כולל בין הזמנים – "מסכתא דכלה"
בס"ד
יש כלי שנקרא בלע"ז "גיטרה" והוא כמין כלי עשוי עץ עם תיבת תהודה או משהו כזה המשמיע קולות זמר נעימים לפורטים עליו, ונהוג בעויילם הישיביעס להשתמש בו בזיצים וכל כיו"ב.
ובכל אופן ברשותכם היו לי כמה תובנות מכלי זה, וכמדומה שאחד מהם קריטי לגמרי לפני תחילת כניסת חודש אלול, ולכן המאמר הזה הוא מבחינתי החיבור בין קו התפר של סוף בין הזמנים לתחילת חודש אלול.
קצת רקע על הכלי, יש בו ששה מיתרים, הראשון הוא עבה ומשמיע קול "בס" היינו עבה, וכל מיתר נעשה דק יותר ויותר.
אחד מהדברים הקשים ביותר לשמיעה, ובפרט למי שמבין קצת בתחום, זה אם המיתרים לא מכוונים, והיינו שהם צריכים להיות מתוחים על מאית המילימטר, כפשוטו ממש, אם יהיה סיבוב של הציר המסובב ביותר מחצי ס"מ שהחוט מתוח קצת יותר, או משוחרר מעט ממש, העסק לא ישמע טוב.
אני בעצמי כמה פעמים ניגנתי ולחרדתי הכלי לא היה מכוון מספיק, והתוצאות היו בהתאם...
הכל חייב להיות מדוייק ממש, כל מיתר ומיתר יש לו את החשיבות שלו, כשאין התאמה אין את ההרמוניה ואין את השילוב.
אבל יש להוסיף עוד משהו, ככל שהדיוק יורד, ככל שיש חוסר התאמה גדול יותר, אזי הקול ישמע פחות ופחות נעים, עד כדי שאם ילד ישחק לך בכפתורים שמסובבים את המיתרים הקול שיצא יבהיל אפילו אותך...
חשבתי לעצמי שזה הכוונה בדברי חז"ל כל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים הכוונה היא כזאת, אתה יכול לשמוע דרשן מלהיב שמדבר הכי יפה בעולם שיש, מדרשים בנויים לתלפיות, נדבך על גבי נדבך, הכל יפה ומרשים, וכולם יוצאים מהדרשה מתמוגגים מנחת, ממש דבש וחלב תחת לשונך.
אבל אפעס, להתחזק מזה? לא ממש, כמה שהוא ידבר שצריך להתחזק בזה ובזה, וכמה שהוא מדבר יפה, תכלס, זה לא מחזק.
ומאידך אפשר לראות צדיקי הדור, משגיחים גדולים, שמדברים פשוט, דברים רגילים לחלוטין, בלי "קולות וברקים", בלי נפנופי ידיים וטונים עולים ויורדים, יכולים להקריא לך דברים ידועים מספר "מסילת ישרים" או "שערי תשובה" ואתה מכיר את הדברים בעל פה, אבל דווקא זה יחזק אותך מאד, ויכול לחולל בך שינוי.
למה? הרי המגיד ההוא מדבר הרבה יותר יפה וצבעוני ואומר לך דברים חדשים ומרתקים מתובלים בסיפורים חדשים אשר לא שמעתם אוזן מעולם (ובתקווה שלפחות בעל המעשה מכיר אותם...) והצדיק הגדול בסך הכל אמר דברים ידועים לגמרי בצורה יבשה ופשוטה?
אז לדעתי המשל של הגיטרה יסביר את זה באופן נפלא, כדי שהצליל ישמע יפה ומרגש ללב, צריך התאמה של כל הרבדים, לא מספיק כושר דיבור טוב, צריך שילוב של יראת שמיים/תורה/תפילה/חסד/אהבת השם/אהבת הבריות/זהירות בממון/שמירת הלשון/קדושה ועוד ועוד...
