עוד ביאורים במה שאין תוקעים שופר בשבת
ו. אין בכח השטן לקטרג בשבת כל כך
היערות דבש (ח"ב דרוש א ד"ה אבל באמת) כתב לבאר בשבת כיון דאין תוקעין בשופר, והיאך לא חששו חז"ל דלא יערבב שטן, ובעל כרחך דבשבת בלאו הכי אין כוחו קשה ואין בידו לקטרג, דאין הקטרוג בא ע"י השטן אלא ע"י המלאכים, שהביא בשם האר"י ז"ל, במש"כ (שבת פט א) דשטן שאל לקב"ה תורה היכן היא, וכי לא שמע רכב אלוקיםים וכו' וארץ רעשה ושמים נטפו בהנחיל התורה לעמו, ותירץ דבשבת השטן וכת דיליה נשלחים לנוקבא דתהומא רבה, ושם בחושך ידמו כל השבת ולא יצאו, והתורה ניתנה בשבת, ולא ידע השטן מאומה מכל הנעשה ע"ש. ולפי זה ר"ה שחל בשבת, אי אפשר לשטן לקטרג, כי איה מקומו, הלא הוא בנוקבא דתהום רבה, ומה צריך עירוב השטן. אך וכי השטן לבד מקטרג, הלא הקרא אומר (איוב א - ו) ויבואו בני אלוקים, הם מלאכי דין הבאים להתיצב על ה', ופירש הזוהר (שם) לתבוע דינא על ישראל, ולכך יש לתקוע אף בשבת, ע"ש.ז. אין הדיינים בבי"ד של מעלה דנים בשבת
הצל"ח (ראש השנה כ"ט ע"ב) כתב ליישב על פי מה דאיתא בגמ' בביצה (ל"ו ע"ב) דלא דנין בשבת, שמא יכתוב, וקשה על הב"ד של מעלה איך דנין ביום טוב של ראש השנה, אמנם הקב"ה כשדן יחידי יכול לדון אף בששבת דגזירה דשמא יכתוב שייך ברבים שיושבים לדין, אבל הקב"ה דן יחידי, ולפיכך כשחל ראש השנה בשבת הבי"ד של מעלה אינם יושבים בשבת, ואין צורך לשופר, משא"כ ביום טוב שאף הבי"ד דנים, לכך צריך לשופר שיגן עליהן.ח. פסק הדין בא בשבת בצורה קלה יותר
החתם סופר (דרשות, זרוש לז"ך אלול שנת תקפ"ז) כתב דבשבת אין הקב"ה מוציא מפיו דיבור רע ופסק דין אלא הטו,בכלומר כשרצה לומר פלוני ימותאו יחלה או יעני ביום פלוני, אם בשבת יאמר פלוני יחיה עד יום פלוני או בריא או עשיר עד יום פלוני, וממילא יובן ההפך וההפרש רב בניהם כי מדיבור רע יוצא מלאך רע, וההפך מדיבור טוב, נמצא דביום השבת הדין ממותק וממילא היה כח ביד חכמים לבטל את תקיעת השופר. (ועוד עי' מה שכתב על דרך זו בדרוש לז"ך אלול שנת תקע"ג).ט. הטעם שלא תוקעים אינו אלא טעם ניסתר
התורה לשמה (סי' תלו) כתב שהטעם דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר לא אמרו חז"ל אלא בשביל לעשות טעם פשטני ונגלה לגזרתם לפני המון ישראל כדי שתתקבל גזרתם אצל כל אדם, ולא תהיה גזרה שאין בה טעם, אך אין זה עיקר הטעם שלהם, אלא העיקר הוא מפני שהם ידעו ברוח קדשם שהתיקון הנעשה ע"י מצות אלו ביום זה, כאשר חל יום זה בשבת נעשה מאיליו מכח קדושת השבת, ואין צריך לעשותו על ידינו, לכן בעבור כבוד שבת תקנו שלא לתקוע ביום זה, אך זה הטעם הוא סוד ונסתר ולא יספיק להמון ישראל, ולכן הוכרחו לעשות טעם אחר לגזרתם, והוא שמא יעברנו ד' אמות ברה"ר, ומאחר שהם מוכרחים לגלות זה הטעם, ולעולם עיקר הטעם הוא משום דהתיקונים הנעשים ע"י מצוה זו הם נעשים מאליהם מכח תוספת קדושת השבת,י-יא התיקון נעשה ע"י אות השבת
ברוקח (ראש השנה סי' ר"א) דכתב דנוסח כזה: אבל בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה, ועוד כי השבת אות וישראל נשמרים בו, ע"כ. נמצא שמלבד הגזירה דרבה איכא טעם כי השבת היא אות ואינם זקוקים לשמירה של השופר.ובביאור ענין זה מצינו כמה פרושים באחרונים:
א' - בחתם סופר (דרשות חתם סופר עמ' שנ"ט) ביאר כי קדושת השבת יש בה את סגולת השופר, כי השבת אות היא בין בני ישראל להקב"ה, שעל ידה אנו מעידים מלכות ה' בעולם, וא"כ זה גופא מסלק את כל הקטרוגים של השטן, ואין זקוקים לערבבו ע"י השופר.
