הפרשה פותחת בחוקת התורה, כן, לא רק חוקת הפרה אלא חוקת התורה, יש כאן יסוד לכל התורה כולה ולא רק לפרה אדומה,
מה גם שכבר במרה הצטוו עליה, היה חשוב לצוות עליה עוד לפני קבלת התורה כי יש בה הקדמה מאוד חשובה לכל התורה,
ומהי?
אלא היסוד בפרשת פרה הוא, שלא רק במצווה זו של פרה אדומה אנו מקיימים אותה כחוק גם בלי להבין, אלא אף בכל שאר חלקי התורה שבהם כן מבינים את הטעם עלינו לקיימם כי כך ציווה ה' ולא כי כך אנחנו חושבים בשכל שכך נכון וראוי לעשות,
ההבנה לא תגונה והיא אפי' ראויה לשבח, אבל העיקר שאמור להוביל אותנו הוא שאנחנו עבדי ה', ומשכך אנחנו נעשה את כל המצוות באותו החשק לא כי אנחנו מבינים אלא כי כך ציווה אותי ה' אלוקי.
בזה גם מבואר מה שנאמר במדרש 'תבוא אם ותקנח צואת בנה',
העבירה בחטא העגל הייתה שרצו להשיג קרבת ה' בקלות ובמהירות, וכאן מגיעה פרה אדומה ומכפרת עליה בכך שהיא אומרת שלקרבת ה' נזכה כשנעשה רצונו ולא כשחושבים אנו בשכלנו הפיצפון מה נראה לנכון.
כולם מכירים את הסיפור על דמא בן נתינה שנולד לו פרה אדומה, מזל טוב, אבל למה באמת זה היה המתנה לאותו גוי ?
אומר החידושי הרי"ם, ה' רצה להראות בזה את גדולת ישראל, דמא היה אמנם צדיק, אבל הוא עדיין לא מתקרב לקרסוליים של האיש הישראלי הכי פשוט, זאת משום שהוא עושה הרבה אבל רק במה שהוא מבין כמו כיבוד הורים, אבל פרה אדומה בשבילו זה עוד פרה,
וכאן כשבאים ישראל ואומרים שהם רוצים דווקא את הפרה האדומה בעד כל ממון שבעולם , שואלים אותם השטן ואו"ה, מאי האי?, מה משנה הצבע?, ואיך פרה יכולה לטהר?, ולמה את הטמאים מטהרת ואת טהורים מטמאת?,
ואנחנו עונים כן, על אבא לא שואלים שאלות, אנחנו בנים של ה' ואתם לא, ומכאן ההבדל הגדול ביננו.
לכן נאמר "זאת חוקת", כי אם ישאל השואל למה, נענה לו ככה, זה זה כי זה זה, על אבא לא שואלים שאלות, לא שצריך להישאר בשאלה אלא לא מתחיל כאן שום שאלה, למה – יאמרו הגויים, אצלנו אשרי העם ש'ככה' לו,
בפרט שמי שמתיימר להבין את המצוות בשכלו הדל, יידע לנכון שמעשיו לא יעשו רושם כה גדול, רק מי שעושה כי ה' אמר, הוא מביא את המצוה להשפעות הבלתי נגמרות שמונחות בה, ומשכך לעשות מצוה בשביל סגולה פלונית, זה עושה אותה באמת חסרת תוכן ומכמתת אותה בשביל הקרמבו שלי.
"תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך", דווקא מי שחושב שהוא יודע – הוא לא יודע,
אברהם משה ודוד היו כה ענווים, ללמדנו שמי שיותר גדול ככה הוא מבין שהוא יותר קטן.
"איש בער לא יידע, וכסיל לא יבין את זאת", הוא לא מבין את זאת של חוקת התורה שהוא באמת לא אמור להבין, עוד י"ל, איש בער – לא יידע – באופן כללי הבער אינו הכי חכם בעולם, אבל הכסיל – אוי כמה שהוא טיפש, הוא שואל על דבר מסוים מאי האי?, כאילו את כל השאר הוא כן מבין...