ככל שהמיתרים של מערכת החיים שלך מכוונים בצורה נכונה (לא פחות ולא יותר) אז הצליל נשמע יפה ונעים וחודר ללב...
המגיד שמדבר יפה אולי הוא מדבר יפה, אבל מה לעשות שיש לו הרבה מה לתקן, ולמחרת הדרשה על חשיבות התפילה אתה רואה אותו מגיע למניין האחרון אחרי ישתבח, וכן באמצע הלימוד הוא מפסיק לכל דבר ועניין...
אנחנו כמובן לא מאשימים אף אחד, הלוואי שנזכה לתקן את עצמינו, אבל למעשה תכלס איך שאומרים, המיתרים של המגיד לא הכי מכוונים...
ולכן כמה שהוא ידבר יפה, יש עוד אלמנטים כדי שהדברים שאתה אומר יכנסו אל הלב...
מאידך, הצדיק שמדבר "יבש" ו"פשוט", אבל ההתאמה שלו מושלמת, הוא מושלם בכל חלקי העבודה, ולכן דבריו נשמעים.
ויש עוד להעמיק בזה, שיש כמה סוגי מיתרים, יש כאלה שאם הם לא מכוונים אפשר להסתדר בלעדיהם, אבל אם המיתרים התחתונים לא מכוונים על המילימטר זה פשוט זוועה... אי אפשר לשמוע את הניגון ככה...
וכל בעבודת השם, יש דברים שגם אם אדם לוקה בהם בחסר אין בזה מעכב לגמרי, אבל יש דברים שאם הוא לא טוב בהם, אז יש לו בעיה יותר רצינית...
טוב, זה חלק א', פחות נוגע אלינו, סתם תובנה נכונה לענ"ד בדבר שרבות חשבתי עליו במהלך השנים.
אבל חלק ב' הוא קריטי לגמרי, ונוגע לכל אחד ואחד ממש.
הנה יש עוד מימד חשוב מאוד בעולם הנגינה, והוא אולי הקריטי מכל, ואחד מהדברים שבעלי המנגנים דרוכים כל הזמן לשים לב לזה.
והוא עניין של "הטון"...
אתה יכול לנגן הכי יפה שיש, המיתרים הכי מכוונים בעולם, הפריטות הכי מדוייקות והכי מקצועיות שיש, אתה מנגן עם כל הלב, הכי היימיש שיש.
אבל, התחלת מדי גבוה!!!
המקרה הידוע הוא "קל אדון" בשבת קודש, שבו החזן במתחיל במנגינה הקבועה של הרב מיכאל שטרייכר הי"ו, מנגינה של "אין ערוך לך" ומרוב התלהבות דקדושה הוא מתחיל בטון גבוה...
כיוון שאינני יכול להעביר כאן הקלטה של הטון אתן לכם לדמיין איך זה נשמע...
קל אדון על כל המעשים...
דעת ותבונה סובבים אותו...
ואז הקול של כולם מתרסק לטון הכי נמוך שיש
"המתגאה על חיות הקודש ונאדר בכבוד על המרכבה"...
חוץ מהחזן שלא נעים לו להודות בטעותו והוא קורע את מיתרי הקול שלו בשביל שלו לרדת מהטון...
כשאתה מנגן עם כלי נגינה, אתה ה"בעל הבית" על הטון, ואם התחלת גבוה מדי, זה צרה צרורה, ואתה תשלם בריבית דריבית כשיגיע הקטע השני הגבוה...
יש אמנם שירים שזה לא כ"כ קריטי, אבל יש שירים שהבית השני עולה טון גבוה, וכאן חייבים לדעת בדיוק באיזה טון להתחיל את השיר!!!
טעות אחת, התחלת גבוה מדי, והציבור כבר לא איתך!!!
וזה חשבתי לקח חשוב מאוד, ממש "לאין ערוך" לכל אחד ואחד מאיתנו.
