כשמגיע חודש אלול, זה החודש בו עלה הרצון של הקב"ה לברוא את העולם, ועל רצון זו מתבטה האריה"ק: כשעלה ברצונו לברוא את העולם וכו', וכמו כן בכל חודש אלול מתעורר רצון זו מחדש לברא את העולם לעוד שנה, ועל כן נקרא החודש ימי הרצון. וכמו שנתעורר אצל הקב"ה הרצון הקדמון לחדש את עולמו, מתעורר אצל האדם, שהוא אדמה לעליון גם כן רצון להתחדש.
ואזי נזכור האדם את עצמו כיצד עברה החודש אלול בשנה העוברת, שגם כן התעורר רצון להתחדש, אבל הוא מתמלא בושה וכלומה, מה נעשה למעשה עם כל ההתחדשות שלו בשנה העוברות, והפחד מקננת בלבבו, ומי ערב לי שהשנה לא יחזור עוד פעם את אותו תמונה, ובאלול הבא לא אעמוד על מעמדי הראשונה, ויפטירו כדאתמול.
אמרתי להעלות על הכתב כמה הרהורי עבודה למעשה באופן פרקטי, ואקוה שיהיה לעזר גם לאחרים, מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה.
בראשית תנאי תשובה, נצטוו מאלקי עליון להתוודה, ולשון של וידוי הוא מלשון 'מודה'. רב אחוז של התקלה של חודש אלול, הוא שהאדם עושה תשובה עם 'תירוצים' ו'אמתלאות'. הוא מצביע באצבעותיו על הרבה גורמים שהיו באשמה שהוא נפל. יש פירוש יקר מצדיקים על מאמר חז"ל על הפסוק ואהבת... בכל מאודך, שלא יהא לבך חלוק על המקום, דהיינו שלא יאשם את המקום שזה גרם לו נפילה ברוחניות, רק יפנה את הגורם לו לעצמו, ולא לזולת.
על האדם צריך להיות בכחו להפנה את האשמה לו לעצמו ולומר: חטאתי, כי אני עבד אשר בהפקירא ניחא לי, והלכתי בשביבות לבי, בלי חשבון הנפש, ואני גרמתי שאחטא.
על דרך שכתב הכלי יקר על הפסוק: 'והיה כי יחטא ואשם': פירש"י כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה כו' כי כל חוטא לעולם לא ישים אשם נפשו ודרך איש ישר בעיניו כי הוא מורה לעצמו היתר בכל דרכיו לומר שזה חייב לו ממקום אחר לפי דמיונו, או נדמה לו כי עשה לו איזו עול ע"כ הוא מעכב פקדונו, לפיכך ביום שישים אשם בנפשו ויכיר טעותו וכי לא טוב עשה בעמיו זה"ש ואשם. שיאשים את עצמו ומורה גם הוא יורה איסור לעצמו ע"י שיכיר בחטאיו ואז ודאי יתן אל לבו לשוב בתשובה, עכ"ד.
והא לך קטע מלשונו של הבינה לעתים דרוש ט':
האדם יכול בשלב הקבלת טובות לקפוץ למעלות רמות, כי מי מעכב על ידו? יש סיפור אמיתי מכלי ראשון על אחד מחסידי הרה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע שהציע לבתו חתן ירא שמים אבל לא היה שייך להשיטה של רבו הדברי יואל. ובא לשאול מרבו אם יעשה ויגמור השידוך. ואמר לו האדמו"ר ז"ל שאם הם יקבלו שהחתן יתנהג כפי מה שהורה, אזי יכול לעשות השידוך. והחסיד התבונן מה נכלל בשיטת של הרבי מסאטמאר, ומעצמו שאל מאב המדובר, אם הם מסכימים שהחתן ינהג את ביתו כפי הוראות ושיטות האדמו"ר מסאטמאר, דהיינו לא לילך להבחירות, והבנות לא ילמדו חומש. והם הסכימו. ואחר כך נזכר שאחד מהעיקרים גדולים שלוחם האדמו"ר מסאטמאר הוא שיתנהגו בכל הענינים כפי שיטות ר"ת בזמני היום. וחזר לשאול אם הם מסכימים שהחתן יתנהג כשיטת הרבי גם בזמני היום לפי שיטת ר"ת. על זה לא הסכים האב של המדובר, ואמר שהוא מתנהג כפי שיטת הגאונים, וגם בנו החתן יתנהג כך.
וחזר החסיד אל רבו, ואמר לו שברוב הדברים מסכימים הם להתנהג כפי שיטתו, אך בשיטת ר"ת המה לא מוכנים לוותר להתנהג כמותו. הורה לו הסאטמאר רב שבשום אופן לא יגמור השידוך, כי הטעם שהמה מסכימים להתנהג כפי שיטתו בענין הבחירות, הוא כי ענין הבחירות עדיין לא נוגע כעת, כי הבחירות יהיה רק בכמה שנים אח"כ, וא"כ כעת הזאת אין להם הנסיון ולא משגיחין ליתן הסכמתם, וגם בענין לימוד חומש עם הבנות, הרי עדיין לא נולדו הבנות, וזה רק שייך לאחר זמן מרובה. אבל מכיון שזמן ר"ת כבר יהיה שייך מעתה, משעה שאומר הרי את מקודשת לי, ואליבא דאמת אין הם מוכנים להתנהג כפי שיטתו בשום דבר. ע"כ הסיפור.
