והנה במקום אחר כתב הגא' בעל @התורה שליט"א
ואף אם איננו מרגישים תמיד את הטהרה האופפת את נשמתנו לאחר יום הכיפורים ואת גודל השמחה שבמחילת העוונות, מ"מ הא לנו ביאורו הנפלא של החזקוני (ל"ב, ב') על הפסוק "יערף כמטר לקחי" – "דברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים, אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו ניכרין ונראין, וסוף שמגדל פירות, אף כך לקחי ואמרתי!!" – עכ"ל.
דבריו הקדושים מאירים כשמש בצהרים, ועלינו להשריש זאת בקרבנו: הגשם יורד, אך הזרעים שזרענו לא צומחים מיד לעינינו! לא רואים ולא מרגישים שום דבר! ובכל זאת, במשך הזמן הפירות יוצאים. כמו כן "לקחי ואמרתי".
כך הוא הדבר אף לעניננו. ביום הכיפורים נשמתנו מתטהרת ומתנקה. אמנם לא תמיד רואים ומרגישים, אבל לבסוף זה נותן פירות. כל היכולת שלנו להתקרב להקב"ה במהלך השנה – היא מחמת טהרת יוה"כ ויראת השמים שאנו סופגים בימים הנוראים.
ידיעה זו יכול להחיות נפשות רבות עם כל חסרונן… אע"פ שאין רואים ואין מרגישים כראוי את גודל האור המופלא של יום הכיפורים, בכל זאת נשמתנו עתה טהורה, ולראיה – בימים אלו איננו אומרים תחנון, בגלל השמחה ששרתה בחנוכת בית ראשון. משמע, ששמחה זו שייכת גם אלינו, למצבנו, כל אחד באשר הוא.
דרשו
ואחרי שהודיענו כל זאת.
ההרגשות צפות ועולות מעליהם, אין לנו שום רצון ללכך את הלובן הבוהק שנתן לנו, את הנקיות הנוצצת שכל כך טרחנו עליה, משל לבגד נקי שהיה מלוכלך, וטרחנו הרבה זמן, ובהרבה כוחות לנקותו, עד שהצלחנו ללבנו, בודאי נזהר מאוד שלא יתלכלך שוב.