בס"ד
לכאורה לא מובן כינוי זה, מה הפירוש אומות העולם?
והוא המוצב נגד כינוי 'ישראל'.
ויש להבין מעט, בהאזינו אמר [דברים לב' ח'] "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
ופרש"י, שכאשר הפיץ את דור הפלגה היה בידו לאבדם, ולא עשה כן עבור ישראל שיצאו מהם, והציב גבולות העמים למספר בני ישראל, שבעים אומות ולשונות.
ושמעתי בעבר בשם רי"א ווינטרוב, שהפלגת הלשונות הייתה ירידה נוספת באיבוד הקומה של אדה"ר, שהאברים התפרדו לחלקים, ולכאורה זהו המכוון בדברי רש"י שפרוד האברים הוא סיבה לכילוי דבר לחלוטין.
והציב ה' גבולות העמים למספר בני ישראל, היינו החזיקם וקיימם כך, אע"פ שחל פרוד שמבטל את הקיום, עבור בני ישראל.
אלא שהוסיף רש"י. שמספר הפרוד הוא לפי מספר בני ישראל היורדים למצרים.
והנה לכאורה ראשית הרי הפרוד לא בא בסיבת בני ישראל, אלא הקיום, וא"כ מה השייכות לומר ששבעים האברים הם לפי מספר בני ישראל. ומשמע בפסוק לפי פרש"י שזה שייך לקיום בסיבת בני ישראל.
עוד יש להבין מדוע הוא לפי מספר היורדים למצרים, מהו גדר בני ישראל המיוחד שיש שם שהוא הנותן את מספר השבעים לאומות.
ומספר השבעים הוא קיום האומות, וכמו שמצינו שמקריבים בסוכות ע' פרים כנגד ע' אומות העולם, והיינו שזהו מספרם וקיומם, ואילו עצרת הוא סעודה קטנה רק לישראל, והיינו שהע' פרים מהווה שותפות לאומות.
יש להוסיף עוד.
שתחילת הפסוק היא "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם" ומשמעות הדבר שבאותו זמן הופרד העולם לנחלת הגוים, כל אומה לחלקה, וכן פירש יונתן "בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנֹחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְׂרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם:"
והיינו שאז הונחל העולם לאומות, ומשמעות הדברים שזה שייך זה לזה. ויש לבאר.
ולהבין.
בדור הפלגה נתחדש בעולם מהלך של חלוקה לאומות, והחלוקה הזו כללה הנחלת העולם לארצות שונות.
אלא, שבאמת העולם ביסודו כולו אחד, ואין בו חלקים שונים הנפרדים זה מזה, וכן האדם שנברא נברא אחד, כולו מאוחד, והתוכן הפנימי של זה, שאין בו נפרדות, אין בו חלוקה של דברים לעצמם, שכן הדברים לעצמם אין להם קיום כלל, אין להם המשכיות, כל דבר נמצא ומתבטל, וההמשכיות היא על ידי הכלליות של הדברים, על ידי האיחוד של הכל, שהוא ממחזר הכל שוב ושוב.
ובעצם כאשר הדברים מתחלקים אין להם קיום כלל, והם הולכים אל התוהו.
ולכך, כאשר בדור הפלגה התחלקו הגוים, בעצם כלול בזה מהלך של כילוי הכל, ובשביל שזה יחזיק מעמד בצורה כזו, באופן שהדברים לא מאוחדים אלא כל אחד עומד לעצמו, יש לקבוע מערכת שמאחדת דברים נפרדים.
והיינו, שעצם הפרוד שחל באברים אינו מתחלק לשבעים אלא הוא הולך ומתחלק לעולם שוב ושוב עד שהדבר מתכלה לחלוטין, היינו שהוא נפרד באופן כזה שכבר אין שום קיום לשום חלק ממנו, אלא שחל בפרוד הזה חידוש של מערכת ע' אברים, ומערכת זו היא המחזיקה את הדברים הנפרדים בקיום.
ופירוש הדברים, שהפרוד שחל מתאחד אל מקום אחד, אל בני ישראל, והיינו שיש פרוד בקומת אדם אלא שיש בפרוד הזה בכללותו להביא ולהתאחד תחת קומת אדם.
