הבהרה קודם קריאה: עסקתי לפרש את דעתם והשקפתם של רבותי. אם הם אינם רבותיך אין צורך להתווכח באשכול כאן ואין כונתי להכניס ראשי למחלוקת זו.
==
מאיזה צד שלא נסתכל על זה, גדולי ישראל אינם בעד הפגנות. ולא זו בלבד שהם לא בעד הפגנות, הם גם לא מעודדים את הציבור לשום פעולה משמעותית שתבוא מלמטה ותנער שם את מי שצריך ניעור. ובאמת, כבר הרבה זמן שאני לא מבין, והרבה אנשים שואלים, למה לא עושים משהו? למה לא להפוך את המדינה? למה מה שהשמאל יכול לנו אסור? מה? אתם לא רואים שרומסים אותנו? מהי הרפיסות הזו, למה להושיט את הלחי השנייה? האם אנחנו מחכים לגזר דין מוות, אולי שישליכו תינוקות חרדים ליאור?
כשנרצה למצוא את נקודת סוד הקיום של עם ישראל נמצא אות בשלשת המילים ההלכתיות המופיעות ברמב"ם, "יהרג ואל יעבור" ההלכה הזו היא זו שקיימה את עם ישראל בכל המצבים והדורות, בגללה ורק בגללה לא נותר לכל אויבי העם היהודי שום נשק כנגדם משום שבעם ישראל אין כניעה, או יהודי או צלוב. אפשרות אחרת אינה באה בחשבון. בכלל.
אבל למילים האלו יש מנגינה מאד מעצבנת. אם זהו סוד כוחו של עם ישראל וסוד נצחיותו, אז למה זה נשמע כל כך גרוע, למה למות כל כך מהר? למה למסור את הנפש על ג' עבירות אם אפשר למסור אותה מתוך מלחמה על הדת, אם כבר למות למה לא בכבוד ובגבורה, למה פסק הלכה כל כך קריטי ניתן בצורה כל כך אנמית ושפלה.
ויותר מכך, מיהו זה שלא גדל על גבורת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, שלא שם את ליבו לכוחם העצום של היוונים, התעלם מגזרותיהם החוזרות ונשנות ויצא למלחמת חורמה בעם היווני. רי ה לא שתו ליבם אל הסכנה, מסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך, ואכן תוכיח ההיסטוריה כי מתתיהו ניצח. הצבא היווני האדיר יצא מובס לפני היהודים החלשים והקטנים. אכן עמדה להם אמונתם ומלחמתם ולמה לא נעשה זאת גם אנחנו, למה להושיט כל פעם את הלחי השניה?
===
לא ככל העמים בית ישראל. אם לכל העמים יש מלחמות וקרבות, נצחונות ותבוסות התלויים בכום ובזרועם, לא כן בית ישראל. כי חלק ד' עמו, מלחמות היודים לעולם אינם מלחמת ידים ורגלים, לעולם היא מלחמה בין סטרא דקדושה אל הסטרא שמעבר לה. המלחמה לעולם היא מלחמת הטוב כנגד הרע ולפי מעשיהם של ישראל תוכרע המלחמה כדברי המשנה במסכת תענית, כשהיו ישראל משעבדים את ליבם.
נכון, היו צחצוחי חרבות ונפנופי מגינים, אך כל אלו לא היו אלא התגשמות והתקיימות מלחמת האמת שהתנהלה בגבהי מרומים, ולפי קביעת הניצחון שם הוכרע אף הניצחון למטה. ואשר על כן קודם לכל מלחמה שאל המלך באורים ותומים אם לצאת למלחמה זו בכדי לידע האם הניצחון מובטח או לאו, משום שהתנהלות המלחמה בחרבי ובקשתי אינה אלא בצלותי ובבעותי כמו שפירש לנו התרגום.
