'שנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר היה ראש השנה בשבת'
עצה גדולה לזכות בדין בשנה זו
בשנה זו יום א' דראש השנה יחול בשבת, וחז"ל גזרו שלא לתקוע בשופר בשבת. והנה ידוע שתקיעת השופר היא אחת מהכלים הגדולים שנתן הקב"ה לכלל ישראל כדי שיזכו בדין, והיאך נעמוד לפניו בדין בשעה שאפילו תקיעת שופר אין בידינו. ויש לנו להתבונן בדברי רבותינו על כך.
אמרו חז"ל במסכת ראש השנה (טז:), וא"ר יצחק, שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה. מאי טעמא, דלא איערבב שטן. וכתבו התוס', מפרש בה"ג לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא. אמנם עדיין יש שאול מהי הזכות שעומדת לנו בשנה זו.
וידועים הם דברי הערוך לנר בספרו מנחת עני (פרשת האזינו) שכתב, שהשנים הטובות ביותר שהיו לעם ישראל, וכן להיפך – השנים הרעות ביותר, היו בשנה שראש השנה חל בשבת. בית מקדש ראשון ובית מקדש שני חרבו בשנה כזו[1]. ומאידך, מחילת עוון העגל וכן הקמת המשכן היו בשנים שבהם ראש השנה חל בשבת.
וביאר את הדברים ע"פ משל: שר אחד חטא למלך, והמלך קצף עליו מאד וביקש מהשופטים שידונו אותו כפי שורת הדין. חשש השר מאד מה יעלה בגורלו, וניסה לחפש מי שימליץ טוב עבורו, אבל אף אחד מידידיו לא רצה לסייע לו, כיון שידעו שאין לו איך להינצל מהעונש. סיפר השר את הדברים לאשתו, ותאמר לו למה נפלו פניך, הלא אני יוצאת ובאה בשער המלך וגם יש לי שם אוהבת שתעזור לי בעת צרתי, אהיה לך אני למליצת יושר. ואכן כך היה, והשר ניצל מעונש.
לימים חטא שר אחר למלך, וגם אותו צוה המלך להעמיד לדין. אמרו לו ידידיו, חפש לך מליצים שיעזרו לך בדין. צחק השר ואמר: חברי ביקש מאשתו שתמליץ עליו טוב וניצל, אף אשתי קרובה למלכות ואבקש ממנה לדבר עלי טוב אצל המלך.
אמנם, השר הלה לא היה מכבד את אשתו כראוי, והיה מכה בה מכות נמרצות אשר השאירו עליה את חותמן. ובהגיעה אל המלך לדבר טוב על בעלה, שאל המלך בפליאה, מנין קיבלת מכות אלו? האשה ניסתה להתחמק ולומר שנפלה וכו', אבל אחד מקרובי המלך אשר ידע את מצב ה'שלום בית' בביתם אמר: בעלה השר מכה אותה מפעם לפעם, וזה פשר הסימנים שעליה!
אמר המלך: אם כך, לא רק שאין האשה תהיה סנגור על בעלה, אלא הרי היא קטגור עליו!
'ובזה יתבאר איך ראש השנה שחל בשבת פעמים שהוא לטובתינו ופעמים שהוא סימן לרעה ח"ו, כי ישראל שחטאו כל השנה, בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעתינו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהיו לסניגור, וכל זה כשחל ראש השנה בחול, אבל כשחל בשבת איך יימצא לנו זכות להצדיקנו ביום הדין. אכן לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל להיות סניגור בעדינו לפני מלך מלכי המלכים, והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו, ובזכות שישראל משמרים השבת כראוי הקב"ה מוחל עוונותיהם.
אבל כל זה דוקא בזמן שישראל מקיימין את השבת אבל כשאין משמרים את בת זוגם כראוי, ואדרבה מחללין את כבודה ברבים, איך תיעשה השבת סניגור להצדיק משפטינו, הלא תיעשה קטיגור'.
