מדור מאמרים

למעבר לחלק א' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ב' - ביעור חמץ מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן ז] בביטול חמץ אנו מדקדקים שלא לומר "ליבטל וליהוי הפקר בעפרא דארעא", (בתוספת וא"ו – וליהוי), שמלשון זה משמע שכוונתו לבטל החמץ וגם להפקירו [ושההפקר יהא כעפרא דארעא], והרי בהפקר אין יוצאים המצוות עשה, והמצווה הוא לבטלו כעפר ולא להפקירו כעפר וכמבואר בראשונים, ולכן ראוי לומר "ליבטל – ליהוי הפקר כעפרא דארעא" בלא וא"ו, שבזה משמע שגוף עשייתו הוא ביטול ולא הפקר, אלא שע"י הביטול נעשה ממילא הפקר. ח] ראוי שמי שאינו מבין ארמית שיאמר התרגום המדויק בלשון הקודש או בשפה המדוברת, וראוי להודיע ש"חמירא" היינו שאור ו"חמיעא" הוא חמץ, [וכמבואר בתרגום אונקלוס], ולא להיפך כמו שנדמה לרבים. ט] ראוי להוסיף כשמבטל ביום...

חובת בדיקה כמה הערות בשיטת תוס' הרע"ב והפר"ח א פסחים ב. משנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וכתב שם רש"י בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. ובתוס שם ד"ה אור העירו ע"ד וז"ל וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל. והנה הרע"ב שם כתב וז"ל בודקין את החמץ - אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואע"ג דבבטול בעלמא סגי, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליה על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. וכונת הר"ב לבאר בשי' רש"י דאין הבדיקה עצמה מפקיעה איסור ב"י וב"י דהא סגי בביטול כדהק' בתוס', אלא חובת בדיקה הינה גם מדרבנן, דחוששים שאם רק יבטל, שמא...

חובת בדיקה על השוכר או על המשכיר א. בגמ' פסחים ד. איתא בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא או דלמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי תא שמע המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי עיי"ש. האחרונים מקור חיים (סי' תלז ס"ק א') ועיי"ע בפנ"י רש"ש כתבו לתלות צדדי ספק הגמ' בחובת הבדיקה על מי מוטלת, בטעם חיוב בדיקה, האם מטעם "שמא יאכל" וכשי' תוס' הרי שמוטלת הבדיקה על השוכר שחשש זה שייך אצלו דהמשכיר אינו שוהה בבית או שטעם הבדיקה ע"פ מש"כ הר"ב דלא סומכים על ביטול וצריך לבדוק מחשש שמא ימלך מביטולו, או שמא לא ביטל כ"כ יפה כמש"כ הר"ן, ולכן המשכיר שדין ביטול הוא חובתו ממילא מוטלת עליו הבדיקה עיי"ש. והיינו דהגמ' אחר שהסתפקה מהו הטעם...

בסוגייא גיררה חולדה, ובסברת אין לדבר סוף בדברי המהרש"א פסחים ט. משנה אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף: ובגמרא מדיק' טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא דשקל חיישינן ובעי בדיקה ואמאי נימא אכלתיה וכו'. והעיר המהרש"א שם (ד"ה גמ' טעמא דלא חזינא) וז"ל ואגופא דמתני' בלא חזינא דשקל דקתני ביה טעמא דא"כ אין לדבר סוף לא קשיא ליה בלאו האי טעמא נמי לא לבעי בדיקה דנימא אכלתו מי לא תנן כו'. ומתרץ המהרש"א בזה"ל: י"ל דודאי האי טעמא אין לדבר סוף לא שייך אלא במבית לבית, ובההוא דמבית לבית וכ"ש מחצר לחצר ומעיר לעיר ודאי דאין חוששין ואפילו חזינא בבית אחד דשקל ומה"ט דא"כ אין לדבר סוף אלא דממקום למקום דאיכא למימר דיש לדבר סוף שיבדוק בפ"א עם בני ביתו זה בזוית זו וזה בזוית זו ובההוא דייקינן ביה דאין חוששין...

