שתים עשרה ועוד שתים עשרה...

קלמן הגביר מקפל טליתו אחרי שחרית, ומיד מצווה על משרתו מנעוריו - לך נא אל הצאן, היום אני רוצה להביא קרבן ולהודות לה' באופן מיוחד לרגל אירוסיו של בני בשעטו"מ,
אבל בבקשה תביא לי את השור הכי מיוחד שיש לי, גדול שמן יפה וגבוה, מגזע הולנדי משובח, כן זה המיוחס כבן אחר בן לשור 'שרורי' ז"ל,

וכך קלמן מיודעינו מגיע לבית המקדש לאחר נסיעה בשירותו של זונדל העגלון , אנשים כבר מפנים מקום מאימת גלימתו ומראהו האצילי של קלמן, ומפנים לו את הדרך לעזרת ישראל,
הכהן מסתכל על השור, תקשיב הוא אומר לו, אני עובד כאן לא מאתמול, ומעולם לא ראיתי כזה שור,

אבל רגע לפני השחיטה ואופס..., אני רואה פה בדוקין שבעין שהוא פגום,
מצטערים הוא אומר לו, תצטרך להביא בהמה אחרת,

עוד הם מדברים ומגיע זונדל העגלון הדלפון, הוא היה חייב להביא אשם, עדיף לא לומר למה, ולצידו איל מבויש, כחוש וקטן, עור ועצמות, רזה ודק, לא ראית כאלה בכל הארץ,
וכאן מגיע פלא הגדול, לאחר בדיקה קצרה ומכניסים את האיל אחר כבוד לבית המטבחיים,

והעשיר מזדעק ומתפלץ עד השמים, אני לא מבין מה הולך פה, אני מביא קרבן נדבה, תגידו תודה בכלל שאני מביא אותה, השור שלי הכי מושבח בעולם, ובגלל איזה חריץ בעיין שרואים רק עם זכוכית מגדלת אתם מעיפים אותי על טיל , בעוד האייל הפיצפון של זונדל העגלון מתקבל לרצון,
אני רוצה פה צדק !!

מה באמת התשובה ?

אלא כאן בפרשתנו, מלמדת אותנו התורה דבר חשוב בכל הגישה לעבודת ה':
כי יש צורה איך באים לפני הקב"ה,
לא נגשים ונותנים לו דבר לא מושלם,
אם מביאים קרבן והוא עם פגם גם אם הוא שווה מיליונים, עדיף שלא תביא בכלל.

איפה שורש הטעות, למה קשה לנו [לי עכ"פ] להבין את זה?

כי אפשר לגשת לכל התורה כאילו היא נותנת אפשרויות איך להשיג עולם הבא, ולכן היא אומרת תאסוף הרבה מצוות וכך תשיג עולם הבא, לשכוח לדבר עם הקב"ה כי אין זמן, מהבית הכנסת לכולל וכו',
ואז ייצא שהעולם הזה דומה לקופת חסכון, תמלא את כל היום במצוות וככה יהיה לך מלאי רוחני, וא"כ תמיד יהיה טוב אם תוכל לזרוק עוד עשר אגורות או חצי שקל כשיזדמן כמו שאנחנו עושים בקרן ההשקעות ,

אבל אי"ז צורת הגישה, התורה רוצה שנהיה קדושים ונדבק בו, וזה יגיע כשנעשה את המצוות עם יחס וכבוד לקב"ה, וכשבאים עם בהמה צולעת ומרגישים שעושים מצוה, הרי זה עושה בדיוק את ההפוך,
עלינו לזכור - ה' לא צריך את המצוות שאנחנו עושים, וכשעושים אותם לא עושים טובה לאף אחד, לכן העיקר זה הגישה ולא התוצאה, ואין לשער את ההבדל בין מצוה שנעשית בכוונה בכבוד ועם כל הלב, למצווה שבאה במחשבה שאם לא יועיל לא יזיק.

בכך גם נקיש לכל מצוה לימוד ותפילה שהם יחס לקב"ה, אי אפשר לבוא אל שער המלך בלבוש שק, שמה של הנשמה נקרא כבוד כמ"ש "למען יזמרך כבוד", מה שנאמר בכבוד ה' הוא להעריך לרומם ולייקר, גם למלך ב"ו לא היית מביא עציץ נובל וכ"ש לא לממ"ה, וזה כולל לקנות עליה ביותר מחמש שקל ולא להביא את הטלית הישנה לבית כנסת בלי ניקוי יבש רק כדי שלא יהיה בל תשחית שעל כגון דא נאמר הקריבהו נא לפחתך,
ה' אינו חפץ בכמות שתמלא מחסנים של מצוות, אלא באיכות בכבוד שבו אתה מראה כמה באמת חשוב לך, ע"כ צווח הנביא "יען כי ניגש העם הזה בשפתיו כבדוני" אבל הכבוד האמתי שבלב היה רחוק ממני.

הגמ' בברכות אומרת 'לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכווין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל', אל תפעל כמו מכונה שמייצרת מצוות אלא תעמיק ותראה איך לעשות אותם הכי טוב בכבוד הראוי, וכשם שמצינו אצל יעקב אבינו שאמר 'אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ולא התפללתי בו", רואים חשיבות לבוא מתוך ידיעה והכנה, לא להיות בצפון ליד רשב"י ולקפוץ, עלינו לבוא עם הכנה ולא ב'יוצא זיין' עם קפיצות כשאנחנו באזור.

ועוד נקודה באותו עניין:

ליצר הרע זה שנים יש סכסוך רציני עם 'שלמות', הוא מוכן שתשקיע ותלמד הרבה, אבל עד ה'סיום', כי על שלמות הוא לא מוותר,
הוא יגיע בסוף הזמן לעשות רפיון ולא משנה עם הזמן הוא ששה חודשים או שלושה, תמיד תראה אותו שם בקצה המנהרה פורס את הרשת...

הנה רק שבוע שעבר זכו כלל ישראל לסיים מסכת מכות, על עשרים וארבע דפיה וכבר הגישו את הרוגלעך , בבבא בתרא כבר עבר עליהם הפסח מזמן, אבל כאן תוך פחות מחודש..

יעמוד לו יענקלה, וישאל:

אני גם למדתי עשרים וארבע דפים, נכון לא למדתי את כל מכות, אבל כן למדתי עשרים וארבע דפים כסדר דף יום ביומו תמידים כסדרם,
למדתי שתים עשרה דפים ממכות ושתים עשרה בהכונס, מה רע ?

בסכ"ה למדתי עשרים וארבע דפים, למה נגרע ?

ועליך אמרתי:

שתיים עשרה ועוד שתיים עשרה זה לא עשרים וארבע !