כשהמשענת הופכת לנחש
בפרשתנו אנו נתקלים בציווי מעניין. רגע לפני שמשה רבינו עומד להוציא מים מהסלע לעיני כל ישראל, הקב"ה מדגיש לו: "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר – קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ".
ועומדת כאן קושיה מתבקשת: לשם מה הפירוט הזה? וכי משה לא ידע באיזה מטה מדובר? מדוע התורה מוצאת לנכון להזכיר דווקא עכשיו את הכאת היאור – אירוע שלכאורה שייך לעבר הרחוק של מכות מצרים?
הניגוד שחושף את האמת
הספורנו במקום מאיר זווית נפלאה. בואו נתבונן: מה קרה ביאור? שם המטה הפך מים לדם. הוא יצר מציאות של: "ונלאו מצרים לשתות", מציאות של מניעה, של דין, של צמא. והנה עכשיו, אותו מטה בדיוק הולך לבצע פעולה הפוכה בתכלית – להפוך צור צחיח למקור מים חיים וזכים.
זהו המסר שרצה הקב"ה לחקוק בלב העם: למטה אין שום כוח עצמי.
לו המטה היה מוציא מים בלבד, היינו טועים לחשוב שיש בו "סגולה" של מים. לו היה רק מכה דם, היינו חושבים שהוא חפץ של חורבן. אבל כשהכלי אחד מבצע שני הפכים – פעם מונע מים ופעם ממציא מים – מתברר למפרע שהמטה הוא "אפס". הוא רק גרזן ביד החוצב. הוא בסך הכל צינור לרצון הקל העליון, שברצונו מונע וברצונו משפיע.
המשענת שהיא נחש
התובנה הזו מעמיקה עוד יותר אם נחזור אחורה, אל המפגש הראשון של משה עם המטה במעמד הסנה. הקב"ה שואל אותו "מזה בידך", ומשה עונה: "מטה". מיד לאחר מכן המטה הופך לנחש ומשה נס מפניו.
הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל חושף כאן יסוד פסיכולוגי ואמוני אדיר: מהו "מטה"? מטה הוא הסמל של המשענת. זהו החפץ עליו האדם נשען, עליו הוא סומך את ידיו כדי למצוא יציבות בעולם. לעומתו, ה"נחש" הוא הסמל של הפחד, הדבר שממנו בורחים ושאי אפשר לבטוח בו לרגע.
במעמד הסנה הראה הקב"ה למשה: המטה שבידך, אותה "משענת" שאתה בטוח בה, יכולה ברגע אחד להפוך לנחש. וגם הנחש המאיים ביותר יכול, במגע יד של אמונה, לחזור ולהיות מטה.
המסר אלינו: על מה אנחנו נשענים?
לכל אחד מאיתנו יש "מטה" כזה בחיים. המשענת שלנו היא לפעמים הכישרון המבריק, לפעמים חשבון הבנק, המעמד החברתי או ההשתדלות המאומצת. אנחנו נוטים להעניק ל"כלים" האלו כוח עצמאי, להישען עליהם בביטחון ולחשוב שהם אלו שקובעים את התוצאה.
באה הפרשה ומנפצת את האשליה: המטה הוא רק אמצעי. אם נשכח את בעל הבירה, המשענת שלנו עלולה להפוך ל"נחש" – לאכזב אותנו בדיוק כשנצטרך אותה. מאידך, גם כשנדמה שאנחנו עומדים מול "סלע" אטום וחסר סיכוי, אותו מטה פשוט, כשמחזיקים אותו מכוח הציווי האלוקי, יכול להפוך למעיין של ישועה.
ההארה למעשה:
הכוח אינו נמצא ב"מטה", אלא ביד שאוחזת בו. כשיהודי מבין ש"אין עוד מלבדו", הוא מפסיק להשתעבד לאמצעים ומתחיל להישען על המקור האמיתי. אז, ורק אז, המטה שלו הופך למטה אלוקים – כלי שמחולל פלאות מעל לטבע.