א) פסחים לא. איתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה וכו' ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו דאמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון משתעבדנא נמי לבעל חוב דאבוכון מדר׳ נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו, והקשו התוס' שם מ"ט מטלטלי לא הא שעבודא דר"נ שייך גם במטלטלין ותירצו דרק בקרקע אמרי' הכי דבת שיעבוד היא דכשהקרקע זו משועבדת לראובן חשבינן ליה כאילו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לבע״ח אבל מטלטלים אין להחשיבם כאילו הם ביד ראובן כיון שאילו מכרם או...

א. (ריש פרק כיצד הרגל) הנה בגדר צרורות, מתי נחשב צרורות ומתי לא, נחלקו הראשונים אי תלוי במחובר לגופו או דתלוי אי הולך ומזיק מכח פעולתו ממש, (עיין בהרא"ש שכתב (בסי' א') וז"ל אבל אם דבר המזיק אין מחובר לגוף הבהמה בשעה שמזיק הוא הנקרא צרורות עכ"ל עיי"ש, ועיין בתוס' רבינו פרץ (במתני') דמבואר בדבריו דכל דבר שאין מעורב בו כח המזיק בשעת הנזק אף אי מחובר בגופו [כגון שהיה דליל קשור בו בחבל והתיז הדליל והזיק] הוה צרורות). אמנם איתא ברמב"ם (פ"ב מהל' נזקי ממון ה"י) היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו חוט ונתגלגל ונשבר משלם ח"נ. ולכאו' דבריו אינם מובנים, דהא גופו הוא, והרמ"א (סי' ש"צ ס"י) כבר כתב דדבריו סתומים, וכ"כ הגר"א, וכתב בשיטמ"ק (יז: בד"ה וכתב) וז"ל וכתב הר"מ מסרקסטה ז"ל וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב׳ מהל׳ נזקי ממון לענין תולדות רגל...

בגדר חמץ שאינו ידוע חלק ב' מאמר קודם בסדרה בגדר חמץ שאינו ידוע חלק א' והנה כל ד' המהרש"ל להעמיד בד' תוס' דמיירי דהוי ספק אם כלל איכא חמץ אין זה כפשטות ד' תוס' דמד' שם נראה מבואר דאיסור ב"י וב"י אמור בחמץ ידוע אולם בחמץ שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר עליו משום ב"י שאינו ידוע ולפ"ז כל שנופל ספק במציאות החמץ אם בכלל קיים או לאו אינו עובר אב"י וב"י משום דאינו מצוי. וכך נקטו כמה מהאחרונים בדעת תוס' עיין בפרי חדש סי' תלא שנוקט בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ שאינו ידוע "דאע"ג דאיכא חמץ ידוע כיון שאינו ידוע היכן הוא אינו עובר משום דכתיב לא ימצא והרי זה אינו מצוי" וכ"כ הפמ"ג במשב"ז סי' תלה סק"א בדעת תוס' שאין ב"י וב"י בחמץ לא ידוע "דאי אפי' חדר שתשמישו כל השנה כיון שא"י היכן הוא מ"ה אין עובר כל שלא הטמין בידים". וכן נוקט שם בדעת רש"י עיי"ש. וכן...

כמה דרכים בגדר חמץ שאינו ידוע בדעת תוס' בגמ' פסחים כא. - למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא עיי"ש. ובתוס' שם כתבו וז"ל ואי אשמעינן חיה משום דמצנעת לה - ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שאין ידוע היכן הוא וכן משמע בפ"ק (דף ו:) דפריך וכי משכחת לה ליבטלה משמע דכל כמה דלא משכחת לא עבר בבל יראה. הק' רשב"ג היכי שרי להאכיל לחיה שדרכה להטמין הא תנן בפ"ק (דף ט:) מה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא תטול חולדה בפניו ויהא צריך בדיקה אחריו וכ"ש שאסור ליתן בפניהם ויש לחלק בין חיה לחולדה המגדלים בבתים דההיא לא מצנעא כולי...