לפעמים מגיע דרשן, מדבר יפה, וגם המיתרים שלו מכוונים, יש בו שילוב של יראת שמיים, תורה / תפילה וכל מה שצריך, והוא מדבר הכי מהלב שיש...
אבל הוא לא בטון של הציבור, הוא מדבר גבוה גבוה, הטון שלו מתאים רק לזמרי טנור, לא לציבור שהוא נמצא בו...
(במאמר המוסגר אני חושב שאולי זה דבר נפלא להוציא לאור דרשות וכתבים ואמרות של גדולי הדורות, אבל צריך לעשות את זה מאוד בזהירות.
אפשר לקרוא שיחות מוסר שמסרו מצוקי תבל, וברור שהם אכן אמרו את הדברים, אבל למי הם אמרו את זה???
ולכן זה לא חוכמה להוציא ספר על הימים הנוראים ולצטט שם אימרות גבוהות גבוהות ששמעו מגדולי הדורות שעברו בו בשעה שהם אמרו את זה בשיחה ולא כתבו את זה לדורות, כי יתכן שהדברים היו מתאימים רק לחבורה המצומצת ששמעה את זה מהם, והם יכלו לתבוע מהם גבוה גבוה, אבל זה לא מתאים לכל אחד!!!
וכמו שראיתי שמצטטים בשם אחד מהגדולים ששאלו אותו כמה צריך ללמוד בבין הזמנים והוא ענה "כמו כל השנה" וזה תשובה מאוד מחלישה כאו"א, ואיך אפשר לדעת מי שאל אותו ובאיזה הקשר, ולפרסם את זה ככה זה קצת לוקה בחסר, ע"כ המאמר המוסגר.)
ובדרך אגב הצדיקים הגדולים ברובם דיברו פשוט, דברים השווים לכל נפש, לא בטונים גבוהים, אלא דברים פשוטים וברורים, ולכן זה מתקבל אצל כולם הכי הכי שיש.
אבל כשאחד מדבר מדי גבוה, אז הציבור לא יצליח לשיר איתו ביחד...
ומה זה נוגע אלינו? הרי עוד לא מינו אותי לדרשן של העיירה, ואפילו לא של הקלוייז?
הנה מגיע שבת פרשת שופטים, ואתה שם לב לחרדתך שזה כבר חודש אלול,
א – ל – ו – ל !!! (במלעיל...)
ואתה מרגיש את הלחץ שמפעפע בך מהישיבה, אז אתה בליל שבת מרביץ נאום לאומה, קרי – כמה בני הבית, ומתחיל לספר סיפורים על "מלפנים בישראל כשהיו מברכים חודש אלול היה אוחז את כולם פלצות" (ואתה אומר את זה בהגייה הנכונה של פלוצעס...) ומתחיל לדבר בקולות וברקים כל מיני שברי שיחות שאתה זוכר מהישיבה, ומצדד שהדגים שבים רועדים וכל יום הוא תיקון בפני עצמו, והמלך בשדה, ויש כאן רחמים ומצד שני תביעה עצומה על מי שלא עושה תשובה, ותשובה כשאין יד טבעו משגת...
ועוד ועוד...
דברים יפים, אבל הטון לא מתאים!!!
יושבים מולך אשה וילדים, רוצים לשמוע דברים יפים, שמתאימים להם, אל תגיד להם דברים שאין להן שייכות אליהם...
(מאמר המוסגר ב' – גם וורטים "כבדים" של פלפולים מחבצלת השרון או חשבונות יפים של האחרונים בפרשה, זה תשאיר לחברותא, ולאנשי ביתך תגיד סיפורים יפים שמושכים את הלב ווורטים קלילים וברורים... ואכמ"ל)
וכן בראש השנה, זה שאתה לחוץ מאימת הדין זה לא הטון שמתאים לבני הבית, אל תספר להם בליל ראש השנה שהרב מבריסק לא היה לומד ביום הראשון של ראש השנה ורק אומר תהילים מרוב הפחד מהדין, אלא תן להם כמה רעיונות יפים שאפשר ללמוד מזה למעשה בשילוב סיפורים מרגשים ומחברים...
