לדמותו של יונתן בן עוזיאל
איתא בגמרא (סוכה דף כח:), וז"ל הגמרא:

"תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון עשרים בינונים.

גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי.

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף".

מדברי הגמרא אנו מבינים את עוצם גדלותו של התנא האלוקי יונתן בן עוזיאל. אין לשער ולתאר עוצם קדושתו – אם רבן יוחנן בן זכאי שאמרו עליו שהוא הקטן מבין תלמידיו של הלל הזקן הגיע לדרגות נשגבות כאלו, יונתן בן עוזיאל שהוא הגדול מבין התלמידים על אחת כמה וכמה.

ובביאור הענין שכל עוף הפורח עליו נשרף, כתב רש"י וז"ל:

"נשרף. שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו".

ובתוס' שם כתבו בדרך אחר, וזה לשונם:

"כל עוף שפורח עליו מיד נשרף. שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם".

וברבינו חננאל שם ביאר באופן אחר, וז"ל:

"הגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו כל עוף שפורח עליו באויר בשעה שהיה עוסק בתורה מיד נשרף כלומר זיו השכינה היה במושבו".

מכל הדברים שהבאנו אנו מבינים שאין לנו כל השגה אפילו הקלושה שבקלושות בעוצם גדולתו וקדושתו של התנא האלוקי יונתן בן עוזיאל.

וכיום קברו מפורסם כמסוגל לענין זיווגים, ובענין זה ומקורו אפשר להרחיב במאמר נפרד, שיש האומרים שמקורו הוא מקריאה מוטעית של דברי רש"י "שאין מוצאין אשה פונין והולכין לשם והיא עמוקה" ביבמות דף יז. אך המילים 'והיא עמוקה' הוא הדיבור המתחיל הבא ואין זה המשך. ועוד חזון למועד.


תרגומו של יונתן בן עוזיאל לספרי הנביאים והכתובים
איתא בגמרא מגילה דף ג. וזה לשון הגמרא:

"תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל.

ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ"ט משום דאית ביה קץ משיח".

היינו שבגמרא מבואר שיונתן בן עוזיאל תרגם את הנביאים כפי שקיבלם מפי חגי זכריה ומלאכי, אבל כשרצה לגלות גם את התרגום לכתובים אסרו עליו משמים מפני ששם מבואר התאריך של ביאת המשיח.

והנה אין הכוונה שיונתן בן עוזיאל עצמו קיבל את התרגום מפי חגי זכריה ומלאכי, כי הרי חי מאות שנים אחריהם. אלא הכוונה היא שהוא קיבל את התרגום מרבותיו שהם קיבלו במסורת מדור לדור עד חגי זכריה ומלאכי, אלא שהוא פרסמו לרבים.

וכן כתב המהרש"א בחידושי אגדות שם, וז"ל:

"תרגום של נביאים יונתן אמרו מפי חגי כו'. יונתן הגדול בתלמידיו של הלל היה כמפורש פרק הישן והלל ק' שנה קודם שנחרב הבית שני היה ובודאי דלא ראו את הנביאים חגי זכריה ומלאכי שהיו בתחלת בית שני אלא בקבלה היתה לו מפיהם ע"י רבותיו".

והנה, הגמרא מבארת שיונתן לא תרגם את ספרי הכתובים מפני שרמוז בהם סוד קץ הימין. ולכאורה הכוונה לספר דניאל ששם נכתב ברמז תאריך הגאולה.

ותמוה, מדוע מנעו ממנו לתרגם את שאר ספרי הכתובים – שאין בהם את סוד הגאולה.

ועוד תמוה, שהרי לפנינו יש תרגום על ספרי הכתובים, ואיך לא מנעו משמים לכתבו מהטעם שמנעו מיונתן בן עוזיאל.

ועמדו בזה הראשונים, והרשב"א (מגילה ג.) כתב לתרץ את ב' הקושיות, וז"ל:

"ביקש לגלות תרגום של כתובים. ואם תאמר והא אנן אית לן תרגום של כתובים, ובימי התנאין נמי היה להם וכדאמרינן לקמן בפרק שלישי (כא, ב) בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין, ובשבת בפרק כל כתבי הקדש (קטו, א) אמרינן דרבן גמליאל הזקן היה עומד על גב מעלה בהר הבית והיה ספר איוב מונח לפניו תרגום ושקעו תחת הנדבך, ואף בירושלמי איתא בהדיא בריש פרק הקורא את המגילה (פ"ד ה"א).

