בטחון מביא לידי דבקות

שלוות העמל · יום שלישי בשעה 01:55

עניין הדבקות בקדוש ברוך הוא נשנה בחומש דברים חמש פעמים[1], ולא בכדי, שהרי זה עיקר מרכזי בהוויתינו בעולם – להידבק בבוראינו.

ועיין ברמב"ן פרשת עקב (דברים פרק יא) עה"פ "ובו תדבק" שכתב דברים נשגבים מהי הדביקות בה', וז"ל:

"ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה"...

ובמשך חכמה ביאר דפסוק זה מלמדנו את מצוות הבטחון וז"ל:

"אבל "ובו תדבק" שבא אחר מצות יראה, הוא על הבטחון, שזה גדר האמיתי שלא לירא זולת השי"ת, כי אינו מפחד משום אדם ואויב ושום סיבה, רק מהשי"ת, אחרי כי הוא בוטח בה' לבדו".

ולא רק שאין זה סותר את דברי הרמב"ן אלא הם הם דברי הרמב"ן, וכמו שכתב המש"ח שם קודם לכן:

"והנה ענין הבטחון חשב החסיד עשר מדרגות, והאחרונה העליונה שבכולן - 'שימאס בעולם הזה ובמחמדיו, ויברח במחשבתו ונפשו וגופו אל ה', וישתעשע בזכרו בבדידות. ואם יהיה במקהלות לא יתאוה כי אם לרצונו, ותטרידהו שמחתו באהבתו יותר משמחת אנשי העולם בעולם'. וזה עצם הדביקות שכתב הרמב"ן.

[לכאו' הביאור בקשר של דביקות לבטחון שלכאו' הם שני עניינים שונים, הוא שהביטחון הוא אמונה למעשה ודרגת אמונה של הוית ה' בעולם בכל רגע ובכל פעולה, כשנתרגמה למעשה יקרא שמו דביקות וממילא הוא הוא הביטחון. אך יש בזה יותר מזה שאם אדם ירגיש שהקב"ה מנהל את העולם וכל דבר הכי קטן הוא מעשה של הקב"ה, ממילא הוא גם יחשוב על הבורא יתעלה כל היום ויזכור אהבתו וכו' כמה שכתב הרמב"ן (ויש עוד לעיין בזה)]

דהיינו שהדרגה הגבוהה שבביטחון היא הדביקות הנשגבה שדיבר בה הרמב"ן.

ולא רק זה אלא גם מה שפירשו חז"ל על הפסוק "ולדבקה בו" שאיירי בלהידבק בתלמידי חכמים גם הוא קשור ונצרך למידת הבטחון וכמו שכתב בזה המשך חכמה (הנ"ל)

"ובעונותינו הרבים, העדר הבטחון גרם לדורנו להתרחק מתלמידי חכמים ולהרחיק בנים מתלמוד תורה, כי יחקרו על התכלית מה תהיה אחריתם. והמעיין יראה כי הבטחון גורם להידבק בתלמידי חכמים, וזה דרוש ארוך ואכמ"ל".
וביאור העניין לכאורה הוא כמו שכתב שכשאדם אינו בוטח וחרד מה ילד יום ואיך יפרנס אותו המחר, אזי יוצא ופורש מאהלה של תורה.

ובכד הקמח סיים את דבריו על בטחון. "ומפני שמדת הבטחון עיקר גדול מעיקרי התורה לכך מצינו שהתורה מיוסדת עליה ונקראת בטחון על שם מדת בטחון הוא שכתוב (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה":

בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה וביאר הגאון שהוא מידת ההסתפקות והביטחון שהוא עיקר הכול.

וכל לב מרגיש שהבוטח ממציא את עצמו בדרגה של קירבה לקב"ה יותר מן המשולל בביטחון.

נמצא עניין הבטחון מטרה מרכזית בחייו של היהודי ומיסודי היהדות – בינו נא זאת, ויקויים בנו "ברוך הגבר אשר יבטח בה'"

ויש עוד להאריך בעניין ובעז"ה.

[1] וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם:
אֶת־יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ:
כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ:
אַחֲרֵ֨י יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֹתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן:
לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־ הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם:

בטחון מביא לידי דבקות

תגובות אחרונות

חברים מקוונים לאחרונה

פוסטים אחרונים בבלוגים

פוסטים נוספים בבלוג של מחבר זה