יש לי אבא שאוהב אותי!

הגמ' בשבת אומרת, שאסור לבנות ולסתור באותו מקום, ומקשה, הרי את כל המלאכות בשבת לומדים מהמשכן, ושם הם לא בנו ע"מ לבנות באותו המקום - אלא רק במקום אחר?, ומניין ללמוד אף על סתירה ובניין באותו המקום?,

מה התירוץ?, "כיון דכתיב על פי ה' יחנו, כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי", התי' הזה מהתמוהים בש"ס, למעשה הם חונים במקום אחר, זה שהווייז לא היה בשליטתם זה אומר שהם לא זזו?

אומר ר' חיים שמואלביץ, אכן כתוב כאן דברים כהוויתן, כיון שהם הלכו עפ"י ה', זה נחשב שנשארו אותו המקום ממש, מי שרואה רק את ה' הוא לא זז בתוך העולם אלא העולם מסתובב סביבו.

קצת היסטוריה: זה קרה לפני שלושת אלפים שנה, עם ישראל יוצא שש מאות אף רגלי למדבר, אנשים נשים וטף כשלא יודעים מה נאכל ומה נשתה, בלי מטרנה ומוצרי היגינה,
מגורים נותנים לנפש 'אזור נוחות', יש משפט אנגלי שאומר 'ביתי הוא מבצרי', לכל אדם יש בית שהוא מקום של הגנה ופרטיות, כשאדם מגיע למקום חדש הוא נמצא בערנות ומוכן לכל תרחיש, כ"ש כשמדובר במדבר גדול ונורא בשכנות לנחש שרף ועקרב, איך עושים את הצעד הזה שנראה התאבדות.

ע"כ אומר הנביא, "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" -
אם הולכים אחרי הרבש"ע כבר לא אכפת לנו מה המצב, עמ"י לא 'ויתר' על הבית, אלא זה לא היה משנה לו, כמו תינוק שיודע שאם הוא יילך אחרי אימו יהיה לו הכי טוב, ולא כאשר יחשוב בעצמו היכן טוב לי ללכת,
אין ממה לדאוג גם בתנאים לא תנאים כל זאת כי הולכים אחרי הקב"ה, אם אם ה' אומר לנו לצאת למדבר נוכל להרגיש בטוחים גם שם, וכך, פשוט יוצאים, בביטחון מלא, מה יכול להיות יותר מאבא שאוהב אותי שהכל שלו וממנו.

הבה נתאר לעצמנו, אוטובוס קו 402, יושבת אמא עם תינוקה, נוסעים לסבתא, הטלפון מצלצל ובעלה שואל: היכן את כעת?, התשובה תהיה, מחלף שורש / ליד נתב"ג / קוקה קולה, אבל אם באותה העת הוא ישאל גם את התינוק: איפה אתה מתוקי?, התשובה תמיד תהא זהה, אני על אמא!, לא מעניין אותי איפה היא ומה קורה בחוץ אני תמיד על אמא והיא כל עולמי.

זהו שאמר נעים זמירות ישראל "אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו", מה שהחזיק את דוד בכל המצבים בהם הוא נשאר תמיד שליו ורגוע, זה כי הוא הרגיש תמיד תלוי רק ברבש"ע כמו תינוק על אמו, "אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה", לא משנה מה המצב תמיד הכל דבש.

כשאנו נמצאים תמיד עם הקב"ה פירוש הדבר שלא משנה באיזה מסע אנו נמצאים ומה עובר עלינו בו, כשאנו עם הקב"ה לא משנה איפה ישימו אותי, המקום לעולם לא ייתן לי הרגשת בטחון גדולה יותר או פחות, אני גר עם הקב"ה ומכאן אהיה תמיד שמח ובטוח.
כך בכל מקרי החיים, צריך להרגיש בחממה הכי מוגנת בעולם, בין אם יש לי מספיק כסף בחשבון, בין אם יש עכשיו מלחמה, בין אם יש חוק גיוס, בין כך ובין כך - אני בידים של אבא, ולא משנה מה פלוני אמר ומה אלמונית בירברה.

הגע עצמך, יבוא אבא ויביא לבנו תרופה, והילד ישאל מי אמר שהיא טובה, הלא ברור שאם אבא עושה בשבילי הכל הוא לא ייכניס לי רעל לפה,
כך גם בכל הצרות, אם הכל זה אבא, מה לנו להילחץ ולחשוב שמא לא טוב לי, אבא עושה לך הכל, אתה בידיים הכי טובות שיכול להיות.

מצוי שבן אדם דואג, ואז אומרים לו הסר דאגה מליבך, אבא מכוון ודואג להכל, אבל הוא אומר, "בסדר, אתה צודק, אבל נניח את זה לרגע בצד", הא למה זה דומה, לאותו אשה באוטבוס, שתגלה לבעלה את מצפון ליבה, אני מפחדת היא אומרת, מה יהיה אם בטעות האוטובוס יתדרדר לעזה?, והבעל עונה לה מיד אבל יש נהג, והיא תמשיך לומר, "בסדר נכון אתה צודק אבל נניח את זה לרגע בצד", ככה זה נראה.

אם נשאל שאלה כנה, מה הדבר הכי גדול שיש לנו בחיים?, אדם בר אוריין חושב על נשמתו והתורה, אדם מן הישוב חושב על הכסף הבית האשה הילדים, אבל האמת הדבר הכי גדול שיש לך דבר אחד ששווה הכי הרבה - יש לי אבא שאוהב אותי, ואז יש לי הכל, בורא עולם זה כל העולם!