הסיפור הזה תמוה, אבל ראשית ההערה על הכותרת- ובכן דרמה מיותרת משום שכיון שאינך יודע על איזה כפר / עיירה מדובר, אינך יודע אם הוא הצדיק האחרון או שאולי היו שם עוד כמה צדיקים, ואולי נותרו שם עוד כמה לפליטה ? כמה יהודים היו שם?
אותה ניצולת שואה, שהעידה על קורות ימי הכפר שלה במחוז לודז' בשנות הזעם, יותר מסביר... להניח שהכירה את הנפשות הפועלות, מאשר כבודך, שמתיימר לדעת הכל, ולהניח מעל לכל ספק שזו "דרמה מיותרת".
דבר שני - בלי פרטים ברורים ומדויקים קשה מאוד לקבל את התיאור שהגרמנים עברו באותו כפר ולא עשו מאומה לשאר היהודים, פשוט עברו שם - וזהו ,
אכן אילו לא הייתה עדות של אותה ניצולת. אבל זה המצב, והחפץ לשכתב את השואה על פי מה שנוח לו, לחיי.
מוזר לכל מי שיודע ולא במעט על קורות אותם ימים, יותר מכך מחוז לודז' סופח לגרמניה ולא היה חלק מהגרנרל גוברנמן , ולכן הנאצים מיהרו לסלק מהאזור הזה את היהודים ואם לא לסלק מיד אז ראשית לבזוז את רכושם ולרכז אותם בגטאות במטרה לסלק אותם בהמשך כך שקשה לקבל את התיאור שהם פשוט 'עברו' שם.
מוזר על מה ועם מי אתה מתווכח, לאחר שהעלו בהודעה קודמת שתי סקירות שמראות שהיה פער זמנים בין הכיבוש הראשון עד להקמת הגטו. הנאצים כבשו את לודז' ב-8 בספטמבר 1939. והגטו הוקם רק חמשה חודשים לאחר מכן ב-8 בפברואר 1940
(ואל תשאל אם כך מדוע גטו לודז' נותר זמן רב אפילו שלא היה בשטחי הגרנרל גוברנמן שאלה זו נידונה זה מכבר ואין כאן המקום להרחיב)
ברור שאין כאן המקום להרחיב.. רק לקשקש ולנסות לערער בלי טעם וריח עדות של ניצולת שואה.
בנוסף התיאור שהיהודים עברו להתבונן בהם להנאתם הוא תיאור תמוה מאוד לאור מה שהנאצים עוללו ליהודים (וגם לפולנים) בכל מקום שבו עברו בתקופת הפלישה קשה לקבל את זה שהיהודים יצאו מהבית להתבונן כשהם שומעים מה קורה בכל מקום.
עוד אחת מהמסקנות השגויות שלך שמדברות בעד עצמם.
חיילי הוורמאכט, בשונה מאס האס היו פחות אכזרים והתעסקו בכיבוש שטחים ופחות בטיפול ביהודים. לפחות בשלבים הראשונים. וזה צריך לדעת כל מי שמתיימר לדייק עובדות.
כמו כן התיאור הזה שכל העיירה שאלה את עצמה למה דווקא אותו צדיק, יתכן שכך חשו אולם כיום זה נשמע לי מוזר כאשר הם שומעים על אסונות ומעשי ביזה ורצח , עינויים וכו' של רבנים וצדיקים ילדים וזקנים בכל מקום ואז הם יתפלאו על אותו צדיק כאילו זה מקרה יחידי (ואף שאת תהליך ההשמדה איש לא העלה על קצה דעתו באותם זמנים אבל היו צרות רבות ורעות גם עד התחלת ההשמדה)
ברור. כל הסיפור הזה שלא מתכתב עם התזה שלך נשמע לך מוזר.
עוד נקודה מה שכתבת שהם עברו בדרכם לחזית הרוסית זה שגיאה מוחלטת , החזית הרוסית נפתחה במבצע ברברוסה שהתחיל בקיץ תש"א - 1941, הפלישה לפולין הייתה באלול תרצ"ט 1939 , מה הנאצים עשו עד אז ?
חוסר הבנת הנקרא. לא נכתב "שהם עברו בדרכם לחזית הרוסית" כדי להילחם ברוסים, זו מסקנה שלך.