"והמה בקשו חשבונות רבים", חשבונות = שניים רבים = שלשה, לומר לנו לא לעשות חשבונות, רק שניים ולא שלושה, איזה שניים כן יש לחשב, רמז הם בפרשה שלנו, כן כן לא טעיתם, אחד הוא 'הפסד מצוה כנגד שכרה' והשני 'שכר עבירה כנגד הפסידה', ותו לא!
נסיונות ומקרי החיים
דבר זה אינו עיקרי רק בעשיית המצוות אלא בכל מקרי החיים צריך לדעת שאיננו מבינים, "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה",
וכנודע שביום ו' לפרשת חוקת קראו בו כמה צרות ועיקרם הוא שריפת כ"ד קרונות של ספרים בצרפת ה"י, ועשו שאלת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא ומה זאת עשה לנו ה', ונאמר להם התרגום בפסוק הראשון בפרשה 'ודא גזירת אורייתא', והסיבה שנאמר להם פס' זה הוא כי פרה אדומה היא היקש לכל מה שה' מביא עלינו ולא רק במצוות התורה לדעת כי מה' הוא זה ואין לך רשות להרהר אחריה.
הרבי מקלויזנבורג אמר, יש אנשים שיש להם קושיות על השואה, ועבורם אין באמת תשובות, לנו אין קושיות ואיננו צריכים תשובות [גם ההשדמה ההמונית בשואה החלה בתאריכים אלו ד' וה' בתמוז תש"א, אז הובילו חמשה עשרה אלף מבני העיר יאס שברומניה ברכבת וגוועו למוות בעודם ברכבת ברעב ובצמא הי"ד].
בכל מאורע או ניסיון קשה, עלינו לדעת כי בנים אנו לה', וכל דבר הוא מביא באופן מכוון ומדוקדק, ומי אנו הקטנים שנבין בכוחות עצמנו את כל מקרה החיים ומה הביא את מה, צריך לזכור שמה שאנו כן מבינים זה החידוש, ואת המעבר לזה נשאיר לבורא עולם לנהל לנו את החיים ונקל לבוטח להיות רגוע שהוא יתברך ודאי יעשה את זה על הצד הכי טוב שיכול להיות, וכל אחד הרי רואה שרוב מקרי החיים אינם בידיים שלו וה' מכוון אותו מלמעלה.
מעשה בחבורת 'חברא קדישא' בעיירה פלונית, אשר יצאה קול אשר לא טובה השמועה על מעשיהם, כי הנה אחרי כל לוייה הם התיישבו ושתו יי"ש בצוותא, קרא להם הרב ושאל על פשר מעשיהם, ויענו ויאמרו, בכל לוויה אנחנו שומעים את קרובי הנפטר בטרוניא כנגד הרוצח הנתעב, או הרופא שטיפל בו, וכך אנחנו מתקררים באמונה, הלכך יושבים אנו שותים ומברכים בקול רם 'שהכל נהיה בדברו', לומר שאין דבר שלא בא מאת ה' באופן מדויק.
ידוע מה שאומר השפת אמת "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", במלחמה עצמה אני בוטח, כי אם ה' הביא לי אותה ודאי הוא גם צייד אותי בכוחות להתגבר עליה והיא מותאמת למידותיי, לא רחוק לומר שאנחנו פוגשים כאן את ה"זאת" מעוד זווית.
שאל פעם אדמו"ר אחד, אם כביכול הייתם יכולים לפעול ולשנות את המצב שלכם בחיים ומה שתגידו - יתקיים מה הייתם מציעים, כ"א חשב על עושר וכבוד ועל הסוף לצרות,
אמר להם הרבה' אני יגיד לכם מה אני הייתי אומר - הייתי אומר שיהיה מה שיש לי עכשיו..
