גדר הקנין באשה

משנה קידושין דף ב. האשה נקנית בשלושה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה וכו'

והנה בראשית המסכת קודם שניגשים לבאר את עצם ענייני המסכת חובה לבאר מהו מהות הקנין באשה מהו ומה תוכנו ואיזה דברים נובעים מכוחו

הנה ברמב"ם פרק א' מהלכות אישות הלכה א' כתב וז"ל: קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו וכו'.עכ"ל. ומשמע מלשון הרמ' שגם קודם מתן תורה היתה מערכת של אישות בין איש לאשתו אלא שהיא היתה בצורה שונה ממה שקיים לאחר מתן תורה והדרך והנישואין שקודם מתן תורה והנישואין שלאחר מתן תורה הם אותם נישואין אלא שמה שהשתנה זה הדרך כיצד להגיע לאותם נישואין ויל"ע מה השתנה באותה הצורה?

הנה ידוע הנידון מה התוכן של הקנין של הבעל האשתו האם הקנין הוא תוכן ממוני גרידא כלומר שיש לו עליה בעלות בגוף שלה כמו כל בעלות על שיש על כל חפץ או דלמא שאין לבעל בעלות ממונית על אשתו אלא שיש לו עליה קנין איסור ביאור הדבר שיש לו על האשה רק דינים איסוריים כמו אישות וכדו' אבל בעלות ממונית מסוג הבעלויות המוכרות אין לו בכלל.

והנה ישנם הוכחות לשני הצדדים הנה בגמ' לקמן דף ה. מבואר שמדאורייתא בת ישראל שמאורסת לכהן אוכלת בתרומה אלא שרבנן תיקנו שהיא אינה אוכלת והסיבה שמדאורייתא היא כן אוכלת זה משום שהיא נחשבת "קנין כספו" ומבואר שיש לכהן קנין ממוני באשה דאי לאו הכי היא לא היתה נחשבת קנין כספו.

בתוספות הרא"ש בכתובות דף ב: מבואר דהאשה נחשבת קנין כספו של האיש כעבדו שורו וחמורו ומדבריו נראה שהקנין שיש לבעל באשתו זה קנין ממוני לגמרי כמו בעלות רגילה על כל חפץ.

הנה עוד מבואר ברש"י בסנהדרין דף נז. דבבן נח אין את ההיתר שיש לישראל ליפת תואר אלא הוא אסור בה וכתב רש"י וז"ל: על הגזל כך הוא מצוות בני נח גנב וגזל וכן יפת תואר דהוי נמי גזל שגוזלין את אשתו במלחמה. עכ"ל. והנה איסור גזל כל תוכנו ומהותו זה איסור ממוני גרידא ואם כתב רש"י שב"נ עובר באיסור זה ביפת תואר שהיא אשת איש מבואר להדיא שיש באשת איש קנין ממוני ולא רק דינים איסוריים

ודומה לדבר זה יש מבארים את דברי הרשב"א בגיטין דף פב: שכתב שם וז"ל: והא דאסרה לראובן משום אריה דאיסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לאחד מהם אלא אם כן משתמש בצד אישות שבה לשני עכ"ל. וביאר בזה הגר"י רוזן שליט"א דהאיסור שרובץ עליה זה איסור גזל ומבואר לפי זה שיש באישות קנין ממוני כי הרי איסור גזל זה איסור ממוני ומוכח מדברי הרשב"א ג"כ כדברי רש"י שיש איסור גזל באשת איש משום הקנין ממון שבה הן אמת שגם מדברי החנוך מצווה ל"ה מבואר כך שכתב שבכל עבירת ניאוף יש צד גזל והיינו משום שיש בזה קנין ממון.

אומנם מאידך מצאנו כמה מקומות שמבואר לא כך אלא שיש לבעל קנין איסור באשה דהיינו יש לו עליה רק דינים איסוריים והוא מנהל איתה יחסי אישות והיא אינה קנויה לו בקנין ממון כלל הנה בגמ' לקמן דף ו: מבואר דעבד כנעני "קני ליה גופיה ואשה לא קני ליה גופיה" ומבואר שאין לבעל קנין הגוף באשה.

