החלל הימני והחלל השמאלי - פוסט מרתק!!!

​

ראיתי מחקר מדהים, שתיחקר חוקרת גוייה:

היא, עברה אירוע מוחי, ותיחקרה את עצמה - את תחושותיה בשעת מעשה, ואת תחושותיה הנלוות גם מתוצאות האירוע הקשה.

מן העניין לציין, שאת כל זה העלתה עלי כתב, בספר שהיה בתקופה גדולה מאוד רב מכר - מה ששוב מוכיח לנו, שעיקר הצלחותיו של האדם, מגיעים בעקבות משבריו ונפילותיו.

אכן, לימוד חשוב. אבל לא על לימוד זה באתי היום.



היא מתארת שם בטוב טעם ודעת, את כל התהליך, מההתחלה עד הסוף, לא מחסירה כמעט פרט.

היא מתארת איך היא מרגישה מרגע לרגע איך החלק השמאלי שבמוחה מפסיק לעבוד, שמציאות זה מקשה עליה לשלוף ולהיזכר בכל מיני נתונים ופרטים קטנים.

אבל - היא כותבת, תחושת הרוגע, השלווה והתענוג הרוחני שהיא הרגישה באותן שעות, שהחלק השמאלי שבמוחה לא עבדה - אי אפשר לתאר במילים ובאותיות.

תחושות אלו - היא מסכמת, הביאו אותי למסקנות משנות חיים!



ומהם המסקנות אליהן היא הגיעה? בדיוק על זה באתי – לשתף באחד המסקנות החשובות אותה היא מעלה בספרו:

​

כך היא כותבת ומגלה לנו: כי יש במוח שלנו שני חלקים – חלק ימני וחלק שמאלי; החלק הימני, מחובר לעצם החיות שאנו מקבלים, הוא נהנה מ'עצם' החיים, ומרגיש שלוו, רגוע ובטוח.

למה? כי בעצם תפיסתו את החיים הוא חושב כך, אם אני 'חי' עכשיו, מה לי כי אחשוב על מה שיהיה עוד רגע, ועל מה שהיה לפני רגע.

לעומתו, יש את החלל השמאלי. שהוא בשונה מהימני, מחשבן כל דבר, דואג מחשבות על העתיד, ומסיק מסקנות מן העבר.

ממילא, היא - החוקרת מסכמת - ברגע שנעלמו מחיי כל החשבונות רבים שמסיקים את העבר, ומתכננים את העתיד, כי החל השמאלי הממונה על מחשבות אלו הושבת, השתחרר בי מקום לחוש ולהרגיש את השלווה הפנימית והטבעית שבי.

ע"כ דבריה.



והאמת, היא לא חידשה כלום! אבל מה כן? היא זיכתה אותנו בראייה גשמית של ממש, את מה שחז"ל ראו בעיניהם הרוחניות, וגילו לנו.

שלכל אחד יש שני יצרים; יצר טוב, השוכן בחלל הימני. ויצר הרע, השוכן בחלל השמאלי.



היצר טוב, הוא הוא עצם החיות שלנו - החיות שמגיע מהבורא כל עולמים, שמחייה ומהווה אותנו בכל רגע ורגע. ולכן, הוא מרגיש כל כך סמוך ובטוח על מי שמחייה ומהווה אותו.

אבל, לעומתו יש את היצר הרע השוכן בחלל השמאלי, שהוא מסתכל רק על העולם בעיניו הגשמיות - ורואה כמה בלבול שורה בה, ולכן הוא מחפש שליטה, שירגיע אותו ויתן לו מרחב של שלווה וביטחון.

ובגלל, שהוא גשמי - כמו שדיברנו, את השליטה שהוא מחפש, הוא מחפש ולוקח באופנים ובכלים גשמיים - של הסקת מסקנות מהעבר, ותיכנון מאסיבי על כל רגע ורגע של העתיד.



והתפקיד שלנו הוא, לא להשבית חס ושלום את החלל השמאלי, אלא לעבוד את ה' עם שני היצרים שלנו, על ידי שנשליט את החלל הימני על החלל השמאלי.

להביא לו את תחושות הביטחון, הרוגע והשלווה שהוא כל כך כמה אליהם - מהחלל הימני. שהוא מביא אותם מהמקור האמיתי שבאמת יכול להביא לו אותם.



אבל איך? איך נצליח ללמד את החלל השמאלי את מה שמרגיש החלל הימני באינסטינקט?

בואו נצא בעקבות הצאן, ונלמד איך הרגיע דוד המלך את נפשו מכל דאגותיה ופחדיה, שכמובן הגיעו מהחלל השמאלי.



דוד המלך אוחז באמצע הלל, הוא מהלל את ה' על הטובות שהוא עושה עמו. פתאום, הוא משנה את דיבוריו, והוא פונה אל נפשו ואומר לה: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי - כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי.

ולכאו', מה זה קשור עכשיו? איך אתה בכלל חושב על עצמך, בעת שאתה מודה ומהלל את ה'?

אלא, דוד המלך הבין, שהמקור היחידי לשלווה וביטחון, הוא ההתחברות למקור חיותנו – החיות האלוקי.

ולכן, תוך כדי ההתחברות, הוא פונה אל פחדיו ודאגותיו ואומר להם:

תרגיעו, תשחררו - אכן, תסיקו מסקנון מן העבר ותלמדו, שכמו שה' עזר לנו בעבר, כך בדיוק בעתיד - הוא יגן בעדנו מכל צר, יעזור לנו במה שאנו צריכים, ויושיע אותנו מכל צרה שרק תבוא.



ואם ישאל השואל, מה מקום באמצע התפילה, לחשוב על עצמו?

התשובה היא, שזה כל מטרת הבריאה – לגלות את ה' בתחתונים – במקומות התחתונים של עצמך, המקומות החשוכים, המקומות שדואגים ופוחדים מכל מה שהולך להיות.

לגלות להם שה' הוא זה מנהיג את העולם, ולא יעזוב אותם לעולם!!!