אלולללל

העין השלישית
אחד מארבעת המינים הוא – הדסים, והם כנגד העיניים כמו שכתוב במדרש,
כעת נבוא ונשאל, כמה עיניים יש?, שתיים, אז למה לוקחים שלושה הדסים?
מזה נלמד שבאמת יש לנו שלושה עיניים, רגע לפני שפותחים עלי זוג עיניים, הבה נראה כיצד פותחת פרשתנו – פרשת ראה,
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה",
איך רואים את אותו ברכה וקללה?,
היכן ממוקמת מכונת הזמן בה אפשר לטוס לעתיד ולצפות בתגמול שיגיע על כל מעשה?,
אמנם ברור שהציווי הנאמר בכאן אינו מכוון לעיננו הבשריות, אלא לעין אחרת, הלא היא העין השלישית, היא העין בה רואים את הנולד, כיצד ניתן לראות דבר שעוד לא ראינו, התשובה - עפ"י השכל שיראה מה התוצאות של כל דבר, מעלתה היא שרואים בה גם מה שלא נמצא כעת מול העיניים, והיכן היא נמצאת בראש ובשכל.
ומכאן שאם חשבנו שיש שני עינים, הרי שזה נכון אצל הטיפשים, על החכם אמנם נאמר שהוא רואה את הנולד, [כך כתוב בתמיד לב, וסימנך – תשים תמיד לב לראות את הנולד], כי כל דבר צריך לבחון בשלושה עיניים! כשהשלישית צריכה להיות המובילה.
"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, מאין באת לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דו"ח",
לא, א"א לראות אותם כעת, התולעה והרימה אינם כעת בנמצא, ויש מי שאצלו אין התייחסות למה שכעת לא רואים, וכשיגיע השעה שיצטרך ליתן דין וחשבון ימצא עצמו כאילם לא יפתח פיו, רק מי שהכין עצמו מבעוד מועד כשסיפק בידו הוא יאכל בשבת, מי שמכין צידה לדרך אינו ירא לביתו משלג, מאחר וכל ביתו כבר לבוש שנים.
וזה צריך לצאת למעשה, לשים את העיין השלישית - ראשונה, כי היצר תמיד אומר לחתול לשמור על החלב ולבוא עם שתי עיניו כשהעין השלישית תלך אחריהם, אך לרוב היא תהיה כבר משוחדת ונוגעת בדבר וקשה לדעת את האמת, זהו שאמרה תורה "כי השוחד יעוור פקחים", אפילו ששני העיניים זורחות כשרואות את בכסף שקיבל בשוחד, אבל את העיין השלישית היא מעוורת, אם אדם ראה קודם בשני עיניו את השוחד, כמעט אינו מן הנמנע שיגרור את העיין השלישית אחריהם.
המבחן אם רוצים לבדוק איזה קולא אם היא מהשכל או מהיצר, השאלה מתי הגיע לאדם ההוראת היתר האם לפני שראה והתפתה, כי אם זה קרה אחרי האדם נגוע וצריך לשבת על ההיתר שבעה נקיים, וכדי לא להגיע למצב הזה צריך להקטין הנסיון כמה שאפשר, כמו שאי אפשר להתחיל דיאטה כשיש במקרר עוגת שלוש שכבות, וכמו שאפשר לראות איך מתי שצריך לקום מגיע היצר עם טענות שלכאו' מגיעות מהשכל הישר ומבארות הייטב למה לא לקום כגון שאם ימשיך לישון יהיה לו יותר כח ביום, אבל כשכבר קם ומתחיל את הבוקר ברגל שמאל רואה מיד כמה הטענות כלל לא מתחילות וכל עניינם הוא להורות היתר כדי להתענג בעוד שעת שינה.

אלול בפתח
במה דברים אמורים?, עוד חודש ימים ונעבור לפניו כבני מרום, כבר היום תוקעים בשופר האומר – עורו ישנים מתרדמתכם, וכאן הבן שואל, למה לעורר דובים ישנים, כשיגיעו ימי הדין נעשה תשובה, אמנם ודאי שאותו דין נקבע לפי ההכנה – 'באשר הוא שם', יש מי שמחכה לשעת האפס כשהוא יראה שמעבירים את הצאן תחת השבט ותכף מגיע תורו או אז מיודעינו יתחיל לעשות חשבון נפש שלא מחזיק מים, וכמו המשל הידוע של ר' ישראל על הסוס שרק כשעובר את המכס מתחיל להבין שיש סיבה לדאגה, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, אלא כהחכם אשר עיניו בראשו, הוא לא מנסה לשנות את המסלול תוך כדי תנועה כשכבר מאוחר, אלא מכין את עצמו בערב שבת.
זה מה שצריך להיות לנגד עיננו בעת קריאת קול הקורא קודש אלוללל, תראה עכשיו איך תראה בעוד חודש ימים.

