תנן (תענית פרק ד) שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ובגמ' (תענית דף כט עמוד ב) איתמר עלה אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו נמי אסור, ומסיק שם אמר לך שמואל תנאי היא דתניא כו' ואסור לספר ולכבס מר"ח ועד התענית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל החדש כולו אסור רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד ותניא אידך ונוהג אבל מראש חודש ועד התענית דברי ר' מאיר וכו' אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה מאן דאמר מר"ח ועד התענית מחגה ומ"ד כל החדש כולו אסור מחדשה ומ"ד כל השבת כולה אסור משבתה ע"כ.
ולענין הלכה כתב השלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ג) שבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולכבס כו', והוא מדאיתא בגמ' (שם) אמר רבא הלכה כרשב"ג ואמר רבא הלכה כרבי מאיר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר"מ הוה אמינא אפי' מר"ח קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג הוה אמינא אפילו לאחריו קמ"ל הלכה כרבי מאיר ע"כ.
מנהג אבילות מראש חודש
והרמ"א שם כתב וז"ל ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ראש חודש עד אחר התענית כו' עכ"ל, ובסעיף ד' כ' הרמ"א וז"ל ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס אבל תספורת נוהגים להחמיר משבעה עשר בתמוז עכ"ל.
והגר"א (בסעיף ז) אהא דכ' השו"ע יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה ויש להחמיר בזה מראש חודש כ' הגר"א וז"ל ר"ל ואע"ג דכיבוס אינו אסור אלא בשבת זו ואפילו מנהג ליתא לדעת השו"ע כאן יש לאסור כמו שכתוב בירושלמי כו' אמר רבי זעירא נשייא דנהגין דלא למשתייא מן דאב עליל מנהגא שבו פסקא אבן שתיה מה טעמא כי השתות יהרסון כו' ע"ש ופירש רב נסים גאון מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כל שכן תיקון בגדים טור, וסברא הראשונה סבירא לה דהירושלמי אזיל לשיטתיה דאמר שם כו' צפוראי נהגין חדשה טבריאי נהגין שבתה חזרין רבנן דטבריה למנהג כרבנן דצפורי אבל אנן קיימא לן בגמרא כמאן דאמר שבתה ולסברא האחרונה יש לומר אף על גב דמדינא מותר כיון דנהגו אסור כו' ומזה נתפשט המנהג מה שכתוב בהג"ה לאסור מראש חודש הכיבוס ושאר דברים עכ"ל.
שבת שחל בה לאחריו
ומהרי"ל בספר מנהגים כתב וז"ל שבת, פי' שבוע שחל ט' באב בתוכה מיום א' עד ו' אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו של ט' באב ובחמישי לאחריו מותר משום כבוד השבת עכ"ל, וכ"ה בסידור רש"י (סימן תט) ובשבת שחל ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו ואפילו לכבס ולהניח אלא בחמישי לאחריו התירו מפני כבוד השבת ע"כ, וכ"ה במחזור ויטרי (סימן רסו). ופשט הדברים היה נראה שהוא מן הדין והלכה כרשב"ג דכל השבת כולה אסור אבל כתב הב"ח (בסימן תקנא ד"ה ולאחר התענית) וז"ל ודברים אלה אינם דין כי אם לאותן פרושים שנמנעים מבשר ויין עד שבת נחמו צריכין להזהר נמי בתספורת וכביסה אם לא בחמישי מפני כבוד השבת כו' וכל זה פרישה בעלמא ולאו מדינא עכ"ל.
ומהרש"ל בתשובה (סימן נד) נשאל על המנהג שנהגו שלא לאכול בשר ומוסיפין עוד עד שבת נחמו אם מנהג הוא או לא, וכתב בתו"ד וז"ל ועוד נראה דאפי' בא להחמיר ולאסור בשבוע שחל ט"ב עד השבת בכל מילי כרשב"ג דלא יאות עביד כדאיתא בפ"ק דברכות כו' מאחר שבא לכוין ולעבור על דברי ב"ה נגד הלכה אפי' הוא להחמיר חייב מיתה כדאיתא התם וה"ה הכא דקבעו הלכה כר"מ והוא בא להחמיר כרשב"ג להתאבל יותר מדאי וכו' שנקרא חוטא ושיש למונעו מן המנהג הרע הזה וכו' עכ"ל, והב"ח שם השיב עליו וכ' וז"ל מכל מקום יחיד הרוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו כו' והכל אינו מן הדין כי אם חומרא בעלמא והכל כבוד הבית שנחרב בעונינו עכ"ל.
