בפרשתנו רואים אנו את גודלו של כח הרצון,
אהרן הכהן חלשה דעתו ורצה להשיג מעלה כמו הנשיאים,
גם אותם שהיו טמאים לנפש אדם, רצו גם הם לזכות להקריב קרבן פסח כמו כולם,
מה קל לומר אם אני לא יכול – לא פנו אלי - זה לא קשור אלי,
אבל הם רצו, ולכן הם קבלו !
למדנו יסוד, לשאוף לכמה שיותר ולא להסתפק במועט, למה נגרע מלהתרומם עוד ועוד, לולי ה'ותחסרהו מעט מאלוקים' הרי שאין חלק שאינו בהישג ידינו, הקב"ה נותן לנו כוחות בלי גבול, אילו ננצל אותם נשאף ונרצה לעלות - גם נגיע, התוצאה היא ודאי רק בידי בורא עולם אבל הוא נותן אותה רק למי שחפץ בה,
ומעתה אם תרצו - אין זו אגדה.
ויגבה ליבו
אמנם יש לו לבעל הדין לומר, מי לא רוצה לדעת ש"ס?, כולם רוצים!, הם לא רק רוצים לרצות הם באמת רוצים, אז למה לא כולם מגיעים?
אלא שאם אדם רוצה לטפס על הר ויודע שהוא גבוה ואין לו סיכוי לעלות, הוא רוצה מאוד אבל אינו מאמין בעצמו שיכול, גם לא יעזור לו רק לרצות, העיקר הראשון הוא אמון בעצמי ובכוחות שה' נתן לי,
לכן רק כשהמטרה מול העיניים ומוכנים לעשות בשבילה הכל ובטוחים שהיא ברת השגה, היא קשורה אלי היא חלק מהתפקיד שלי וחייבת להיות חלק ממני, רק אז אפשר להגיע, לכן רק עם רצון בו האדם מאמין בעצמו וחדור מטרה - הוא הרצון שמגיע לידי מימוש.
אולי ברמז נאה יש לומר שזהו המכוון בפסוק, "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", בהעלותך את הנרות - כשיש חושך ואתה רוצה לעלות ולהאיר את הקדושה, מה תעשה, תעלה את הנרות, תדליק את האור בתוך החושך, אבל יש תנאי, לא כ"א זוכה להאיר, לא מספיק רק לרצות להאיר, אלא "אל מול פני המנורה", אם תמיד עינך וליבך נשואות לקדושה, תראה אותה מול העינים ותדע שהיא בהישג יד, היא בא תבוא.
לפחות לנסות
ומה באמת הדרך להגשים חלום שמרגישים שהוא בשמים, ולהביא את הרצון לכדי מעשה?
דבר ראשון, כשאדם רוצה ומרגיש שזה בשמים, עליו פשוט לנסות, לא לתת לרצון לשקוע בדמיון אלא להביא אותה לעולם המעשה, אם לא תנסה המצב גם יוכיח לך שאתה לא יכול, אבל אם תנסה אחרי הפעולות נמשכין הלבבות לאמונה שהפסגה קרובה מתמיד,
לזה צריך להכין את עצמך לקפוץ למים, לא לנסות רק כדי לסמן וי, אלא צריך לתכנן איך לכבוש את ההר,
למשל לתכנן זמן מקום וחברותא קבוע, וכך לקרב אליך את החלום ולהביאו לידי מעשה.
וכמו שידוע מהח"ח על מי שמבקש אנא רבש"ע, 'תן בליבנו להבין', ואיך שנגמר התפילה הוא סוגר את הסידור ועושה ויברח, רגע, חכה, תפתח את הגמ', אולי שמע ה' תפילתך.
ניתן לראות את המסר הנ"ל מהמדרש בפרשה בו מובא כיצד משה רבינו ניסה לבנות את המנורה ולא הצליח, ה' הראה לו אותה באצבע וג"כ לא הצליח, חקקה על ידו וגם ניסיון זה לא צלח, עד שאמר לו ה' זרוק לאש והיא תבנה מאליה.
נשאל שאלת תם, וכי ה' לא ידע את הכוחות של משה - הוא ידע גם ידע, א"כ במקום שינסה פעם אחר פעם וינחל כשלון, שהיה אומר לו מראש - זרוק לאש והיא תבנה מאליה.
התשובה שכדי לקבל סיעתא דשמיא אתה צריך לעשות מצידך את המקסימום, היא לא תגיע אם לא תנסה לעשות את מה שאתה כן יכול, לכן כל עוד משה לא ניסה לעשות כל תצדקי ה' לא היה אומר לו שמספיק לזרוק לאש.