ב' - הגרמ"מ ברימנוב (שפתי צדיקים פר' אמור) ביאר באופן אחר כי במדרש (זוהר ח"ג ערה א) על פסוק (תהלים פא, ד) בכסה ליום חגנו, שבאה החמה לפני הקדוש ברוך הוא ורוצה להעיד על העבירות שעשו ישראל בשנה הזאת, ואומר לה הקדוש ברוך הוא אין עד אחד נאמן באיסורין ביקשה החמה להביא גם את הלבנה והיא מתכסית זה שנאמר בכסה ליום חגינו.
יב. השבת חשובה מן השופר
המאירי (חיבור התשובה, משיב נפש מאמר ב פ"ד) כתב שכל מצוה ומצוה יש לה מדור לפי כבודה ואין מעבירין על המצות, קל וחומר לעליונה לשלמטה הימנה, ועם היות השופר אהובנו השבת יותר חביבנו, והאריך המאירי לבאר במה השבת כ"כ חביבה עלינו, וז"ל: שעם היות בה תועלות נכבדות לגוף למה שבו מן המנוחה שביעית חיי האדם, עם מה שתוליד סבתו הזריזות והחריצות בהבין לאחריתו, ועם מה שיש בו גם כן מתועלת הנפש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, להיות האדם בו כלו לה' וכו', ע"כ. וצריך ביאור האם כוונתו שהשבת חמורה מן השופר אפילו במקום ספק כזה שמא יבא לטלטלו ד' אמות ברה"ר, וצ"ע.יג. בשבת נפטרים מן החיוב
בשו"ת חלקת יואב (מהדו"ק דיני אונס ענף ד') דבכל אונס אמרינן דאיכא חיוב מצוה אלא שהוא אנוס בקיומה, ולכן מריעין דאע"פ דאינו חייב במעשה המצוה מ"מ חסר את קיום המצוה, משא"כ בשבת שחכמים פטרו מהחיוב, שאין כאן חיוב כלל. אבל עדיין אינו מיישב דעכ"פ מאי שנא אונס משבת דכיון שחסר להם התקיעה אין מה שיגן עליהם כהגנת השופר בפני עומק הדין, ע"ש. אכן סברא זו תלוי בפלוגתת האחרונים האם כשתקע באיסור בשבת קיים מצוה.יד. הפסוקים מגינים במקום השופר
הבן אריה (בהג' לספר בה"ג שם) כתב דכשחל ראש השנה תקנו חכמים שהפסוקים דל השופרות יגינו כמו השופר עצמו, מדשא"כ כשחל ראש השנה בחול לאתקנו כן, ולכן אם לא תקעו מריעין הם, ע"ש. ועל כן בשנה זו יש לכוון בפסוקי השופרות יותר מבכל שנהף כדי שיהא בכוחם להגן עלינו כמו השופר.טו. באמירת זכרון תרועה חשוב כמי שתקענו
השער הציון (תקפ"א סקל"א) מביא בשם האחרונים בהא דאין תוקעין בער"ה כדי להפריד בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה, דאף כשחל ראש השנה בשבת יש להפריד בין תקיעות דרשות ותקיעות דחובה, מכיון שאומרים זכרון תרועה הוי כמו תקיעה, ע"ש. נמצא דבמה שאומרים זכרון תרועה מעלים את התפילות שלנו כאילו תקענו בשופר.טז. מחמת גודל העונש על חילול שבת בשוגג עדיף לבטל תקיעת השופר
בספר כוכבי אור (הוספות עמ' רס) ביאר דחז"ל הכירו את דרכי ה' וידעו את גודל עונשו של עובר עבירה בשוגג בעולם הבא, אך הם ידעו והבינו, כי אילו היו ישראל רואים גם הם את העונש הצפוי לעובר עבירה בשוגג, כי אז היו מוותרים תכף ומיד על כל התועלת שיכולה להיות להם מתקיעת השופר, רק כדי שאפילו אדם אחד מישראל לא ייענש אם יעביר את השופר ד' אמות ברשות הרבים.(והובא שם כי רבי משבה בנו של רבי ליעזר שולביץ מייסד וראש ישבת לומז'א סיפר, כי היה עד שמיעה לדברים אלה שהשמיע רבי איצלה בלזר באזני קהל שומעים רב, וכאשר השמיע את הדברים געו כל השומעים בבכיה. והוסיף וסיפר כי לעומת זאת, כאשר שמע את אותם הדברים מה'סבא מקלם' היו כל השומעים בהתפעלות רבה)
