אנו עומדים עתה בימי בין המצרים, ימים בהם אנו מתאבלים על צער החורבן, ועל גלות השכינה, ואמרו חז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה, אבל בכדי שנוכל להתאבל ולהצטער על החסרון הגדול צריך לדעת, מה נחסר מאיתנו, אנו כבר כמעט 2,000 שנה אחרי החורבן, ואיך יוכל בן דורנו להשיג ולתפוס בשכלו את החסר הגדול שיש לנו בחיינו, הנה כבר ידוע הסיפור של ירמיהו הנביא ואפלטון שראהו אפלטון איך שבוכה על בית המקדש שנחרב, ושאלו מדוע הוא בוכה על עצים ואבנים, ענה לו את כל הכוח שיש בי שאבתי מן המקום הזה, וכן כל יהודי בכל מצב שהוא להביא קרבנות, ולהתקרב לה' מגיע עם קרבן חטאת על עבירה שעבר, מתוודה ומתקרב חזרה לאביו שבשמיים, וכמו שאמרו חז"ל למה נקרא שמה שואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש, זה היה המקום שבו כלל ישראל היו שואבים את כל הכוחות שלהם להמשך החיים.
וכן כשהיה ביד האדם פירות מעשר שני היה צריך להעלותן לירושלים, וכבר אמרו בתוס' בב"ב (דף כ"א ע"ב, ד"ה כי מציון תצא תורה) וז"ל לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה וכו', והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה. כי סגולת המקום היתה לעורר את האדם להתקרב אליו יתברך בכל מיני קירוב ובכל מיני קישוטין לקשט השכינה.
עד כדי כך שעכו"ם מכל קצוות תבל באו להקריב קרבנות, כי כולם הרגישו שזהו המוקד והנקודה של העולם. ובתפילת מוסף של שבת ר"ח אנו אומרים וניטל כבוד מבית חיינו, וכן בתפילת מוסף של ג' רגלים, אנו מזכירים את החסרון, ואין אנחנו יכלים לעלות וליראות מפני היד שנשתלחה במקדשך.
ועתה אנו עומדים שבורים ורצוצים אחרי שנים רבות, ומנסים להתחבר ולהבין מה היה שם במקום הקדוש הזה, וכך נוכל להשכיל ולהבין על מה להתאבל ועל מה לבקש.
והימים האלו של ימי בין המצרים הם הימים אשר הוקבעו לזאת, להתאבל ולהצטער להתפלל להתחנן אל ה' שישיב לנו את השראת שכינתו כאשר היה בימים ההם, ונראה להמליץ על זה לשון הפסוק מן המיצר קראתי ק-ה בימי בין המצרים ענני במרחב ק-ה, וכבר אמרו הצדיקים בביאור הפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים וז"ל העבודת ישראל (בפרשת מסעי) וכבר הקדים לנו אדומו"ר ז"ל הנ"ל רמז בפסוק (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו.
וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' (משלי כז, ח), לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל. כי כאשר הוא נמצא בשדה (בבחי' גלות) אז כל אחד יכול לגשת אליו ולהתקרב אליו, וע"י האבלות והצער על החורבן הוא מראה למלך שהוא איתו, ומשתתף בצערו, ואז זוכה להיות מבני היכלו של מלך.
והנה המהרש"א בבכורות דף ח' (ע"ב) כתב על ימים האלו שהם שווין במעלתן לימי הרחמים והסליחות ועוד אייתו וכו' אני רואה שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות וכך א"ל הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן שהפורעניות והטובות שוים בימים בשיעור א' זה כזה כ"א יום הן ואין כאן מקום תקוה לכם וכו' וכן הוא הענין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שוין בליבון כי כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה תולדות ליבון עון וכפרה עליהם כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר.
ואנו רואים שלימים האלו יש מעלה של מחילת עוונות וקירבת אלקים. ואיתא באוהב ישראל שכ"א ימים הללו הם השורש והמקור לכ"א ימים טובים שיש לישראל, שבת, ר"ח, ז' ימי פסח, ב' ימי ר"ה יום הכיפורים, וח' ימי סוכות ושבועות. ועוד כותב שם שמעלת הימים האלו גדולה עד מאוד אלא שמרוב האור של א"א להשיגן כך, ולכן הימים האלו מסותרים בחושך גדול, ע"ד שאמרו חז"ל על האור הגנוז שגנזו לצדיקים לעת"ל. והם הכנה לגאולה השלימה שאז יאיר לנו האור הגנוז הזה.
ואמרו היכן גנזו בתורה והנה איתא בגמ' דמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, הוא ענין לימוד התורה, שע"י הלימוד האדם מקים בתוכו את משכן ה', ובחי' הארון שבו מונחים הלוחות והתורה, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, שע"י זה הוא זוכה להביא גאולה השלימה.
