בדיני ומנהגי בין המצרים – חלק ג'

​

יל"ע האם דיני בין המצרים הנוהגים מי"ז תמוז ואילך מתחילים כבר מליל י"ז או רק מבוקרו של י"ז תמוז, כתב החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א' סימן כ"ד דאין לברך שהחיינו בליל י"ז תמוז או לאכול בשר לאלו הנוהגים להחמיר בזה מי"ז, דדיני בין המצרים נוהג מליל י"ז, עי"ש דמסיים דכן המנהג פשוט בארץ הצבי. ויש לנהוג כן למעשה מאחר שהפוסקים כתבו בסי' תק"ן דדיני תענית ומנהגי אבילות דתענית מתחילים מבערב.

על כן דיני בין המצרים מתחילין מצאת הכוכבים של ליל י"ז, ואין להסתפר או לברך שהחיינו כבר בליל י"ז תמוז, ולא לאכול בשר בימות החול למי שנוהג כן.


אמנם לענין נישואין במקום צורך ודוחק מותר לערוך חופה וקידושין לפני שקיעת החמה של של ליל י"ז, אף שעי"ז יהי יהיה סעודת הנישואין בלילה בריקודין ומחולות וכלי זמר.

וראיה לזה ממנהג ישראל שמוכר לכולנו שמתקיימות גם חתונות ביום ט"ז תמוז רק שהחופה לפני השקיעה...[1]


​

*​

גמ' מסכת מכות סוף פרק אלו הן הלוקין שוב פעם אחת היו עולין ר"ג וראב"ע ורבי יהושע ור"ע כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומתו עכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן לכך אני את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני!

אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, בלשון הזה אמרו לו עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו, ע"כ.

יש לעי' איך ר"ע היה מצחק הרי הנביא ירמיה היה מצטער ע"ז שנא' על זה היה דוה לבנו וגו' על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו?

וביאר המהרש"א, דודאי גם רבי עקיבא מודה דיש להצטער על חורבן הבית כמ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כו' אבל אמר מה שאתם מצטערים עתה על חורבן הבית מטעם בשביל שאתם רואים שהם עובדי עבודת כוכבים ויושבין בטח והשקט לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך כו'. ומ"ש ראו שועל יוצא מבית ק"ק כו' ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב כו' יש לדקדק שהרי הנביא היה מצטער ע"ז שנא' על זה היה דוה לבנו וגו' על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ומה ענין ב' הנבואות של אוריה וזכריה זה לזה דהרבה נביאים נבאו זה בפורענות וזה בנחמות ירושלים ויש להשיב דודאי גם רבי עקיבא היה מצטער בראותו מקום המקדש חרב ועל הסתלקות השכינה מש"ה היה קורע ג"כ עמהם כשהגיע להר צופים והנביא שהיה מצטער היינו על עצמות החורבן בראותו שועלים הלכו בו שנסתלקה השכינה משם שהמקדש חרב כמ"ש בתחלת המקרא על הר ציון ששמם אך ממה שהם נתנו סבה וטעם על הצטערם ואמרו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים כו' דבזולת עצמות החורבן שנסתלקה השכינה משם היו מצטערין על שהמקום חרב מאין יושב ור"ל דמקום מקודש כ"כ שהזר הקרב וגו' עכשיו יהיה בו חיה שפלה שהוא השועל דמשמע שהיו מצטערים על השפלות הגדולה שנשתמש בה ואילו היה משתמש בה בן אדם לא היו מצטערין כ"כ ע"ז אמר לכך אני משחק שהוא חרב והשועלים הלכו בו ולא העכו"ם שאין להם נחת רוח ממנו יתברך במקום המקודש כזה להתיישב שם וכדאמרינן גפרית ומלח שרפה וגו' כותיים כמה שנים היו זורעין בה ולא היה עושה פירות כדי שלא יהיה להן נחת רוח ממנו יתברך ב"ה בא"י, ע"כ.