הרי איננו מבינים את מה שה' עושה ואנו רק יודעים שלטב עביד, ולכן ודאי שצריך להיות מה שיש עכשיו, הקב"ה יודע מה הכי טוב לך ואת זה הוא נותן לך.
מסופר על אשה שהתלוננה שיש לה הרבה צרות, הרב אמר לה כל אחד קיבל חבילה משמיים לפי מה שמתאים לו, אם את רוצה להחליף אני יראה לך עוד חבילות, היא בחנה והסתכלה עד שמצאה חבילה שנראית לה מתאימה פחות או יותר, אמר לה הרב זה באמת החבילה שלך...
"משפטי ה' אמת צדקו יחדו", אמר ע"ז הח"ח שהאדם לא יודע על מה בא לתקן ולשם מה בא לעולם שלכן כתוב "יחדו" שכדי להבינם צריך לדעת את מכלול הנתונים,
אדם לא יודע שלפעמים תצמח לו הישועה דווקא מתוך הצרה שעובר, וכצייר שמתחיל להעביר קווים בתמונה וזה נראה בלי כל קשר ורק אם מחכים עד הסוף רואים איך לכל קו היה חשיבות כדי ליצור בסוף את התמונה המושלמת.
עוד המשיל הח"ח לאדם שמגיע פעם ראשונה לבית כנסת, והוא לא מבין למה נותנים לזה ראשון ולזה שני בלי כל סדר, שכולם יעלו לפי סדר,
גם מי שבא לעולם לא מבין ולא יודע מה היה לפני שנים איזה גלגול בא לתקן וכו',
וכמו שאמר יוסף לאחים "אני יוסף", ואז הכל נהיה מובן,
כך לעת"ל שייאמר שנראה עין בעין בשוב ה' ציון ונשמע את הקול שאומר- "אני ה'",
או אז לפתע נראה גם את הפסיפס המושלם ולא רק את המטר עליו אנו עומדים,
ונבין איך כל דבר בחיים היה להיטיבך באחריתך,
שנזכה לזה, אמן.
מה גם שכבר במרה הצטוו עליה, היה חשוב לצוות עליה עוד לפני קבלת התורה כי יש בה הקדמה מאוד חשובה לכל התורה,
ומהי?
אלא היסוד בפרשת פרה הוא, שלא רק במצווה זו של פרה אדומה אנו מקיימים אותה כחוק גם בלי להבין, אלא אף בכל שאר חלקי התורה שבהם כן מבינים את הטעם עלינו לקיימם כי כך ציווה ה' ולא כי כך אנחנו חושבים בשכל שכך נכון וראוי לעשות,
ההבנה לא תגונה והיא אפי' ראויה לשבח, אבל העיקר שאמור להוביל אותנו הוא שאנחנו עבדי ה', ומשכך אנחנו נעשה את כל המצוות באותו החשק לא כי אנחנו מבינים אלא כי כך ציווה אותי ה' אלוקי.
בזה גם מבואר מה שנאמר במדרש 'תבוא אם ותקנח צואת בנה',
העבירה בחטא העגל הייתה שרצו להשיג קרבת ה' בקלות ובמהירות, וכאן מגיעה פרה אדומה ומכפרת עליה בכך שהיא אומרת שלקרבת ה' נזכה כשנעשה רצונו ולא כשחושבים אנו בשכלנו הפיצפון מה נראה לנכון.
כולם מכירים את הסיפור על דמא בן נתינה שנולד לו פרה אדומה, מזל טוב, אבל למה באמת זה היה המתנה לאותו גוי ?
