אין ספק בקדושתו ורוממותו
השנה, אחד המפריעים גדולים שהפריעו לי להתכונן לראש השנה היה, הפיוט הקדוש והנורא של 'ונתנה תוקף'.לפני שנתייחס להפרעה שהוא גרם לי, נדבר רגע על הפיוט עצמו.
ידוע הוא מה שאמר הבעל שם טוב זי"ע: שכל ספר שהתקבל בכל תפוצות ישראל, בידוע שהוא נכתב ברוח הקודש.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שפיוט שנאמר בראש השנה וביום הקדוש כהכנה ל'כתר', ועורר מעורר ויעורר כל כך הרבה אנשים ופתח את ליבם – ברור שהוא נאמר ברוח בקודש.
ובפרט שהוא חובר על ידי הפייטן אחרי שזכה למסור את נפשו על קידוש ה' – ברור מעל לכל ספק שהפיוט הזה הוא באמת אחת התפילות הקדושות והגבוהות של הימים האלו.
וא"כ, עלינו להתייחס למה שנאמר בו, במירב הרצינות וה'רעספעקט'.
מהות הדין: חלוקת האמצעים ללימוד
וכעת, נפנה להפרעה שהוא גרם לי.אני לפני בערך כשבוע, מצאתי את עצמי מלא בפחדים וחרדות.
מששאלתי את עצמי – מה קרה? – מצאתי שהיום טוב המתקרב ובא מפחיד אותי.
או קיי. האמת, שלא הופתעתי, כי בכל זאת אני מכיר את עצמי ואת מחשבותיי – יותר נכון חשדותיי – על אבינו אוהבינו, אבל בכל זאת הופתעתי מהעוצמות.
ככה התחלתי בבירורים על כל המחשבות והתפיסות שגורמות לי לחשוב ולהרגיש כל כך רע, על יום-טוב טוב שכזה.
לא ניכנס כאן לעצם הבירורים – אבל כן נתקדם נפנה ונתייחס למה שה'ונתנה תוקף' הפריע לי.
כי אני ב"ה הגעתי והבנתי שבעצם היום הזה, הוא פשוט יום טוב – פשוט כמשמעו.
כי זה יום שבו מחדש ה' את החלטתו לברוא את הבריאה מחדש, כשהחלטה זו נובעת רק מרצון להטיב לנו בטובותיו הגשמיות והרוחניות.
והמשלתי את זה לאבא שלוקח על עצמו פרוייקט, ללמד את בניו, את כל התורה שהוא למד – בידעו שאם בניו יבינו כמו שצריך את התורה שלו, ישתנה חייהם לבלי הכר, כך שיתענגו כל חייהם בכל מצב ומצב.
עכשיו, האבא הזה, ביום שהוא מחליט להתחיל עם הפרוייקט הזה, הוא אוסף את בניו, ונותן לכל אחד את החלק שעליו ללמוד ולברר, ונותן להם את האמצעים שיוכלו ללמוד את תורתו.
זה בדיוק ראש השנה, בו מתחדש הבריאה, כדי שנכיר את ה' ונלמד אותו.
וביום הזה הוא נותן לנו את כל האמצעים שאנחנו צריכים בשביל להתקדם וללמוד, להבין ולהשיג.
משהבנתי את זה – אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאבא כזה טוב, יתן לנו שנה גרועה, שנה של מחסור ושל סבל.
ובקיצור: מחשבה פשוטה של אימון במי שאוהב אותי ורוצה את אמוני.
ולכן אמרתי לעצמי, שברור שאין לנו לגשת ליום הזה מתוך פחד – 'מה יהיה, אולי ה' ימית אותי? אולי הוא יתן לי מחלות?'
אלא מתוך מחשבות של אמונה והתחזקות לקראת הבריאה החדשה שהוא מחדש לנו.
אבא טוב מעוניין בלחץ???
אבל מה הפריע לי לתובנה פשוטה ואמיתית זו – נו, כנראה קלטתם כבר – הפיוט המדובר.שם הפייטן הקדוש מדבר במפורש על מה שביום הזה דנים אותנו על 'מי יחיה ומי ימות, מי ינוח ומי ינוע וכו'.
וזה מאוד-מאוד הקשה עלי – כי אם הוא מדבר על כך, כנראה שזה באמת אמור להפחיד אותנו.
ומצד שני, הרי אין הגיון שאבא טוב כזה, ירצה שנמליך אותו מתוך פחדים כאלה.
נחזור למשל: האבא שרוצה לתת לבנים שלו חומר שיענג להם את החיים, הדבר האחרון שהוא רוצה לראות זה בן שנכנס מפוחד ולחוץ ממנו – לא?
הקדמה לרגע ההכתרה
עד שהאיר ה' את עיני בפשט הפשוט האמיתי של הפיוט הקדוש הזה.כדי שנבין את הפירוש הזה, נתמקד רגע על המיקום בו הוא נאמר.
הוא נאמר, כהקדמה ל'כתר'.
ואנו שמאמינים בני מאמינים אנו בכוחן של המילים שאנו אומרים, מבינים שכשאנו אומרים 'כתר', אנו מעוררים למעלה כביכול את המצב שבו שמים את ה'כתר' על המלך.
א"כ, אין לנו מעמד יותר גדול ביום בו אנו ממליכים את ה' על הבריאה החדשה, יותר מהרגע הזה, בו אנו מלבישים אותו בכתר מלכות.
הפחד שלנו מוצדק!
ואיך הוא מכין אותנו?
קודם כל, על ידי שהוא שם את הכל על השולחן.
כך הוא פונה ללב כולנו ואומר:
אני מבין את כל הפחדים שאתה מפחד ביום הזה – כי בכל זאת הוא באמת יום גורלי.
וכנראה שבאמת בגלל פחדים אלו, קשה לך יותר להתמקד בעבודה האמיתית של היום, שהיא להכתיר את המלך.
אז אני אומר לך – אומר הפייטן הקדוש: תדע ש'ותשובה ותפילה וצדקה מעברין את רוע הגזירה' – למה?
לא כאיזו נוסחת פלא.
אלא בגלל שזוהי כל מטרת הזעזועים שה' מזעזע אותנו לפעמים.
ואם נשוב בתשובה, או נתפלל או שניתן צדקה – אנו פשוט מקיימים את התכלית של היסורים וה' מעביר אותם מאיתנו
כי למה? מה התכלית של כל הבריאה בכלל – להמליך ולגלות את המלך א-ל חי וקים ולהידבק בו.
וכשאנו עושים את זה מובטח לנו תענוג אמיתי ואין סופי גם אחרי שניפטר מחלק העפר שבנו, ויתגלה שכולנו נעוף מן העולם הזה בו אנו מופיעים כ – אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף.
מתחילים לחיות!
ולכן למרות שה' כל כך גדול ומרומם, ואין לנו שום השגה בו, כמו שהוא מטיב להגדיר בקטע של 'אין קצבה' – למען תכלית העולם הוא לא יאכזב אותנו ויתן לנו שנה טובה.ומתוך ביטחון בכך אנו מאמינים בו ובוטחים בו.
ובלב שלו ורגוע, ומלא בהתרגשות על הזכייה לה אנו הולכים לזכות בעוד רגע – אנו מפנים את עצמנו מלהתעסק בהישרדות גופנו, והולכים להתענג על התענוג האמיתי – להכתיר את המלך.
ומשם הולכים בס"ד למלכיות זכרונות ושופרות.
