כתב המג"א בסי' קכ"ג ס"ק א': ג' פסיעות. עבב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה, ובאמ' בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפט' מרבו:
ונ"ל להעיר מדיוק דבריו שזה"ע של ההליכה לאחור, שכוונתה להחזיר "כביכול" את מה שנעשה ע"י נבוכדנצר שפסע ג' פסיעות קדימה, לכן אנחנו הולכים ג' פסיעות אחורה ומתפללים על בניין הבית השלישי, כדי להחזיר "כביכול" את הפסיעות שפסע נבודכנצר,
הסיפור עם נבוכדנצר נמצא בסנהדרין דף צ"ו: הני ארבע פסיעות מאי היא? דכתיב: ״בעת ההיא שלח מרדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳״. משום ״כי חלה חזקיהו ויחזק״ שדר ליה ספרים ומנחה? אין, לדרש ״(את) המופת אשר היה בארץ״. דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה. וכי חלה חזקיהו ואיתפח, אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב: ״הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה״. אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: חזקיהו חלש ואיתפח. אמר: איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא? כתבו ליה: ״שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא״. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה. ההיא שעתא לא הוה התם. כי אתא, אמר להו: היכי כתביתו? אמרו ליה: הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה ״אלהא רבא״ וכתביתו ליה לבסוף? אמר: אלא הכי כתובו: ״שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה״. אמרי ליה: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות, אתא גבריאל ואוקמיה. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא בא גבריאל והעמידו, לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל.
ונ"ל עוד שלכאו' צע"ק שהרי משמע מהסיפור בסנהדרין שרק ע"י ה-ד' פסיעות (בשיהש"ר מצינו שרץ ג' פסיעות וכן שם מדובר שמרודך בעצמו ירד מכסאו ורץ וכן משמע שם (עץ יוסף) שנבוכדנצר היה בנו) נבוכדנצר זכה להחריב את בית המקדש, וא"כ צע"ק מה עניין ה-ג' פסיעות שאח"כ מה עניינם? שמשמע ע"פ הפשט שרק ע"י כל ה-ד(ג') פסיעות הללו נבוכדנצר זכה להחריב את בית המקדש, וצ"ע מה עניינם?
ונ"ל ע"פ מ"ש העיון יעקב - שהפסיעה הרביעית כנגד ושתי, שנבוכדנצר פסע ד' פסיעות, ולכן זכה לד' דורות ששלטו מסוף העולם ועד סופו, פסיעה ראשונה כנגד עצמו שנייה כנגד אויל מרודך, שלישית כנגד בלטשצר, ורביעית כנגד ושתי, (אומנם בשיהש"ר מצינו שמרודך עצמו רץ וזכה לג' דורות ששלטו מסוף העולם ועד סופו - בנו נבוכדנצר (בעץ יוסף שם כותב שמשמע מהמדרש שנבוכדנצר היה בנו של מרודך בלאדן) נכדו - אויל מרודך, ונינו - בלטשצר) וע"פ מ"ש במגילה (י"א) שמה"ע ב"אחשוורוש"? אמר רב - אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש - אחשוורוש הייתה בגדר "אחיו" של נבוכדנצר שנקרא "ראש" ובין גילו של ראש, שהרי נבוכדנצר הרג - הוא ביקש להרוג, נבוכדנצר החריב - אחשוורוש ביקש להחריב, ופירש"י בקש להחריב - יסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש לפני אחשורוש