​

מי יתן ונזכה כולנו לראות מהרה בנחמת ציון ובבנין ירושלים, ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן!!!​

בספר הרוקח (רבו של האור זרוע) הלכות שבעה עשר בתמוז סימן ש"ט כתב "השיגוה בין המצרים" בגימטריא המה כ"א ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב, ע"כ.

ויש להבין איך עלה בידו ז"ל גימטריא זו, כי לכאורה לפי חשבון פשוט לא עלה בידינו תוצאה שוה?

וביארו בזה שכוונתו כולל התיבות, דהיינו ש"השיגוה בין המצרים" – בגימטריא 776, ואם נוסיף את חשבון התיבות יצא 779. ו"המה כ"א ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב" – בגימטריא 771, ואם נוסיף את חשבון התיבות יצא 779. והאריך בזה הגר"ח פלאג'י.​

[1] נשאלתי מידידי הגאון ר' מנחם פאלאק זצ"ל בשנת תש"י שחל שבעה עשר בתמוז ביום א' אם יש לעשות נישואין בליל מוצאי ש"ק אור לי"ז בתמוז. והשבתי שלצורך יש להתיר. דלכאורה תלוי זה במחלוקת הראשונים אם התענית מתחיל בלילה ואומרים עננו באור התענית דלבעל המאור תענית דף י"א שאין אומרים משום שהתענית מתחיל מבקר, גם דיני בין המצרים אין מתחילין אלא מהבקר.

ויש לע"ד ראיה גדולה לדבריו מריש פסחים דאמר ראב"י לדידי אשכחנא דקא פלגי רבנן בין יממא לליליא גבי תענית צבור, אלמא דהלילה לא נחשב מהתענית כלל דאם הוא מהתענית רק שאיסור האכילה מתחיל מהבקר לא הוי זה פלגותא בין יממא לליליא אלא דדיני היום הוא רק להתענות ביום ולא בלילה והיה זה כהרבה דינים בכל יו"ט שיש שאינם אלא ביום ומ"מ נחשב גם הלילה בשם היום וכן באיסור אכילה דהוא רק ביום לא היה זה נחשב פלגותא מהלילה ולכן משמע כבעה"מ שהלילה לא נחשב כלל מהתענית. אבל ודאי אין בידינו להכריע בין הראשונים בשביל קושיא, מכל מקום לענין זה שמדינא לא היה לן לאסור כלל אלא שהוא מנהג בעלמא משום אבלות דרבים ולא מסמנא מלתא אפשר גם הרי"ף ורש"י ורמב"ן הסוברים דהתענית מתחיל מבערב יודו שלענין זה הוא רק מהזמן שניכר שמתאבלין שהוא מהבקר שמתחילין להתענות. וגם לבד זה במנהג יש לילך אחר המיקל ולכן יש להתיר לצורך ובאופן זה שחל י"ז בתמוז ביום א' שהוא דבר שאינו מצוי לא שייך לחקור איך נהגו דבדבר שלא מצוי לא שייך מנהג ולכן יש להקל. אבל בי"ז בתמוז שחל בש"ק ונדחה ליום א' פשוט לע"ד שיש לאסור משום דדיני בין המצרים חלו עוד בשבת דיש מהם שנוהגין גם בשבת. (אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קסח)

ואחד ביקש שאשאל ממנו [הגר"מ פיינשטיין] אם יכול לקבוע השתא תשל"ה החתונה בליל י"ז, וענה שאף שזה לצורך אבל יש לכתוב בהזמנה שיקבעו החתונה לפני השקיעה ויעשו החתונה לפני שקיעת ליל י"ז והו"ל עדיין ט"ז. (שו"ת רבבות אפרים חלק א סימן שעה)

ודעת הגרש"ז אויערבך שאין לישא אשה כלל בליל י"ז בתמוז, שדיני בין המצרים מתחילים מהלילה (הליכות שלמה תעניות פרק יג ארחות הלכה הערה 1)

ועי' ציץ אליעזר חלק י סימן כו, ושבט הלוי חלק י סימן פא.​