הגמרא מספרת (ברכות סא:) שבשעת מיתתו הנוראה והמשונה של רבי עקיבא מתי שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ראו תלמידיו את רבי עקיבא מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא קריאת שמע אמרו לו תלמידיו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד...
וזועקת עד לב השמיים שאלה פשוטה אבל נוקבת הרי רבי עקיבא עד גיל ארבעים שהיה עם הארץ גמור מדאורייתא שאמר מי ייתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור ששובר עצם
כזה עם הארץ אינו מצטער על הפסוק ואהבת... ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך ואיך רבי עקיבא אמר שכל ימי הייתי מצטער?!
אלא התירוץ ככל שהוא פשוט הוא גם כל כך עמוק וחודר כליות ולב...
לכל יהודי יש רצון עוצמתי וחזק וכמיהה אמיתית ובלתי פוסקת לטוב הנעלם.. לטוב המוחלט.. לטוב הרוחני הנצחי והבלתי מוגבל
רק אינינו יודעים להבין את רגשותינו...
ואנחנו מתרגמים את זה לטוב גשמי וטוב פיזי
ולכן אנחנו נרצה לאכול שוקולד טעים ולטוס לנופש לחו''ל ולקנות רכב חדש ונוצץ ולבנות בית מפואר הצעקה האחרונה וכדו'
בקיצור אני רוצה שיהיה לי טוב...
אבל טוב גשמי הוא טוב מוגבל הוא לא טוב מוחלט ..
וגם אם ברגע הראשון טוב לי אבל יש כלל שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים אז כבר לא טוב לי....
רק טוב רוחני הוא טוב נצחי ובלתי מוגבל
ולכן לעניינינו רבי עקיבא עד גיל ארבעים היה לו רצון וכמיהה לאמת המוחלטת ולטוב המוחלט
רק הוא תרגם את זה בלחימה במסירות נפש בתלמידי חכמים ''הצבועים''...
אבל מגיל ארבעים הוא הבין מה הוא הרגיש ושאף ורצה
הוא רצה אמת מוחלטת אחת..
הוא רצה טוב רוחני מוחלט ובלתי מוגבל..
ולכן כל ימיו הוא הצטער על זה...
וזועקת עד לב השמיים שאלה פשוטה אבל נוקבת הרי רבי עקיבא עד גיל ארבעים שהיה עם הארץ גמור מדאורייתא שאמר מי ייתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור ששובר עצם
כזה עם הארץ אינו מצטער על הפסוק ואהבת... ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך ואיך רבי עקיבא אמר שכל ימי הייתי מצטער?!
אלא התירוץ ככל שהוא פשוט הוא גם כל כך עמוק וחודר כליות ולב...
לכל יהודי יש רצון עוצמתי וחזק וכמיהה אמיתית ובלתי פוסקת לטוב הנעלם.. לטוב המוחלט.. לטוב הרוחני הנצחי והבלתי מוגבל
רק אינינו יודעים להבין את רגשותינו...
ואנחנו מתרגמים את זה לטוב גשמי וטוב פיזי
ולכן אנחנו נרצה לאכול שוקולד טעים ולטוס לנופש לחו''ל ולקנות רכב חדש ונוצץ ולבנות בית מפואר הצעקה האחרונה וכדו'
בקיצור אני רוצה שיהיה לי טוב...
אבל טוב גשמי הוא טוב מוגבל הוא לא טוב מוחלט ..
וגם אם ברגע הראשון טוב לי אבל יש כלל שמי שיש לו מנה רוצה מאתיים אז כבר לא טוב לי....
רק טוב רוחני הוא טוב נצחי ובלתי מוגבל
ולכן לעניינינו רבי עקיבא עד גיל ארבעים היה לו רצון וכמיהה לאמת המוחלטת ולטוב המוחלט
רק הוא תרגם את זה בלחימה במסירות נפש בתלמידי חכמים ''הצבועים''...
אבל מגיל ארבעים הוא הבין מה הוא הרגיש ושאף ורצה
הוא רצה אמת מוחלטת אחת..
הוא רצה טוב רוחני מוחלט ובלתי מוגבל..
ולכן כל ימיו הוא הצטער על זה...