בר"ן בגיטין דף ב. מבואר ד"אין האשה ממונו של בעל" ומבואר מדבריו באופן ברור שאין לבעל קנין ממון באשה לענין שום דבר לא קנין ממון ממש ולא זכויות ממון.

ברש"י במתנ' דידן כתב "האשה נקנית לבעל" וביאר הרא"ה בדבריו שרש"י בא לחדש שאין האשה קנויה לבעלה כשאר חפציו ושיש ביכותו לעשות באשתו לפי דעתו ורצונו אלא היא קנויה לבעלה דהיינו לעניין בעלה היינו חיי אישות גרידא ולא לעניינים ממוניים.

בקושיית הגמ' מ"ש הכא דתני האשה נקנית ומ"ש התם דתני האיש מקדש ביאר המאירי דאין זו קושיה על עצם שינוי לשון אלא זוהי קושייה מהותית שלא שייך באשה לשון קנין והסיבה לכך היא משום שאין האשה נקנית ככל החפצים אלא היא שונה במהות הקנין שלה מהקניינים הרגילים ומבואר מדבריו כמו שהתבאר למעלה שאין לבעל קנין ממון האשה אלא קנין אחר.(ובעצם ביאור דברי המאירי יש לעיין מה נתחדש בגזירה שווה של "קיחה קיחה" שהרי זה ברור שהתחדש שאשה כן נקנית והקנין שלה נכלל במערכת הקנינים של התורה ויל"ע מה התוכן בחידוש בג"ש? ואכמ"ל)

ואחר שנתבאר שישנם הוכחות לשני הצדדים במהות הקנין באשה יש להבין מהו הגדר האמיתי ומהי ההבנה הנכונה וכיצד משתלבים ההוכחות אלו עם אלו?

הנה בגמרא לקמן דף ב: הקשתה הגמרא "וניתני התם האיש קונה מעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן ומאי לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ומבואר בגמ' שלישנא דאורייתא זה לשון של קנין ולשון של דרבנן זנ לשון של הקדש והנה בתוס' שם ד"ה דאסר לה אכו"ע כהקדש כתבו וז"ל והרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי ומיהו אם היה אומר טלית זו מקודש לי וכו'.

ומבואר בדברי התוס' שתוכן הקידושין זה מה שמייחד את האשה אליו ומפריש אותה משאר העולם (והייחוד וההפרשה הם אינם שתי פעולות אלא הם שתי תוצאות מכח מעשה אחד שבזמן שהוא מיחד את האשה אליו בו זמנית היא נהיית מופרשת משאר העולם) ומה שחילקה הגמ' בין לשון קנין ללשון קידושין זה לא שתי תכנים שונים לקידושין אלא זה אותה תוכן אלא שבדאורייתא זה מוגדר כקנין וזה באמת התוכן של הקנין בקידושין גם בדרבנן אלא שרבנן נתנו צורה איך מחילים את מעשה הקידושין והם נתנו לזה צורה של הקדש שכך הוא מחיל את התוכן של הדאורייתא.(וההבדל בין ב' הביאורים של תוס' זה לא מחלוקת של ממש אלא זה רק חילוק איך לפרש את הלשון של "הרי את מקודשת לי" האם מיוחדת לי או בלשון של הפרשה אבל אין חילוק מהותי בין ב' הלשונות)

והנה יש לעיין בתוכן הפרשה ויעוד באשה אליו מה עניין ההפרשה הזאת מה היא נותנת ומה היא יוצרת?

ונראה לבאר בזה שתוכן הפרשה זו היא היא יצירה של מערכת אישות בין האיש לאשה וכל הקשר שביניהם הוא הוא בנוי על בסיס התוכן של הקשר האישותי שנרקם בין האיש לאשה וזה לא רק דינים של אישות שהבעל והאשה מחוייבים בהם אלא זה מערכת יחסים שקיימת בין האיש לאשה והיא מביאה ויוצרת את כל הדינים שקיימים בין הבעל לאשה.