מעשה בענין זה סיפר הגאון בעל אבן האזל, שפעם בהיותו בסביבת סלוצק פגש תלמיד חכם אחד סגי נהור, והלה הראה לו תכריך כתבים ואמר לו, 'זו המחברת האחרונה שלי', ומדוע?, כי מאז ומתמיד היה אותו אדם קשה ראיה, ובכל זאת התאמץ בשארית כוחותיו וכתב בחשכת הליל לאור הנר את החידושים שעלו במצודתו, לילה אחד החליט שכלו כל הקיצין, מכאן ואילך הוא יחדל להתאמץ כל כך וימשיך ללמוד סתם מבלי לכתוב את החידושים, באותו הלילה אבדה ראייתו כליל, כל מה שהותיר לו הקב"ה את ראייתו היה בשביל החידושים שכתב, ומשעה שחדל להמשיך להוסיף ולממש את מטרת הראיה – היא נלקחה ממנו, ולכן זו היתה המחברת האחרונה שכתב.
מספרים על מי שהמציא את הנורה [תומס אדיסון], הוא ניסה ארבע מאות פעמים את כל סוגי המתכות עד שהגיע לנורה שדלקה, רק בפעם הארבע מאות הוא הצליח!, כמה שמנסים עוד פעם ועוד פעם זה לבד סיבה להאיר את החושך ולהגיע ליעד הנכסף.
קנאת סופרים
ועוד עצה לזה:
בהקדם נשאל, מדוע עד שאהרן לא ראה את הנשיאים הוא לא שאף למדרגה גדולה כמו שזכו הם, מדוע גם אותם טמאים לפני שראו שכלל ישראל מקריב הם לא חיפשו להקריב קרבן שבדו מליבם, למה רק כשהם ראו אחרים הם גם רצו?
אלא שאותה קנאת סופרים איננה חסרון, אדרבא היא אבן יסוד בדרך העולה בית ה', כי רק כך אדם רואה מעלות שהם בהישג יד, הדרך לידיעה הברורה לאן אני יכול להגיע היא ע"י שרואים אחרים שעברו את גן המבוכה, וא"כ האדם נשמך בדעותיו לאמר אעשה כן גם אני.
ר"מ ראה רק את רבי מאחוריו ולכן היה מחודד מחבריו, רבנו יונה אומר באבות, אל תשווה את עצמך לגדולים שבדור הזה, תדמיין כאילו רעק"א והגאון מוילנא נמצאים לידך, כשתראה את עצמך כזה קטן מיד תרוץ לבית מדרש,
שאלו את האחיינים של החזו"א איך כולכם יצאתם ראשי ישיבות גדולים בתורה, וכי תורה עוברת בירושה?, והם ענו, כל מי שהיה במחיצתו של החזו"א הבין שבלי להיות ת"ח למה לי חיים, להיות עם הארץ זה בכלל לא אופציה.
נראה לאדם שהוא רודף אחר תאוותיו ולעולם לא יצליח להיות נזר הבריאה, אבל אם יש קרוצי מחומר שיצאו מהרדיפה אחר החשבונות שחשבו בני האדם, ונשא ליבם לתור בחכמה, אעשה כן גם אני, בידנו הדבר.שנים רבות היה נהוג בארה"ב לערוך מרתון, עד שנות השמונים למנינם היו בטוחים שלא שייך שבן אדם ירוץ ארבע מאות מטר בדקה, תמיד גמרו מס' מטרים ספורים לפני קו הגמר, עד שהגיע אחד והצליח לעבור את השיא, חשבו שהוא ה'מוצלח' של כל הזמנים ואולי כוחות על טבעיים נחבאים בקרבו, אבל ראה זה פלא כי כבר באותה השנה הצליחו עוד חמשה אנשים לצלוח את הארבע מאות מטר בפחות מדקה, אחרי שראו שהדבר אפשרי הם שאפו לשם והגיעו, ללמדנו שאדם יגיע רק כשהוא מאמין שהוא יכול, ורק כשרואה את מי שעולה יחשוק להגיע לדרגות גבוהות.
ידוע המשל על הגוזל של הנשר שמצא את עצמו בתוך לול תרנגולות מרוחק ממשפחתו, הוא הצליח לעוף וליפול כמו כל הלול ולעולם לא חשב שיכול להגיע ליותר מזה, עד שראה נשר שעף מעל הלול למרחקים, הוא ניסה גם והצליח, יש לך כנפי נשרים אבירים זעק ממנו קול פנימי,
אנחנו גם בתוך הלול העשוי מהרשת של היצר הרע, אם נחליט לשים עליו פס נוכל לא להפסיק לדדות על הארץ,
מקור חוצבתם של ישראל הוא צלם אלוק והאבות הקדושים, ה' ברא את העולם כדי שאני יתקן אותו, שאתה לא תרנגול שרוצה לראות נשר, אלא נשר שרוצה לעוף כי יש לו כנפי נשרים אבירים!