ולכן פותחת לנו התורה במילים "ראה אנוכי נותן לפניכם היום" ראה זה ר"ת ר"ח אלול השבוע, ובזה מגלה התורה על המתנה היקרה והנחמדה הלא היא - חודש אלול, לפני שיגיע ימי המשפט אנוכי נותן לפניכם שיעמוד לכם האלול כדי לשנות דרכיכם ולהגיע נקיים למשפט ולא תזדקקו להשתנות ברגע מה שא"א לעשות.
דומה הדבר למצלמת מהירות בכביש, איך מודדים את המהירות, ע"י שתי מצלמות במרחק של עשר דקות נסיעה זו מזו, אם מכונית עשתה את המרחק תוך שמונה דקות ודאי נסעה על מהירות גבוהה, ואם נהג רואה מרחוק את המצלמה השניה ורואה שעבר פחות מעשר דקות הוא צריך להאט ולהאט כדי להגיע למצלמה השניה רק כעבור עשר דקות, זהו האלול שמזהיר אותנו על הימים שבפתח, לא לטוס בלי להתבונן היכן אני אוחז.
האור החיים אומר בפר' אחרי מות, כיצד ניתן להינצל מהעברה של עריות, הרי לפעמים זה נראה שאין אפי' בחירה, אלא תשובתו שעלינו לא להיכנס לניסיון, משל למה"ד למשאית שנוסעת על מאתיים קמ"ש, ילד רץ לכביש ומצא שם את מותו, בבית המשפט ניצב האיש ומעמיד פני תמים, איך אתם רוצים שאני יעצור ויבלום בכזו מהירות, נענו השופטים, לא באנו בטענה על שלא עצרת, אלא למה נסעת במהירות שתביא אותך למצב שלא תשאיר לך זמן תגובה, כך גם בעריות, אם מגיעים עד הניסיון בעצמו - מה יעשה הבן ולא יחטא, אבל עלינו לא להתקרב לניסיון ולשים גדר מבעוד מועד, להוריד מהירות כדי שיהיה אפשר לעצור בזמן.
כדי לא להגיע למצב הזה שהיצר מסמה את העיניים צריך להקטין הנסיון כמה שאפשר, לא מומלץ להתחיל דיאטה כשיש במקרר עוגת שלוש שכבות, כך תהיה מועדת לכשלון.

תבנה בעולם הזה
בשביל זה צריך לבוא חשבון ולעשות תמיד את חשבונו של עולם, 'מחשבה' זה אותיות 'בשמחה', מי שחושב על כל פעולה ושם אותה במשל המאזניים הוא גם יגיע לשמחה תמידית, ובסוף מאמרם ז"ל "תבנה לעולם הזה ותכונן לעולם הבא", זה לא רק בונה את העולם הבא אלא אף את העולם הזה, האו"ח כותב בתחילת הפרשה "את הברכה – אשר תשמעון, הברכה הראשונה היא בעולם הזה בעצם השמיעה לדבר ה' שיש בו תענוג מאין כמהו, "כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש".

הדבר הינו יסוד חשוב בכל רגע בחיים, כיצד למקסם את הרווח של כל רגע, אם למצות אותו בשביל עצמו או לראות מה אפשר להוציא ממנו בעתיד, למשל, יש מי שמחתן את ביתו במאה חמישים אל"ש שהשקיע אותם עד שהניבו חצי מיליון כי שילמו לו הריבית, ויש מי שלקח הלוואה והוא היה צריך לשלם גם את הריבית והחתונה עלתה לו לבסוף מיליון שקל, פער של שמונה מאות אלף רק בגלל שהראשון ראה את הנולד, הוא ידע איפה הוא יעמוד בעוד עשרים שנה והכין את עצמו כבר מהתחלה לדעת איך יביא את הסכום הזה.
ובפרט בהחלטות גורליות, עשיו למשל קיבל את העולם הזה בחלוקה עם יעקב, אבל את נשיו הוא בחר לפי שני עיניו הבשריות, התוצאה הייתה שאפילו את בגדיו החמודות הוא נצרך להחביא אצל רבקה ולא אצלם, ככה זה כשמחליטים רק עם שתי עינים, כי העיקר לבחון מה ייצא מכל דבר ושתי העינים יכולים להיות לעזר דרכם אפשר לבחון על ההמשך ולא כדי להלך אחריהם כסומא באפילה, והוא התחתן כשהיה בן ארבעים למה, האם כי אז הוא במקרה השלים את עצמו וראה עצמו ראוי לבנות את ביתו, אולי אז הוא מצא את בחירת ליבו, לא, "אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן", הוא ראה שהגיע לגיל ארבעים עשה גז"ש ארבעים ארבעים ונתן טבעת, לא עם תכנון בניה והכנת הדרך, אלא מה אבא עשה - אני עושה, גם כתוב "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה", הוא כנראה לא הטריח את עצמו לשאול ולהתייעץ עם הוריו האם להתחתן איתן, הוא ל"צ לזה עם מה שמוביל אותו אלו רק שני עינים.
אם נדמה שבאמת עשיו קיבל את העולם הזה ונהנה מכל רגע בחיים ורק הפסיד את העולם הבא, נגלה שהאמת שלא היה לו סיפוק בעולם הזה, הוא הרי התחרט על המכירה ורצה להרוג את יעקב וגם נשיו עשו לו צרות, א"כ היכן הבטחת העולם הזה לעשיו, אלא שרואים מכאן שאין כזה אפשרות להנות מהעולם הזה אם עושים אותו לתכלית, כי אז הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וכל הנאותיו הם רק כמים מלוחין כי כבר מואס בהנאה פחותה ומעתה רק הנאה גדולה תשביע אותו וחוזר חלילה, רק מי שחי בעולמו כפרוזדור ולא רודף אחר התאוות בתשלום כל תנאיהם יהיה לו חיים טובים גם בעולם הזה, ואז יכול להיות לו סיפוק ורוגע ממה שיש לו בעולם הזה, כי באמת כל המציאות של בריאת העולם הייתה להשיג את הטוב בעולם הבא, ובהתאם לזאת גם כל ההנאות שבו באמת יתנו לאדם את מבוקשו רק אם ייקח אותם כעראי ובשביל התכלית האמיתית, אבל אם עושים אותם לקבע ע"ז אומר קהלת 'הכל הבל'.