כמו שאמור בספר עזרא (סימן ד'): ונ"ל שזה הכוונה בפסיעה הרביעית, שעניינה האפשרות של החורבן של הבית השני, ומה העניין שסו"ס אחשוורוש לא החריב את מה שכן היה כבר בזמנו מהבית השני? נ"ל כיוון שגבריאל עצר את נבוכדנצר באמצע הפסיעה הרביעית, (שזה באמת הישוב של החפץ חיים - מיישב את הגירסאות בין ג' פסיעות לד' פסיעות, וכותב שמכיוון שנבוכדנצר סו"ס נעצר באמצע הפסיעה הרביעית שלו, לכן מי שגורס ג' פסיעות - היינו רק פסיעות שלימות ומלאות, (שכנגדן באמת פוסעים את ה-ג' פסיעות לאחור בסיום שמונ"ע) ומי שגורס (הש"ס) - ד' פסיעות - כולל ג"כ את הפסיעה החצויה הרביעית) ולכן מצד אחד נבוכדנצר ביקש להחריב מזה שסו"ס עצר את הבנייה, ומה שסו"ס לא החריב לגמרי את מה שכן היה כבר מהבניין - כיוון שושתי - וממילא האפשרות שלו להחריב את הבית השני - מתה, ומכל הנ"ל רואים שושתי קשורה לאחשוורוש, וממילא לפי"ז י"ל דמ"ט ושתי לא נכנסה לברייתא של ה"שלשה מלכו בכיפה"? כיוון שושתי נכללת עם אחשוורוש, שהוא כן מוזכר בברייתא, ולפי"ז י"ל ג"כ מ"ט לא נכנסו לברייתא אויל מרודך, ובלטשצר? ולפי"ז י"ל כיוון שהם נכללים עם נבוכדנצר, שהוא כן מוזכר בברייתא,
וע"ד הטבילה במקווה, (איני זוכר מה המקור) שעניינה לרדת אל הבור, כי כל עניין המקווה - הוא להגיע למדרגת הביטול, היינו השפלות של האדם עי"ז שיורד ממדרגתו ויורד למקום הנמוך - בור המקווה, למרות ש'טכנית' אח"כ צריכים לעלות ג"כ אחרי הטבילה, אבל זה לא משנה כלום בנוגע לעצם הטבילה עצמה, וכמו"כ בברכה על בניין הבית השלישי אחרי הפסיעה לאחור, למרות ש'טכנית' חוזרים אח"כ אין זה משנה כלל לעצם הברכה, וחוץ מזה שמעיקר הדין משמע שא"צ כלל לחזור ג' פסיעות קדימה לאחר י"ח לקדושה, אלא משום הטעם שכתבו המחצית השקל, והלבושי השרד, ס"ק ו' פסיעות עיין ב"י. נלמדו מפסוק ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ואמר עוד וכף רגליהם ככף רגל וגו' הרי ששה:
ועפ"ז משמע קצת יותר כגירסת מרן החיד"א (ב-ברכי יוסף - סי' קכ"ג) שגורס שנוסח ה-יהי רצון בסיום שמונ"ע לא לומר יה"ר וכו' שיבנה אלא שתבנה - והיינו שה' יבנה את הבית השלישי, ונ"ל שהרי כתב המג"א את טעם הפסיעה והברכה של היה"ר דווקא אז, ונ"ל שמתאים יותר לגירסת מרן החיד"א שתבנה: היינו שמתפללים שה' יבנה כבר את בית המקדש שהוחרב על ידו - ע"י נבוכדנצר השליח בעוה"ז, ומ"מ המג"א כתב במפורש את הנוסח "שיבנה" וי"ל ע"פ הפשט - מתפללים שיבנה כבר בית המקדש שהוחרב, שיבנה אפ"ל שהניקוד משתנה 'טכנית', במשום לאחר שיבנה - חיריק על ה-י' ופתח על ה-ב' - והיינו ע"י ה', לבין ניקוד שיבנה היינו חיריק על ה-' ושבא על ה-ב'.
למדנו במגילה (דף י"א) על החישובים של בלטשצר שטעה, ואח"כ בא אחשוורוש שחישב כמה שנים קדימה, וכשהגיע הזמן ולא יצאו בנ"י מבבל הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם בזלזול, לאחר מכן נאמר "בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי, והקשה הבן יהוידע וז"ל: למה בלשצר נהרג הוא עצמו, ואחשורוש נהרגה אשתו? ועוד מאי קא משמע לן באומרו 'בֵּינֵיהֶם'? ודי לומר אתא שטן ורקד והרג את ושתי.