בהצלחה
אהרן הכהן חלשה דעתו ורצה להשיג מעלה כמו הנשיאים,
גם אותם שהיו טמאים לנפש אדם, רצו גם הם לזכות להקריב קרבן פסח כמו כולם,
מה קל לומר אם אני לא יכול – לא פנו אלי - זה לא קשור אלי,
אבל הם רצו, ולכן הם קבלו !
למדנו יסוד, לשאוף לכמה שיותר ולא להסתפק במועט, למה נגרע מלהתרומם עוד ועוד, לולי ה'ותחסרהו מעט מאלוקים' הרי שאין חלק שאינו בהישג ידינו, הקב"ה נותן לנו כוחות בלי גבול, אילו ננצל אותם נשאף ונרצה לעלות - גם נגיע, התוצאה היא ודאי רק בידי בורא עולם אבל הוא נותן אותה רק למי שחפץ בה,
ומעתה אם תרצו - אין זו אגדה.
ויגבה ליבו
אמנם יש לו לבעל הדין לומר, מי לא רוצה לדעת ש"ס?, כולם רוצים!, הם לא רק רוצים לרצות הם באמת רוצים, אז למה לא כולם מגיעים?
אלא שאם אדם רוצה לטפס על הר ויודע שהוא גבוה ואין לו סיכוי לעלות, הוא רוצה מאוד אבל אינו מאמין בעצמו שיכול, גם לא יעזור לו רק לרצות, העיקר הראשון הוא אמון בעצמי ובכוחות שה' נתן לי,
לכן רק כשהמטרה מול העיניים ומוכנים לעשות בשבילה הכל ובטוחים שהיא ברת השגה, היא קשורה אלי היא חלק מהתפקיד שלי וחייבת להיות חלק ממני, רק אז אפשר להגיע, לכן רק עם רצון בו האדם מאמין בעצמו וחדור מטרה - הוא הרצון שמגיע לידי מימוש.
אולי ברמז נאה יש לומר שזהו המכוון בפסוק, "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", בהעלותך את הנרות - כשיש חושך ואתה רוצה לעלות ולהאיר את הקדושה, מה תעשה, תעלה את הנרות, תדליק את האור בתוך החושך, אבל יש תנאי, לא כ"א זוכה להאיר, לא מספיק רק לרצות להאיר, אלא "אל מול פני המנורה", אם תמיד עינך וליבך נשואות לקדושה, תראה אותה מול העינים ותדע שהיא בהישג יד, היא בא תבוא.
לפחות לנסות
ומה באמת הדרך להגשים חלום שמרגישים שהוא בשמים, ולהביא את הרצון לכדי מעשה?
דבר ראשון, כשאדם רוצה ומרגיש שזה בשמים, עליו פשוט לנסות, לא לתת לרצון לשקוע בדמיון אלא להביא אותה לעולם המעשה, אם לא תנסה המצב גם יוכיח לך שאתה לא יכול, אבל אם תנסה אחרי הפעולות נמשכין הלבבות לאמונה שהפסגה קרובה מתמיד,
לזה צריך להכין את עצמך לקפוץ למים, לא לנסות רק כדי לסמן וי, אלא צריך לתכנן איך לכבוש את ההר,
למשל לתכנן זמן מקום וחברותא קבוע, וכך לקרב אליך את החלום ולהביאו לידי מעשה.
וכמו שידוע מהח"ח על מי שמבקש אנא רבש"ע, 'תן בליבנו להבין', ואיך שנגמר התפילה הוא סוגר את הסידור ועושה ויברח, רגע, חכה, תפתח את הגמ', אולי שמע ה' תפילתך.
ניתן לראות את המסר הנ"ל מהמדרש בפרשה בו מובא כיצד משה רבינו ניסה לבנות את המנורה ולא הצליח, ה' הראה לו אותה באצבע וג"כ לא הצליח, חקקה על ידו וגם ניסיון זה לא צלח, עד שאמר לו ה' זרוק לאש והיא תבנה מאליה.
נשאל שאלת תם, וכי ה' לא ידע את הכוחות של משה - הוא ידע גם ידע, א"כ במקום שינסה פעם אחר פעם וינחל כשלון, שהיה אומר לו מראש - זרוק לאש והיא תבנה מאליה.
התשובה שכדי לקבל סיעתא דשמיא אתה צריך לעשות מצידך את המקסימום, היא לא תגיע אם לא תנסה לעשות את מה שאתה כן יכול, לכן כל עוד משה לא ניסה לעשות כל תצדקי ה' לא היה אומר לו שמספיק לזרוק לאש.