אלא נכתב "פעם ראשונה הצבא הגרמני עבר דרכה לכיוון הגבול עם רוסיה" כלומר להשלים את הכיבוש עד הגבולות.
כמו כן כל מה שכתבת על גטו לודז' אינו שייך לעניין מכמה סיבות, ראשית גטו לודז' הוא גטו של העיר לודז' , אבל היו עוד גטאות קטנים בעיירות מחוז לודז' (שאגב בתקופת המלחמה לא היה נקרא מחוז לודז' ) כך שלשיטתך שאין מדובר בעיר לודז' זה לא נוגע מתי הוקם הגטו בעיר לודז' ,
תקרא בתגובה למי ולמה זה נכתב טרם תסיק מי ומה נכתב, עפ"י דעתך שלך.
כמו כן לא הבנתי את הטיעון , הרי היהודים סבלו סבל רב בלודז' עצמה עוד לפני שהוקם הגטו , והיו יהודים שגזזו את זקנם כמו הרבי מסוכטשוב שברח לורשה ועוד רבים) היו יהודים שהוכו ומתו בצורות שונות ). בנוסף כידוע היהודים שמתו בלודז' נקברו בקבורת יחיד בניגוד לפסק רבני ורשה על קברי אחים. (עד היום ניתן לראות חלקה ענקית של קברי הנספים בלודז'.
שוב קשקוש. אתה עושה אינדוקציה שגויה ומעוותת, ומסיק מסקנות מופרכות ממקום א על מקום ב'. מה שנקרא עירוב פרשיות.
לסיום ימחל לי לא הבנתי מה מיוחד בסיפור ובכותרת הדרמטית. והאמת שמה שמפריע לי מלבד חוסר הדיוק ההיסטורי, מדוע אנו מחפשים בנרות לעשות דרמה מיותרת "הצדיק האחרון בלודז'"
ואם אם לא הצדיק האחרון זה גורע משהו מכבודו ?
לא. אבל זה הסיפור שהעידה אותה ניצולת. וזו המסקנה של החוקרת. לטב ולמוטב.
באותה תקופה מתו על קידוש ה' כ"כ הרבה יהודים קדושים וטהורים ילדים ותינוקות נשים וגברים כ"כ הרבה רבנים ואדמורי"ם גדולי דור וענקי הרוח, מה העניין לחפש ולעשות דרמה סביב דמות אחת שפרטיה לוטים בערפל
מה הקשר בין המציאת הקודרת והאיומה, לסיפור שהעידה אותה ניצולת שואה על הכפר שלה. אתמהה?!
ובכלל כל החשבון שמים הזה שרק הוא זכה לקבורה וכו' הוא דבר מאוס שאין לו מקום (ובפרט שאינך יודע שרק הוא זכה לקבורה ) .
דבר מאוס בעיניך. דבר נפלא וחיזוק ההשגחה הפרטית בעיני אותה חוקרת.
ומלבד זאת אם אתה מחפש סיפורים אמיתיים על גדולת הרוח ומסירות נפש , באמת שלא חסר.
סיפור חי ונושם מפי ניצול עדיף עשרת מונים מסיפורים משוכתבים.
(הערה לסיום - איני מזלזל חלילה בעדות של ניצולת שואה , אבל התפקיד של מי שרושם עדיות הוא לנסות לאמת את הפרטים האלו ובפרט אם אותה מאזינה היא גם חוקרת שואה כהגדרתך בוודאי שמוטל עליה לעשות כן , מפני שבלי פרטים ברורים יש הרבה חורים וקשה להשתמש בה, ובפרט שרבים מאוד ניצולי שואה שמתבלבלים בפרטים ושוכחים או שזוכרים שהיו בכל מיני מקומות בו זמנית וזה מפני הטראומה וחלוף השנים, ולכן יש להקפיד על אימות כל הפרטים הנ"ל)
לסיכום. לא הייתי אמור לכלות את זמני להשיב על טענות שאינם מן העניין, ומסקנות שגויות שלוקות בחוסר מידע כרוני. אבל היה חשוב לי להעמיד את מי שמתיימר לדייק בעבודות, על מקומו הרעוע. מחילה.