וזה יסוד מוסד בכל עניני קבלות טובות, האדם יכול לקבל הרבה קבלות טובות שיתנהג באורך השנה, כי עדיין לא נוגע, וכעת הוא ברום המעלה, ומקבל לעצמו בלי חשבון כיצד ומה ומתי יקיים הקבלה בדיוק.
זה מזכיר לי הפירוש על הפסוק: לך הלחם בעמלק מחר - צריכין להלחם עם העמלק שאמר 'מחר'. כי לעמלק אין שום בעיה לקבל קבלות טובות על מחר, אבל היום עדיין לא...
ולכן בשעה שמקבל האדם קבלות טובות, צריך ליתן מול עיניו שלשה שלבים של הקבלה.
אם אחד מתבונן שהשנה לא עברה כמו שרצה בחודש אלול של שנה העוברת. אל יכסה ראשו בארץ כבת היענה, ויחזור ככלב השב אל קיאו, ויחזור על עבודתו של שנה העוברת, אל יקח לעצמו כמה דקות של התבוננות ויתבונן, איזה פעולה עשית שזה גרם שהשנה היה כמו שנראה?!
ואח"כ יתבונן, איזה פעולה עושים שהשנה אכן יגמור בהצלחה?!
וברבות מחשבות בלב איש בעזר ה' יבוא על דרך המלך, שבשנה הבא יכול לברך על המוגמר, וכאשר יתבונן יראה שאכן כל מה שקיבל בשנה זו בחודש אלול-תשרי, אכן נתקיימה במלואה.
בברכת חודש אלול-תשרי מוצלחת לכל ישראל, אמן.
ואזי נזכור האדם את עצמו כיצד עברה החודש אלול בשנה העוברת, שגם כן התעורר רצון להתחדש, אבל הוא מתמלא בושה וכלומה, מה נעשה למעשה עם כל ההתחדשות שלו בשנה העוברות, והפחד מקננת בלבבו, ומי ערב לי שהשנה לא יחזור עוד פעם את אותו תמונה, ובאלול הבא לא אעמוד על מעמדי הראשונה, ויפטירו כדאתמול.
אמרתי להעלות על הכתב כמה הרהורי עבודה למעשה באופן פרקטי, ואקוה שיהיה לעזר גם לאחרים, מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה.
וידוי דברים - מודה על האמת
בראשית תנאי תשובה, נצטוו מאלקי עליון להתוודה, ולשון של וידוי הוא מלשון 'מודה'. רב אחוז של התקלה של חודש אלול, הוא שהאדם עושה תשובה עם 'תירוצים' ו'אמתלאות'. הוא מצביע באצבעותיו על הרבה גורמים שהיו באשמה שהוא נפל. יש פירוש יקר מצדיקים על מאמר חז"ל על הפסוק ואהבת... בכל מאודך, שלא יהא לבך חלוק על המקום, דהיינו שלא יאשם את המקום שזה גרם לו נפילה ברוחניות, רק יפנה את הגורם לו לעצמו, ולא לזולת.
על האדם צריך להיות בכחו להפנה את האשמה לו לעצמו ולומר: חטאתי, כי אני עבד אשר בהפקירא ניחא לי, והלכתי בשביבות לבי, בלי חשבון הנפש, ואני גרמתי שאחטא.
על דרך שכתב הכלי יקר על הפסוק: 'והיה כי יחטא ואשם': פירש"י כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה כו' כי כל חוטא לעולם לא ישים אשם נפשו ודרך איש ישר בעיניו כי הוא מורה לעצמו היתר בכל דרכיו לומר שזה חייב לו ממקום אחר לפי דמיונו, או נדמה לו כי עשה לו איזו עול ע"כ הוא מעכב פקדונו, לפיכך ביום שישים אשם בנפשו ויכיר טעותו וכי לא טוב עשה בעמיו זה"ש ואשם. שיאשים את עצמו ומורה גם הוא יורה איסור לעצמו ע"י שיכיר בחטאיו ואז ודאי יתן אל לבו לשוב בתשובה, עכ"ד.
