בספר מלכים (ב כה) גבְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ דוַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכׇל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ ובתלמוד בבלי (תענית כח:) הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב (ירמיהו נב, ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה (ירמיהו נב, ז) ותבקע העיר וגו' אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו:
ולפי זה פסק השו''ע שיש ענין להתענות גם היום על בקיעת החומה בימי בית ראשון אלא שלא נהגו כל ישראל אלא בי''ז משום שחורבן בית שני חמיר לן.
וצריך טעם בדבר הלא בית שני חסרו בו ה' דברים כידוע ואחד מהם ששכינה לא שרתה בו עכ''פ בגלוי, וא''כ בית ראשון חמור יותר לכאורה, אמנם נראה הבאור פשוט, שגילוי שכינה של בית ראשון כל כך רחוק מלבנו בעוונותינו הרבים עד שקשה בעינינו אפילו לדמיין אותו משא''כ בית שני שהוא יותר קרוב לדרגתנו שהוא לאחר שחיטת יצה''ר של ע''ז, כידוע מהגר''א על הסדר עולם שזה לעומת זה עשה האלהים, שהנבואה בטלה עם שחיטת היצה''ר של ע''ז, וגילוי שכינה נראה לכאורה שמתלא תליא בגילוי הנבואה, ולכן אף שמתענים על תחילת וסוף חורבן בית ראשון בתעניות תחילת המצור וסיום החורבן במות גדליה, כי עיקר החורבן הוא בית ראשון ומאז החלו ד גלויות, מכל מקום כאשר יש שני תאריכים סמוכים בבקיעת החומה, ואין להטריח על הציבור להתענות שניהם, עדיפא לן היום שאנו מרגישים יותר קשורים אליו, והוא בקיעת החומה של בית שני.
ובאופן אחר אך דומה יש לבאר, שחורבן בית שני קשה, כי הוא הניתוק המוחלט מעבודת ה' המוחשית בביהמ''ק, משא''כ בבית ראשון שהיה לזה עדיין המשך מסוים, סמוך לזה בבית שני, אך לפי זה צריך להעמיד, שחכמי המשנה ידעו ברוח קדשם, שגלות הקרובה תהיה ארוכה הרבה יותר מגלות ראשונה, ולכך קבעו בי''ז, ומצינו כן במדרשים.
אמנם בתלמוד ירושלמי (פ''ד ה''ה) איתא: והובקעה העיר- כתיב (ירמיה לט, ב) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין א"ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הה"ד (יחזקאל כו) ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר בא' באב עדיין לא נשרף אין תימר בא' באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קלקול חשבונות יש כאן.
דהיינו מאחר ולא מפורש בפסוק על איזה חודש מדובר אלא כתוב סתם א בחודש, מקשה הירושלמי על איזה חודש זה יכול להיות, אם על על אב הרי עוד לא נשרף הבית כי כתוב בפסוק בשבעה לחודש, ואם על אלול אז לא מובן למה לקח כזה הרבה זמן עד שידעו מכך בצור, ומוכיח מזה שהחשבון התבלבל, וכעת מבאר למה דוקא כתוב א בחודש.
ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
דהיינו לפי ר' יוחנן יש כאן ענין מכוון לכתוב באחד לחודש לחביבות ישראל אפילו שלא זה היה התאריך באמת.
רשב"ל אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
דהיינו אם אני מבין נכון עם ישראל קדש את החודש שלא לפי התאריך המדויק והקב''ה קיבע את זה בנביא לגודל חביבותם.
רבי מנא בעי ניחא נתקלקלו לשעבר דילמא להבא. אם אני מבין נכון פ' שואל רבי מנא הרי לבסוף החשבון שלהם סודר כנראה ולא מסתבר שנשארו בטעות בהמשך וא''כ למה לא נזכר התיקון ולכן לכאורה הוא מפקפק בכל הענין.
בין כמ"ד בתשעה לחדש בין כמ"ד בי"ז מה ביניהון. כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. א"ר אבונה סימנא (ירמיהו א) מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מ"ד בט' לחדש בא' באב חרב הבית מ"ד בי"ז בט"ב חרב הבית.
בקטע זה מחדש הירושלמי שמוסכם שלא היה יותר מכ''א יום בין בקיעת החומה לחורבן הבית, ולפי זה אם לא נקבל את השיטה של קלקול חשבונות אז יוצא שהחורבן בבית ראשון היה בא אב, וזה תמוה כי משנה מפורשת היא שבט באב חרב הבית בראשונה ובשניה וע''כ כמ''ד קלקול חשבונות יש כאן וצ''ע.
והנה בהכרעת ההלכה בין הבבלי לירושלמי בדרך כלל אנו נוקטים כהבבלי ובפרט שהבבלי הביא ברייתא מפורשת לחזק את תרוצו של רבא שבראשונה חרב הבית בט לחודש והירושלמי לא הביא את זה, אמנם המ''ב הביא את הירושלמי ויישב בזה את מנהג העולם שלא מתענים ב ט.
וצ''ע מה שייך מנהג העולם בדבר שאינו אלא תענית צדיקים, ועוד עד כמה שהפסוק חישב לפי הטעות היה מקום לכאורה גם להתענות לפי הטעות. ולסברא זו אפ' אולי ליישב את הוכחת ר' תנחום בר חנילאי מהפסוקים ודברי ר''י ור''ל על קלקול חשבונות שלא יסתרו מהברייתא שהביא הבבלי, שהברייתא חשבה לפי הפסוק אפילו שהוא קלקול חשבונות.