אומר החידושי הרי"ם, ה' רצה להראות בזה את גדולת ישראל, דמא היה אמנם צדיק, אבל הוא עדיין לא מתקרב לקרסוליים של האיש הישראלי הכי פשוט, זאת משום שהוא עושה הרבה אבל רק במה שהוא מבין כמו כיבוד הורים, אבל פרה אדומה בשבילו זה עוד פרה,
וכאן כשבאים ישראל ואומרים שהם רוצים דווקא את הפרה האדומה בעד כל ממון שבעולם , שואלים אותם השטן ואו"ה, מאי האי?, מה משנה הצבע?, ואיך פרה יכולה לטהר?, ולמה את הטמאים מטהרת ואת טהורים מטמאת?,
ואנחנו עונים כן, על אבא לא שואלים שאלות, אנחנו בנים של ה' ואתם לא, ומכאן ההבדל הגדול ביננו.
לכן נאמר "זאת חוקת", כי אם ישאל השואל למה, נענה לו ככה, זה זה כי זה זה, על אבא לא שואלים שאלות, לא שצריך להישאר בשאלה אלא לא מתחיל כאן שום שאלה, למה – יאמרו הגויים, אצלנו אשרי העם ש'ככה' לו,
בפרט שמי שמתיימר להבין את המצוות בשכלו הדל, יידע לנכון שמעשיו לא יעשו רושם כה גדול, רק מי שעושה כי ה' אמר, הוא מביא את המצוה להשפעות הבלתי נגמרות שמונחות בה, ומשכך לעשות מצוה בשביל סגולה פלונית, זה עושה אותה באמת חסרת תוכן ומכמתת אותה בשביל הקרמבו שלי.
"תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך", דווקא מי שחושב שהוא יודע – הוא לא יודע,
אברהם משה ודוד היו כה ענווים, ללמדנו שמי שיותר גדול ככה הוא מבין שהוא יותר קטן.
"איש בער לא יידע, וכסיל לא יבין את זאת", הוא לא מבין את זאת של חוקת התורה שהוא באמת לא אמור להבין, עוד י"ל, איש בער – לא יידע – באופן כללי הבער אינו הכי חכם בעולם, אבל הכסיל – אוי כמה שהוא טיפש, הוא שואל על דבר מסוים מאי האי?, כאילו את כל השאר הוא כן מבין...
"והמה בקשו חשבונות רבים", חשבונות = שניים רבים = שלשה, לומר לנו לא לעשות חשבונות, רק שניים ולא שלושה, איזה שניים כן יש לחשב, רמז הם בפרשה שלנו, כן כן לא טעיתם, אחד הוא 'הפסד מצוה כנגד שכרה' והשני 'שכר עבירה כנגד הפסידה', ותו לא!
נסיונות ומקרי החיים
דבר זה אינו עיקרי רק בעשיית המצוות אלא בכל מקרי החיים צריך לדעת שאיננו מבינים, "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה",
וכנודע שביום ו' לפרשת חוקת קראו בו כמה צרות ועיקרם הוא שריפת כ"ד קרונות של ספרים בצרפת ה"י, ועשו שאלת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא ומה זאת עשה לנו ה', ונאמר להם התרגום בפסוק הראשון בפרשה 'ודא גזירת אורייתא', והסיבה שנאמר להם פס' זה הוא כי פרה אדומה היא היקש לכל מה שה' מביא עלינו ולא רק במצוות התורה לדעת כי מה' הוא זה ואין לך רשות להרהר אחריה.
הרבי מקלויזנבורג אמר, יש אנשים שיש להם קושיות על השואה, ועבורם אין באמת תשובות, לנו אין קושיות ואיננו צריכים תשובות [גם ההשדמה ההמונית בשואה החלה בתאריכים אלו ד' וה' בתמוז תש"א, אז הובילו חמשה עשרה אלף מבני העיר יאס שברומניה ברכבת וגוועו למוות בעודם ברכבת ברעב ובצמא הי"ד].