והנה תוכן זה של חיי אישות ומערכת יחסים זו היתה קיימת גם קודם מתן תורה אלא שכאשר ניתנה תורה נוצרה מחוייבות לקיים את אותה מערכת ונוצר בזה קשר בל ינתק בין הבעל לאשה וזה מה שמשמע מלשון הרמב"ם בריש הלכות אישות שכתב וז"ל:קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא וכו' ומשמע מלשון הרמ' שגם קודם מתן תורה היה מושג ומציאות של נישואין אלא שלא היתה מחייבות לאותם נישואין ואחר שניתנה תורה הוסיפה התורה את המושג שנקרא "אירוסין" וזה מה שנקרא קנין באשה וקנין זה התוכן שלו זה לא שהוא יוצר מערכת של אישות חדשה שלא היתה קיימת עד היום אלא קנין זה נועד כדי לשמר את המערכת הקיימת אך מערכת יחסים זו זה לא רק דבר שקיים באויר ואין לו שום אחיזה בגוף אלא זה קנין שיש לבעל בגוף האשה כדי לקיים איתה מערכת יחסים זו וכעין גוף לפירות שיש לבעל הפירות קנין בגוף לענין הפירות ה"ה הכא יש לבעל קנין באשה לענין חיי אישות (ואין לפדש שהקנין שיש לבעל בגוף האשה זה לענין ביאה כי זה ברור מסברא שאם אדם קנה אשה על תנאי שהוא לא יבוא עליה (בלי החיסרון של מתנה על מה שכתוב בתורה)ברור שחלים הקידושין והיא אשתו גמורה ומוכח מזה שהקנין שיש לבעל באשתו זה לא רק ביאה וכל שאר הדינים שיש לו עליה אלא דברים אלו זה רק זכויות שנובעות מכח מערכת האישות שיש ביניהם) ומה שהוא קנה באירוסין אע"פ שבפועל הוא עדיין לא מקיים את אותה מערכת בפועל מ"מ היום אותה מערכת כבר נוצרה והיא קיימת בין האיש לאשה בכח אלא שהקיום בפועל של אותה מערכת זה קורה בנישואין ולכך כל דיני האשה כגון ירושת הבעל הפרת נדרים בלי שותפות עם האב חלים בנישואין מכיון שרק אז מתקיימת אותה מערכת בפועל וחיי אישות בפועל הם שנותנים את הזכויות של הבעל באשה.

ולפי הנ"ל מתבארת ברור כוונת הגמ' שאשה נחשבת "קנין כספו" משום שהיא באמת שלו אבל רק כדי לנהל איתה יחסי אישות ולא בשביל צרכים אחרים. וזוהי כוונת תוס' הרא"ש בכתובות שכתב שהיא כשורו וחמורו וברור לכל בר דעת שאין האשה נחשבת חמורו של הבעל אלא פשוט שכוונתו שמו שחמורו הוא שלו לענין מה שהוא שלו ה"ה אשה היא קנויה לו לגמרי לענין מה שהיא קנויה לגמרי אבל ברור שהיא לא כממונו לגמרי.וכך מבואר בנצי"ב

ולפי"ז ניחא מה שמבואר ברש"י בסנהדרין נז. וכן מה שמבואר ברשב"א גיטין פב: שיש איסור גזל באשת איש משום שמכיון שיש לבעל קנין גמור באשה אפשא שאע"פ שאי"ז קנין ממון לגמרי ופרשת גזל נאמרה בדברים ממוניים מ"מ אפשר שיש בזה רמה מסויימת של גזל שכיון שהוא לוקח דבר שאינו שלו הוא עובר ברמה כלשהיא על איסור גזל.