ולפי זה פסק השו''ע שיש ענין להתענות גם היום על בקיעת החומה בימי בית ראשון אלא שלא נהגו כל ישראל אלא בי''ז משום שחורבן בית שני חמיר לן.
וצריך טעם בדבר הלא בית שני חסרו בו ה' דברים כידוע ואחד מהם ששכינה לא שרתה בו עכ''פ בגלוי, וא''כ בית ראשון חמור יותר לכאורה, אמנם נראה הבאור פשוט, שגילוי שכינה של בית ראשון כל כך רחוק מלבנו בעוונותינו הרבים עד שקשה בעינינו אפילו לדמיין אותו משא''כ בית שני שהוא יותר קרוב לדרגתנו שהוא לאחר שחיטת יצה''ר של ע''ז, כידוע מהגר''א על הסדר עולם שזה לעומת זה עשה האלהים, שהנבואה בטלה עם שחיטת היצה''ר של ע''ז, וגילוי שכינה נראה לכאורה שמתלא תליא בגילוי הנבואה, ולכן אף שמתענים על תחילת וסוף חורבן בית ראשון בתעניות תחילת המצור וסיום החורבן במות גדליה, כי עיקר החורבן הוא בית ראשון ומאז החלו ד גלויות, מכל מקום כאשר יש שני תאריכים סמוכים בבקיעת החומה, ואין להטריח על הציבור להתענות שניהם, עדיפא לן היום שאנו מרגישים יותר קשורים אליו, והוא בקיעת החומה של בית שני.
ובאופן אחר אך דומה יש לבאר, שחורבן בית שני קשה, כי הוא הניתוק המוחלט מעבודת ה' המוחשית בביהמ''ק, משא''כ בבית ראשון שהיה לזה עדיין המשך מסוים, סמוך לזה בבית שני, אך לפי זה צריך להעמיד, שחכמי המשנה ידעו ברוח קדשם, שגלות הקרובה תהיה ארוכה הרבה יותר מגלות ראשונה, ולכך קבעו בי''ז, ומצינו כן במדרשים.
אמנם בתלמוד ירושלמי (פ''ד ה''ה) איתא: והובקעה העיר- כתיב (ירמיה לט, ב) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין א"ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הה"ד (יחזקאל כו) ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר בא' באב עדיין לא נשרף אין תימר בא' באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קלקול חשבונות יש כאן.
דהיינו מאחר ולא מפורש בפסוק על איזה חודש מדובר אלא כתוב סתם א בחודש, מקשה הירושלמי על איזה חודש זה יכול להיות, אם על על אב הרי עוד לא נשרף הבית כי כתוב בפסוק בשבעה לחודש, ואם על אלול אז לא מובן למה לקח כזה הרבה זמן עד שידעו מכך בצור, ומוכיח מזה שהחשבון התבלבל, וכעת מבאר למה דוקא כתוב א בחודש.
ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
דהיינו לפי ר' יוחנן יש כאן ענין מכוון לכתוב באחד לחודש לחביבות ישראל אפילו שלא זה היה התאריך באמת.
רשב"ל אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר יעשה זה ראש לחשבונות.
דהיינו אם אני מבין נכון עם ישראל קדש את החודש שלא לפי התאריך המדויק והקב''ה קיבע את זה בנביא לגודל חביבותם.
רבי מנא בעי ניחא נתקלקלו לשעבר דילמא להבא. אם אני מבין נכון פ' שואל רבי מנא הרי לבסוף החשבון שלהם סודר כנראה ולא מסתבר שנשארו בטעות בהמשך וא''כ למה לא נזכר התיקון ולכן לכאורה הוא מפקפק בכל הענין.
בין כמ"ד בתשעה לחדש בין כמ"ד בי"ז מה ביניהון. כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. א"ר אבונה סימנא (ירמיהו א) מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מ"ד בט' לחדש בא' באב חרב הבית מ"ד בי"ז בט"ב חרב הבית.
בקטע זה מחדש הירושלמי שמוסכם שלא היה יותר מכ''א יום בין בקיעת החומה לחורבן הבית, ולפי זה אם לא נקבל את השיטה של קלקול חשבונות אז יוצא שהחורבן בבית ראשון היה בא אב, וזה תמוה כי משנה מפורשת היא שבט באב חרב הבית בראשונה ובשניה וע''כ כמ''ד קלקול חשבונות יש כאן וצ''ע.
והנה בהכרעת ההלכה בין הבבלי לירושלמי בדרך כלל אנו נוקטים כהבבלי ובפרט שהבבלי הביא ברייתא מפורשת לחזק את תרוצו של רבא שבראשונה חרב הבית בט לחודש והירושלמי לא הביא את זה, אמנם המ''ב הביא את הירושלמי ויישב בזה את מנהג העולם שלא מתענים ב ט.
וצ''ע מה שייך מנהג העולם בדבר שאינו אלא תענית צדיקים, ועוד עד כמה שהפסוק חישב לפי הטעות היה מקום לכאורה גם להתענות לפי הטעות. ולסברא זו אפ' אולי ליישב את הוכחת ר' תנחום בר חנילאי מהפסוקים ודברי ר''י ור''ל על קלקול חשבונות שלא יסתרו מהברייתא שהביא הבבלי, שהברייתא חשבה לפי הפסוק אפילו שהוא קלקול חשבונות.
