חורבן בית שני על עוון שנאת חינם
בשפת אמת על פרשת וארא מצאנו נקודה חדשה בהבנה של שנאת חינם שחרב הבית, איתא בגמ' יומא ט: "ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם וכו' בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים" וברש"י – בני מקדש שני רשעים היו בסתר, ובביאור ענין הרשעות מבואר שם בגמ' שזה על שנאת חינם, ועי' שם בשפת אמת שכתב דברים כדורבנות וז"ל: "כי פי' שנאת חנם הוא חנם מן המצות. כי אהבת ישראל תלוי בקבלת מלכות שמים כראוי. להיות כל הרצון לעשות רצון אבינו שבשמים. ואז כ"א מבקש עבודת חבירו. כמו מה"ש שנותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. וכמו י' בני אדם עוסקין בעסק א' לא יעלה קנאה ושנאה במה שכ"א מתגבר לעשות בהעסק ככל יכולתו. ואדרבה כך רצון כ"א וא'. לכן ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה" – והיינו ששנאת חינם שהיה בהם הוכיח כללות קיום התורה והמצוות שלהם שלא היה מתוך קבלת מלכות שמים כראוי וזה הביאור הגמ' שם "אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם, כלומר שהחטא לא התגלה הוא בפנימיות הלב ורק התורה והמצווה לא היו כראוי.
וניתן להטעים הדברים ע"פ מה שכתב הנצי"ב בהעמק דבר דברים כדרורבנות כ"כ מתאים למצב שלנו היום וז"ל בפתיחה לספר בראשית: "ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ".
והדברים מבהילים עד היום חשבנו ששנאת חינם היא כפשוטו שנאה שבא לאדם בחינם ללא טעם וסיבה אמיתית ומספקת וללא הבנה נכונה שיש מישהו מלמעלה שמנהיג את כל הבריאה, אדם עשה משהו לא כהוגן מיד שונאים אותו והתוצאה יכולה להיות חלילה נוראה, פה מבואר הבנה אחרת לגמרי ששנאת חינם היא שאדם שונא את השני משום שנראה לו שהוא לא נוהג ביראת שמים כמו שצריך כמו שהוא חושב, הרבה פעמים אנו רואים אנשים שיש להם דרך בעבודת ה' מסוימת ישנה הרגשה כאילו אני לא סובל אותו וכו' אכמ"ל, כתוב פה שבעוון זה חרב הבית, שהאמת צריכה להיות שמה איכפת לי מה העבודה שלו העיקר שהוא מכוון ליבו למקום, וזה מתאים עם מה שכותב השפת אמת שאדם צריך להיות שמח בזה שחבירו מתעלה בעבודת ה' ולא משנה כיצד הוא עושה זאת.
וניתן להביא עוד דברים מתוקים שהביא בפי' עץ יוסף באוצר התפילות מספר באר מים חיים, שם מבאר את התפילה שאומרים בברכות ק"ש "את שם האל המלך וכו' וכלם מקבלים עליהם וכו' ונותנים רשות זה לזה וכו' וכתב וז"ל: ונותנים רשות זה לזה פי' הגדול נותן לקטן ובסידור ספרד הנוסח הוא 'באהבה רשות זה לזה' וכתב בספר במ"ח הכוונה בזה שמי שאוהב את השי"ת לא אהבת עצמו בשום אופן, אין חילוק לפניו כלל וכלל בעשיית המצווה אם הוא עשאה או אחרים עושין ויבא הטוב מ"מ אחרי שעכ"פ יגיע נחת רוח לבוראו מזה וזה הוא עיקר עבודתו לעשות נחת רוח לפניו, ומה לו אם יגיעה נחת רוח ממנו או מחבירו, כי זה שאין בחינת האהבה שלם אצלו רוצה הוא דוקא שהוא יזכה בכל המצוות ויחטוף כל המצוות מזולתו לידו אך בעוולה ובקטטה, ואינו מתענג כלל במה שרואה חבירו עושה מצוה ועובד ה', כי היה חפץ שלא יעבוד ה' כי אם הוא להיות יחיד בעיני המקום ולמצוא חן בעיניו על זולתו, ועל כן מסבב שיגיעו כל המצוות לידו, ולא יעשה בה אדם דבר כי אם הוא, אבל לא זו אהבת אמת, אלא האוהב את בוראו אהבת אמת משתוקק שיגיע נחת רוח לבורא עולם, לא ישתדל כלל לחטוף המצווה מזולתו, כי אין נפק"מ אליו כלל אם הוא העושה או האחר, שמ"מ יהיה נחת רוח למי שאמר והיה עולם, והמלאכים לפי שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא יחפוץ אחד להיות גדול על חבירו אף בעיני המקום ע"כ נותנים רשות באהבה רבה זה לזה להקדיש וכו' כי כל כונתם שתגיע הנאה לבורא עולם יהיה ממי שיהיה מאתו או מזולתו עכ"ל.