ויש לתמוה על דברי מהרש"ל שהרי נהגו להחמיר כר"מ שלא לספר ולא לכבס מראש חודש ועד התענית ומפני מה להחמיר כרשב"ג אינו ראוי ויש למונעו מן המנהג הרע הזה ואילו להחמיר כר"מ נהגו בזה ולא כתב המהרש"ל למנוע המנהג הזה.
טעם האבילות מראש חודש
ובהגהות מנהגים (מהרי"ל שם) כ' וז"ל יראה שאסור לספר מר"ח אב עד אחר התענית לעולם וגם לא לכבס ולא לרחות עכ"ל ופשט הלשון נר' שהוא מן הדין לומר הלכה כרבי מאיר, ובמנהגי מהרא"ק (סימן קמד) בהגה"ה כ' וז"ל יראה דאנן נוהגין שלא לספר ולכבס ולא לרחוץ מר"ח אב עד אחר התענית לעולם עכ"ל הרי מבואר שהוא מנהגא ולא מן הדין הוא.
ובמנהגים (טירנא) הביא וז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה לכן מר"ח אב עד י' באב אסור לרחוץ ולספר ולכבס ולאכול בשר ולשתות יין עד י' באב וא"ח אוסר גם העשירי עכ"ל. ולגבי תספורת כ' שם וז"ל ואין מסתפרים מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב עכ"ל, ואפשר שטעם זה ממה שכתב הכלבו (סימן סב) וז"ל מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולין וגורעין מאד במי שיספר עכ"ל ואם כי שם מיירי אף בחודש אב קודם שבת שחל בו תשעה באב אפשר שמן הטעם הזה נהגו שלא להסתפר מי"ז בתמוז.
ומפשט המנהגים (טירנא) נראה שמה שנוהגים שלא לספר ולכבס מר"ח אב אינו משום דברי רבי מאיר שאמר שאסור לספר ולכבס מראש חודש ועד התענית, שהרי הלכה בזה כרשב"ג שאינו אסור אלא באותו השבת בלבד, אלא שמכיון שאמרו 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' הרי בכלל מיעוט שמחה זה נהגו שלא לספר ולכבס, ואם כן הרי מחוור מה שלא כתב המהרש"ל שיש למנוע המנהג הזה שהרי אינו משום שאנו חוששים לדברי ר"מ ודלא כהלכה אלא שהחמירו בזה מחמת מיעוט שמחה.
אבל פשטות דברי הגהות מנהגים (מהרי"ל) ומנהגי מהרא"ק שהוא מחמת דברי רבי מאיר שאמר שלא לספר ולא לכבס מראש חודש ועד התענית.
אבילות בשבת חזון - בגדי שבת
והרמ"א (סימן תקנא סעיף א) כתב וז"ל מילה שהיא מראש חודש עד תשעה באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת אבל בלאו הכי אסור אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד עכ"ל, ובביאור הגר"א שם נקט הטעם שאין לובשין בגדי שבת דהוא מכ"ש ממכובסים שאסור ללבוש, והעיר שם עמ"ש אפילו בשבת של חזון וז"ל זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מראש חודש הא התירו לכבס משום כבוד השבת ולחד מאן דאמר אפילו בתשעה באב עצמו ולא יהא חמור מתשעה באב שחל בשבת כו' עכ"ל.
ואם נאמר כדמשמע מדברי המנהגים (טירנא) שהוא משום מיעוט שמחה משנכנס אב ולא משום ניהוג אבילות אפשר להטעים הדבר ולומר שאף שאבילות בטילה היא מפני כבוד השבת במיעוט שמחה החמירו אף בשבת.