ונראה לי בס"ד דבלשצר הוא היה הראשון בחטא שסמך על חשבונו, ועשה מעשה להשתמש בכלים של בית המקדש, ואחשורוש ראה מעשה בלשצר שסמך על חשבונו לעשות מעשה, ואז גם הוא למד לסמוך על חשבונו ולעשות מעשה, נמצא בלשצר יש לו שותפות בחטא אחשורוש גם כן כדין החופר בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם (בבא קמא נ:), ולכך בחטא אחשורוש נעשה העונש בשותפות שניהם שנהרגה ושתי שהיא בתו יחידתו של בלשצר, וכלה זרעו בה, והגיע עונש זה לבלשצר, וגם הגיע העונש לאחשורוש, כי היתה ושתי אשתו שהיא כגופו, והיה אוהב אותה יותר מנפשו.
ויובן באמת ע"פ דברי בן יהוידע מ"ט לא נכנסו ושתי וכ"ש בלטשצר ואויל מרודך לברייתא של ה"שלשה מלכו בכיפה" כיוון שושתי נכללה אצל אחשוורוש, ואויל ובלטשצר נכללו כבר עם נבוכדנצר,
ונ"ל להוסיף על דבריו טעם נוסף מ"ט דווקא ושתי מתה ולא אחשוורוש ולא כמו מה שהיה אצל בלטשצר - כיוון שושתי עניינה היה סוף הפסיעה הרביעית, שנקטעה באמצע, ולכן דווקא ושתי מתה,
וי"ל שכל עניין החורבן של הבית הראשון ע"י נבוכדנצר הוא בשביל הבנייה מחדש של הבית השני וכן הבית השלישי, שנבוכדנצר פסע הרי ד' (ג') פסיעות, ובזכות זה החריב את בית המקדש הראשון, וא"כ זה"ע הפסיעה הרביעית, שכנגד תקומת ושתי שהתחתנה עם אחשוורוש, והיינו שזה שגבריאל עצר את נבוכדנצר זה ג"כ עבור הבנייה של הבית השני, שכיוון שושתי מתה - אחשוורוש התחתן עם אסתר, ובנם הרי התיר \ בנה בפועל את הבית השני, וג"כ זה"ע של הזנב שנעשה לושתי, שממנו התחיל בעצם כל עניין של הסוף של ושתי, והעניין הוא שגבריאל עשה אותו לושתי, (מגילה י"ב) - וכן נ"ל להוסיף את דברי הבן יהוידע על מגילה (שם) בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָשָׂה לָהּ זָנָב. נראה לי בס"ד טעם לעשיית הזנב, מפני שהיא היתה מתגאית בכבודה שהיא עתה מלכתא, ובכבוד בית אביה שהם שלשה דורות מלכים, והם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצאר, ועתה זה הכבוד שלה ושל בית אביה נהפך לה לחרפה ולקלון באותיות זנב, כי היא ראש שמה ו' ועם ראש שם זקינה אויל מרודך שהוא א' הרי נעשה אות ז' דזנב, וראש שם זקן אביה שהוא נו"ן של נבוכדנצר וראש שם אביה ב' הרי אותיות זָנָב, שנהפך כבודה וכבוד בית אביה לקלון של זָנָב. והיינו שעניין הזנב קשור בהחלט לדורות שמעליה,
והיינו שאבי אבי אביה - נבוכדנצר, החריב את בית המקדש, אז לכן הנינה שלו - ושתי, התחילה את עניין הבנייה מחדש של בית המקדש, ע"י הזנב שנעשה לה, וממנו התחיל כל נס פורים, שושתי נהרגה, שאסתר התמנתה למלכה, ושהתירו בכלל לבנות שוב את בית המקדש, והיינו שגבריאל התחיל וסיים את העניין שליחותו, שהייתה חורבן ובניית בית במקדש, הוא זה שעצר את נבוכדנצר, הוא זה שעשה לושתי את הזנב, והוא זה שכתב את מה ששמשי מחק בספר הזכרונות של אחשוורוש, (מגילה דף ט"ז) שבזכות כ"ז היה את התיקון והבנייה של הבית השני.
