אם יש מקום בלב...

ישנה חידה השואלת - כיצד אפשר להכניס ארבעה פילים למקרר אחד ?
התשובה היא כמה פשוט - שניים למעלה ושניים למטה

האמת שכבר היה לעולמים:

הגמ' דורשת על הפס' יראת ה' היא תתהלל - זהו דורו של ר"י בר אלעי שהיו ששה תלמידין מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה

ששה תלמידין ? איך ששה אנשים יכולים להתכסות באותה הטלית,
לאור ההקדמה התשובה פשוטה, שנים בצד ימין שתיים בצד שמאל, ועוד שתיים באמצע...

עכשיו ברצינות, איך באמת זה אפשרי ?
הרי טלית רגילה מיוצרת ומיועדת עבור כיסוי של אדם אחד בלבד, וכיצד נכנסו בה ששה ?

אלא ביאר ר' חיים שמואלביץ יסוד עצום:
אם כ"א היה מחפש רק לדחוף לעצמו עוד פיסת טלית לכסות גופו, באמת לא היה לכך שום סיכוי,
לא רק שלא היה מקום, גם סביר להניח שהטלית הייתה נקרעת, כמנהג שנים האוחזין בטלית,

אבל כיוון שכל אחד חיפש שגם לשני יהיה, הוא לא משך לעצמו אלא גם דאג שכולם יהיו מכוסים,
כך גם ששה יכולים להיות תחת טלית אחת ולהיות מכוסים.

הרגשה מכילה זו הנותנת תחושת רווח גם כששה נתונים תחת טלית אחת, תבאר לנו עניין דומה:

ידוע שלבנ"י במצרים היה נס עצום - כמה שנאמר פרו וישרצו וירבו ויעצמו - ששה בכרס אחד !

לכאו', איך היה מקום לכולם, הלא אצל יעקב ועשיו נאמר - ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנוכי,
בס"ה מדובר על שני אחים בלבד, ועל כזה צער העיבור רבקה כבר מרימה ידיים,
ואילו במצרים ששה יכולים להיות בכרס אחד והיו יולדות בריווח עוד טרם תבוא אליהם המיילדת.

אלא שכשיש שני גויים ולאומים, המרבים בנחלת שני עולמים- אכן צער העיבור גדול מנשוא,
אבל אצל עם ישראל שהם גוי אחד, גם כאשר תשים ששה בכרס אחד יהיה מקום לכולם.

וכמו שכתב אחד הראשונים כי קוצו של מחט אינו צר לשני אוהבים, והעולם כולו אינו די לשני שונאים,
כעי"ז בגמ' בסנהדרין - ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן, השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן.

עיין ערך קין והבל, היה להם הכל ובכ"ז היו צריכים להתחלק, עד שהאחד ישב על הקרקע של חבירו וקם עליו והרגו, { דוגמא חיה יש לנו היום עם משוגע ששולט על שליש מהעולם ובכ"ז זה לא מספיק לו }.

מעשיה מספרת, על אותו פריץ שערך סעודה לגויים ויהודים בהפרדה, וכמבחן מי יותר מנומס הניח להם מזלגות ארוכים, הגויים נשארו רעבים, אבל היהודים יצאו שבעים,
אה, אכלתם עם הידיים ? שאל אותם הפריץ.

לא, ענו היהודים, ובמקום שכ"א יאכיל את עצמו - כ"א האכיל את השני כנפשו שבעו,
הגויים לא יכולים אפי' לעלות על דעתם כזה רעיון.

כמו"כ מסופר על אחד הרבנים דישיבת מיר, הוא שאל מנהל אוניברסיטה בארה"ב, אם תרצה לבנות אוניברסיטה עבור עשר אלף סטודנטים, כמה שטח תצטרך להקצות עבור כך, הלא עשה חישוב קצר ונקב מנין של כמה עשרות דונמים,
בא אני יראה לך את הישיבה שלי, שלוש בנינים, עם עשר אלפים אנשים !
איך אתה מסביר את זה? תגלה לי את הסוד ונחלוק ברווחים...

פשוט מאוד אמר לו הרב, באוניברסיטה כ"א דואג אך ורק בשביל הקריירה של עצמו, בשביל זה הוא לא ייתן לאיש להתקרב לד' אמותיו ולהפריע לו במלאכתו,
כאן בישיבה לעומת זאת, כולם עוסקים במלאכת שמים, וכשכולם צועדים באותו הדרך ושואפים לאותה מטרה יש מקום לכולם.

בכך נבין, לוותר בשביל השני זה באמת לא קל, א"כ מה העצה לקיים את המצוה הגדולה של ואהבת לרעך - כמוך,

זה יקרה כשנדע שלא מבקשים ממך לוותר ולהקריב, אלא פשוט לאהוב,
ומעתה ממילא ההרגשה תמיד תהיה שהנתינה לא באה על חשבוני,
כי אם יש מקום בלב ❤, מיד אפשר לראות שיש די והותר לכולם.

בהצלחה !