ביאורים באיסור תקיעת שופר בשבת - חלק ג'

ביאור למה תקנו חז"ל שאין תוקעים בשבת - חלק ג'​

כ. בשבת מידת הדין כבושה ואין צריכים שופר​

רבי יצחק בן ארויו (הובא בספר טללי אורות ראש השנה) ביאר דמכיון שהשופר בידו להעביר את המשפט ממידת הדין למידת הרחמים, ותהא מידת הדין כבושה תחת מידת הרחמים, וביום השבת אין אנו צריכים לכך, כי יום השת הוא יום של רחמים, וכבר מידת הדן כבושה.

כא. דברי כיבושין באים במקום השופר​

רבי עזריה פיג'ו בעל הגדולי תרומה הביא (ספר בינה לעיתים דרוש ז') בדרשתו בראש השנה שחל בשבת וז"ל: נאמר, כי ביום שבת קודש, אשר לא נוכל לתקוע שופר ממש, יהיה תמורתו האריך קצת יותר מהנהוג בדברי כיבושין ותוכחות, ולדרוש בתורת אלהינו על תום לבבנו ונקיון כפינו; כי זו באמת תקיעה אמיתית, מתייחסת אל תכלית הכוונה, שיתחקו בזה חיקוי עצמי בנו הדורשים והמוכיחים, כאילו שמענו קול שופר ממש, על דרך מה שאמר הנביא, (ישעיהו יח, ג) כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו, כלומר, אתם, היושבים בתבל, אשר עשיתם שכונה גדולה ודירת קבע בארץ הלזו הנשמה, כאילו שכחתם הדירה האמיתית אשר היא ממעל לשמים, הנה, לתקן זה: "כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" - כעין ודוגמת הרושם שעשו בכם הרמת הנס וקול השופר המחריד אתכם בשעת מלחמה, ותבקשו בכל הבא בידכם להינצל מאויביכם; כן ממש תהיה ראותכם פני החכמים המוכיחים אתכם ושמיעתכם קול דרושיהם, כי מהם תראו לעשות כמעשיהם, ובקולם תשמעו לשמור ולקיים ככל אשר ילמדו ויזהירו אתכם. למען יתעוררו גם כן רחמיו, יתברך, להטות משפטנו היום נגד פני החסד והרחמים, ולא ידין אותנו בשורת הדין המוחלט.

כב. יתפעל ע"י התשובה במקום השופר​

בסידור רבי הירש ש"ץ הביא יכון האדם כי כמו שאדם הראשון יצא בדימוס ע"י תשותו אף שלא היה לו שופר, כן יכוון האדם לכוון זכור ושמור ואל תהא צרה ויגון ביום מנוחתו.

כג. ע"י העונג שבת בכוחו לפעול לבטל כח היצר הרע​

עוד כתב רבי הירש ש"ץ כי ע"י שהאדן יושב בנח בשבת וכל מעשיו עשויים, אזה יסתכל בפנמיות ויסתלק יצר הרע ממנו והשבת נפש משיבת.

וראיתי בשם כ"ק האדמו"ר מצאנ"ז שביאר מה שאומרים בפיוט שבת היום לה' בזמירות שבת: מעבור דרך וגבולים, מעשות היום פעלים, לאכול ולשתות בהילולים, זה היום עשה ה', שבת היום לה', וביאר דהפייט בא להזכיר מה שביטלו תקיעת שופר בשבת, והיינו מעבור דרך וגבולים – מפני חשש שמא יעבירו ד' אמות ברשות הרבים. מעשות היום פעלים – ומחשש שמא יתקן כלי שיר (אפשר לפרש עוד שמפני חשש שיעבירנו ד' אמות טלו את השופר העושה פעלים בשמים). לאכול ולשתות בהילולים – דהיינו שע"י העונג שבת. זה היום עשה ה' – בזה יתקן היום ראש השנה שעשה ה' כאילו תקעו בשופר.

