רפואת התורה - - -
אין מתיקות כמו תורה, גם אלו שלא למדו מחייהם 'רציני', אבל חייהם מביאים להם תמורות ותלאות כאלו, ששפיות האדם בהמשך חייו מוטלת בסיכוי קלוש שתשאר באותה רמה שבורך עימה. החיים עצמם מלאי עשירות רעיונית וכשרונית, נפשית וגופנית, לכל אדם ניתנו זירת פעולה, ארגז כלים ורצון ויכולת לפעול ולהצליח, לשם כל הוא רק צריך לדעת את 'חובתו בעולמו' (עי' בתחילת מסילת ישרים) ומיד אחר כך לפעול את פעולותיו. אלא שאי אפשר להתקדם בשום דרגה של קדושה והכרת הבורא ללא שאדם זוכה אל 'הביאני אל בית היין' דתורה ודגלו עלי אהבה, ללמוד בחשק ובחיות... וכך בכל פעם שעוברת על האדם צרה ומשבר, לא שילך רק לשיעורי התורה וישוב לאסונו, אלא יצא יציאה מוחלטת מכיפת רקיעה של הצרה, וימצא את העולם האמיתי, אם ראיתי שהצרות פוקדות אותך, אמרו חכמינו הקדושים - ברח אל חדרי תורה. לא להעביר איזו שעה של היסח הדעת בדף גמרא, שזה כשלעצמו דבר נפלא ביותר...
אלא העיקר שילמד מתוך הבנה שהצלילה כעת לתוך ימא דאורייתא היא קריטית לשמחת חייו, שם באותה חכמה אלוקית נשגבה, על הסתעפותיה, חדריה מקצועותיה, וכל דרכי הלימוד בכל סוגי הלימודים, הוא מוכרח כעת לשמוע את שירת התורה המדוייקת, את המוזיקה שמתאימה לתדר הסובל שלו, ובתנאי שזה מוכרח להיות מהדברים שמברכים עליהם ברכות התורה, בכל פעם שאדם זוכה ללמוד תורה, אל יפסיק בכלל, כלומר, אל יתחיל על מנת ללמוד שעה... אלא יתחיל על מנת ללמוד עד שתצא נשמתו, עד שירגיש איך המרירות דהאי עלמא מתקלפת והולכת ממנו, עוד דף גמרא, עוד חיות, עוד לא עשה את העבודה? עוד דף, ואם לא לגמרי? עוד דף... ולא יניח עד שיוסר היגון ויתאייד הדיכאון.
וכך כשאדם זוכה להבין שהוא בטיפול הצלה קריטי, של כל מי שיש בידו לעסוק בתורה ואינו עוסק - באים יסורים מכוערים וכלל גדול קבע אלוהינו ית"ש בעולמו, אדם לעמל יולד, זו אקסיומה שתקיף את כל היצורים. לנו, עם בני ישראל, בני בחוניו יתברך, יש אפשרות מדהימה = לא ממש לבטל כליל את ה'עמל' אלא לתעלו לעמל של תורה, ואז, כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל המקבל עליו ללמוד בשעת צערו ומצוקתו את תורתו הקדושה של מי שניסה אותו באותם הנסיונות, מלבד שקדוש יאמר לו, אלא יזכה לתורתי שבאף שהיא עמדה לי. וגם יזכה לשמחה גדולה, כי הלוא פקודי ה' משמחי לב, ואם עדיין לא שמחוהו, ילמד בתור 'פקודי השם' ממש, זה בדוק ומנוסה מאד, גם על ידי, וגם על ידי כל מי שהצעתי לו...
בהכנעה הייתי מוסיף ומציע, שהסגולה המידית הזו פועלת בעיקר בלימוד הגמרא... שהוא הישרות לב הקדוש המבהיל של חז"ל, שהיה קשור עם הלב העליון, כביכול, ית', וכאשר אדם שבור הוא היה רוצה את הנשיקה הכי מועלת לשברונו, וזו היא הנשיקה של "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין", והנה מי שכבר חי חיים מספיקים בזה העולם, לפחות כדי לדעת, שאין אפשרות כלשהי לחיות חיים שלמים חפים מצערים נוראים. וכאן עומדים חז"ל הקדושים ומסבירים לנו במאמרים רבים, שיש הצלה אחת... יש חתירה אחת... היא התורה הקדושה, שבשבילה נברא כל העולם, וכל אחיזה בה היא אחיזה בשורש העולם... אשרי מי שמתמיד בתורה, ובפרט בעת עוקה, בקה ומבולקה, ויזכה שכל דרכיו ישתנו, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.