כל השנה האדם בונה "סוכות" מדומות

יש משהו כל כך מיוחד במעבר הזה מהדירת קבע מהקירות הבטוחים אל הדפנות הרעועות והסכך הדל. לכאורה, האדם יוצא ממקומו הבטוח פחות מוגן. אך באמת כאן נבחן הביטחון שלו, כאן נמדדת אמונתו.

חז"ל מלמדים אותנו ש"צילא דמהימנותא", הסוכה היא צל האמונה. כל אחד מאתנו, כשהוא יושב בסוכה, בעצם מכריז שהביטחון שלו אינו בקירות ובטון, אלא בצל כנפי השכינה. דווקא הארעיות מגלה את היציבות האמיתית, לא זו שנשענת על קניינים גשמיים, אלא זו שמושרשת באמונה פשוטה.

ראיתי בשם אחד הגדולים, שאמר כי כל השנה האדם בונה "סוכות" מדומות, מחיצות של דאגות וטרדות, והוא חושב ששם הביטחון שלו. אבל כשמגיע חג הסוכות, הקב"ה מזמין אותנו לצאת מהמדומה אל האמיתי "לך מארצך" הפרטי שלנו, ולשבת בצילא דמהימנותא.

והשמחה? היא באה ממילא. כשהאדם חי באמונה, כשהוא יודע שהכול מושגח ומכוון, הוא שמח באמת. לא שמחה של פריקת עול, אלא שמחת מצוה, שמחת דבקות.

יהי רצון שנזכה כולנו לשבת בסוכה של מצוה מתוך שמחה אמיתית, בביטחון גמור בה’, ולקיים בנו "ופרוש עלינו סוכת שלומך".