והא לך קטע מלשונו של הבינה לעתים דרוש ט':
קבלה על להבא
האדם יכול בשלב הקבלת טובות לקפוץ למעלות רמות, כי מי מעכב על ידו? יש סיפור אמיתי מכלי ראשון על אחד מחסידי הרה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע שהציע לבתו חתן ירא שמים אבל לא היה שייך להשיטה של רבו הדברי יואל. ובא לשאול מרבו אם יעשה ויגמור השידוך. ואמר לו האדמו"ר ז"ל שאם הם יקבלו שהחתן יתנהג כפי מה שהורה, אזי יכול לעשות השידוך. והחסיד התבונן מה נכלל בשיטת של הרבי מסאטמאר, ומעצמו שאל מאב המדובר, אם הם מסכימים שהחתן ינהג את ביתו כפי הוראות ושיטות האדמו"ר מסאטמאר, דהיינו לא לילך להבחירות, והבנות לא ילמדו חומש. והם הסכימו. ואחר כך נזכר שאחד מהעיקרים גדולים שלוחם האדמו"ר מסאטמאר הוא שיתנהגו בכל הענינים כפי שיטות ר"ת בזמני היום. וחזר לשאול אם הם מסכימים שהחתן יתנהג כשיטת הרבי גם בזמני היום לפי שיטת ר"ת. על זה לא הסכים האב של המדובר, ואמר שהוא מתנהג כפי שיטת הגאונים, וגם בנו החתן יתנהג כך.
וחזר החסיד אל רבו, ואמר לו שברוב הדברים מסכימים הם להתנהג כפי שיטתו, אך בשיטת ר"ת המה לא מוכנים לוותר להתנהג כמותו. הורה לו הסאטמאר רב שבשום אופן לא יגמור השידוך, כי הטעם שהמה מסכימים להתנהג כפי שיטתו בענין הבחירות, הוא כי ענין הבחירות עדיין לא נוגע כעת, כי הבחירות יהיה רק בכמה שנים אח"כ, וא"כ כעת הזאת אין להם הנסיון ולא משגיחין ליתן הסכמתם, וגם בענין לימוד חומש עם הבנות, הרי עדיין לא נולדו הבנות, וזה רק שייך לאחר זמן מרובה. אבל מכיון שזמן ר"ת כבר יהיה שייך מעתה, משעה שאומר הרי את מקודשת לי, ואליבא דאמת אין הם מוכנים להתנהג כפי שיטתו בשום דבר. ע"כ הסיפור.
וזה יסוד מוסד בכל עניני קבלות טובות, האדם יכול לקבל הרבה קבלות טובות שיתנהג באורך השנה, כי עדיין לא נוגע, וכעת הוא ברום המעלה, ומקבל לעצמו בלי חשבון כיצד ומה ומתי יקיים הקבלה בדיוק.
זה מזכיר לי הפירוש על הפסוק: לך הלחם בעמלק מחר - צריכין להלחם עם העמלק שאמר 'מחר'. כי לעמלק אין שום בעיה לקבל קבלות טובות על מחר, אבל היום עדיין לא...
ולכן בשעה שמקבל האדם קבלות טובות, צריך ליתן מול עיניו שלשה שלבים של הקבלה.
א. מה המטרה. ב. כיצד. ג. מתי.
ואפרש:א. מה המטרה.
על האדם לתת לפניו מטרה חזקה, מה אני רוצה להסיק עד שנה הבא עלינו לטובה. במה ארצה להשתלם? איזה מדה טובה אקנה? וכדומה.ב. כיצד.
ואח"כ לתכס עצות בנפשו, כיצד אוכל להשיג ולהגיע להמטרה? מה אעשה להגיע לזה?ג. מתי.
יקבע לעצמו זמן מדיוק מתי יעבוד על העבודה שהוקבע לו בשלב ב', כשיודע מה עליו לעשות, יקבע לעצמו זמן קבוע בכל יום, בכל שבוע וכדומה, מתי יקיים את הדרכים שעליו לעשות בכדי להגיע אל מטרתו.סובב ומסבב
על האדם לדעת, כי כל ענין בעולם שנעשה, היה כאן איזה פעולה קדומה שזה גרם שהפעולה נעשה. הגמרא אומרת: פסיק רישא, ולא ימות?! אם עושים פעולה של 'פסיק רישא' זה גורם של מיתה. וכן כל פעולה יש לה תוצאה.אם אחד מתבונן שהשנה לא עברה כמו שרצה בחודש אלול של שנה העוברת. אל יכסה ראשו בארץ כבת היענה, ויחזור ככלב השב אל קיאו, ויחזור על עבודתו של שנה העוברת, אל יקח לעצמו כמה דקות של התבוננות ויתבונן, איזה פעולה עשית שזה גרם שהשנה היה כמו שנראה?!
ואח"כ יתבונן, איזה פעולה עושים שהשנה אכן יגמור בהצלחה?!
וברבות מחשבות בלב איש בעזר ה' יבוא על דרך המלך, שבשנה הבא יכול לברך על המוגמר, וכאשר יתבונן יראה שאכן כל מה שקיבל בשנה זו בחודש אלול-תשרי, אכן נתקיימה במלואה.
בברכת חודש אלול-תשרי מוצלחת לכל ישראל, אמן.