ולפי"ז יש לבאר את דברי הראב"ד הידועים בכתובות דף ז שכתב שהבא על אשתו בדרך זנות עובר באיסור דאורייתא ויל"ע איזה איסור דאורייתא הוא עובר הרי היא אשתו ומדוע יעבור ובשלמא למי שסובר שהוא עובר איסור דרבנן ניחא משום שיש איסור של "כלה בלא ברכה אסורה חבעלה בנדה" אבל איסור דאורייתא מנלן? ולפי הנ"ל ניחא טובא משום שכיון שכל מה שהיא קנויה לו זה למטרת חיי אישות ולא לשם בעילה א"כ כאשר הוא עושה ביאה שהיא בצורה של חיי אישות ממילא הוא עובר איסור של ביאת אשת איש ולכן יש איסור דאורייתא.

אך עדיין יל"ע בזה דהנה בגמ' בנדרים דף טו: מבואר דאשה שהדירה את עצמה מתשמיש עם בעלה אין הנדר חל משום "דשעבודי משעבדת ליה" ומבואר מזה שכל מה שיש לבעל על אשתו זה רק שעבוד גרידא ולא קנין ממש ולכאורה זה עומד נגד מה שנתבאר לעיל שיש לבעל קנין של ממש באשתו?

ועוד יל"ע מהא דמבואר בתורא"ש לקמן דף ה.לגבי מה שמבואר שם בגמ' שארוסה בת ישראל מדאורייתא אוכלת בתרומה משום שהיא קנין כספו של הכהן וביאר בזה התורא"ש וז"ל:והאי קנין כספו הוא כיון שמושל עליה ומשועבדת לו מיקרי קנין כספו אפילו קנאה בשטר ובביאה.עכ"ל. ומבואר בדבריו שמה שקנה הבעל באירוסין זה לא יותר משעבור שיש לו על האשה אבל לא קנין ממש ודלא כמה שנתבאר שיש לבעל קנין ממשש באשה?

ועוד יש לקשות מסברא שאם באמת כמו שנתבאר שבקנין שהבעל קונה באירוסין האשה נהיית באמת שלו לענין חיי אישות והקיום בפועל של חיי האישות זה רק בנישואין וכל זכויות הבעל באשה חלים רק בנישואין כי רק אז הם מקיימים בפועל יחסי אישות א"כ מדוע יכול הבעל להפר את נדרי ארוסתו בשותפות עם אביה דממ"נ אם זכויות הבעל אמורים לחול רק בנישואין אז שהאב יפר לבדו בלי שותפות עם הבעל ואם זכויות הבעל צריכים לחול כבר באירוסין אז שיפר לבדו בלי האב?

ומה שמבואר מזה שמה שהבעל קונה באשה באירוסין זה רק שעבוד שהיא מיועדת אליו ולא לאף אדם אחר ולא קנין ממש באשה והסיבה שמי שיבוא עליה יעבור על איסור אשת איש אע"פ שהיא עדיין אינה שלו משום שהיא כבר עכשיו מיועדת אליו ולא לאחר וכאשר אדם אחר בא עליה הוא פגע ביעוד של האשה הזאת אליו וכלן ניחא מה שכל הזכויות של הבעל חלים בנישואין כי רק אז היא נהיית לגמרי שלו ומה שהבעל יכול כאשר היא מאורסת אליו להפר את נדריה בשותפות עם האב זה מכיון שמה שהיא מיועדת אליו גם נותן דינים שיהין לו עליה אלא שזה לא פועל הצורה מושלמת.

אך גם על זה עדיין קשה שא"כ מדוע יש איסור של גזל באשת איש הרי היא לא שלו ואין לו בה שום קנין אלא היא רק מיועדת אליו ויעוד זה אולי שייכות ממונית מסויימת אבל לא ברמה שיכול להיווצר מזה איסור גזל? וצ"ע בכל עניין זה ועדיין יש לברר את עניין זה עד תומו ולא באתי לברר בזה רק את ראשי הפרקים ולגעת בקצוות הנושאים.