ואיתא בבני יששכר שכ"א ימים אלו הם כנגד י"ג תיקונין דא"א וט' תיקונין דז"א, הרי אנו רואים שהימים האלו מסוגלים לרחמים, אך בכדי שיוכלו בני ישראל לקבל את האור הגדול הזה, הוצרכו להסתירם בימים כאלו, וע"י הביטול וההכנעה לא יתבטלו מגודל ההארה.
ויה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לראותו בתפארתו.
וכן כשהיה ביד האדם פירות מעשר שני היה צריך להעלותן לירושלים, וכבר אמרו בתוס' בב"ב (דף כ"א ע"ב, ד"ה כי מציון תצא תורה) וז"ל לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה וכו', והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה. כי סגולת המקום היתה לעורר את האדם להתקרב אליו יתברך בכל מיני קירוב ובכל מיני קישוטין לקשט השכינה.
עד כדי כך שעכו"ם מכל קצוות תבל באו להקריב קרבנות, כי כולם הרגישו שזהו המוקד והנקודה של העולם. ובתפילת מוסף של שבת ר"ח אנו אומרים וניטל כבוד מבית חיינו, וכן בתפילת מוסף של ג' רגלים, אנו מזכירים את החסרון, ואין אנחנו יכלים לעלות וליראות מפני היד שנשתלחה במקדשך.
ועתה אנו עומדים שבורים ורצוצים אחרי שנים רבות, ומנסים להתחבר ולהבין מה היה שם במקום הקדוש הזה, וכך נוכל להשכיל ולהבין על מה להתאבל ועל מה לבקש.
והימים האלו של ימי בין המצרים הם הימים אשר הוקבעו לזאת, להתאבל ולהצטער להתפלל להתחנן אל ה' שישיב לנו את השראת שכינתו כאשר היה בימים ההם, ונראה להמליץ על זה לשון הפסוק מן המיצר קראתי ק-ה בימי בין המצרים ענני במרחב ק-ה, וכבר אמרו הצדיקים בביאור הפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים וז"ל העבודת ישראל (בפרשת מסעי) וכבר הקדים לנו אדומו"ר ז"ל הנ"ל רמז בפסוק (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו.
וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' (משלי כז, ח), לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל. כי כאשר הוא נמצא בשדה (בבחי' גלות) אז כל אחד יכול לגשת אליו ולהתקרב אליו, וע"י האבלות והצער על החורבן הוא מראה למלך שהוא איתו, ומשתתף בצערו, ואז זוכה להיות מבני היכלו של מלך.
והנה המהרש"א בבכורות דף ח' (ע"ב) כתב על ימים האלו שהם שווין במעלתן לימי הרחמים והסליחות ועוד אייתו וכו' אני רואה שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא ע"ש הגלות ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות וכך א"ל הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן שהפורעניות והטובות שוים בימים בשיעור א' זה כזה כ"א יום הן ואין כאן מקום תקוה לכם וכו' וכן הוא הענין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שוין בליבון כי כמו שהכ"א יום שמר"ה עד הושענא רבה תולדות ליבון עון וכפרה עליהם כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות כי הצרות ויסורין מכפרין כמ"ש הגלות מכפר.
ואנו רואים שלימים האלו יש מעלה של מחילת עוונות וקירבת אלקים. ואיתא באוהב ישראל שכ"א ימים הללו הם השורש והמקור לכ"א ימים טובים שיש לישראל, שבת, ר"ח, ז' ימי פסח, ב' ימי ר"ה יום הכיפורים, וח' ימי סוכות ושבועות. ועוד כותב שם שמעלת הימים האלו גדולה עד מאוד אלא שמרוב האור של א"א להשיגן כך, ולכן הימים האלו מסותרים בחושך גדול, ע"ד שאמרו חז"ל על האור הגנוז שגנזו לצדיקים לעת"ל. והם הכנה לגאולה השלימה שאז יאיר לנו האור הגנוז הזה.
ואמרו היכן גנזו בתורה והנה איתא בגמ' דמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, הוא ענין לימוד התורה, שע"י הלימוד האדם מקים בתוכו את משכן ה', ובחי' הארון שבו מונחים הלוחות והתורה, כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, שע"י זה הוא זוכה להביא גאולה השלימה.
ואיתא בבני יששכר שכ"א ימים אלו הם כנגד י"ג תיקונין דא"א וט' תיקונין דז"א, הרי אנו רואים שהימים האלו מסוגלים לרחמים, אך בכדי שיוכלו בני ישראל לקבל את האור הגדול הזה, הוצרכו להסתירם בימים כאלו, וע"י הביטול וההכנעה לא יתבטלו מגודל ההארה.
ויה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לראותו בתפארתו.