==
אחווה דעי, כי מלחמת החשמונאים לא הייתה ביומו הראשון של קיסר יוון ואף לא לאחר כמה שנים. רק אחרי שידע מתתיהו כי מיצו עם ישראל הנאמנים לד' ולתורתו את מסירות הנפש לקיום המצוות במערות ובשדות, במיתת התינוקות ובנפילת אימותיהם מן הגג, אחרי חנה ושבעת בניה יקום איש צרורות ויוסי בן יועזר, רק אחרי שידע מתתיהו בליבו כי מסירות הנפש היהודית ניצחה את כל אויביה אשר בשמים או אז העיז מתתיהו לצאת בחרב ובחנית מעטים כנגד רבים וחלשים כנגד גיבורים. ואכן הניצחון הצפוי התרחש.
וכך בכל מלחמות היהודים, מה יועיל מפגן כוח והכרזת מלחמה אם לא יתקיים ה"ייהרג ואל יעבור" שתפקידו להכריע את המערכה לאמיתה ואיך תנוצח המלחמה? והלא כבר פסק עלינו המקרא, "ואומר לך בדמייך חיי" ו"כי עליך הורגנו כל היום" והאיך נוכל למסור את נפשינו במלחמת חוצות קודם למסירת נפשינו בהיכלי התורה ובתי המדרשות, ומה תועיל מסירות נפש בשדה הקרב אם טרם מסרנו את נפשינו במלחמה של מעלה? ומה יועילו חסימות כבישים ופקקים ארוכים, או מחאות מטילות אימה וקרבות שוטרים חמושים אם התורה אינה מטילה עצמה לפניו יתברך ומתחננת על נפשינו-נפשה? ומה הועילה בכל קנייניה אם רעה בעיני אדוניה?
==
אז כן, אולי ננסה משהו חדש. נמסור את הנפש באמת בהיכלי בתי המדרשות. נעסוק בתורה כשקשה באמת, גם בזמני הסחות דעת, נתאמץ יותר לברר סברא לאמיתה של תורה, נקבע עיתים נוספים לתורה, נמסור את הנפש לכל הפחות באותו השיעור שנדרש במלחמת החוצות, ואו אז נחזה אם נותר רוח חיים באפה של ממשלת הזדון או שתכלה כעשן.
==
מאיזה צד שלא נסתכל על זה, גדולי ישראל אינם בעד הפגנות. ולא זו בלבד שהם לא בעד הפגנות, הם גם לא מעודדים את הציבור לשום פעולה משמעותית שתבוא מלמטה ותנער שם את מי שצריך ניעור. ובאמת, כבר הרבה זמן שאני לא מבין, והרבה אנשים שואלים, למה לא עושים משהו? למה לא להפוך את המדינה? למה מה שהשמאל יכול לנו אסור? מה? אתם לא רואים שרומסים אותנו? מהי הרפיסות הזו, למה להושיט את הלחי השנייה? האם אנחנו מחכים לגזר דין מוות, אולי שישליכו תינוקות חרדים ליאור?
כשנרצה למצוא את נקודת סוד הקיום של עם ישראל נמצא אות בשלשת המילים ההלכתיות המופיעות ברמב"ם, "יהרג ואל יעבור" ההלכה הזו היא זו שקיימה את עם ישראל בכל המצבים והדורות, בגללה ורק בגללה לא נותר לכל אויבי העם היהודי שום נשק כנגדם משום שבעם ישראל אין כניעה, או יהודי או צלוב. אפשרות אחרת אינה באה בחשבון. בכלל.
אבל למילים האלו יש מנגינה מאד מעצבנת. אם זהו סוד כוחו של עם ישראל וסוד נצחיותו, אז למה זה נשמע כל כך גרוע, למה למות כל כך מהר? למה למסור את הנפש על ג' עבירות אם אפשר למסור אותה מתוך מלחמה על הדת, אם כבר למות למה לא בכבוד ובגבורה, למה פסק הלכה כל כך קריטי ניתן בצורה כל כך אנמית ושפלה.