והנה בכל שנה כולנו מבקשים עצות לזכות בדין, ורבותינו שבכל הדורות הורונו הדרכים והעצות שבהם נזכה לשנה טובה. אמנם בשנה זו ישנה עצה נוספת לזכות בדין, והיא להתחזק בענייני השבת. [ואחד מגדולי ראשי הישיבות שליט"א אמר, שהשנה ראוי לקבלה 'קבלה' לחיזוק בשבת. וודאי שהעיקר הוא שמירת השבת כהלכותיה, אבל 'העיקר העיקר' הוא החיזוק בקדושת השבת על ידי לימוד התורה].[2]
וכמדומה שראוי להזכיר הלכה בענין כניסת השבת[3]. הלכה פסוקה היא שיש להוסיף מן החול על הקודש, ולדעת רוב הפוסקים זו מצות עשה מדאורייתא. [ולדעת הרמב"ם זו מצוה דרבנן]. ולא די בהוספה כל שהיא, אלא צריך קצת יותר. ולגבי המנהג, הדבר תלוי במקומות, יש שנהגו 40 קודם השקיעה, יש שנהגו 30 דק' קודם, ויש שנהגו 20 דק' קודם. אמנם לכתחילה יש לקבל שבת לכל הפחות 20 דקות קודם השקיעה. ועל כל אחד להשתדל לפרוש ממלאכה ולקבל את השבת לפי מנהג המקום בו הוא נמצא. ועכ"פ בשעת הדחק מותר עדיין לעשות מלאכות כמה דקות אחרי זמן זה. אבל בשום אופן אין לעשות מלאכה בתוך חמש הדקות האחרונות הסמוכות לשקיעה. [כי מלבד שמבטל מצות תוספת שבת, עוד נכנס לחשש חילול שבת]. ואם עדיין לא הדליקו נרות שבת מוטב שלא ידליקו כלל משידליקו בחשש איסור.
ובשנים האחרונות החלו רבים לעורר על מעלת תוספת שבת קודם זמן הדלקת נרות, ושמסוגלת לישועות גדולות בכל העניינים. ורבו העדויות מכאלה שנושעו אחר שהחלו לקבלת שבת מוקדם. וידוע מהחפץ חיים ועוד גדולי ישראל שהציעו לאנשים לקבל זאת על עצמם כדי שיוושעו בענייניהם.
ונביא קצת מקורות לכך. רבי יוסף ג'קטיליה (בעל ה'שערי אורה') כתב: השבת קודש, וסביבותיה יושבים חילות של חול. ולפיכך צריך אדם שלא יקצר גבול הקודש, ולא יכניס טומאה בהיכל, שלא יאמרו עליו 'ארור משיג גבול רעהו', אבל ירחיב גבול לשכינה וכו', ובזכות זה בהיותו קורא ה' בצרה, מרחיב לו ה' גבול הקודש ומקצר גבול הצרה וזוכה לנחלה בלי מצרים. עכ"ל.
עוד מובא בכמה ספרים בשם האריז"ל שאמר לאחד שלא היו לו בנים, שיזהר מאד וגם יזהיר לאחרים על תוספת שבת בערב שבת ובמוצ"ש.
ומועיל גם לזכות לעושר וברכה, כמו שכתב הבן איש חי בספרו 'בניהו': נמצא ישראל זוכין לעושר וברכה בזכות השבת, אך לא מחלק שבת העיקרי שהוא מן התורה, אלא מן התוספת שהוסיפו חז"ל.
ועתה כבר קרובים לראש השנה, וכולנו מתפללים ומבקשים שנזכה לחיים. וכתב הפרי מגדים (א"א סי' רנו ס"א): והמוסיף מחול על הקודש מוסיפין לו חיים.
[1] וגם בשנים האחרונות כך היה. בשנים תרפ"ט תש"ג ותש"ס פקדו אסונות גדולים את עמ"י. וכן גל התחלואה הגדול בקורונה היה בשנת תשפ"א. והאסון הגדול שארע בשמח"ת ארע בשנת תשפ"ד. ובכל השנים האלו ראש השנה חל בשבת.
[2] וניתן לראות עצות ורעיונות להתחזק בענין השבת בספר 'הדרכות ועצות בעבודת ה'' של הגה"צ ר' נפתלי קפלן שליט"א.
[3] ספר שערי השבת להגר"י טשזנר. אין לסמוך על המובא כאן למעשה כלל.
