רגליי לגן החיות הליכוני,
לחזות מפלאי הבריאה,
בחיות קטנות עם גדולות, בתנין וחית ראמים, בברבורים ושליו ודגים,
תחילה אחזה עיני את הג'ירפה הגבוהה, יפה עשו עובדי הגן ששתלו על ידה את העצים הגבוהים, אחרת הייתה לה גיבנת מכוערת,
שונים הם מן ענפי העצים המתפתלים בינות הקופים המתרוצצים ומשתוללים כבגן שעשועים,
גם ציפור מצא בית, מוטות הגזעים שבקרבתה ישרים צרים וארוכים הם, זאת כדי שתמצא מנוח לכף רגלה, כדי ששוקי התוכי יוכל לפצח שם את אגוזו באין מפריע,
מעניין שיש גם ציפורים מפונקים, הם רגילים ליערות האמזונס הטרופים, הכל סביבם רענן ורטוב, איזה כיף להם,
והנה מציץ לו הנחש, בכלובו הקטן מצא נקיק בינות לחול המדבר היבש, בשונה מהצבי שמצא מרחב בחוץ, אחרת לאן הוא ירוץ,
כולם עסוקים בשטח המרעה שלהם, הפינגווין מקפץ בין השלג והמים, השור מלחך את עשב השדה, והזאבים מייללים ביער הבוטיק שלהם.
הפטרתי בחיוך, כמה טוב עשו שלכל חיה יש את המרחב שחיה בו, אין ספק שרק כך היא יכולה לגדול.
**
מיותר לציין שהנהלת גן החיות סכ"ה נתנה חיקויים למקומם הטבעי של החיות, שם הניח אותם בורא העולם,
וכמאמר הכתוב "נותן שלג כצמר", היכן שקפוא יותר ברא ה' את החיות עם צמר רב שיגן עליהם,
ההשראה ניתנה מפסוק בפרשת השבוע, המדבר בעניין מכת ערוב:
"ואת האדמה אשר הם עליה",
לא רק החיות הגיעו בערוב, אלא אף אדמתם לה הם רגילים,
היערות באפריקה נעקרו ממקומם, השלג הגיע היישר מהקוטב כדי שהדוב ירגיש בבית, וחול המדבר הצחיח הגיע יחד עם הראם,
אחרת הם לא היו טורפים, חיה שלא נמצאת במרחבה הטבעי כלפי חוץ אולי היא תיראה אותו דבר, אבל באמת היא פשוט לא היא...
--
כך גם מתבאר מהסיפור בנביא מלכים על אלישע שנערים 'יתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח', 'ויקללם בשם ה' ותצאנה שנים דובים מן היער',
בגמ' בסוטה יש מ"ד שאומר: נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוו, - לא דובים ולא יער!,
ומקשה הגמ' וליהוי דובים ולא ליהוי יער?, מה היה כ"כ חשוב שיבוא גם היער?
מתרצת הגמ', דבעיתי!,
טבע הדוב הוא שאם אין יער לידו הוא לא מרגיש בבית ומפחד לטרוף,
וישאל השואל, מדוע לא למעט בנסים ולגרום לדוב לטרוף גם כשאין יער לידו,
האם היה עדיף להביא יער שלם ולא לעשות נס יותר קטן ולשנות את טבע הדוב לכמה דקות?
רואים מכאן שיותר הוא נס לשנות את הטבע של הדוב שה' קבע מששת ימי בראשית, מאשר להביא לשם יער שלם ורק כדי שיראו אותו הדובים ולא יפחדו לתקוף,
דוב שמוכן לתקוף בלי שיש יער לידו אין לו שם של 'דוב', זה בריה אחרת, בריה שלא הייתה מששת ימי בראשית, בקיצור 'אין חיה כזאת'!
כמו"כ ידוע שדג שנלקח ממקום גידולו בים, יותר טעים מדג שנלקח מהברכה או מהאקווריום, כי כשהוא חי בתוך המקום הטבעי שלו הוא באמת חי, במקום שאינו מקומו הוא פשוט לא חי,
אולי כלפי חוץ הוא חי ושט רגיל, אבל באמת הוא פחות חי ולכן הוא פחות טעים.
--
המסר הנלמד מכך:
אם החיות אינם חיות כשלא נותנים להם את הסביבה הטובה בשבילם,
כ"ש בני אדם שכ"א שונה בתכלית מחברו, לכ"א יש את טבעו השונה כשם שאין פרצופיהן שונים,
על האדם למצוא את שביל הזהב המתאים לו, את הלימוד שמתחבר אליו, את הסביבה שמתאימה לו, וכך הוא יפרח וישגשג,
אם שמים למשל אלף בחורים בישיבה בלי לתת לכ"א את מרחבו הטבעי, את מה שמתאים לו, את המסלול שיביא אותו בדרך העליה, - הוא לא יהיה הוא!,
הוא ייראה כמו כולם, הוא ילמד כמו כולם, הוא אפי' יחשוב שככה טוב לו,
אבל ה' רוצה אותי, את דודי ואת יוסי, את האיכות הייחודיות של כ"א, ולא רק כמות,
ומיני ומינך יתקלס עילאה.
