קצת אודות העוף שנקרא 'חול' [הואיל משה]

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל … וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל​

מה הכוונה ותתן גם לאישהּ, לשון ריבוי, שהביאה לכל מיני החייה והעוף בעולם, ולבעלה גם כן. אך היה יצור פלאי אחד, אשר לא חטא בחטא זה;

אוֹדוֹת הַבְּרִיָּה הַמֻּפְלָאָה עוֹף הַחוֹל​

שמותיו: חוֹל, אוֹרְשִׁינַה, מִלְחַם.

חז"ל במדרש (פי"ט ה) מספרים לנו, "'גַּם' רִבּוּי. הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָה וְאֶת הָעוֹפוֹת, הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ 'חוֹל', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט יח) וְכַ'חוֹל'[1] אַרְבֶּה יָמִים. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי אֶלֶף שָׁנָה הוּא חַי, וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ, וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶלֶף שָׁנִים חַי וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָּלֶה וּכְנָפָיו מִתְמָרְטִין וּמִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֵבָרִים".

וכן בבראשית רבתי[2] (חיי שרה) "מפני שכשאכלה חוה מן העץ ואח"כ הטעימו שניהם לכל הבריות, כיון שנתנו למלחם העוף לא רצה לאכול, אמר הקדוש ברוך הוא אני מעמידו לעולם להיות דוגמא לדורות, הוא ודורו עתידין להעיד זכותן של ישראל לעתיד לבא".

אכן פלא זה מעניין במיוחד, אך קצת קשה מהא דאיתא בסנהדרין (קח:) וכך המעשה;

אליעזר - עבד אברהם [אודותיו הרחבתי במקום אחר], פגש את "שֶׁם הגדול" - בנו של נח, ושאל אותו, כיצד הסתדרתם עם כל העומס בתיבה, הרי סוף סוף היו כ"כ הרבה מינים שצריכים האכלה וטיפול וכו'. ענה לו שם, "באמת צער גדול חווינו בתיבה, ונדדה שינה מעינינו, - הרי די היה בלרוץ מחיה לחיה, ולספק לה כל צרכיה, בכדי להתמוטט. תוסיף לרשימה את החיות הליליות, שאותם צריך להאכיל בלילה". כך המשיך שֶׁם לספר לו מה עבר עליהם "הייתה אצלינו חיה שקראנו את שמה "זיקיתא" - שלא ידענו מה המאכל שלה, ניסינו פירות, ניסינו ירקות ולא אכלה, והבחנו שפיה היה כל הזמן פתוח וביטנה רחבה, וחשבנו שמא ניזונת היא מהרוח, ולכך קראנוה זיקיתא[3] - שניזונת מ'זיקא' - רוח.
יום אחד ישב אבינו נח וחתך לעצמו רימון, ונפלה ממנו תולעת, מייד קפצה ואכלה אותה, ומאז ידעו את מאכלה, ומאז היה נח מגבל סובין במים והיו מתליעים והייתה ניזונת.
והאריה, קיבל 'חום' וממילא לא היה טורף משאר הבהמות בתיבה, והבין נח שכעת לא צריך אוכל, אך החמה מזינה עד שמונה ימים ונשכו האריה[4]". המשיך לספר לו שם עוד מעשה מעניין שהיה שם, "היה לנו שם עוף בשם חול[5] ויום אחד באמצע המרוצה ראה אבא אותו מצטנף בפינתו ולא דורש דבר, ולא צועק לקבל מאכלו, וישאלהו, 'וכי אינך צריך לאכול?' וענה לו העוף, 'אני רואה את הצער והטירדה שאתה עובר, חשבתי לא להוסיף לך טרחה, - אני כבר אסתדר...' התפעל ממנו אבא וברכו 'יהי רצון שלא תמות!'". ובאמת - מסיימת הגמ' - כתוב באיוב (כט יח) "וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַ'חוֹל' אַרְבֶּה יָמִים", שהוא דוגמא לאריכות ימים[6].