הדברים נכתבו שלא בעיון כל הצורך, ונלמד בעיקר בעידנא דפגרא, אשמח לכל הארה והערה.
ואם שגיתי אנא העמידוני על האמת.
ולענין הלכה כתב השלחן ערוך (סימן תקנא סעיף ג) שבוע שחל בו תשעה באב אסורים לספר ולכבס כו', והוא מדאיתא בגמ' (שם) אמר רבא הלכה כרשב"ג ואמר רבא הלכה כרבי מאיר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר"מ הוה אמינא אפי' מר"ח קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג הוה אמינא אפילו לאחריו קמ"ל הלכה כרבי מאיר ע"כ.
מנהג אבילות מראש חודש
והרמ"א שם כתב וז"ל ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ראש חודש עד אחר התענית כו' עכ"ל, ובסעיף ד' כ' הרמ"א וז"ל ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס אבל תספורת נוהגים להחמיר משבעה עשר בתמוז עכ"ל.
והגר"א (בסעיף ז) אהא דכ' השו"ע יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה ויש להחמיר בזה מראש חודש כ' הגר"א וז"ל ר"ל ואע"ג דכיבוס אינו אסור אלא בשבת זו ואפילו מנהג ליתא לדעת השו"ע כאן יש לאסור כמו שכתוב בירושלמי כו' אמר רבי זעירא נשייא דנהגין דלא למשתייא מן דאב עליל מנהגא שבו פסקא אבן שתיה מה טעמא כי השתות יהרסון כו' ע"ש ופירש רב נסים גאון מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כל שכן תיקון בגדים טור, וסברא הראשונה סבירא לה דהירושלמי אזיל לשיטתיה דאמר שם כו' צפוראי נהגין חדשה טבריאי נהגין שבתה חזרין רבנן דטבריה למנהג כרבנן דצפורי אבל אנן קיימא לן בגמרא כמאן דאמר שבתה ולסברא האחרונה יש לומר אף על גב דמדינא מותר כיון דנהגו אסור כו' ומזה נתפשט המנהג מה שכתוב בהג"ה לאסור מראש חודש הכיבוס ושאר דברים עכ"ל.
שבת שחל בה לאחריו
ומהרי"ל בספר מנהגים כתב וז"ל שבת, פי' שבוע שחל ט' באב בתוכה מיום א' עד ו' אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו של ט' באב ובחמישי לאחריו מותר משום כבוד השבת עכ"ל, וכ"ה בסידור רש"י (סימן תט) ובשבת שחל ט' באב בתוכה אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו ואפילו לכבס ולהניח אלא בחמישי לאחריו התירו מפני כבוד השבת ע"כ, וכ"ה במחזור ויטרי (סימן רסו). ופשט הדברים היה נראה שהוא מן הדין והלכה כרשב"ג דכל השבת כולה אסור אבל כתב הב"ח (בסימן תקנא ד"ה ולאחר התענית) וז"ל ודברים אלה אינם דין כי אם לאותן פרושים שנמנעים מבשר ויין עד שבת נחמו צריכין להזהר נמי בתספורת וכביסה אם לא בחמישי מפני כבוד השבת כו' וכל זה פרישה בעלמא ולאו מדינא עכ"ל.
ומהרש"ל בתשובה (סימן נד) נשאל על המנהג שנהגו שלא לאכול בשר ומוסיפין עוד עד שבת נחמו אם מנהג הוא או לא, וכתב בתו"ד וז"ל ועוד נראה דאפי' בא להחמיר ולאסור בשבוע שחל ט"ב עד השבת בכל מילי כרשב"ג דלא יאות עביד כדאיתא בפ"ק דברכות כו' מאחר שבא לכוין ולעבור על דברי ב"ה נגד הלכה אפי' הוא להחמיר חייב מיתה כדאיתא התם וה"ה הכא דקבעו הלכה כר"מ והוא בא להחמיר כרשב"ג להתאבל יותר מדאי וכו' שנקרא חוטא ושיש למונעו מן המנהג הרע הזה וכו' עכ"ל, והב"ח שם השיב עליו וכ' וז"ל מכל מקום יחיד הרוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו כו' והכל אינו מן הדין כי אם חומרא בעלמא והכל כבוד הבית שנחרב בעונינו עכ"ל.