כד. כיון דלא ידעינן קביעות דירחא הוה רק ספק דאורייתא​

כתב ההתעוררות תשובה (ח"א סי' קפ"ז) והנה רבים תמהו איך מפני חשש רחוקה בטלו חז"ל מרבבות מישראל מצוה דאורייתא, ובאותו שנה עצמה מצות לולב, וביאר ההתעוררות תשובה על פי מאי דאיתא בגמ' בסוכה (דף מ"ג) שהטעם שתקנו לא ליטול לולב ולא לתקוע בשופר בשבת משום דאנן דלא בקיאין בקבועא דירחא, ויען שספק הוא אם יום טוב אם חול גזרו חז"ל, שלא יתקעו בספק ראש השנה כדי שלא יבאו לחלל שבת ודאית אבל אי בקיאים ויודעים שודאי היום יום טוב לא היו גוזרים חז"ל כלל יעוין שם בגמרא להדיא, והנה ידוע ספק דאורייתא סבר הרמב"ם להקל מן התורה ושאר מן ראשונים חולקים עליו ואיתא (בפרמ"ג או"ח סימן דמ"ש) שבספק עשה כולם מודים שהוא רק דרבנן הגם שבחוו"ד וחתם סופר איתא שבספק עשה גם הרמב"ם מודה שספק לחומרא היינו כיון שיש עליו ודאי חיוב לקיי' העש' כל כמה שהוא מסופ' אם קיים העשה מוטל עליו לעשות כל טצדקי לקיימו אבל אם הוא ספק אם מחויב מעיקרא בעשה הלזו פטור לכ"ע (כן הוא בכתב סופר או"ח) אם כן בספק יום טוב פטור מן התורה לגמרי רק חכמים חייבוהו, היכא דאיכא למיחש שיבוא לידי איסור סקילה לא חייבנו חכמים דלמה לחכמים לחייבנו בדבר שפטורים אנחנו בדבר שיכול לבוא ע"י תקנתם עי"ז איסור סקילה הגם שעתה בקיאין ומחויבים מן התורה ואעפ"כ אין תוקעין מ"מ חכמים עשו עכשיו ותקנו לנהוג כמו בשעה שלא הי' בקיאים כדאיתא להדיא בהה"מ לולב ובלי ספק הטעם דראו חכמז"ל אם יתקעו ויטלו עכשיו לולב מה שלא עשו מעולם כל זמן דאיכא ספק ועשו שני ימים ויבטלו מנהג קודם המקובל בכל ישראל יוכל לבוא מיני' הירוס ופקפוק על כל המצות ועל כל הקבלה וראו בזה למגדר מילתא שישאר כמו שהי' וכן אנו מחויבים לשמוע להם כיון שתיקנו וגזרו יהא מאיזה טעם שיהי'

כה. השמיעה בקול דברי חכמים דינה כתקיעת שופר​

עוד כתב ההעוררות תשובה (ח"א סי' רכ"ד) שאין לתקוע בשופר בשבת כדי לקבל את סגולת השופר, וז"ל: אם נאמר שאין סגולת מצוה לשמוע דברי חכמים כסגולת תקיעת שופר המהפך דין לרחמים, על זה אשיב, וכי אנו עובדים להקב"ה על מנת לקבל פרס, שיהיה לנו סגולת טובת המצוה, רק אנו עושים כאשר צונו ה' אלקינו, ואין לנו חילוק בין מצוה מן התורה זו או זו.

אכן הוסיף ההתעוררות תשובה וז"ל: והנה גם סגולת שופר פועל לאמיתתו רק אם מקיים המצוה לשם שמים לקיים מצות בוראו יתב', הגם שגם שלא לשמה יעסוק בתורה ובמצות ולא ימנע כמו שאחז"ל, מ"מ העיקר לעשות לשמה, וזה אנו מבקשים לעבוד את הקב"ה רק לכבוד שמו הגדול, ובפרט ביום הדין, וכשם שמקבל שכר על הדרישה לתקוע בשופר, כן מקבל שכר זו עצמו על הפרישה שלא לתקוע, ובספר שיר מעון מפרש, שאברהם אבינו התאמץ בשמחה ובכל לבבו להקריב יצחק לעולה, ואחר שאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער רצה עכ"פ לעשות בו חתך להוציא ממנו דם מעט כדאיתא במדרש, מגודל תשוקתו למצוה רבה הלזו להקריב בנו יחידו להקב"ה אשר שכרו הרבה לאין קץ, מ"מ כיון ששמע אח"כ שרצונו של הקב"ה שלא להקריבו משך עצמו שלא לעשות מצוה רבה הלזו, ומלקבל שכרה כי חפצו היה רק לעשות רצון הקב"ה באמת, וזה שאמר לו המלאך ברך אברכך על חפצו לעשות רצון קונו להקריבו, ואח"כ על שחשך ולא הקריב, ע"כ.