ולכך, יש למצוא את המקום בבני ישראל שאליו ועבורו שייכים להתאחד כל האומות להצטרף ולהטפל לקומת אדם, והנה יש בעם ישראל מהלך אבות, שאליו כמובן אין לאומות שייכות, שלהשתייך לאבות הוא להשתייך לזרע ישראל, ומזה הובדלו האומות, וה"ה בי"ב שבטים שהם הבנין של העם, והם השלמת קומת ישראל.
ובע' נפש של מצרים חל דבר חדש, ששם יש את הענין של התפשטות הי"ב שבטים אל מהלך אומה, שם מתחיל הבנין של בית ישראל, ואל זה שייכים האומות, ובעומק יותר, שעם ישראל כעם יש לו את האומות אליו, וכלול בו להעמיד תחתיו את האומות כל אחת כפי ענינה אל הטוב האמיתי, וזה חל בע' נפש, והוא מערכת ע' האברים שעומדת תחת ישראל.
והוא נקודת הנחלת העולם, שכן העולם כולו לישראל הוא, אלא שמקומם של ישראל הוא בארץ הקדושה, וגם דבר זה אינו שייך לאבות ולא לשבטים אלא לעם ישראל, שהאבות והשבטים להם הובטחה הארץ אבל כללות עם הוא שחל בארץ.
וכאן מתחלת סוגית שאר ארצות, שכן שם אין עמ"י שוכנים אבל יש להם מהלך של צרוף לא"י ע"י האומות ששוכנות בהם, והוא ענין נחלה כענין נחלת ה' עמו.
ויש להוסיף שהעין היא התלויה בלב, והיינו שבאמת בסופו של דבר מערכת זו היא החוזרת אל הלב ומפעילה אותו, אחר לבבכם ואחר עיניכם עין רואה וכלי הלב חומדים, והוא האופן שהע' אומות מתאחדים אל ישראל שהם לב העולם, שהלב הוא מקור החיים, וכמ"ש המהרש"א לבאר מה שאמרו הקב"ה ליבם של ישראל.
לכאורה לא מובן כינוי זה, מה הפירוש אומות העולם?
והוא המוצב נגד כינוי 'ישראל'.
ויש להבין מעט, בהאזינו אמר [דברים לב' ח'] "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
ופרש"י, שכאשר הפיץ את דור הפלגה היה בידו לאבדם, ולא עשה כן עבור ישראל שיצאו מהם, והציב גבולות העמים למספר בני ישראל, שבעים אומות ולשונות.
ושמעתי בעבר בשם רי"א ווינטרוב, שהפלגת הלשונות הייתה ירידה נוספת באיבוד הקומה של אדה"ר, שהאברים התפרדו לחלקים, ולכאורה זהו המכוון בדברי רש"י שפרוד האברים הוא סיבה לכילוי דבר לחלוטין.
והציב ה' גבולות העמים למספר בני ישראל, היינו החזיקם וקיימם כך, אע"פ שחל פרוד שמבטל את הקיום, עבור בני ישראל.
אלא שהוסיף רש"י. שמספר הפרוד הוא לפי מספר בני ישראל היורדים למצרים.
והנה לכאורה ראשית הרי הפרוד לא בא בסיבת בני ישראל, אלא הקיום, וא"כ מה השייכות לומר ששבעים האברים הם לפי מספר בני ישראל. ומשמע בפסוק לפי פרש"י שזה שייך לקיום בסיבת בני ישראל.
עוד יש להבין מדוע הוא לפי מספר היורדים למצרים, מהו גדר בני ישראל המיוחד שיש שם שהוא הנותן את מספר השבעים לאומות.
ומספר השבעים הוא קיום האומות, וכמו שמצינו שמקריבים בסוכות ע' פרים כנגד ע' אומות העולם, והיינו שזהו מספרם וקיומם, ואילו עצרת הוא סעודה קטנה רק לישראל, והיינו שהע' פרים מהווה שותפות לאומות.
יש להוסיף עוד.