בשפת אמת על פרשת וארא מצאנו נקודה חדשה בהבנה של שנאת חינם שחרב הבית, איתא בגמ' יומא ט: "ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם וכו' בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים" וברש"י – בני מקדש שני רשעים היו בסתר, ובביאור ענין הרשעות מבואר שם בגמ' שזה על שנאת חינם, ועי' שם בשפת אמת שכתב דברים כדורבנות וז"ל: "כי פי' שנאת חנם הוא חנם מן המצות. כי אהבת ישראל תלוי בקבלת מלכות שמים כראוי. להיות כל הרצון לעשות רצון אבינו שבשמים. ואז כ"א מבקש עבודת חבירו. כמו מה"ש שנותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. וכמו י' בני אדם עוסקין בעסק א' לא יעלה קנאה ושנאה במה שכ"א מתגבר לעשות בהעסק ככל יכולתו. ואדרבה כך רצון כ"א וא'. לכן ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה" – והיינו ששנאת חינם שהיה בהם הוכיח כללות קיום התורה והמצוות שלהם שלא היה מתוך קבלת מלכות שמים כראוי וזה הביאור הגמ' שם "אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם, כלומר שהחטא לא התגלה הוא בפנימיות הלב ורק התורה והמצווה לא היו כראוי.
וניתן להטעים הדברים ע"פ מה שכתב הנצי"ב בהעמק דבר דברים כדרורבנות כ"כ מתאים למצב שלנו היום וז"ל בפתיחה לספר בראשית: "ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ".
והדברים מבהילים עד היום חשבנו ששנאת חינם היא כפשוטו שנאה שבא לאדם בחינם ללא טעם וסיבה אמיתית ומספקת וללא הבנה נכונה שיש מישהו מלמעלה שמנהיג את כל הבריאה, אדם עשה משהו לא כהוגן מיד שונאים אותו והתוצאה יכולה להיות חלילה נוראה, פה מבואר הבנה אחרת לגמרי ששנאת חינם היא שאדם שונא את השני משום שנראה לו שהוא לא נוהג ביראת שמים כמו שצריך כמו שהוא חושב, הרבה פעמים אנו רואים אנשים שיש להם דרך בעבודת ה' מסוימת ישנה הרגשה כאילו אני לא סובל אותו וכו' אכמ"ל, כתוב פה שבעוון זה חרב הבית, שהאמת צריכה להיות שמה איכפת לי מה העבודה שלו העיקר שהוא מכוון ליבו למקום, וזה מתאים עם מה שכותב השפת אמת שאדם צריך להיות שמח בזה שחבירו מתעלה בעבודת ה' ולא משנה כיצד הוא עושה זאת.
וניתן להביא עוד דברים מתוקים שהביא בפי' עץ יוסף באוצר התפילות מספר באר מים חיים, שם מבאר את התפילה שאומרים בברכות ק"ש "את שם האל המלך וכו' וכלם מקבלים עליהם וכו' ונותנים רשות זה לזה וכו' וכתב וז"ל: ונותנים רשות זה לזה פי' הגדול נותן לקטן ובסידור ספרד הנוסח הוא 'באהבה רשות זה לזה' וכתב בספר במ"ח הכוונה בזה שמי שאוהב את השי"ת לא אהבת עצמו בשום אופן, אין חילוק לפניו כלל וכלל בעשיית המצווה אם הוא עשאה או אחרים עושין ויבא הטוב מ"מ אחרי שעכ"פ יגיע נחת רוח לבוראו מזה וזה הוא עיקר עבודתו לעשות נחת רוח לפניו, ומה לו אם יגיעה נחת רוח ממנו או מחבירו, כי זה שאין בחינת האהבה שלם אצלו רוצה הוא דוקא שהוא יזכה בכל המצוות ויחטוף כל המצוות מזולתו לידו אך בעוולה ובקטטה, ואינו מתענג כלל במה שרואה חבירו עושה מצוה ועובד ה', כי היה חפץ שלא יעבוד ה' כי אם הוא להיות יחיד בעיני המקום ולמצוא חן בעיניו על זולתו, ועל כן מסבב שיגיעו כל המצוות לידו, ולא יעשה בה אדם דבר כי אם הוא, אבל לא זו אהבת אמת, אלא האוהב את בוראו אהבת אמת משתוקק שיגיע נחת רוח לבורא עולם, לא ישתדל כלל לחטוף המצווה מזולתו, כי אין נפק"מ אליו כלל אם הוא העושה או האחר, שמ"מ יהיה נחת רוח למי שאמר והיה עולם, והמלאכים לפי שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא יחפוץ אחד להיות גדול על חבירו אף בעיני המקום ע"כ נותנים רשות באהבה רבה זה לזה להקדיש וכו' כי כל כונתם שתגיע הנאה לבורא עולם יהיה ממי שיהיה מאתו או מזולתו עכ"ל.