אבל כאן מגיע המסר, והוא החשוב מכולם!!!
גם כלפי עצמך, תשיר בטון שמתאים לך!!!
הגיע הזמן להשתחרר מכל השיחות המלחיצות ששמעת בימי חייך, שהיו טובים לאנשים גבוהים ממך בהרבה, ולך עשו רק רע, תעזוב את זה!!!
ויפה שנה אחת קודם!!!
תתחיל לשיר בטון שלך, להתחיל לעשות תשובה אמיתית ברמה שלך, בגובה העיניים שלך, במה שמחבר אותך להקב"ה באמת, ולא להמשיך את המסלול של לדבר גבוה גבוה ולהמתין בסתר לב לקולות הקידוח של ברגי הסוכה...
גם כלפי עצמך, או אולי בעיקר כלפי עצמך, תפסיק לשיר בטונים שיגרמו לך לצרידות!!!
אנחנו לפני הימים הכי יפים שיש, ימים של טהרה סליחה ומחילה, הגיע הזמן להפסיק על הפלוצעס, עם הגבוה גבוה ולהישאר הכי נמוך שיש, ולהתחיל לחפש ברוגע ובשלווה את הקשר האמיתי בינינו לבורא, יחד עם הספרים הקדושים שיכוונו אותנו לזה, והכל מתוך הכרה עצמית ברורה איפה אני נמצא ומה מתאים לי...
יעזור לנו הקב"ה שננצל את הימים האלה בשמחה ובחיבור אמיתיים של תשובה מאהבה, של חיבור לבורא, ונזכה כולנו לשנים טובות מתוקות ומאושרות, מתוך צמיחה אמיתית בטונים שלנו!!!
הגיטרה – והלקחים החשובים לקראת חודש אלול הבעל"ט
יש כלי שנקרא בלע"ז "גיטרה" והוא כמין כלי עשוי עץ עם תיבת תהודה או משהו כזה המשמיע קולות זמר נעימים לפורטים עליו, ונהוג בעויילם הישיביעס להשתמש בו בזיצים וכל כיו"ב.
ובכל אופן ברשותכם היו לי כמה תובנות מכלי זה, וכמדומה שאחד מהם קריטי לגמרי לפני תחילת כניסת חודש אלול, ולכן המאמר הזה הוא מבחינתי החיבור בין קו התפר של סוף בין הזמנים לתחילת חודש אלול.
קצת רקע על הכלי, יש בו ששה מיתרים, הראשון הוא עבה ומשמיע קול "בס" היינו עבה, וכל מיתר נעשה דק יותר ויותר.
אחד מהדברים הקשים ביותר לשמיעה, ובפרט למי שמבין קצת בתחום, זה אם המיתרים לא מכוונים, והיינו שהם צריכים להיות מתוחים על מאית המילימטר, כפשוטו ממש, אם יהיה סיבוב של הציר המסובב ביותר מחצי ס"מ שהחוט מתוח קצת יותר, או משוחרר מעט ממש, העסק לא ישמע טוב.
אני בעצמי כמה פעמים ניגנתי ולחרדתי הכלי לא היה מכוון מספיק, והתוצאות היו בהתאם...
הכל חייב להיות מדוייק ממש, כל מיתר ומיתר יש לו את החשיבות שלו, כשאין התאמה אין את ההרמוניה ואין את השילוב.
אבל יש להוסיף עוד משהו, ככל שהדיוק יורד, ככל שיש חוסר התאמה גדול יותר, אזי הקול ישמע פחות ופחות נעים, עד כדי שאם ילד ישחק לך בכפתורים שמסובבים את המיתרים הקול שיצא יבהיל אפילו אותך...