ויותר מכך, מיהו זה שלא גדל על גבורת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, שלא שם את ליבו לכוחם העצום של היוונים, התעלם מגזרותיהם החוזרות ונשנות ויצא למלחמת חורמה בעם היווני. רי ה לא שתו ליבם אל הסכנה, מסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך, ואכן תוכיח ההיסטוריה כי מתתיהו ניצח. הצבא היווני האדיר יצא מובס לפני היהודים החלשים והקטנים. אכן עמדה להם אמונתם ומלחמתם ולמה לא נעשה זאת גם אנחנו, למה להושיט כל פעם את הלחי השניה?
===
לא ככל העמים בית ישראל. אם לכל העמים יש מלחמות וקרבות, נצחונות ותבוסות התלויים בכום ובזרועם, לא כן בית ישראל. כי חלק ד' עמו, מלחמות היודים לעולם אינם מלחמת ידים ורגלים, לעולם היא מלחמה בין סטרא דקדושה אל הסטרא שמעבר לה. המלחמה לעולם היא מלחמת הטוב כנגד הרע ולפי מעשיהם של ישראל תוכרע המלחמה כדברי המשנה במסכת תענית, כשהיו ישראל משעבדים את ליבם.
נכון, היו צחצוחי חרבות ונפנופי מגינים, אך כל אלו לא היו אלא התגשמות והתקיימות מלחמת האמת שהתנהלה בגבהי מרומים, ולפי קביעת הניצחון שם הוכרע אף הניצחון למטה. ואשר על כן קודם לכל מלחמה שאל המלך באורים ותומים אם לצאת למלחמה זו בכדי לידע האם הניצחון מובטח או לאו, משום שהתנהלות המלחמה בחרבי ובקשתי אינה אלא בצלותי ובבעותי כמו שפירש לנו התרגום.
==
אחווה דעי, כי מלחמת החשמונאים לא הייתה ביומו הראשון של קיסר יוון ואף לא לאחר כמה שנים. רק אחרי שידע מתתיהו כי מיצו עם ישראל הנאמנים לד' ולתורתו את מסירות הנפש לקיום המצוות במערות ובשדות, במיתת התינוקות ובנפילת אימותיהם מן הגג, אחרי חנה ושבעת בניה יקום איש צרורות ויוסי בן יועזר, רק אחרי שידע מתתיהו בליבו כי מסירות הנפש היהודית ניצחה את כל אויביה אשר בשמים או אז העיז מתתיהו לצאת בחרב ובחנית מעטים כנגד רבים וחלשים כנגד גיבורים. ואכן הניצחון הצפוי התרחש.
וכך בכל מלחמות היהודים, מה יועיל מפגן כוח והכרזת מלחמה אם לא יתקיים ה"ייהרג ואל יעבור" שתפקידו להכריע את המערכה לאמיתה ואיך תנוצח המלחמה? והלא כבר פסק עלינו המקרא, "ואומר לך בדמייך חיי" ו"כי עליך הורגנו כל היום" והאיך נוכל למסור את נפשינו במלחמת חוצות קודם למסירת נפשינו בהיכלי התורה ובתי המדרשות, ומה תועיל מסירות נפש בשדה הקרב אם טרם מסרנו את נפשינו במלחמה של מעלה? ומה יועילו חסימות כבישים ופקקים ארוכים, או מחאות מטילות אימה וקרבות שוטרים חמושים אם התורה אינה מטילה עצמה לפניו יתברך ומתחננת על נפשינו-נפשה? ומה הועילה בכל קנייניה אם רעה בעיני אדוניה?
==
אז כן, אולי ננסה משהו חדש. נמסור את הנפש באמת בהיכלי בתי המדרשות. נעסוק בתורה כשקשה באמת, גם בזמני הסחות דעת, נתאמץ יותר לברר סברא לאמיתה של תורה, נקבע עיתים נוספים לתורה, נמסור את הנפש לכל הפחות באותו השיעור שנדרש במלחמת החוצות, ואו אז נחזה אם נותר רוח חיים באפה של ממשלת הזדון או שתכלה כעשן.