בכל מאורע או ניסיון קשה, עלינו לדעת כי בנים אנו לה', וכל דבר הוא מביא באופן מכוון ומדוקדק, ומי אנו הקטנים שנבין בכוחות עצמנו את כל מקרה החיים ומה הביא את מה, צריך לזכור שמה שאנו כן מבינים זה החידוש, ואת המעבר לזה נשאיר לבורא עולם לנהל לנו את החיים ונקל לבוטח להיות רגוע שהוא יתברך ודאי יעשה את זה על הצד הכי טוב שיכול להיות, וכל אחד הרי רואה שרוב מקרי החיים אינם בידיים שלו וה' מכוון אותו מלמעלה.
מעשה בחבורת 'חברא קדישא' בעיירה פלונית, אשר יצאה קול אשר לא טובה השמועה על מעשיהם, כי הנה אחרי כל לוייה הם התיישבו ושתו יי"ש בצוותא, קרא להם הרב ושאל על פשר מעשיהם, ויענו ויאמרו, בכל לוויה אנחנו שומעים את קרובי הנפטר בטרוניא כנגד הרוצח הנתעב, או הרופא שטיפל בו, וכך אנחנו מתקררים באמונה, הלכך יושבים אנו שותים ומברכים בקול רם 'שהכל נהיה בדברו', לומר שאין דבר שלא בא מאת ה' באופן מדויק.
ידוע מה שאומר השפת אמת "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", במלחמה עצמה אני בוטח, כי אם ה' הביא לי אותה ודאי הוא גם צייד אותי בכוחות להתגבר עליה והיא מותאמת למידותיי, לא רחוק לומר שאנחנו פוגשים כאן את ה"זאת" מעוד זווית.
שאל פעם אדמו"ר אחד, אם כביכול הייתם יכולים לפעול ולשנות את המצב שלכם בחיים ומה שתגידו - יתקיים מה הייתם מציעים, כ"א חשב על עושר וכבוד ועל הסוף לצרות,
אמר להם הרבה' אני יגיד לכם מה אני הייתי אומר - הייתי אומר שיהיה מה שיש לי עכשיו..
הרי איננו מבינים את מה שה' עושה ואנו רק יודעים שלטב עביד, ולכן ודאי שצריך להיות מה שיש עכשיו, הקב"ה יודע מה הכי טוב לך ואת זה הוא נותן לך.
מסופר על אשה שהתלוננה שיש לה הרבה צרות, הרב אמר לה כל אחד קיבל חבילה משמיים לפי מה שמתאים לו, אם את רוצה להחליף אני יראה לך עוד חבילות, היא בחנה והסתכלה עד שמצאה חבילה שנראית לה מתאימה פחות או יותר, אמר לה הרב זה באמת החבילה שלך...
"משפטי ה' אמת צדקו יחדו", אמר ע"ז הח"ח שהאדם לא יודע על מה בא לתקן ולשם מה בא לעולם שלכן כתוב "יחדו" שכדי להבינם צריך לדעת את מכלול הנתונים,
אדם לא יודע שלפעמים תצמח לו הישועה דווקא מתוך הצרה שעובר, וכצייר שמתחיל להעביר קווים בתמונה וזה נראה בלי כל קשר ורק אם מחכים עד הסוף רואים איך לכל קו היה חשיבות כדי ליצור בסוף את התמונה המושלמת.
עוד המשיל הח"ח לאדם שמגיע פעם ראשונה לבית כנסת, והוא לא מבין למה נותנים לזה ראשון ולזה שני בלי כל סדר, שכולם יעלו לפי סדר,
גם מי שבא לעולם לא מבין ולא יודע מה היה לפני שנים איזה גלגול בא לתקן וכו',
וכמו שאמר יוסף לאחים "אני יוסף", ואז הכל נהיה מובן,
כך לעת"ל שייאמר שנראה עין בעין בשוב ה' ציון ונשמע את הקול שאומר- "אני ה'",
או אז לפתע נראה גם את הפסיפס המושלם ולא רק את המטר עליו אנו עומדים,
ונבין איך כל דבר בחיים היה להיטיבך באחריתך,
שנזכה לזה, אמן.