חשבתי לעצמי שזה הכוונה בדברי חז"ל כל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים הכוונה היא כזאת, אתה יכול לשמוע דרשן מלהיב שמדבר הכי יפה בעולם שיש, מדרשים בנויים לתלפיות, נדבך על גבי נדבך, הכל יפה ומרשים, וכולם יוצאים מהדרשה מתמוגגים מנחת, ממש דבש וחלב תחת לשונך.
אבל אפעס, להתחזק מזה? לא ממש, כמה שהוא ידבר שצריך להתחזק בזה ובזה, וכמה שהוא מדבר יפה, תכלס, זה לא מחזק.
ומאידך אפשר לראות צדיקי הדור, משגיחים גדולים, שמדברים פשוט, דברים רגילים לחלוטין, בלי "קולות וברקים", בלי נפנופי ידיים וטונים עולים ויורדים, יכולים להקריא לך דברים ידועים מספר "מסילת ישרים" או "שערי תשובה" ואתה מכיר את הדברים בעל פה, אבל דווקא זה יחזק אותך מאד, ויכול לחולל בך שינוי.
למה? הרי המגיד ההוא מדבר הרבה יותר יפה וצבעוני ואומר לך דברים חדשים ומרתקים מתובלים בסיפורים חדשים אשר לא שמעתם אוזן מעולם (ובתקווה שלפחות בעל המעשה מכיר אותם...) והצדיק הגדול בסך הכל אמר דברים ידועים לגמרי בצורה יבשה ופשוטה?
אז לדעתי המשל של הגיטרה יסביר את זה באופן נפלא, כדי שהצליל ישמע יפה ומרגש ללב, צריך התאמה של כל הרבדים, לא מספיק כושר דיבור טוב, צריך שילוב של יראת שמיים/תורה/תפילה/חסד/אהבת השם/אהבת הבריות/זהירות בממון/שמירת הלשון/קדושה ועוד ועוד...
ככל שהמיתרים של מערכת החיים שלך מכוונים בצורה נכונה (לא פחות ולא יותר) אז הצליל נשמע יפה ונעים וחודר ללב...
המגיד שמדבר יפה אולי הוא מדבר יפה, אבל מה לעשות שיש לו הרבה מה לתקן, ולמחרת הדרשה על חשיבות התפילה אתה רואה אותו מגיע למניין האחרון אחרי ישתבח, וכן באמצע הלימוד הוא מפסיק לכל דבר ועניין...
אנחנו כמובן לא מאשימים אף אחד, הלוואי שנזכה לתקן את עצמינו, אבל למעשה תכלס איך שאומרים, המיתרים של המגיד לא הכי מכוונים...
ולכן כמה שהוא ידבר יפה, יש עוד אלמנטים כדי שהדברים שאתה אומר יכנסו אל הלב...
מאידך, הצדיק שמדבר "יבש" ו"פשוט", אבל ההתאמה שלו מושלמת, הוא מושלם בכל חלקי העבודה, ולכן דבריו נשמעים.
ויש עוד להעמיק בזה, שיש כמה סוגי מיתרים, יש כאלה שאם הם לא מכוונים אפשר להסתדר בלעדיהם, אבל אם המיתרים התחתונים לא מכוונים על המילימטר זה פשוט זוועה... אי אפשר לשמוע את הניגון ככה...
וכל בעבודת השם, יש דברים שגם אם אדם לוקה בהם בחסר אין בזה מעכב לגמרי, אבל יש דברים שאם הוא לא טוב בהם, אז יש לו בעיה יותר רצינית...
טוב, זה חלק א', פחות נוגע אלינו, סתם תובנה נכונה לענ"ד בדבר שרבות חשבתי עליו במהלך השנים.
אבל חלק ב' הוא קריטי לגמרי, ונוגע לכל אחד ואחד ממש.