ונ"ל להעיר משיחת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בלקו"ש חכ"ט ע' 9 קיצור: במדרש נאמר: "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל גו'".
והביאור בזה: כוונת המדרש הוא לבאר איך שייך שהקב"ה יחריב את בית המקדש אף שזהו איסור בתורה בל תשחית" ועוד איסור (לא זוכר מהו), והרי "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות". אלא הביאור הוא שהחורבן הוא חלק מהבניה דהבית השלישי שלמעלה משני בתי מקדשות שקדמו לו, וכנאמר בסיפור עם הפרה שגעתה וכו' (איכ"ר) ואם כן אין זה נחשב סתירה אלא בנין. וזהו "על מנת שיבוא אריה כו'", שאותו הלשון שנאמר בחורבן נאמר בהבנין כי החורבן הוא חלק מהבנין.
ולכאו' צע"ק על השיחה שבתחילה הרבי כותב אודות חורבן הבית הראשון "עלה אריה" וכו', ואח"כ נכתב הסיפור של הפרה וכו' - היינו חורבן הבית השני? ונ"ל ע"פ מה שאמרנו לעיל על הקשר המהותי בין חורבן בית ראשון לבניית הבית השני - ע"י גבריאל, וכן ע"פ השיחה י"ל שהשליחות של גבריאל אינה נעצרת רק בבניית הבית השני, אלא משמע ג"כ מהסיפור עם הפרה והיינו שחורבן הבית השני שייך במיוחד לבניית הבית השלישי, והיינו יוצא מזה - מזה שגבריאל הייתה השליחות שלו בתחילה לעצור את נבוכדנצר\מרודך - ואח"כ לעשות לושתי זנב וכו' היינו לגרום לבניית הבית השני, שממנו השתלשל החורבן שלו והבנייה של הבית השלישי, שכידוע התכלית של בניית הבית השלישי והיינו התכלית של כל העוה"ז היא בשביל ימות המשיח, והיינו שזה התכלית השליחות של גבריאל - להביא לימות המשיח!
ובעזרת ה' נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש! אמן!
ונ"ל להעיר מדיוק דבריו שזה"ע של ההליכה לאחור, שכוונתה להחזיר "כביכול" את מה שנעשה ע"י נבוכדנצר שפסע ג' פסיעות קדימה, לכן אנחנו הולכים ג' פסיעות אחורה ומתפללים על בניין הבית השלישי, כדי להחזיר "כביכול" את הפסיעות שפסע נבודכנצר,
הסיפור עם נבוכדנצר נמצא בסנהדרין דף צ"ו: הני ארבע פסיעות מאי היא? דכתיב: ״בעת ההיא שלח מרדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳״. משום ״כי חלה חזקיהו ויחזק״ שדר ליה ספרים ומנחה? אין, לדרש ״(את) המופת אשר היה בארץ״. דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה. וכי חלה חזקיהו ואיתפח, אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב: ״הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה״. אמר להו: מאי האי? אמרו ליה: חזקיהו חלש ואיתפח. אמר: איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא? כתבו ליה: ״שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלם, שלם לאלהא רבא״. נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה. ההיא שעתא לא הוה התם. כי אתא, אמר להו: היכי כתביתו? אמרו ליה: הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה ״אלהא רבא״ וכתביתו ליה לבסוף? אמר: אלא הכי כתובו: ״שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה״. אמרי ליה: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות, אתא גבריאל ואוקמיה. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא בא גבריאל והעמידו, לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל.
ונ"ל עוד שלכאו' צע"ק שהרי משמע מהסיפור בסנהדרין שרק ע"י ה-ד' פסיעות (בשיהש"ר מצינו שרץ ג' פסיעות וכן שם מדובר שמרודך בעצמו ירד מכסאו ורץ וכן משמע שם (עץ יוסף) שנבוכדנצר היה בנו) נבוכדנצר זכה להחריב את בית המקדש, וא"כ צע"ק מה עניין ה-ג' פסיעות שאח"כ מה עניינם? שמשמע ע"פ הפשט שרק ע"י כל ה-ד(ג') פסיעות הללו נבוכדנצר זכה להחריב את בית המקדש, וצ"ע מה עניינם?
