ישנה תשובה בתשובות והנהגות תנ"ט לגבי דין כל הפושט יד נותנים לו, ולגבי דין חייב איניש לבסומי בפוריא.
ובמועדים וזמנים (סי' תנ"ט) ביאר על פי הסוד וז"ל: בשעה זו מלכו של עולם מרוצה לעמו, דעת חדוותא ועת רצון הוא למעלה, אבל אנו מפחדים מאד שמא שונאינו העכו"ם וכן הס"מ, יתגרו וידרשו לעצמם חלק בקדושה ח"ו בעת רצון וחדוותא זו. וכן ביום הכפורים שנקבע לעת רצון למעלה, חוששין אנו שמא העכו"ם והס"מ יקבלו איזה חלק בקדושה, ולכן מקדימין ומקריבין שעיר לעזאזל להטעותם שיש להו גם כן חלק בקרבנות, ויקבלו בזה חלקם, כמו שביאר הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא טז, ח). ולכן בפורים מתנהגים אנו כשיכורים וכאילו גם לנו אין חלק בקדושה, ולא יתגרה בנו. וא"כ יום הכפורים היא כמו פורים, שתרוייהו עת רצון למעלה, והפושט יד לבקש נותן לו הקדוש ברוך הוא מבוקשו, והס"מ מתגרה בתרוייהו. וביוה"כ סותמין אותו במה שנותנים לו גם כן איזה חלק בקדושה, ובפורים מתנהגים היום בחיצוניות כפתאים ושיכורים וכאילו גם בנו אין קדושה, להטעותם שלא ידרשו מהקדושה כמונו וכו'. ובסידור האריז"ל פירש שמשתכר כדי שלא יברך כראוי ביום קדוש כי האי שמוסיף בזה איזה כח לקליפה, ואולי הכל הולך לכוונה שביארנו שעי"ז אנו מטעים הס"מ כאילו אין בנו קדושה. וזהו הסוד במצות היום שצריך לבסומי ולהתנהג כשיכור בלא דעת, כדי להעלים קדושת היום, ולכן השם הוי - ה לא נזכר כלל במגילה שהקדושה מוסתרת היום. ואף שאין לנו חלק בנסתרות להבין עומק אלו הדברים, מ"מ העתקתים אף שאכ"מ שמכל זה מתבאר ערך וקדושת היום וכו',
ולכן אף מרבין מאד בצדקה ביום זה ואין לדקדק במעות פורים, רק נותנין לכל אחד ואפילו לעכו"ם, וכל זה כדי להטעותם כמ"ש.