הנה יש עוד מימד חשוב מאוד בעולם הנגינה, והוא אולי הקריטי מכל, ואחד מהדברים שבעלי המנגנים דרוכים כל הזמן לשים לב לזה.
והוא עניין של "הטון"...
אתה יכול לנגן הכי יפה שיש, המיתרים הכי מכוונים בעולם, הפריטות הכי מדוייקות והכי מקצועיות שיש, אתה מנגן עם כל הלב, הכי היימיש שיש.
אבל, התחלת מדי גבוה!!!
המקרה הידוע הוא "קל אדון" בשבת קודש, שבו החזן במתחיל במנגינה הקבועה של הרב מיכאל שטרייכר הי"ו, מנגינה של "אין ערוך לך" ומרוב התלהבות דקדושה הוא מתחיל בטון גבוה...
כיוון שאינני יכול להעביר כאן הקלטה של הטון אתן לכם לדמיין איך זה נשמע...
קל אדון על כל המעשים...
דעת ותבונה סובבים אותו...
ואז הקול של כולם מתרסק לטון הכי נמוך שיש
"המתגאה על חיות הקודש ונאדר בכבוד על המרכבה"...
חוץ מהחזן שלא נעים לו להודות בטעותו והוא קורע את מיתרי הקול שלו בשביל שלו לרדת מהטון...
כשאתה מנגן עם כלי נגינה, אתה ה"בעל הבית" על הטון, ואם התחלת גבוה מדי, זה צרה צרורה, ואתה תשלם בריבית דריבית כשיגיע הקטע השני הגבוה...
יש אמנם שירים שזה לא כ"כ קריטי, אבל יש שירים שהבית השני עולה טון גבוה, וכאן חייבים לדעת בדיוק באיזה טון להתחיל את השיר!!!
טעות אחת, התחלת גבוה מדי, והציבור כבר לא איתך!!!
וזה חשבתי לקח חשוב מאוד, ממש "לאין ערוך" לכל אחד ואחד מאיתנו.
לפעמים מגיע דרשן, מדבר יפה, וגם המיתרים שלו מכוונים, יש בו שילוב של יראת שמיים, תורה / תפילה וכל מה שצריך, והוא מדבר הכי מהלב שיש...
אבל הוא לא בטון של הציבור, הוא מדבר גבוה גבוה, הטון שלו מתאים רק לזמרי טנור, לא לציבור שהוא נמצא בו...
(במאמר המוסגר אני חושב שאולי זה דבר נפלא להוציא לאור דרשות וכתבים ואמרות של גדולי הדורות, אבל צריך לעשות את זה מאוד בזהירות.
אפשר לקרוא שיחות מוסר שמסרו מצוקי תבל, וברור שהם אכן אמרו את הדברים, אבל למי הם אמרו את זה???
ולכן זה לא חוכמה להוציא ספר על הימים הנוראים ולצטט שם אימרות גבוהות גבוהות ששמעו מגדולי הדורות שעברו בו בשעה שהם אמרו את זה בשיחה ולא כתבו את זה לדורות, כי יתכן שהדברים היו מתאימים רק לחבורה המצומצת ששמעה את זה מהם, והם יכלו לתבוע מהם גבוה גבוה, אבל זה לא מתאים לכל אחד!!!
וכמו שראיתי שמצטטים בשם אחד מהגדולים ששאלו אותו כמה צריך ללמוד בבין הזמנים והוא ענה "כמו כל השנה" וזה תשובה מאוד מחלישה כאו"א, ואיך אפשר לדעת מי שאל אותו ובאיזה הקשר, ולפרסם את זה ככה זה קצת לוקה בחסר, ע"כ המאמר המוסגר.)
ובדרך אגב הצדיקים הגדולים ברובם דיברו פשוט, דברים השווים לכל נפש, לא בטונים גבוהים, אלא דברים פשוטים וברורים, ולכן זה מתקבל אצל כולם הכי הכי שיש.