מעשה בענין זה סיפר הגאון בעל אבן האזל, שפעם בהיותו בסביבת סלוצק פגש תלמיד חכם אחד סגי נהור, והלה הראה לו תכריך כתבים ואמר לו, 'זו המחברת האחרונה שלי', ומדוע?, כי מאז ומתמיד היה אותו אדם קשה ראיה, ובכל זאת התאמץ בשארית כוחותיו וכתב בחשכת הליל לאור הנר את החידושים שעלו במצודתו, לילה אחד החליט שכלו כל הקיצין, מכאן ואילך הוא יחדל להתאמץ כל כך וימשיך ללמוד סתם מבלי לכתוב את החידושים, באותו הלילה אבדה ראייתו כליל, כל מה שהותיר לו הקב"ה את ראייתו היה בשביל החידושים שכתב, ומשעה שחדל להמשיך להוסיף ולממש את מטרת הראיה – היא נלקחה ממנו, ולכן זו היתה המחברת האחרונה שכתב.
מספרים על מי שהמציא את הנורה [תומס אדיסון], הוא ניסה ארבע מאות פעמים את כל סוגי המתכות עד שהגיע לנורה שדלקה, רק בפעם הארבע מאות הוא הצליח!, כמה שמנסים עוד פעם ועוד פעם זה לבד סיבה להאיר את החושך ולהגיע ליעד הנכסף.
קנאת סופרים
ועוד עצה לזה:
בהקדם נשאל, מדוע עד שאהרן לא ראה את הנשיאים הוא לא שאף למדרגה גדולה כמו שזכו הם, מדוע גם אותם טמאים לפני שראו שכלל ישראל מקריב הם לא חיפשו להקריב קרבן שבדו מליבם, למה רק כשהם ראו אחרים הם גם רצו?
אלא שאותה קנאת סופרים איננה חסרון, אדרבא היא אבן יסוד בדרך העולה בית ה', כי רק כך אדם רואה מעלות שהם בהישג יד, הדרך לידיעה הברורה לאן אני יכול להגיע היא ע"י שרואים אחרים שעברו את גן המבוכה, וא"כ האדם נשמך בדעותיו לאמר אעשה כן גם אני.
ר"מ ראה רק את רבי מאחוריו ולכן היה מחודד מחבריו, רבנו יונה אומר באבות, אל תשווה את עצמך לגדולים שבדור הזה, תדמיין כאילו רעק"א והגאון מוילנא נמצאים לידך, כשתראה את עצמך כזה קטן מיד תרוץ לבית מדרש,
שאלו את האחיינים של החזו"א איך כולכם יצאתם ראשי ישיבות גדולים בתורה, וכי תורה עוברת בירושה?, והם ענו, כל מי שהיה במחיצתו של החזו"א הבין שבלי להיות ת"ח למה לי חיים, להיות עם הארץ זה בכלל לא אופציה.
נראה לאדם שהוא רודף אחר תאוותיו ולעולם לא יצליח להיות נזר הבריאה, אבל אם יש קרוצי מחומר שיצאו מהרדיפה אחר החשבונות שחשבו בני האדם, ונשא ליבם לתור בחכמה, אעשה כן גם אני, בידנו הדבר.שנים רבות היה נהוג בארה"ב לערוך מרתון, עד שנות השמונים למנינם היו בטוחים שלא שייך שבן אדם ירוץ ארבע מאות מטר בדקה, תמיד גמרו מס' מטרים ספורים לפני קו הגמר, עד שהגיע אחד והצליח לעבור את השיא, חשבו שהוא ה'מוצלח' של כל הזמנים ואולי כוחות על טבעיים נחבאים בקרבו, אבל ראה זה פלא כי כבר באותה השנה הצליחו עוד חמשה אנשים לצלוח את הארבע מאות מטר בפחות מדקה, אחרי שראו שהדבר אפשרי הם שאפו לשם והגיעו, ללמדנו שאדם יגיע רק כשהוא מאמין שהוא יכול, ורק כשרואה את מי שעולה יחשוק להגיע לדרגות גבוהות.
ידוע המשל על הגוזל של הנשר שמצא את עצמו בתוך לול תרנגולות מרוחק ממשפחתו, הוא הצליח לעוף וליפול כמו כל הלול ולעולם לא חשב שיכול להגיע ליותר מזה, עד שראה נשר שעף מעל הלול למרחקים, הוא ניסה גם והצליח, יש לך כנפי נשרים אבירים זעק ממנו קול פנימי,
אנחנו גם בתוך הלול העשוי מהרשת של היצר הרע, אם נחליט לשים עליו פס נוכל לא להפסיק לדדות על הארץ,
מקור חוצבתם של ישראל הוא צלם אלוק והאבות הקדושים, ה' ברא את העולם כדי שאני יתקן אותו, שאתה לא תרנגול שרוצה לראות נשר, אלא נשר שרוצה לעוף כי יש לו כנפי נשרים אבירים!
בהצלחה