ובזה מתבאר שיש לקיים מצות תקיעת שופר ולא לחוש שלא יהיה לנו את סגולת השופר, אך לא התבאר מדוע חכמים תקנו לבטל תקיעת השופר, ולא חשו למה שתתבטל בזה סגולת השופר וצ"ל ככל הנ"ל.

כו. אין השטן מקטרג מחמת חביבות המצוה דשבת​

עוד נראה על פי מה שאיתא בגמ' למה תוקעין מריעין כשהם יושבים, ותוקעין כשהם עוד ים, כדי לערב את השטן, ופרש"י כשישמע שישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו, ע"ש. וא"כ הכא נמי כשרואה שמחבבין מצות השבת שנזהרין כ"כ מלתקוע שמא תתחלל השבת, ני מתערבב השטן ןמסתתמין טענותיו.

כז. כשעושה על דעת חכמים הם יצילנו מן השטן​

בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' א') הביא שכתב בספרו חי' שער יששכר (מאמר מאזנים למשפט) דמפני מה שגזרו חכמים שלא לתקוע בשופר על כרחך בעל כרחם חכמים יצילנו ולכל ישראל מדין מיתה בידי שמים בעת המשפט, מכיון שנמנעים לתקוע בשופר שהוא המערבב השטן ומציל אותנו ביום הדין, ועפ"י חז"ל לא יתקעו, א"כ המה חז"ל יצילנו.

כח. לימוד הלכות שופר​

עוד יש לומר דאע"פ שאין תוקעים בשנה כזו, מ"מ אפשר ללמוד דיני התקיעות והשופר וענייניהם, ובזה יחשב לנו הלימוד דתקיעה גמורה, וכפי שכבר גילו לנו חז"ל כי נשלמה פרים שפתינו, ואגם שאמרו בגמ' כן רק לגבי הקרבת קורבנות, שבלימוד עניני הקורבנות נחשב כאילו הקריבום, מ"מ מצינו כי בכל מצוה ומצוה נחשב הלימוד שלה כאילו נתקיימה (עי' בקרית ספר בהקדמה, ובעוד ספרים), וא"כ כשנלמד את היל' שופר יצילנו מן הדין כאילו תקע בשופר.

תפילה שתיקן הרש"ש לראש השנה שחל בשבת​

ולסיום יעוי' בכף החיים (או"ח סי' תקפ"ה סק"י) כתב דכשחל ראש השנה בשבת יאמר מזמור מ"ז ז' פעמים, ואחר ך יאמר 'יהי רצון' הכתוב בסידור הכוונות של הרש"ש.

וז"ל: יהי רצון ה' או"א שבזכות המזמור הזה אשר קרינו ובזכות פסוקיו ובזכות תבותיו ובזכות אותיותיו ונקודותיו וטעמיו וכל שמותך הקדושים היוצאים ממנו, שיעלה הבל קריאתנו לבאר לבטל ולהכרית כל הקטרגים והמשטינים ולקרוע כל המסכים המבדילים ביננו לביך ולהמתיק כל הדינים הקשים והרפים, וכמו כן ימתקו כל הדינים שהגברנו במעלילנו אבל גלוי וידוע לפניך כי עז יצרנו הרע דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים ועתה הנה שבנו ליך בבושת פנים ונחרטנו חרטה גמורה על כל מה שהרשענו הון ומרמה והרי אנחנו מקבלים עלינו עתה לשוב בתשובה שלימה בלב שלם ובנפש חפיצה עד מקום שידינו מגעת.

וכמו כן יאמר: יהי רצון ה' או"א שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך מחשבותינו זאת דכאילו תקענו כל המאה קולותהראויים ליום זה וכאילו כוונו כל הכוונות הראויות והמתיחסים אלים, וכאילו עשינו כל מה שמוטל עלינו, ובכליגולו רחמיך העליונים על מדותיך וישתלשלו בסלסולים עד יגיעו ויגיהו בנוגה רב הסהר ותעלה למעלה רש עטרת זכות אבותינו בעלי בריתך להקנות להם כח יפה במעמד שלשתן להתפלל ולחלות פני חנך,. ויהיו חקוקים בכסאך אברהם ברש יצחק בנתיים יעקב כנגד לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה ויסתמו ויתמקו כל הדינים ויכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו במידת החסד וכו' עד את ברית אברהם אזכור והארץ אזכור.