אבל כשאחד מדבר מדי גבוה, אז הציבור לא יצליח לשיר איתו ביחד...
ומה זה נוגע אלינו? הרי עוד לא מינו אותי לדרשן של העיירה, ואפילו לא של הקלוייז?
הנה מגיע שבת פרשת שופטים, ואתה שם לב לחרדתך שזה כבר חודש אלול,
א – ל – ו – ל !!! (במלעיל...)
ואתה מרגיש את הלחץ שמפעפע בך מהישיבה, אז אתה בליל שבת מרביץ נאום לאומה, קרי – כמה בני הבית, ומתחיל לספר סיפורים על "מלפנים בישראל כשהיו מברכים חודש אלול היה אוחז את כולם פלצות" (ואתה אומר את זה בהגייה הנכונה של פלוצעס...) ומתחיל לדבר בקולות וברקים כל מיני שברי שיחות שאתה זוכר מהישיבה, ומצדד שהדגים שבים רועדים וכל יום הוא תיקון בפני עצמו, והמלך בשדה, ויש כאן רחמים ומצד שני תביעה עצומה על מי שלא עושה תשובה, ותשובה כשאין יד טבעו משגת...
ועוד ועוד...
דברים יפים, אבל הטון לא מתאים!!!
יושבים מולך אשה וילדים, רוצים לשמוע דברים יפים, שמתאימים להם, אל תגיד להם דברים שאין להן שייכות אליהם...
(מאמר המוסגר ב' – גם וורטים "כבדים" של פלפולים מחבצלת השרון או חשבונות יפים של האחרונים בפרשה, זה תשאיר לחברותא, ולאנשי ביתך תגיד סיפורים יפים שמושכים את הלב ווורטים קלילים וברורים... ואכמ"ל)
וכן בראש השנה, זה שאתה לחוץ מאימת הדין זה לא הטון שמתאים לבני הבית, אל תספר להם בליל ראש השנה שהרב מבריסק לא היה לומד ביום הראשון של ראש השנה ורק אומר תהילים מרוב הפחד מהדין, אלא תן להם כמה רעיונות יפים שאפשר ללמוד מזה למעשה בשילוב סיפורים מרגשים ומחברים...
אבל כאן מגיע המסר, והוא החשוב מכולם!!!
גם כלפי עצמך, תשיר בטון שמתאים לך!!!
הגיע הזמן להשתחרר מכל השיחות המלחיצות ששמעת בימי חייך, שהיו טובים לאנשים גבוהים ממך בהרבה, ולך עשו רק רע, תעזוב את זה!!!
ויפה שנה אחת קודם!!!
תתחיל לשיר בטון שלך, להתחיל לעשות תשובה אמיתית ברמה שלך, בגובה העיניים שלך, במה שמחבר אותך להקב"ה באמת, ולא להמשיך את המסלול של לדבר גבוה גבוה ולהמתין בסתר לב לקולות הקידוח של ברגי הסוכה...
גם כלפי עצמך, או אולי בעיקר כלפי עצמך, תפסיק לשיר בטונים שיגרמו לך לצרידות!!!
אנחנו לפני הימים הכי יפים שיש, ימים של טהרה סליחה ומחילה, הגיע הזמן להפסיק על הפלוצעס, עם הגבוה גבוה ולהישאר הכי נמוך שיש, ולהתחיל לחפש ברוגע ובשלווה את הקשר האמיתי בינינו לבורא, יחד עם הספרים הקדושים שיכוונו אותנו לזה, והכל מתוך הכרה עצמית ברורה איפה אני נמצא ומה מתאים לי...
יעזור לנו הקב"ה שננצל את הימים האלה בשמחה ובחיבור אמיתיים של תשובה מאהבה, של חיבור לבורא, ונזכה כולנו לשנים טובות מתוקות ומאושרות, מתוך צמיחה אמיתית בטונים שלנו!!!
