ענין התשובה

ידועה קושיא מפורסמת בעניין התשובה דהנה על כל לאו אשר יחטא האדם ישנו מצוות עשה של תשובה, א"כ נמצא דכל הלאווין שבתורה הוי כלאו הניתק לעשה ואמאי מי שעובר על לא תעשה לוקה הרי קיי"ל במכות יד: ופירש"י שם וז"ל דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותיקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר עכ"ל. וא"כ צריך להבין דהרי אין לך תיקון גדול מהתשובה


וביותר קשה דבעשה תשובה אמיתית מבואר דלא רק שנחשב כתיקון לעבירה אלא דנחשב כלא עשה עבירה כלל כדכתב רבנו יונה ביסוד התשובה וז"ל ואל ידמה השב בנפשו לאמר למה זה איגע לריק, להבל ותוהו כחי אכלה, כי איך תעמוד תשובתי כנגד עוותתי וכל מה שאוכל לעשות עוד לא יעמוד כנגד העוונות שעשיתי וכ"ו, כי על השבים באמת ובלבב שלם ותוהים על עוונות ראשונים כבר הבטיחנו הקב"ה ע"י יחזקאל הנביא כי פשעיהם לא יזכרו עוד עכ"ל.


וכן כתב המסילת ישרים פ"ד וז"ל כי לפי שורת הדין ממש היה ראוי וכ"ו ושלא היה תקון לחטא כלל כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עוות והטא כבר נעשה הרי שרצח האדם חבירו הרי שנאף איך יוכל לתקן הדבר הזה היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות, אמנם מדת הרחמים היא הנותנת הפך וכ"ו ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה דהיינו שבהיות השב מכיר חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי וכ"ו ומתכפר לו שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר.


מדבריהם הקדושים נמצאנו למדים דהעושה תשובה אמיתית הרי כאילו לא עשה כלל עבירה וא"כ אין לך תיקון גדול מזה ומדוע שלא נחשבו כל הלאווין כניתקים לעשה.


ויעויין עוד במימרא דריש לקיש יומא פ"ו: גדולה תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכויות שנא' ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה דאף על העבירות הוא יחיה דנחשב לו כזכויות.


בספר פסקי תשובה לרה"ג ר' אברהם פיטרקווסקי ז"ל ס' עו בסוף הג"ה . רצה לחדש דמי שבא על הערווה והוליד ממזר ואח"כ עשה תשובה מאהבה וע"י תשובה זו כבר לא נחשב לו העבירה וא"כ יטהר הממזר. והוכיח שם דאע"ג דהוי ביאת איסור מ"מ אם אין עבירה אין כאן ממזר, וכן הוכיח דגם בכל מצווה הבאה בעבירה אם יעשה תשובה מאהבה לא יחשב העבירה והוי מצווה מושלמת למפרע.


וע"ש בסוף הספר הנ"ל בהגה"ה מהגה"ק רבי מנחם זעמבא זצ"ל דדחה דבריו מגמרא מפורשת ביבמות כב: דמעוות לא יוכל לתקון זהו מי שהוליד ממזר ואם ע"י תשובה הוא יכול להיטהר מדוע אין יכול לתקון אלא דמוכח שאין לו תקנה עיי"ש עוד.


ובאמת מקור הדברים כבר נזכר בגמ' חגיגה ט. ר' שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להיתקן זה הבא על הערווה והוליד ממנה בן ממזר ופירש רש"י ד"ה והוליד וז"ל והוליד ממזר שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לעוונו לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה ע"כ. ובע"ב כתב רש"י על דברי הגמ' הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו פירש"י אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה.


אולם ראיתי במהרש"א ד"ה נטרד וז"ל פירש רש"י אין לו עוד תשובה לפי וכ"ו ע"ש רצה לומר דאין תשובה מועלת לו להצילו מן הגיהנם כדאמרי' פרק הזהב נח: דג' שיורדין לגיהנם ואין עולין וחשיב הבא על אשת איש בהדייהו שאינן עולין מיד כמש"כ התו"ס שם ד"ה חוץ מדאמרינן התם דיש לו חלק לעולם הבא.


בדברי תו"ס התם בב"מ נח: ד"ה חוץ רואים דבר פלא דכותבין בסוף דבריהם הקדושים וכולהו בשלא עשה תשובה דתשובה מועלת לכל דבר עיי"ש