ויש לתמוה על דברי מהרש"ל שהרי נהגו להחמיר כר"מ שלא לספר ולא לכבס מראש חודש ועד התענית ומפני מה להחמיר כרשב"ג אינו ראוי ויש למונעו מן המנהג הרע הזה ואילו להחמיר כר"מ נהגו בזה ולא כתב המהרש"ל למנוע המנהג הזה.
טעם האבילות מראש חודש
ובהגהות מנהגים (מהרי"ל שם) כ' וז"ל יראה שאסור לספר מר"ח אב עד אחר התענית לעולם וגם לא לכבס ולא לרחות עכ"ל ופשט הלשון נר' שהוא מן הדין לומר הלכה כרבי מאיר, ובמנהגי מהרא"ק (סימן קמד) בהגה"ה כ' וז"ל יראה דאנן נוהגין שלא לספר ולכבס ולא לרחוץ מר"ח אב עד אחר התענית לעולם עכ"ל הרי מבואר שהוא מנהגא ולא מן הדין הוא.
ובמנהגים (טירנא) הביא וז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה לכן מר"ח אב עד י' באב אסור לרחוץ ולספר ולכבס ולאכול בשר ולשתות יין עד י' באב וא"ח אוסר גם העשירי עכ"ל. ולגבי תספורת כ' שם וז"ל ואין מסתפרים מי"ז בתמוז עד אחר ט' באב עכ"ל, ואפשר שטעם זה ממה שכתב הכלבו (סימן סב) וז"ל מנהג הזקנים שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנסו ליום התענית כשהם מנוולין וגורעין מאד במי שיספר עכ"ל ואם כי שם מיירי אף בחודש אב קודם שבת שחל בו תשעה באב אפשר שמן הטעם הזה נהגו שלא להסתפר מי"ז בתמוז.
ומפשט המנהגים (טירנא) נראה שמה שנוהגים שלא לספר ולכבס מר"ח אב אינו משום דברי רבי מאיר שאמר שאסור לספר ולכבס מראש חודש ועד התענית, שהרי הלכה בזה כרשב"ג שאינו אסור אלא באותו השבת בלבד, אלא שמכיון שאמרו 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' הרי בכלל מיעוט שמחה זה נהגו שלא לספר ולכבס, ואם כן הרי מחוור מה שלא כתב המהרש"ל שיש למנוע המנהג הזה שהרי אינו משום שאנו חוששים לדברי ר"מ ודלא כהלכה אלא שהחמירו בזה מחמת מיעוט שמחה.
אבל פשטות דברי הגהות מנהגים (מהרי"ל) ומנהגי מהרא"ק שהוא מחמת דברי רבי מאיר שאמר שלא לספר ולא לכבס מראש חודש ועד התענית.
אבילות בשבת חזון - בגדי שבת
והרמ"א (סימן תקנא סעיף א) כתב וז"ל מילה שהיא מראש חודש עד תשעה באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת אבל בלאו הכי אסור אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד עכ"ל, ובביאור הגר"א שם נקט הטעם שאין לובשין בגדי שבת דהוא מכ"ש ממכובסים שאסור ללבוש, והעיר שם עמ"ש אפילו בשבת של חזון וז"ל זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מראש חודש הא התירו לכבס משום כבוד השבת ולחד מאן דאמר אפילו בתשעה באב עצמו ולא יהא חמור מתשעה באב שחל בשבת כו' עכ"ל.
ואם נאמר כדמשמע מדברי המנהגים (טירנא) שהוא משום מיעוט שמחה משנכנס אב ולא משום ניהוג אבילות אפשר להטעים הדבר ולומר שאף שאבילות בטילה היא מפני כבוד השבת במיעוט שמחה החמירו אף בשבת.
הדברים נכתבו שלא בעיון כל הצורך, ונלמד בעיקר בעידנא דפגרא, אשמח לכל הארה והערה.
ואם שגיתי אנא העמידוני על האמת.
