיים הפרק, כאילו הקב"ה כך נוטש את עמ"י, פרק ו' נפתח בכך שהקב"ה אומר למשה "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה" דהיינו מבלי לקשר את זה לטענת משה, ורחמי השם, אלא כחלק מסדר הגאולה. נחזור לבראשית, פ"ג מתחיל ב"והנחש היה ערום", והרי חז"ל מפורשים הם שלא להפסיק בפרשת הנחש, "אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין שֶׁלֹא לְהַפְסִיק בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ". (ב"ר סו"פ י"ח, וכן הוא שם בפ"ה ב) והסיבה לגזירה בכלל, והסיבה שדווקא הוא -ר"י- גזרהּ היא, מכיוון שכפר חנין היה אחד מאזורי ההתב[ו]ססות המרכזיים של המינים - אלו הנוצרים הראשונים, שעושים עניין גדול בפרשת הנחש, ובכדי להוציא מליבם קבע שאין לעצור שם, לומר שאין לנו שם עניין מיוחד, והנה אתה רואה שייצרו שם הפסקה. א"כ מהיכן זה נוצר?, מי אחראי לשינויים כ"כ קריטיים במסורת ישראל?!.
זו עוד אחת מתוצאותיה האיומות של גלות אדום. בתחילת הה' אלפים - ימי החושך הללו נזכרים בכל דור, [הארכתי במקו"א אודות הגלויות האיומות שהיו באותן השנים - גירוש אנגליה, שריפות התלמוד לדורותיהם, ועוד]. בנוסף לכל הצרות, נהגה הכנסייה הקתולית בצרפת ועוד מקומות לערוך וויכוחים פומביים בין חכמי היהודים, לבין כמריה הערומים, - ע"פ רוב היו אלו יהודים ששנו ופירשו - מומרים בלע"ז, לקיים מה שנאמר (ישעיה מט יז) "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".
בכדי שיוכלו לעשות חלוקה - ותקל עליהם השליטה בחומר, יצרו הכמרים פרקים לתורה (קאפיט'ל בלע"ז) בכדי שיוכלו בנקל להתווכח עם רבני היהודים על דתם ועל נבואות משיחם בתורה חלילה, חלוקה זו נקראת 'קונקורדנציה'. מטבע הדברים, נוצרה תגובת שרשרת אשר חייבה את היהודים המתווכחים, לשלוט בסדר אותו הם המציאו, בכדי שלא יתעכבו בעניית התשובות וייראו כאילמים.
בשנת ה"א רפ"ג העתיקהּ ה'מקנה אברהם' - ר' אברהם המדקדק די באלמוס, ובשנת רפ"ד עשה כן ה'מאיר נתיב' - ר' יצחק נתן ב"ר קלונימוס, וברצ"ו הגאון בעל הדקדוק - ר' אליהו בחור[1] - ה'תשבי', [- ספרו זה לא נדפס].
ומדוע אנו משתמשים בה היום? כבר כתב על זה ר' אליהו בחור "ויועיל מאד להתווכח עם המתנגדים אלינו באמונתנו, שמביאים ראייה מן הפסוקים ע"פ הסימנים שעשו בכל העשרים וארבעה, [-ר"ל תנ"ך] וקראו בלשונם 'קאפיטולי', ואומרים הלא כתוב בספר פלוני ופלוני בכך וכך קאפיטולי', ומי שירגיל את עצמו בספר הזה, ידע ויבין לעשות כך גם הוא" עכ"ל. ובהקדמת ספרו "הבחור" משבח הוא את החלוקה הנ"ל "אחר כל פסוק ופסוק ארשום שם הספר... אף מספר הפרק אשר יבוא בו הפסוק ההוא ארשום על סדר הפסוקים, כי ראיתי בהם צורך ותועלת גדולה למעיין בכל ספר אשר ימצא שם ראיית פסוק, כי לפעמים אף אם ידע האדם באיזה ספר מכ"ד ספרים בא הפסוק ההוא, הנה יום או יומיים יעמוד הלאה למצוא...".
היו בדורות עברו גדולים שממש לא נחה דעתם מהשימוש בכלי הזה, דווקא מחמת מקורו, כך מקובל מחת"ס, וכך אף נהג מרנא הח"ח כאשר צוטט פסוק היה משתמש ל'ניווט' בסדר העליות, (לדוגמא בהקדמה ל'אהבת חסד' כתב וז"ל "ובוישב בשלישי פסוק ל"ה ויקומו כל בניו" וכו'). וכתב הגר"י קמינצקי זצ"ל משפט שאומר הרבה "אין הקאפיטלך מתאימים לקבלה, ואי איישר כחי אבטלינהו! אבל מה אעשה כי הקדמונים..." וכו' (אמת ליעקב שמות ה כב). ר' וואלף היידנהים (מדפיס קדמון לחומש לפני כמאתיים שנה) כתב "החלוקה הזאת בלתי מקובלת אצלנו ולא יפה עשו המדפיסים האחרונים להכניס חולין בקודש".
כיום כבר כתבו רבים, כהגאון מסאטמר, והגאון ממָאד ועוד, שהיות וכבר נשתרש המנהג, ותועלת היא ללומדים, ניתן להשתמש בסדר זה, והרבי מליובאוויטש (לקו"ש טז 229) אפילו קרא לזה "ומנהג ישראל תורה היא", שמכיוון שבמעשה שמיים דבר זה נטמע, אין לחוש להדפיס כך, כי באמת תועלת גדולה היא החלוקה, רק שהגיעה בדרך חשוכה.
יתירה מזאת, הרבה חידושים נוסדו על ענייני הפרקים, ואף סגולות בק"נ פרקי התהלים, כדאיתא ב'מטה אפרים' (תקפא ח) בהנהגות חודש אלול, לקרא בכל יום מימי החול בחודש אלול עשרה פרקי תהלים, ויסיימו עד ר"ה פעמיים התהלים כמניין כפ"ר. ובאופן דומה התקין הגאון רבי צדקה חוצין הזקן [ה'תנ"ט - תקל"ג] - גאב"ד בגדאד, מחבר שו"ת 'צדקה ומשפט' - לכל אנשי קהילתו, שאחר סיום סעודת שחרית בר"ה, ישובו כולם לביהכ"נ ויקראו ספר תהלים, ובכל יום יסיימו ספר תהלים, ובשני הימים יהיה כמניין כפ"ר.
(העתקתי הרבה ממאמר של ר' גדליה אוברלנדר בכתב עת 'אור ישראל' (מונסי תשנ"ח) יב)
[1] ר' אליהו בחור הלוי [רכ"ט - ש"ט] נולד בוונציה שבאיטליה ['רומי' כלשון המחברים] בי"ב אדר בשנת רכ"ט לאביו ר' אשר אשכנזי. רבינו היה חובר חיבורים מחוכם ביותר, והיה מדקדק גדול - מאין כמוהו!, וגדולי הדור שאחריו הרבו להשתמש בספריו כעזר, ורבים אף עיטרו אותם בהערות נפלאות, כיעב"ץ וה'פרי מגדים'. לבד מספרו ה'תשבי' שעל שמו נקרא לעיתים קרובות, חיבר עוד הרבה חיבורים, 'מסורת המסורת' 'דקדוק אליהו' 'ספר הדקדוק' 'ספר הבחור' 'שמות דברים' ועוד הרבה (עיין בסדה"ד ה"א רע"ז), והחיד"א קראו ר' אליהו המדקדק, או ר' אליה. נפטר בשנת ה"א ש"ט, זכר צדיק לברכה.