יז. כשעושה כשורה אין השטן מקטרג
החשוקי חמד (ראש השנה טז ב) נשאל ברופאים שנמצאים בבית חולים יחד עם צוות של אחים סעודיים ולא הצליחו לתקוע עקב פיגוע המוני ומצטערים על כך, כי שופר היה בידם אך לא היה להם פנאי לתקוע, האם נאמר עליהם את האמור בראש השנה כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה, מריעין לה בסופה. וביאר הבה"ג (הובא בתוס') שהכוונה בנאנסו ולא תקעו. האם הדברים אמורים גם עליהם.והשיב חשוקי חמד דמכיון שהיו עסוקים במצוות הצלת נפשות אין מריעין להם, דודאי דמי שנאנס מעשיית מצוה אחת, ע"י שנתחייב לעסוק במצוה אחרת, דאינו סימן קללה, אלא ברכה. ובפרט דשופר אינו דוחה שבת, ואילו פקוח נפש דוחה אותה. אם כן הרי עסק בדעדיף מיניה, והרי זה דומה לראש השנה שחל בשבת שמבואר בתוס' (הנ"ל) שלא מריעים בסופה, ונראה שכ"ש כשעסק בהצלת נפשות שדוחה שבת, וכל מה שנתבאר שבנאנס מריעין בסופה, היינו כשנאנס באופן שלא היה חייב לקיים מצוה אחרת, אבל כשהיה צריך לקיים מצוה שגדולה יותר, אדרבה ייטיבו לו בסופה.
יח. מקיימים במניעת התקיעה את מלכות השי"ת שזהו ענין התקיעה
רבי משה שוואב בספרו מערכי לב (עמ' קנב) מבאר על פי שכתב רבי סעדיה גאון בטעמי מצות השופר, דהשופר בא להמליך את הקב"ה עלינו שנקבל עלינו עול מלכות שמים, ועניין זה מתקיים במה שאנו נמנעים מלתקוע בשופר כדי שלא תתחלל השבת, דעצם האכפתיות שלא תתחלל השבת אפילו בשוגג, זה דרגה נשגבה מאד של קבלת עול מלכות שמים המשתווה בערכה לתקיעת שופר.יט. השבת מעוררת כפי שהשופר מעורר
רבי לב חסמן בספרו אור יהל מבאר דטבעו של השופר לעורר כפי שכתוב עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, והיינו שאדם ישן יש לעוררו ע"י קול השופר, אך בשבת קודש ידעו חז"ל את הכח השרוי בקדושת השבת, שבידו לעורר לב ישנים, אלא דהשופר מעורר בקולו, אף מי שישן, אך בשבת שאין קול השופר נישא יש להזהר מי שאינ שומרהשבת וקדושתה שלא יתעורר על ידה, ועל כן יש להתחזק ולהתעורר בשבת שלא יאחר את המועד שהיא עת רצון.ונראה דאע"פ ששנינו במתני' בדמאי (פ"ד מ"א) ובירושלמי (שם) שעם הארץ אינו משקר בשבת, דאימת שבת עליה, והיינו שאימת השבת על עם הארץ בפשטות אף כשאינו מתעורר על קדושת השבת, מ"מ התעוררות של ראש השנה, צריכה התעוררות גדולה יותר ויש לעורר עצמו כפי שמעורר השופר בהתערותא מדיליה.
כ. זכות העקידה גדולה בשבת
כתב החתם סופר (תורת משה בראשית כב ט) י"ל שגדול כחו של יצחק בזה יותר מאברהם, כי אברהם היה בעצמו נביא ושמע מפי הקדוש ברוך הוא, אבל יצחק מסר נפשו והאמין לאביו, יען כי הי' מוחזק כבר לנביא ה' ולכן שמע אפי' לעבור על ד"ת להשחט לפני ה', ונמצא כמו שאברהם אבינו ע"ה חיזק אמונת תורה שבכתב, כן חיזק יצחק אבינו אמונת תורה שבע"פ לבלתי להרהר על דברי נביאים וחכמיםצז, וזה קול שופר שאנו תוקעים מן האיל. ולכן גם במה שאנו מבטלין מ"ע של שופר כשחל ר"ה בשבת בשביל גזירת חכמים ואנו מקבלים את תקנתם, ראוי לנו שיעלה זכרוננו לטובה כמו בשופר עצמו, ויש להאריך בזה.- מאמר קודם בסדרה 'כמה ביאורים במה שאין תוקעים בשופר בשבת': ביאור במה שאין תוקעים בשופר בשבת - חלק א'