ונ"ל ע"פ מ"ש העיון יעקב - שהפסיעה הרביעית כנגד ושתי, שנבוכדנצר פסע ד' פסיעות, ולכן זכה לד' דורות ששלטו מסוף העולם ועד סופו, פסיעה ראשונה כנגד עצמו שנייה כנגד אויל מרודך, שלישית כנגד בלטשצר, ורביעית כנגד ושתי, (אומנם בשיהש"ר מצינו שמרודך עצמו רץ וזכה לג' דורות ששלטו מסוף העולם ועד סופו - בנו נבוכדנצר (בעץ יוסף שם כותב שמשמע מהמדרש שנבוכדנצר היה בנו של מרודך בלאדן) נכדו - אויל מרודך, ונינו - בלטשצר) וע"פ מ"ש במגילה (י"א) שמה"ע ב"אחשוורוש"? אמר רב - אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש - אחשוורוש הייתה בגדר "אחיו" של נבוכדנצר שנקרא "ראש" ובין גילו של ראש, שהרי נבוכדנצר הרג - הוא ביקש להרוג, נבוכדנצר החריב - אחשוורוש ביקש להחריב, ופירש"י בקש להחריב - יסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש לפני אחשורוש כמו שאמור בספר עזרא (סימן ד'): ונ"ל שזה הכוונה בפסיעה הרביעית, שעניינה האפשרות של החורבן של הבית השני, ומה העניין שסו"ס אחשוורוש לא החריב את מה שכן היה כבר בזמנו מהבית השני? נ"ל כיוון שגבריאל עצר את נבוכדנצר באמצע הפסיעה הרביעית, (שזה באמת הישוב של החפץ חיים - מיישב את הגירסאות בין ג' פסיעות לד' פסיעות, וכותב שמכיוון שנבוכדנצר סו"ס נעצר באמצע הפסיעה הרביעית שלו, לכן מי שגורס ג' פסיעות - היינו רק פסיעות שלימות ומלאות, (שכנגדן באמת פוסעים את ה-ג' פסיעות לאחור בסיום שמונ"ע) ומי שגורס (הש"ס) - ד' פסיעות - כולל ג"כ את הפסיעה החצויה הרביעית) ולכן מצד אחד נבוכדנצר ביקש להחריב מזה שסו"ס עצר את הבנייה, ומה שסו"ס לא החריב לגמרי את מה שכן היה כבר מהבניין - כיוון שושתי - וממילא האפשרות שלו להחריב את הבית השני - מתה, ומכל הנ"ל רואים שושתי קשורה לאחשוורוש, וממילא לפי"ז י"ל דמ"ט ושתי לא נכנסה לברייתא של ה"שלשה מלכו בכיפה"? כיוון שושתי נכללת עם אחשוורוש, שהוא כן מוזכר בברייתא, ולפי"ז י"ל ג"כ מ"ט לא נכנסו לברייתא אויל מרודך, ובלטשצר? ולפי"ז י"ל כיוון שהם נכללים עם נבוכדנצר, שהוא כן מוזכר בברייתא,
וע"ד הטבילה במקווה, (איני זוכר מה המקור) שעניינה לרדת אל הבור, כי כל עניין המקווה - הוא להגיע למדרגת הביטול, היינו השפלות של האדם עי"ז שיורד ממדרגתו ויורד למקום הנמוך - בור המקווה, למרות ש'טכנית' אח"כ צריכים לעלות ג"כ אחרי הטבילה, אבל זה לא משנה כלום בנוגע לעצם הטבילה עצמה, וכמו"כ בברכה על בניין הבית השלישי אחרי הפסיעה לאחור, למרות ש'טכנית' חוזרים אח"כ אין זה משנה כלל לעצם הברכה, וחוץ מזה שמעיקר הדין משמע שא"צ כלל לחזור ג' פסיעות קדימה לאחר י"ח לקדושה, אלא משום הטעם שכתבו המחצית השקל, והלבושי השרד, ס"ק ו' פסיעות עיין ב"י. נלמדו מפסוק ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ואמר עוד וכף רגליהם ככף רגל וגו' הרי ששה:
ועפ"ז משמע קצת יותר כגירסת מרן החיד"א (ב-ברכי יוסף - סי' קכ"ג) שגורס שנוסח ה-יהי רצון בסיום שמונ"ע לא לומר יה"ר וכו' שיבנה אלא שתבנה - והיינו שה' יבנה את הבית השלישי, ונ"ל שהרי כתב המג"א את טעם הפסיעה והברכה של היה"ר דווקא אז, ונ"ל שמתאים יותר לגירסת מרן החיד"א שתבנה: היינו שמתפללים שה' יבנה כבר את בית המקדש שהוחרב על ידו - ע"י נבוכדנצר השליח בעוה"ז, ומ"מ המג"א כתב במפורש את הנוסח "שיבנה" וי"ל ע"פ הפשט - מתפללים שיבנה כבר בית המקדש שהוחרב, שיבנה אפ"ל שהניקוד משתנה 'טכנית', במשום לאחר שיבנה - חיריק על ה-י' ופתח על ה-ב' - והיינו ע"י ה', לבין ניקוד שיבנה היינו חיריק על ה-' ושבא על ה-ב'.
למדנו במגילה (דף י"א) על החישובים של בלטשצר שטעה, ואח"כ בא אחשוורוש שחישב כמה שנים קדימה, וכשהגיע הזמן ולא יצאו בנ"י מבבל הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם בזלזול, לאחר מכן נאמר "בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי, והקשה הבן יהוידע וז"ל: למה בלשצר נהרג הוא עצמו, ואחשורוש נהרגה אשתו? ועוד מאי קא משמע לן באומרו 'בֵּינֵיהֶם'? ודי לומר אתא שטן ורקד והרג את ושתי.
ונראה לי בס"ד דבלשצר הוא היה הראשון בחטא שסמך על חשבונו, ועשה מעשה להשתמש בכלים של בית המקדש, ואחשורוש ראה מעשה בלשצר שסמך על חשבונו לעשות מעשה, ואז גם הוא למד לסמוך על חשבונו ולעשות מעשה, נמצא בלשצר יש לו שותפות בחטא אחשורוש גם כן כדין החופר בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם (בבא קמא נ:), ולכך בחטא אחשורוש נעשה העונש בשותפות שניהם שנהרגה ושתי שהיא בתו יחידתו של בלשצר, וכלה זרעו בה, והגיע עונש זה לבלשצר, וגם הגיע העונש לאחשורוש, כי היתה ושתי אשתו שהיא כגופו, והיה אוהב אותה יותר מנפשו.
ויובן באמת ע"פ דברי בן יהוידע מ"ט לא נכנסו ושתי וכ"ש בלטשצר ואויל מרודך לברייתא של ה"שלשה מלכו בכיפה" כיוון שושתי נכללה אצל אחשוורוש, ואויל ובלטשצר נכללו כבר עם נבוכדנצר,
ונ"ל להוסיף על דבריו טעם נוסף מ"ט דווקא ושתי מתה ולא אחשוורוש ולא כמו מה שהיה אצל בלטשצר - כיוון שושתי עניינה היה סוף הפסיעה הרביעית, שנקטעה באמצע, ולכן דווקא ושתי מתה,
וי"ל שכל עניין החורבן של הבית הראשון ע"י נבוכדנצר הוא בשביל הבנייה מחדש של הבית השני וכן הבית השלישי, שנבוכדנצר פסע הרי ד' (ג') פסיעות, ובזכות זה החריב את בית המקדש הראשון, וא"כ זה"ע הפסיעה הרביעית, שכנגד תקומת ושתי שהתחתנה עם אחשוורוש, והיינו שזה שגבריאל עצר את נבוכדנצר זה ג"כ עבור הבנייה של הבית השני, שכיוון שושתי מתה - אחשוורוש התחתן עם אסתר, ובנם הרי התיר \ בנה בפועל את הבית השני, וג"כ זה"ע של הזנב שנעשה לושתי, שממנו התחיל בעצם כל עניין של הסוף של ושתי, והעניין הוא שגבריאל עשה אותו לושתי, (מגילה י"ב) - וכן נ"ל להוסיף את דברי הבן יהוידע על מגילה (שם) בָּא גַּבְרִיאֵל וְעָשָׂה לָהּ זָנָב. נראה לי בס"ד טעם לעשיית הזנב, מפני שהיא היתה מתגאית בכבודה שהיא עתה מלכתא, ובכבוד בית אביה שהם שלשה דורות מלכים, והם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצאר, ועתה זה הכבוד שלה ושל בית אביה נהפך לה לחרפה ולקלון באותיות זנב, כי היא ראש שמה ו' ועם ראש שם זקינה אויל מרודך שהוא א' הרי נעשה אות ז' דזנב, וראש שם זקן אביה שהוא נו"ן של נבוכדנצר וראש שם אביה ב' הרי אותיות זָנָב, שנהפך כבודה וכבוד בית אביה לקלון של זָנָב. והיינו שעניין הזנב קשור בהחלט לדורות שמעליה,
והיינו שאבי אבי אביה - נבוכדנצר, החריב את בית המקדש, אז לכן הנינה שלו - ושתי, התחילה את עניין הבנייה מחדש של בית המקדש, ע"י הזנב שנעשה לה, וממנו התחיל כל נס פורים, שושתי נהרגה, שאסתר התמנתה למלכה, ושהתירו בכלל לבנות שוב את בית המקדש, והיינו שגבריאל התחיל וסיים את העניין שליחותו, שהייתה חורבן ובניית בית במקדש, הוא זה שעצר את נבוכדנצר, הוא זה שעשה לושתי את הזנב, והוא זה שכתב את מה ששמשי מחק בספר הזכרונות של אחשוורוש, (מגילה דף ט"ז) שבזכות כ"ז היה את התיקון והבנייה של הבית השני.
ונ"ל להעיר משיחת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בלקו"ש חכ"ט ע' 9 קיצור: במדרש נאמר: "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל גו'".
והביאור בזה: כוונת המדרש הוא לבאר איך שייך שהקב"ה יחריב את בית המקדש אף שזהו איסור בתורה בל תשחית" ועוד איסור (לא זוכר מהו), והרי "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות". אלא הביאור הוא שהחורבן הוא חלק מהבניה דהבית השלישי שלמעלה משני בתי מקדשות שקדמו לו, וכנאמר בסיפור עם הפרה שגעתה וכו' (איכ"ר) ואם כן אין זה נחשב סתירה אלא בנין. וזהו "על מנת שיבוא אריה כו'", שאותו הלשון שנאמר בחורבן נאמר בהבנין כי החורבן הוא חלק מהבנין.
ולכאו' צע"ק על השיחה שבתחילה הרבי כותב אודות חורבן הבית הראשון "עלה אריה" וכו', ואח"כ נכתב הסיפור של הפרה וכו' - היינו חורבן הבית השני? ונ"ל ע"פ מה שאמרנו לעיל על הקשר המהותי בין חורבן בית ראשון לבניית הבית השני - ע"י גבריאל, וכן ע"פ השיחה י"ל שהשליחות של גבריאל אינה נעצרת רק בבניית הבית השני, אלא משמע ג"כ מהסיפור עם הפרה והיינו שחורבן הבית השני שייך במיוחד לבניית הבית השלישי, והיינו יוצא מזה - מזה שגבריאל הייתה השליחות שלו בתחילה לעצור את נבוכדנצר\מרודך - ואח"כ לעשות לושתי זנב וכו' היינו לגרום לבניית הבית השני, שממנו השתלשל החורבן שלו והבנייה של הבית השלישי, שכידוע התכלית של בניית הבית השלישי והיינו התכלית של כל העוה"ז היא בשביל ימות המשיח, והיינו שזה התכלית השליחות של גבריאל - להביא לימות המשיח!
ובעזרת ה' נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש! אמן!
