בגדר החיוב בפותח בית הצוואר בשבת

מכות ג: "הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למגופת החבית..."

רש"י כותב {וכן כתב רש"י בשבת מח:} שהפותח בית הצוואר חיב משום מתקן כלי-מכה בפטיש, והגמ' שואלת ממגופת החבית מדוע פטור שיתחייב מדין מכה בפטיש.

הרמב"ם (פרק י' מהל' שבת הל"י) כותב את כל דיני קורע ובסוף כותב "והפותח בית הצוואר בשבת חייב" ומשמע דסובר שהפותח בית הצוואר חייב משום קורע, ולפי הרמב"ם צ"ל דשאלת הגמ' שבמגופת החבית יתחייב משום סותר [דקורע וסותר הוי אותו מלאכה אלא דזה בכלים קשים וזה בדברים רכים כגון בגדים].

ולכאו' צ"ב מדוע רש"י לא כתב גם דחייב משום קורע, הריטב"א מבאר דלרש"י לא חייב משום קורע כיון שכל החיוב בקורע זה רק שיהיה ע"מ לתפור ופותח בית הצוואר זה לא ע"מ לתפור, אך לפי"ז ק' על הרמב"ם איך מחייב מדין קורע הא לא הוי קורע ע"מ לתפור.

ולכאו' יש לדון בגדר קורע ע"מ לתפור האם בעינן ממש ע"מ לתפור, או דבעינן שלא יהיה ע"מ לקלקל ולאו דווקא ע"מ לתפור אלא אפי' אם ע"י הקריעה נוצר תיקון גם חייב.

תוס' בשבת (עג:) כותב דבעינן שיהיה צריך לעצים וכן לעניין קורע ע"מ לתפור, ומוכיח שם רעק"א בגליון הש"ס דאף היכא שלא מקלקל אלא צריך לאיזה דבר פטור דס"ל דכל שאינו ע"מ לתפור אינו מלאכה, ולפי"ז מובן הסבר הריטב"א ברש"י אך עדיין ק' על הרמב"ם.

ובשו"ע נראה דסתר עצמו דבסימן שי"ז כתב דפותח בית הצוואר בשבת לא מתחייב משום קורע דלא הוי ע"מ לתפור ובסימן ש"מ דהמפרק עורות או ניירות דבוקים ולא נתכוון לקלקל הוי תולדה דקורע וחייב ומשמע דאע"פ שלא הוי ע"מ לתפור.
רעק"א מוכיח מהגמ' בשבת (קה:) שהגמ' רוצה לחייב בקורע על מתו ובחמתו אע"ג דלא הוי ע"מ לתפור, וכן מביא הביה"ל מהפרמ"ג שכתב שמוחק שלא ע"מ לכתוב אם יצא לו מזה רווח כלשהו חייב, ולפי"ז ק' על רש"י מדוע היה צריך לחייב משום מכה בפטיש ולא משום קורע דלא שייך סברת הריטב"א שזה לא ע"מ לתפור דרואים שלא בעינן ממש ע"מ לתפור.

הביאור הלכה (סימן ש"מ ס"יד ד"ה ולא נתכוון לקלקל) האריך מאוד בענין זה וכתב לבאר שי' רש"י דכל החיוב בקורע אע"ג דלא בעינן שיהיה ע"מ לתפור ממש מכל מקום לא שייך שם קורע כי אם כשהוא מקלקל בעת הפעולה אלא שהוא מכוון בשביל איזה תיקון וכעין שהיה במשכן שיריעה שנפלה בה דרנא קורעין בה ותופרין אותה שהקריעה מקלקלת את הידיעה ביותר אלא שעל ידי זה יוכל אחר כך לתפרה וכן בקורע על מתו ובחמתו שהורס את הבגד לגמרי ועי"ז נוצר תיקון, אבל בכה"ג שהקריעה היא התיקון כגון בפותח בית הצוואר בשבת שע"י הקריעה זה נהיה בגד פטור, ולכן רש"י היה צריך להגיע למכה בפטיש. ומוכיח את דבריו מהגמ' בשבת שאדם שמסתת בקיר כדי ליצור חלון לכו"ע לא מתחייב משום סותר אלא משום מכה בפטיש כיון שבסתירה נוצר תיקון ולא היה קלקול, וכן יש לבאר את הסתירה בדברי השו"ע.

ולכאו' רש"י אזיל לשיטתיה דאין בונה וסותר בכלים וממילא במגופת החבית אין מציאות שיתחייב משום סותר.

וגם הרמב"ם אזיל לשיטתיה דסבר שיש בונה וסותר בכלים ולכן שייך שיתחייב בפותח בית הצוואר משום קורע ובחבית משום סותר.
ולכאו' ק' על הרמב"ם שהגמ' בשבת אומרת שהשובר כלי כדי להוציא יין ממנו בכלי חשוב חייב אבל בכלי שאינו חשוב פטור, אבל הרמב"ם כתב דאף בכלי חשוב פטור, ומבארים האחרונים דהרמב"ם סבר שאין סתירה בכלים, וכן כתב האגרות משה דהרמב"ם ס"ל שיש בונה ואין סתירה בכלים, ולכאו' איך הרמב,ם חייב במגופת החבית משום סותר הא אין סתירה בכלים, ונחלקו הראשונים בדעת הרמב"ם דאמנם ה"אור זרוע" צידד כסברת האג"מ, אבל יש ראשונים שכתבו דסבר שיש סתירה בכלים. והמנחת חינוך כתב דהרמב"ם בסוגיין ס"ל דהפותח בית הצוואר מתחייב גם משום קורע וגם משום מכה בפטיש ובמגופת החבית הגמ' שאלה שיתחייב באמת מדין מכה בפטיש, אך הקשו עליו כמ האחרונים דלכאו' ל"ש שיתחייב גם משום קורע וגם משום מכה בפטיש.

אשמח לתגובות יישר כח
רכזניק