שתחילת הפסוק היא "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם" ומשמעות הדבר שבאותו זמן הופרד העולם לנחלת הגוים, כל אומה לחלקה, וכן פירש יונתן "בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנֹחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְׂרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם:"
והיינו שאז הונחל העולם לאומות, ומשמעות הדברים שזה שייך זה לזה. ויש לבאר.
ולהבין.
בדור הפלגה נתחדש בעולם מהלך של חלוקה לאומות, והחלוקה הזו כללה הנחלת העולם לארצות שונות.
אלא, שבאמת העולם ביסודו כולו אחד, ואין בו חלקים שונים הנפרדים זה מזה, וכן האדם שנברא נברא אחד, כולו מאוחד, והתוכן הפנימי של זה, שאין בו נפרדות, אין בו חלוקה של דברים לעצמם, שכן הדברים לעצמם אין להם קיום כלל, אין להם המשכיות, כל דבר נמצא ומתבטל, וההמשכיות היא על ידי הכלליות של הדברים, על ידי האיחוד של הכל, שהוא ממחזר הכל שוב ושוב.
ובעצם כאשר הדברים מתחלקים אין להם קיום כלל, והם הולכים אל התוהו.
ולכך, כאשר בדור הפלגה התחלקו הגוים, בעצם כלול בזה מהלך של כילוי הכל, ובשביל שזה יחזיק מעמד בצורה כזו, באופן שהדברים לא מאוחדים אלא כל אחד עומד לעצמו, יש לקבוע מערכת שמאחדת דברים נפרדים.
והיינו, שעצם הפרוד שחל באברים אינו מתחלק לשבעים אלא הוא הולך ומתחלק לעולם שוב ושוב עד שהדבר מתכלה לחלוטין, היינו שהוא נפרד באופן כזה שכבר אין שום קיום לשום חלק ממנו, אלא שחל בפרוד הזה חידוש של מערכת ע' אברים, ומערכת זו היא המחזיקה את הדברים הנפרדים בקיום.
ופירוש הדברים, שהפרוד שחל מתאחד אל מקום אחד, אל בני ישראל, והיינו שיש פרוד בקומת אדם אלא שיש בפרוד הזה בכללותו להביא ולהתאחד תחת קומת אדם.
ולכך, יש למצוא את המקום בבני ישראל שאליו ועבורו שייכים להתאחד כל האומות להצטרף ולהטפל לקומת אדם, והנה יש בעם ישראל מהלך אבות, שאליו כמובן אין לאומות שייכות, שלהשתייך לאבות הוא להשתייך לזרע ישראל, ומזה הובדלו האומות, וה"ה בי"ב שבטים שהם הבנין של העם, והם השלמת קומת ישראל.
ובע' נפש של מצרים חל דבר חדש, ששם יש את הענין של התפשטות הי"ב שבטים אל מהלך אומה, שם מתחיל הבנין של בית ישראל, ואל זה שייכים האומות, ובעומק יותר, שעם ישראל כעם יש לו את האומות אליו, וכלול בו להעמיד תחתיו את האומות כל אחת כפי ענינה אל הטוב האמיתי, וזה חל בע' נפש, והוא מערכת ע' האברים שעומדת תחת ישראל.
והוא נקודת הנחלת העולם, שכן העולם כולו לישראל הוא, אלא שמקומם של ישראל הוא בארץ הקדושה, וגם דבר זה אינו שייך לאבות ולא לשבטים אלא לעם ישראל, שהאבות והשבטים להם הובטחה הארץ אבל כללות עם הוא שחל בארץ.
וכאן מתחלת סוגית שאר ארצות, שכן שם אין עמ"י שוכנים אבל יש להם מהלך של צרוף לא"י ע"י האומות ששוכנות בהם, והוא ענין נחלה כענין נחלת ה' עמו.
ויש להוסיף שהעין היא התלויה בלב, והיינו שבאמת בסופו של דבר מערכת זו היא החוזרת אל הלב ומפעילה אותו, אחר לבבכם ואחר עיניכם עין רואה וכלי הלב חומדים, והוא האופן שהע' אומות מתאחדים אל ישראל שהם לב העולם, שהלב הוא מקור החיים, וכמ"ש המהרש"א לבאר מה שאמרו הקב"ה ליבם של ישראל.
