ארבעים יום - אלול עד יוה"כ

א ל ו ל
כמובא בטור ימים אלו ענינם על אשר עלה משה רעיה מהימנא לשמים ארבעים יום עד אשר שמע סלחתי כדבריך,
נתבונן נא במראה הגדול הזה - עליית משה השמימה לבקש סליחה.

בנוהג שבעולם פעולת בן אנוש לוקחת זמן מהאדם ואם בתחילה לא צלח שמא אחרי כן הצליחה דרכו
אמנם באשר דברינו למשה מה ענין משך הזמן הארוך הזה וכי לא ידע האיך לבקש מלפניו
ובעל כרחך דכל שעה פעל דבר אחר שלא פעל ממקודם וכל שעה ושעה פעל למען שמע הסלחתי כדבריך

והנה נתבונן מה ביקש משה אשר על זה אמר לו ד' סלחתי כדבריך:
בקשת משה: סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה,
ביקש משה שיסלח לעמו כאשר נשא לעם ממצרים,
והנה פלא הוא כי במצרים לא היו לעם להקב"ה ולא היה נחשב חטאים אשר מחל עבורם, ועל כרחך הענין הוא הנשיאה ממצרים "ועד הנה"
כל משך לכתם במדבר ארבעים שנה, וא"כ למה כ' הכתוב "ממצרים" ועד הנה,
ומבואר דכל הנשיאות של ישראל במדבר ומחילה על החטאים היה ההוצאה ממצרים, וענין היציאה ממצרים היא יציאה להיות לעם ד',
וכל צורת המחילה של השם לעמו לא היתה כמחילת אב לבן בסתם, אלא הוא מחילה למען מטרת האב להביא את בנו להיות לו לעם.

ועל זה ביקש משה סלח נא לעון העם הזה לא כמחילה בעלמא, אלא למען מטרה גדולה יותר להיות חל' ד' עמו,
ועל זה אמר לו הקב"ה סלחתי כדבריך.

ובקשת כל דברים אלו היתה ארבעים יום,
ואחר דברינו אלה הפליאה תגדל עד מאוד, כי אם היתה המחילה למען ישראל כטובת אב לבן סתם כי אז היה קצת מקום להבין ענין משך הזמן עד אשר יועיל בטובו למחול על עון ישראל, אמנם להנ"ל אשר כל ענין המחילה היתה למען מטרה גדולה יותר - למען היות לו ישראל לעם, כי אז מה הענין לבקש משך זמן גדול, וביותר מהו הכדבריך הא אינו פועל למען משה אלא למען שמו יתברך.

הטה אזנך ובינה נא -
כי אין הטובה כלפי המקום ית"ש, אלא כלפי האדם, וכל פרשתא דא כלפי האדם הדברים אמורים, ענין בקשת המחילה אינה בקשת ויתור העונש בלבד, אלא ענינה בקשת האדם להיות חלק ד' עמו, ובאשר יבוא האדם להכרת דעת ולב כי היותו בעולם היא בצורת של היציאה ממצרים לילך אחרי ד' להיות לו לעם, כי אז האדם עצמו כלפי עצמו הוא חלק ד' עמו, עבד הוא להשי"ת, וכל חטאיו לא יפריעו בעדו מלשוב לפניו,

ארבעים יום שעלה משה הוא זמן ההשבה שבו עמד לפני השם ליתקרב לפניו, לא בקשת מחילה סתם, אלא בקשת מחילה על רצוננו לשוב להיות לפניו כמועד צאתנו ממצרים אשר הלכנו בו להיות לו לעם, ובמלאות ארבעים אמר סלחתי.

ארבעים יום -
לא לסליחה ולא לכפרה, אלא לשוב - לחזור לצורת היציאה ממצרים, לילך אחריו במדבר, בקושי ובקל, כי חלק ד' עמו,
שעה אחר שעה יום אחר יום, לא בגדולות כי אם בעשיית רצונו בשלימות כעבדא קמיה מריה.
עדי אשר נשמע הקול 'סלחתי כדבריך'