הוראות יצרן או השגחה אלוקית?

כידוע, הצדוקים מסרו נפשם והתאמצו בכל השנה, שיחול יו"ט ראשון של פסח בשבת, בכדי שיתקיים לשיטתם דין "ממחרת השבת" בקרבן העומר, ויהא ביום ראשון.

מה שגרם למהומות ושינוי בהליכי קידוש החודש, קבלת העדים, והודעות הקידוש לערי ישראל.



מדוע? בשל מה הסער הגדול הזה?



בשעה שאמר "אנטיגנוס איש סוכו" לתלמידיו "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס", נכחו שם שנים מגדולי תלמידיו ואמרו "מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרין כך".

הרי שכפרו הצדוקים בעיקר האמונה בשכר ועונש, ולא האמינו בקיומו של עולם הבא, בהיות הבורא משלם שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו.



בטעם הבאת קרבן העומר כותב בספר החינוך "כדי שנתבונן מתוך המעשה הגדול החסד שעושה השם ברוך הוא עם בריותיו לחדש להם שנה שנה תבואה למחיה, לכן ראוי שנקריב לו ברוך הוא ממנה, למען נזכור חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה".

ושמעתי לומר שזהו טעם הדבר שמביאים עומר ממחרת השבת, יו"ט ראשון של פסח, שהרי בו הראנו השי"ת את השגחתו על העולם, וכפי שכותב העיקרים (ג יח) "ובמה שראית בעיניך ביציאת מצרים נתאמתה ההשגחה", ולכך בימים אלו, ממחרת השבת המורה על ההשגחה, נקריב את קרבן העומר, בכדי להודות לו על השגחתו עלינו לתת לנו תבואה למחיה שנה בשנה.

אבל הצדוקים, שכפרו בשכר ועונש, הרי כפרו בהשגחה לשכר ועונש על הבריות, שהרי אין הבורא נותן שכר ומעניש, והכל לפי טבעו של עולם הוא, א"כ בהבאת העומר אין לנו להודות לו אלא על שטבע בבריאת העולם את צמיחת התבואה, וא"כ הרי זמן הבאת קרבן העומר הוא ממחרת השבת, שבת בראשית המורה לנו על בריאת העולם ומציאותו ית"ש.



ולא הרי תורתנו כתורתם, לדעתם אין שכר ואין עונש, אין התורה אלא הוראות יצרן של בורא העולם כיצד להתנהל בעולמו אשר ברא, ואין לבורא העולם ענין בנו או במעשינו מעבר למה שקבע בעולם שברא.

וכך כותב הרמב"ן (בהקדמה לביאור ספר איוב) "כי הכופר אשר יאמר כי אין הבורא יודע אישי השפלים והשגחתם כופר בתורה בכללה, וכן הכופר בהשגחה שיאמר שאין הבורא משגיח על בני אדם אם יעשו טובה או רעה ואם ישיגם ריוח והצלה או צער ואסון הכל מקרה הוא להם, לא בחפץ אלוה ולא בכוונתו להם, גם לזה אין לו חלק לעולם הבא, ולא זכרון וצדקה בתורה, לא במצותיה ואזהרותיה כי לא יפקוד האל עליהם, ולא ביעדיהם הטובים והרעים כי לא יכוין אליהם".