ונראה שאחד מן התנאין שלאחר יונתן בן עוזיאל תרגמו, ולא תרגם ספר דניאל משום דאית ביה קץ משיח, ויונתן בן עוזיאל שנמנע מלתרגם משום דכיון שלא יכול לתרגם את הכל לא רצה לתרגם מקצתו".

היינו שהרשב"א מתרץ שהתרגום שלפנינו כתבו תנא אחר שחי אחר זמנו של יונתן בן עוזיאל, ובאמת האיסור על תרגום הכתובים הוא רק על ספר דניאל.

ויונתן בן עוזיאל לא רצה לתרגם את שאר ספרי הכתובים – מכיוון שלא יכל לתרגם הכל.

וכן כתבו התוס' (מגילה דף כא:) שתנא אחר כתבו, וז"ל:

"ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין. רש"י מוחק מתרגמין לפי שאין מתרגמין תרגום בכתובים ובחנם מחקו דודאי יש תרגום אבל לא עשאו יהונתן אלא מימי התנאים נעשה".

אבל מאידך התוספות הרא"ש (מגילה ג.) כותב שיונתן בן עוזיאל אמנם כן תרגם חלק מספרי הכתובים, וז"ל:

"ואמרה לו דייך. ונראה שתרגם איוב משלי ותהילים (אמ"ת סימן) שהרי הם מתורגמים בידינו".

היינו שיונתן בן עוזיאל תרגם ג' מספרי הכתובים.


תרגום על התורה המיוחס ליונתן בן עוזיאל
כיום מצוי בידינו תרגום על התורה שמכונה 'תרגום יונתן בן עוזיאל'.

אבל לכאורה בגמרא שהבאנו לעיל משמע שיונתן בן עוזיאל תרגם רק את ספרי הנביאים (וחלק מהכתובים לדעת תוס' הרא"ש), אבל לא את חמישה חומשי תורה.

ובביאור הענין מדוע לא תרגם יונתן את התורה – דהרי בזמנו עוד לא היה תרגום אונקלוס שחי אחריו – כתב המהרש"א בחידושי אגדות מגילה דף ג. וז"ל:

"ומקמיה דאונקלוס היה יונתן שהוא היה תלמיד ר"א ור"י שהיו מתלמידיו של ריב"ז שהיה תלמידו של הלל אלא שלא היה יונתן חש לפרש התורה אז מטעמא דלקמן דמפרש' מלתא ולא היה מפרש רק נביאים דאיכא מילי דמסתמן עד שבא אונקלוס ופירש לדורו גם התורה".

היינו שהתורה היא דברים מפורשים, בשונה מדברי הנביאים שיש בהם הרבה דברים סתומים ולכן תרגם יונתן בן עוזיאל רק את ספרי הנביאים.

ובאמת תרגום יונתן שונה מתרגום אונקלוס – שתרגום אונקלוס הוא תרגום מילולי, בעוד שתרגום יונתן מוסיף פירושים ודברי אגדה.

ולכן רווחת הדיעה שהתרגום שיש על התורה אינו של יונתן בן עוזיאל.

יש האומרים ששמו של התרגום היה 'תרגום ירושלמי' שמובא בראשונים, ונכתב בראשי תיבות 'ת"י', ואחד מהמדפיסים פענח בטעות 'תרגום יונתן'. אבל זו השערה בלבד ואין לכך מקור.

אך זה כמעט מוסכם לכל הדיעות שאין זה תרגום של יונתן בן עוזיאל.


לסיכום:

יונתן בן עוזיאל קיבל את התרגום של חגי זכריה ומלאכי ופרסמו, אך פרסם רק התרגום על הנביאים, ואסרו עליו לפרסם תרגום של דניאל.

ויש אומרים שכיוון שלא יכל לתרגם את כל ספרי הכתובים לא תרגם כלל, והתרגום שבידינו הוא של תנא אחר.

ויש האומרים שתרגם את ספרי איוב משלי ותהילים.

ואת התורה לא תרגם יונתן כי זה דברים מפורשים, והתרגום שבידינו הוא ממקור אחר.
מאמר קודם בסדרה 'תרגומי התנ"ך': חלק א' - אונקלוס הגר ותרגומו
  • תודה
תגובות: אוצר התורה