לא להתייחס לכל ביקורת

אדם שיקשיב לכל מה שאומרים לא - לא יוכל לחיות.

וידוע הסיפור של האבא הבן והחמור, שבסוף בגלל שהקשיבו לכל מה שאמרו להם יצא שהם סחבו את החמור.

ושמעתי עוד דוגמה להמחיש את זה מפרשת השבוע - פרשת קורח.

מעשה קורח ועדתו מתואר גם בספר תהלים, ושם נאמר כך (קו, טז): "ויקנאו למשה במחנה, לאהרן קדוש ה'".

ומובא בשם ר' נפתלי מרופשיץ, בדרך "ווארט", שפסוק זה מתאר מציאות שכיחה הנוגעת לטבעו של עולם.

דרכם של אנשים שכשהם מחפשים למצוא טענות, כמו למשל טענות נגד הרב - הטענות יימצאו תמיד.

אם הרב מעורב עם הבריות ומעורה בענייני הקהל, יטענו שאין זה ראוי, ועליו להיות פרוש בקדושה וכו'; ואם יהיה נבדל מהם, יטענו שרב צריך להיות עם קהילתו וכו'.

וכך היה עם משה ואהרן:

על משה, שנטה את אהלו מחוץ למחנה, נאמר "ויקנאו למשה – במחנה", בני העם טענו שעליו להיות מעורב יותר עם הבריות ועם הקהל וכו'.

ואילו נגד אהרן, שהיה מעורב עם העם ואוהב את הבריות וכו', היו שרטנו להיפך, "לאהרן – קדוש ה'", אמרו שאין זה ראוי, ועליו להיות "קדוש ה'" -אין זה נאה למנהיג רוחני להיות מעורב כך עם הבריות…

ולכן נקשיב רק לביקורת בונה, ונברור מכל הביקורות שאנחנו שומעים מה מוסיף לנו ומה בונה איתנו ואת זה ניקח לתשומת ליבנו, אבל מנגד ביקורת שלילית שהורסת אותנו - כאילו לא שמענו אותה בכלל.