א-לים בראי הזמן.

בתחילת ספר בראשית מסופר על המלחמה הראשונה בהיסטוריה בין חמשת המלכים את הארבעה.

שבי לוט, הצטרפות אברהם למערכה וניצחונו המבריק.

והנה מגיעה הפגישה ההיסטורית הראשונה בעולם "בעמק שווה".
המשתתפים, אברהם אבינו, אבי האמונה המונתאיסטית. מלך סדום. ומלך ירושלים.

מלך סדום פוגש את אברהם, המצביא העייף ממלחמה ממושכת, ואינו טורח להביא לו לחם חלב משהו בתור מנחה למנצח, וזאת משום שהוא מגיע מסדום. שם לא היה מושגים של חסד , או נתינה סתמית ככל שתהיה. מספיק לו שהוא נפגש עם אברהם "בעמק שווה". אני מלך אתה מלך בא נדבר פוליטיקה. הוא אינו מעלה בדעתו להביא מנחה מינימאלית לשליט המנצח.
אך "מלכי צדק" שהוא מלך "שלם". הוא היה המלך הראשון של העיר הקדושה ירושלים, שהיא הייתה מעוז של צדק. הוא ישר מוציא לחם ויין. כלומר, הוא בא ממעוז הצדק. וכפי שרואים אנו בספר יהושע שקראו למלך ירושלים "אדוני צדק".

הרש"ר הירש מסביר, שתפיסה זו של שלום וצדק הייתה מצומצמת מאד בתחום העיר הקדושה "שלם". כלומר הקב"ה היה נחשב א-ל עליון, והשלמות שמיחסת הידות לכלל האנושות הייתה תחומה במקום, ויעודה היה רק לאגודת כהנים מקומית.

את ההבדל בין שני המלכים ששניהם האמינו באיזה א-ל טמונה במשפט של האחרון "ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ".
אתה מלך סדום מאמין באל הנקמה והטבח ועוד כל מיני אלים, אבל אני מאמין בא-ל עליון שבשורתו היא השמיים והארץ.

וזה היה ההבדל בין נביאותו של בלעם למשה רבינו.