לחזות מפלאי הבריאה,
בחיות קטנות עם גדולות, בתנין וחית ראמים, בברבורים ושליו ודגים,
תחילה אחזה עיני את הג'ירפה הגבוהה, יפה עשו עובדי הגן ששתלו על ידה את העצים הגבוהים, אחרת הייתה לה גיבנת מכוערת,
שונים הם מן ענפי העצים המתפתלים בינות הקופים המתרוצצים ומשתוללים כבגן שעשועים,
גם ציפור מצא בית, מוטות הגזעים שבקרבתה ישרים צרים וארוכים הם, זאת כדי שתמצא מנוח לכף רגלה, כדי ששוקי התוכי יוכל לפצח שם את אגוזו באין מפריע,
מעניין שיש גם ציפורים מפונקים, הם רגילים ליערות האמזונס הטרופים, הכל סביבם רענן ורטוב, איזה כיף להם,
והנה מציץ לו הנחש, בכלובו הקטן מצא נקיק בינות לחול המדבר היבש, בשונה מהצבי שמצא מרחב בחוץ, אחרת לאן הוא ירוץ,
כולם עסוקים בשטח המרעה שלהם, הפינגווין מקפץ בין השלג והמים, השור מלחך את עשב השדה, והזאבים מייללים ביער הבוטיק שלהם.
הפטרתי בחיוך, כמה טוב עשו שלכל חיה יש את המרחב שחיה בו, אין ספק שרק כך היא יכולה לגדול.
**
מיותר לציין שהנהלת גן החיות סכ"ה נתנה חיקויים למקומם הטבעי של החיות, שם הניח אותם בורא העולם,
וכמאמר הכתוב "נותן שלג כצמר", היכן שקפוא יותר ברא ה' את החיות עם צמר רב שיגן עליהם,
ההשראה ניתנה מפסוק בפרשת השבוע, המדבר בעניין מכת ערוב:
"ואת האדמה אשר הם עליה",
לא רק החיות הגיעו בערוב, אלא אף אדמתם לה הם רגילים,
היערות באפריקה נעקרו ממקומם, השלג הגיע היישר מהקוטב כדי שהדוב ירגיש בבית, וחול המדבר הצחיח הגיע יחד עם הראם,
אחרת הם לא היו טורפים, חיה שלא נמצאת במרחבה הטבעי כלפי חוץ אולי היא תיראה אותו דבר, אבל באמת היא פשוט לא היא...
--
כך גם מתבאר מהסיפור בנביא מלכים על אלישע שנערים 'יתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח', 'ויקללם בשם ה' ותצאנה שנים דובים מן היער',
בגמ' בסוטה יש מ"ד שאומר: נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוו, - לא דובים ולא יער!,
ומקשה הגמ' וליהוי דובים ולא ליהוי יער?, מה היה כ"כ חשוב שיבוא גם היער?
מתרצת הגמ', דבעיתי!,
טבע הדוב הוא שאם אין יער לידו הוא לא מרגיש בבית ומפחד לטרוף,
וישאל השואל, מדוע לא למעט בנסים ולגרום לדוב לטרוף גם כשאין יער לידו,
האם היה עדיף להביא יער שלם ולא לעשות נס יותר קטן ולשנות את טבע הדוב לכמה דקות?
רואים מכאן שיותר הוא נס לשנות את הטבע של הדוב שה' קבע מששת ימי בראשית, מאשר להביא לשם יער שלם ורק כדי שיראו אותו הדובים ולא יפחדו לתקוף,
דוב שמוכן לתקוף בלי שיש יער לידו אין לו שם של 'דוב', זה בריה אחרת, בריה שלא הייתה מששת ימי בראשית, בקיצור 'אין חיה כזאת'!
כמו"כ ידוע שדג שנלקח ממקום גידולו בים, יותר טעים מדג שנלקח מהברכה או מהאקווריום, כי כשהוא חי בתוך המקום הטבעי שלו הוא באמת חי, במקום שאינו מקומו הוא פשוט לא חי,
אולי כלפי חוץ הוא חי ושט רגיל, אבל באמת הוא פחות חי ולכן הוא פחות טעים.
--
המסר הנלמד מכך:
אם החיות אינם חיות כשלא נותנים להם את הסביבה הטובה בשבילם,
כ"ש בני אדם שכ"א שונה בתכלית מחברו, לכ"א יש את טבעו השונה כשם שאין פרצופיהן שונים,
על האדם למצוא את שביל הזהב המתאים לו, את הלימוד שמתחבר אליו, את הסביבה שמתאימה לו, וכך הוא יפרח וישגשג,
אם שמים למשל אלף בחורים בישיבה בלי לתת לכ"א את מרחבו הטבעי, את מה שמתאים לו, את המסלול שיביא אותו בדרך העליה, - הוא לא יהיה הוא!,
הוא ייראה כמו כולם, הוא ילמד כמו כולם, הוא אפי' יחשוב שככה טוב לו,
אבל ה' רוצה אותי, את דודי ואת יוסי, את האיכות הייחודיות של כ"א, ולא רק כמות,
ומיני ומינך יתקלס עילאה.