- היוצא מגמ' זו, שאריכות ימיו של העוף הנ"ל היא מברכתו של נח, ולא משום שלא חטא בעץ הדעת - וממילא לא קולל.
אלא ראיתי[7] בשם ה'תורת חיים' שאמנם לא נקנסה עליו מיתה בזמן חטא עץ הדעת, ולכאורה יכול היה לחיות לעד, אך בדור המבול גזר קוב"ה "אֶמְחֶה … מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם … לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע…" וכן תראה במהלך הפסוקים, וגם אלו שנכנסו לתיבה היו לשימור הגזע בלבד, ואחרי שידאגו להמשכיות העולם, גם הם ייעזבו אותו. ולכן כעת היה אמור כבר למות עוף החול, [- העוף 'חול'] ואחר שבירכו נח המשיך להאריך ימיו על האדמה. [עוד יישב שייתכן שמה שנגזר עליו לסבול כל אלף שנה סוג של מיתה ג"כ נתבטל הימנו].

וכתב ר' שמואל [יפה] אשכנזי[8] בפירושו הנודע על בר"ר - 'יפה תואר' - שכעת לאחר ברכתו של נח, אפילו ינסו להמיתו לא יוכלו.

עוד עובדה מעניינת שכתב חיד"א ב'מדבר קדמות' (ערך חול) שעוף זה יחיד הוא במינו, ואין עוד כמותו בעולם.

כך אמנם נראה מכל המדרשים, אך במדרש 'בראשית רבתי' שהבאתי לעיל, מפורש שלא כך, "...ופרין ורבין ככל הבריות, וכשמגיעין לאלף שנה הם מתמעטים עד שנעשים כאפרוח ומתחדשים כנשר ואינם מתים לעולם".

כיום, כמו כל דבר מעניין ומופלא המובא בחז"ל כמו שדים, בנות הים (רש"י בכורות ח. ד"ה בני ימא, ומושב זקנים פ' שמיני) ועוד, כך גם עוף החול, הפך ל'מיתולוגיה' של אומות העולם הקדומות, ונקרא בלשון יוון "הפניקס".​

---

[1] לכאורה הפשט הפשוט הוא, כמה שרב הוא חול הים - כך חשב איוב שירבו ימיו. אך רש"י שם מפרש שלא הכוונה, כחול הים, אלא כעוף החול ארבה ימים וכו'.
[2] מדרש שאספו הראשונים מדברי המדרשים העתיקים, ונוספו עליו הרבה דברי ר' משה הדרשן.
[3] ע"פ פירוש ה'יד יוסף' ו'מוסף הערוך' שם.
[4] המעשה עם הנשיכה הוא לא מהגמ' כאן אלא מהמדרש עה"פ "ויישאר אך נח" עיי"ש.
[5] רש"י על המקום מפרש 'אורשינה' - הוא הוא עוף החול, [בשאר המדרשים הוא נקרא אורשינא].
[6] ז"ל הגמ' "אמר ליה אליעזר לשם רבה, כתיב למשפחותיהם יצאו מן התבה, אתון היכן הויתון? אמרו ליה, צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה. האי זקיתא, לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה - אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע - אכלה. אריא אישתא זינתיה, דאמר רב: לא בציר משיתא, ולא טפי מתריסר זינא אישתא. אורשינה [רש"י על המקום מפרש שהוא הוא עוף החול], אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא. אמר ליה: לא בעית מזוני? - אמר ליה חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך. אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים".
[7] ב'חברותא' על המקום.
[8] תלמידו של ר' שלמה אלקבץ [רפ"ה - שנ"ה] נפטר בי"ט אלול, והשאיר אחריו עוד 'יפה מראה' - ירושלמי, 'יפה קול' - מדרש שה"ש, 'יפה עיניים' עה"ת, ועוד.